כל המידע על מתל אכזיב לראש הנקרה

🎧 יש גם פודקאסט שווה על אכזיב! האזינו >>

 אגדה עתיקה מספרת על עלמה צעירה מאזור עכו, שאביה החליט להשיאה לקשיש עשיר מלבנון. למורת רוחה, יצאה העלמה עם אביה ומשפחתה לעיר צור שבלבנון, כדי להינשא לאותו גבר. בדרך, כשעברו ליד ראש הנקרה, זינקה העלמה מגב הסוס שעליו רכבה וקפצה לתוך הגלים העצומים. מאז לא נראתה עוד, אבל יש הטוענים שעד היום, אם מטים אוזן ומקשיבים היטב, אפשר לשמוע אותה שרה שיר עצוב בתוך הנקרות האפלות והמסתוריות של ראש הנקרה.

בין אם מדובר באגדה דמיונית או בסיפור אמיתי, אין עוררין על כך שראש הנקרה הוא מקום רומנטי במיוחד בימי חורף סוערים, ומומלץ להצפין עד לקצה הגבול המערבי של ישראל עם לבנון, כדי לחזות במערכת היחסים המופלאה של הים והסלעים, שמתנהלת כבר מאות אלפי שנים.

איך מגיעים ואיך מטיילים

​הטיול נמשך מספר שעות ומתאים לכל גיל. המסלול אינו מעגלי, וניתן ליהנות ממנו בהליכה כיפית לאורך חוף הים או בנסיעה איטית ברכב בדרך עפר נוחה. שימו לב כי האזור כולו הוא שמורת טבע, ויש לשמור על הלגונות והחי והצומח שבהן.

  • נקודת התחלה: צפונית לנהריה נמצא גן לאומי תל אכזיב [1], כאן מתחיל סיורינו.

  • נקודת סיום: ראש הנקרה [6]. 

לוגו
 

מגיעים עם הרכבת לחוף אכזיב

רדו בתחנת הרכבת נהריה ועלו על אוטובוס מספר 31 של חברת "נתיב אקספרס" לכיוון מצובה מרכז. סעו כחמש דקות ורדו בתחנת אכזיב/מולר. המשיכו ברגל כחמש דקות לכיוון הים ותגיעו לחוף אכזיב, אחד החופים היפים ביותר בישראל.

לוגו wow

תל אכזיב

המסלול מתחיל כאמור בגן לאומי תל אכזיב. התל היה ישוב קדום, שאזכורים שלו מופיעים לאורך כל תקופות ההיסטוריה, החל מתקופת יהושע. חז"ל קבעו את אכזיב כגבול הצפוני של ארץ ישראל לענייני ההלכה. דהיינו, מיסים נגבו דרומה לאכזיב ודיני הלכה שונים תפסו רק מאכזיב ודרומה. אכזיב שימשה כנמל קדום בתקופות רבות, ממש כמו נמלים קטנים אחרים לאורך החוף כגון דור, עתלית, ועוד.  בגן לאומי אכזיב ניתן לראות כיום את שרידיו הארכיאולוגים של היישוב שהתפתח סביב הנמל הקדום אכזיב משם ניתן לרדת לחוף הים וליהנות מטיול לאורך החוף והמפרצונים בו. הגן הלאומי אכזיב הינו מקום מוסדר והכניסה אליו בתשלום.  

גשרי אכזיב

מעט צפונית לחוף אכזיב נמצא שפכו של נחל כזיב. מעל נחל כזיב, עוברים שני גשרים, האחד גשר כביש שעליו נחלוף בדרכנו צפונה, ומעט מזרחית לו, גשר של מסילת הרכבת. בליל 16 יוני, 1946, במסגרת פעולת ליל הגשרים (פעולה משולבת של תנועת המרי העברי, שבוצעה על ידי לוחמי הפלמ"ח, שמטרתה הייתה לפוצץ 11 גשרים שונים שמקשרים את מדינת ישראל לשכנותיה) נשלחה חוליה בפיקודו של נחמיה שיין לפוצץ את גשרי הרכבת והכביש שמעל נחל כזיב. בעת ההתגנבות לעבר הגשרים, התגלתה החוליה ובקרב היריות שהתפתח, התפוצץ חלק מחומר הנפץ עוד לפני שהונח מתחת לגשר. התוצאה היתה שרק גשר הרכבת נהרס, אך איתו נהרגו 13 לוחמים. לזכרם ולזכר יחיעם ויץ (שעל שמו קיבוץ יחיעם), הוקמה אנדרטה בשם יד לי"ד, סמוך לגשר הרכבת ששוקם מחדש מאוחר יותר. שאר חברי נסוגו בהצלחה למערה בסמוך לקיבוץ חניתה ולא התגלו על ידי הבריטים. בשאר רחבי הארץ, פוצצו בהצלחה את תשעת הגשרים הנותרים.

מאכזיב נמשיך צפונה, כמעט 1 ק"מ, עד שנראה פיצול ימינה מהכביש הראשי [2], ליד בית הספר שדה אכזיב, שבו גם ניתן ללון. הפיצול הזה מפנה אותנו לדרך עפר טובה לכל רכב, שעוברת בסמוך לחוף הים. בדרכנו נחלוף על פני אנדרטת ההעפלה [3] הניצבת על משטח סלע חופי יצירתו של יחיאל שמי, איש כברי. תוך כדי הליכה צפונה נבחין במפרצונים יפיפיים בהם תוכלו לראות דגים, קיפודי ים וחלזונות. תוך כדי התקדמות תלווה אותנו צמחית חוף, צמחיה שפיתחה מנגנונים להתמודד עם הרוחות החזקות מן הים וכן עם רסס המים המלוחים: כגון עדעד כחול, פרגה צהובה, חבצלת החוף, צלף ועוד.

ניתן לגם ליהנות משכשוך במימי הים התיכון, שיוצרים כאן לגונות נהדרות. ניתן לראות כי באזור זה אין חול רב בחוף ורובו עשוי סלעי כורכר. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שרוב החול, שמקורו בנילוס, שוקע בחופים הדרומיים בדרכו צפונה (ראו איור איך נוצר חול).

 

שפך נחל בצת

לאחר 2 ק"מ, נגיע לשפך נחל בצת [4], אזור חולי ורחב. ממערב לנו, בתוך הים, נוכל לראות את האיים היחידים שלחופי ישראל - נחליאלי, שחף ותכלת. האיים הם שמורת טבע סגורה, ולא ניתן לבקר בהם, מאחר והם משמרים ערכי טבע נדירים. בהליכה צפונה תלווה אותנו מסילת הרכבת מחיפה לבירות, שבגשר שעליו עברה ביקרנו קודם. המסילה הונחה במלחמת העולם השנייה, ופעילותה הופסקה במלחמת השחרור. ניתקל במסילה זו גם בביקורינו בהמשך בראש הנקרה.

כ-1 ק"מ צפונית לחוף בצת [5], נגיע לחורבת משרף, בחופו של קיבוץ ראש הנקרה. בישוב הקדום הזה נתגלו בריכות רבועות חצובות במשטח הכורכר, ומניחים כי הן שמשו לגידול חלזונות ארגמן, שמהם הפיקו צבע. גידול חלזונות דומה, אך למטרת צביעת טליתות, תוכלו למצוא בחוף דור.

ראש הנקרה

בסיום הקילומטר האחרון במסלולנו נגיע לאתר ראש הנקרה [6]. צוק ראש הנקרה הוא הנקודה הצפונית ביותר בקו החוף של ישראל, ואתר תיירות רב אטרקציות. שרשרת זעזועים תת-קרקעיים יצרה סדקים רבים בסלע. מי הגשמים שירדו במשך הזמן, חדרו בעד סדקים אלה אל לבו של הסלע, המסו והרחיבו אותם עד שיצרו בתוכם מחילות ומערות קטנות. גלי הים הפורצים בשצף קצף לתוך הסדקים, ממשיכים את מלאכת ההרחבה, מלחכים את הסלע וחורטים בו צורות. בעבר אפשר היה להגיע אל הנקרות רק בשחייה. כיום מגיעים אליהן ברכבל (שהוא התלול והקצר ביותר בעולם!), ובמנהרה חצובה המוליכה לאורכן. עונות השנה, הרוח, גובה הגלים, זריחת השמש, שקיעתה ואור הירח – כל אלה מאדירים את יופי הנקרות.

מעמדת התצפית של ראש הנקרה נשקף נוף מרהיב. ממש מתחת נמצא חוף בצת שבקיץ תתקשו למצוא בו פינת חול קטנה להתנחל בה. ממש בצמוד לו נמצא כפר הנופש של ראש הנקרה. ביום בהיר תוכלו לראות מכאן גם את עכו. בנקרות שכאן מרגישים היטב את קטנות האדם את מול איתני הטבע: המים ניתכים בעוצמה אדירה בסלע וניתזים אל על, במיוחד בשעת סערה. המים מטפסים כמה מטרים באוויר ונוחתים על משטח הטיילת, במראה מאוד לא שגרתי.

צפו בסטורי של נגם חאג-עלי  מבלה בראש הנקרה:

איך נוצרו הנקרות? שרשרת זעזועים תת קרקעיים יצרה סדקים רבים בסלע הגיר המקומי. מי הגשמים שירדו במשך הזמן חדרו מבעד סדקים אלה, המסו והרחיבו אותם, עד שיצרו בתוכם מחילות ומערות קטנות, מה שנקרא – תופעה קארסטית. גלי הים הפורצים בשצף קצף לתוך הסדקים ממשיכים את מלאכת ההרחבה, מלחכים את הסלע וחורטים בו צורות.

אמצעי הגישה אל הנקרות הוא הרכבל: תמצאו כאן שתי קרוניות, האחת יורדת והשנייה עולה. מהקרונית המראה מרהיב ומפחיד כאחד. על הסלעים ממול מקננות ציפורים רבות: יונים, שחפים לבנים גדולים ועוד. בירידה אל הנקרות אתה מרגיש כאילו אתה ציפור, בין שמיים וארץ, והנוף נפרש מתחתיך במלוא הדרו. הרכבל פועל בכל ימות השנה, למעט בימי סערה ורוח קשים במיוחד.

בהמשך נכנסים אל מנהרות הרכבת. הבריטים ששלטו בארץ לפני קום המדינה החליטו לעבור דרך הצוק ולא מעליו. הם היו זקוקים לקו תחבורה נוח, זול ויעיל ממצרים לאירופה, דרך ארץ ישראל, ולכן בנו את מסילת הברזל הגדולה, שחלק משרידיה אפשר למשל לראות עד היום באיזור חוף בצת וגם כאן. במאמץ אדיר שמטרתו ליצור קשר רכבות ממצרים דרך ארץ ישראל, לבנון, תורכיה וממנה אל אירופה, נחצבו שתי מנהרות באורך כ-190 מטר וביניהן גשר שנמתח על פתחה של הנקרה הגדולה. בכך התאפשר לצבא הבריטי להעביר בקלות חיילים ונשק למלחמה בנאצים. במנהרה הצפונית, שם לא שונה כמעט דבר למעט כיסאות שהוצבו בשורות על מנת שהמקום ישמש כמיני אולם קולנוע, בו מוקרן המיצג האורקולי "הים והסלע" המשך המנהרה היא כבר בשטח לבנון. המיצג האורקולי  הוא קצר וממצה, מספר את סיפורו של המקום ומציג באופן ויזואלי את ההתהוות של הנקרות. זוויות הצילום הן מיוחדות מאוד ובין הצילומים המקוריים ניתן לראות כיצד נחצבו מנהרות הרכבת וכיצד פוצץ גשר הרכבת על ידי פלוגה מגדוד 21 של חטיבת כרמלי בליל ה-27/3/48.

על פיצוץ הגשר הופקדה הפלודה של יעקב פונדק (שועל) והיא היתה מבין הפעולות הראשונות של חטיבת כרמלי, שהוקמה רק חודש לפני כן. בסוף המסלול מופיע סיפור הפיצוץ כפי שמספר מפקד הפעולה.

מידע שימושי על מצפה ראש הנקרה

  • שעות פתיחה: כל יום בשבוע, בשעות 8:30-18:00 (בחורף: עד 16:00)
  • מחיר כניסה: מבוגר: 40 ₪, ילד (3-18): 32 ₪
  • טלפון: 049857109

שמורת ראש הנקרה: צבי הים החומים

זוהי שמורת טבע ייחודית שאין עוד כמותה בכל ישראל. כאן תראו את שיחי אלת המסטיק ואת עצי החרוב, שבגלל תנאי מזג האוויר נשארו נמוכים. ביניהם פורח העדעד הכחול, שזהו מקום גידולו הבלעדי. בסתיו מתמרים כאן גבעולי פרח החצב וחבצלת החוף מבהיקה כאן ביופיה. בחורף עולים כאן מהאדמה הנרקיסים. בתוך הנקרות שוכנים עטלפי פירות ובנקיקי המצוק מקננים יוני סלע וסיסים. אטרקציה מיוחדת מהווה צב הים החום, שחי במפרצים ובנקרות המהווים מקום נוח להזדווגות ולהטלת ביצים. בלילות ירח, ניתן לחזות במחזה הנדיר והמדהים של בקיעת מאות צבים מן הביצים ונהירתם המהירה אל הים, שם ינסו לשרוד בתנאים קשים. אלה שיצליחו לשרוד, יחזרו לכאן להמשיך את השושלת.  

אגדה - איך נוצרו הנקרות במצוקי ראש הנקרה?

מאת רות ריכטר מחברת הספר ארץ ירוקה שלי

לפני שנים רבות חייתה סמוך לחוף הים ליד מצוקי ראש הנקרה ילדה קטנה. היא התגוררה עם הוריה באחת המערות שברכס סולם צור, והרבתה לשחק בחוף, כי אהבה את הים, את מצבי רוחו המשתנים ואת אדוותיו ומשבריו. הילדה שיחקה  בצדפים, קישטה את חדרה הקטן שבמערה בקונכיות, ובנתה ארמונות וטירות בחול הלח.

מדי בוקר הביטה הנערה בשלושת האיים השוכנים מול החוף, ורצון עז פיעם בה לשחות אליהם, לשבת בצל סלעיהם ולפענח את סודותיהם. האי הגדול ביותר נקרא אי הנחליאלי, כי ציפורים נודדות רבות פקדו אותו בימי הקיץ והסתיו. לידו שכן אי השחף, שמושבת שחפים גדולה קיננה בו כל ימות השנה, והאי הקטן כונה אי התכלת, כי היה מוקף תהומות עמוקים שהעניקו למרחבי הים הסמוכים לו צבע עז.

הורי הילדה הזהירו אותה שהשחייה לאיים מסוכנת, כי שר הים השולט בהם לוקח בשבי את מי שמעז להתקרב אליהם, גורר אותו לממלכתו האדירה שמתחת למים, ואינו מניח לעולים לאיים לחזור אל החוף.

הילדה גדלה והייתה לנערה נאה, טובת שכל ואמיצה. מדי בוקר יצאה לדוג בסירה שבנה לה אביה, והחליפה את החכה הקטנה שבה השתמשה בימי ילדותה ברשת דייגים שקשרה במו ידיה.

ראה שר הים את הנערה היפה ולבו יצא אליה. הוא חשק בה, וניסה לרכוש את לבה כדי שתהיה לו לאישה.             

"בואי, נערה, ואראה לך את אוצרותי. הם נמצאים בשלושת האיים השוכנים מול החוף. אם תסכימי להיות לי לאישה, אתן לך את כל האוצרות שאגרתי במעמקים, ואת תהיי מלכת הים".

התפתתה הנערה וצללה עם שר הים ליד האיים. ואמנם מחזות נפלאים ראו שם עיניה, ועולם קסום נגלה לה מתחת לפני המים. בחגווי הסלעים שבקרקע הים חיו בצוותא שושנות ים אדומות, סרטנים ודגים שחו בסבך האצות. קיפודי ים וחלזונות נצמדו בכוח אל הסלעים, וטיפות מים שקופות כיהלומים זהרו מול החמה.

שחתה הנערה מתחת לפני המים כמכושפת, ולא רצתה להיפרד מן המראות הנהדרים והנפלאים שראו עיניה.

בינתיים ירד הערב, השמש התכסתה במי הים, והשמים האפירו. הנערה התעוררה מהקסם המופלא שאחז בה, ורצתה לחזור אל אביה ואמה. אבל שר הים לפת אותה בחוזקה, ולא הניח לה לעלות אל האיים או לשחות אל החוף.

ראו האיים בסבלה של הנערה, והחליטו להיחלץ לעזרתה.

"אל תבכי," אמר אי הנחליאלי, "אנחנו נעזור לך ונחלץ אותך מבין זרועותיו האיומות של שר הים. אני אעודד ואדריך אותך, חברי הקרוב, אי התכלת, ישלח אלייך את זיזי סלעיו ויעזור לך לעלות מהמים, ואי השחף ישלח אליך את העיט הגדול, שישא אותך על גבו ויביא אותך לבית הוריך."

אי התכלת הושיט לנערה את אחד מזיזי סלעיו, והיא אחזה בו, הדפה מעליה את שר הים, ועלתה על האי. עוד היא מסתכלת סביבה, והנה נחת על ידה עיט ענק. עלתה הנערה על גבו של העוף, והוא המריא לשמים, והביא אותה בשלום לבית הוריה. 

חסר אונים הביט שר הים בנערה הנמלטת ממנו. הוא ניסה להשיגה, אך לא יכול לעשות דבר, כי העיט עף במרומי השמים, וגלי הים לא יכלו להשיגו.          

מאז חודר הים אל בין סלעי המצוק שבראש הנקרה, חופר נקרות ימיות בסלע הגיר הרך, ומחפש את הנערה שחמקה ממנו. מימיו הומים מגעגועים אליה, וגליו שרים לה שירי אהבה. כך מתמיד הים בחיפושיו, ועד שימצא את אהובת לבו וישכנע אותה לחזור אליו, לא יחדל הים ללחך את קיר המצוק ולחפור בו נקרות חדשות.

סיפור פיצוץ גשר הרכבת

כפי שמספר אותו המ"פ יעקב פונדק (שועל) מגדוד 21 של חטיבת כרמלי:

"... עוד באותו הלילה יצאנו לפוצץ את הגשר במנהרה בראש הנקרה. לא סיירתי במקום לפני הפעולה. בקיבוץ חניתה חנתה מחלקה של הפלמ"ח שסיירה במנהרה. עליתי לחניתה ובקשתי פרטים מהם על המנהרה. כשהגעתי לשם, צחקו לי בפרצוף ואמרו שהמשימה לא מתאימה לחי"ש (חיש השדה של ארגון ההגנה). למרות חוסר הזהירות החלטתי לפוצץ את הגשר. 

זכור לי הלילה של פיצוץ הגשר בראש הנקרה. יצאנו כ-30 בחורים עמוסים בתרמילים של חומר נפץ שהיה לנו. החומר היה חלש ונדרשה כמות גדולה ממנו כדי לפוצץ את הגשר. החומר, שנקרא “שידית”, היה עדין במיוחד והיה צורך רק בכדור קטן שיפגע בתרמיל, כדי לפוצץ את החומר. אולם, לא הייתה לנו ברירה, זאת התחמושת היחידה שהייתה לנו. אחרי הסולחה עם משק מצובה, יצאתי בשורה עורפית ארוכה בכיוון לגשר. היה חורף חשוך וגשום והתקדמנו עם שני גששים מלפנים דרך השדות. 

קרוב לפנייה לחניתה, סמוך למנהרה של ראש הנקרה, הייתה תחנת משטרה בריטית שאבטחה את המנהרה. אחרי צעידה ממושכת הגענו למנהרה. לאחר שלא ידעתי אם המנהרה שמורה, השארתי את הכוח בכניסה למנהרה ונכנסתי פנימה עם עוד סייר אחד מהפלוגה.

בזהירות מרבית התקדמנו בתוכה, מוכנים ללחוץ על ההדק באם נתקל במשהו. למזלנו, המערה לא הייתה שמורה. הגעתי עד הגשר ובינתיים הגשם הפך למבול ממש, אליו נלוו גם ברקים ורעמים. שמחתי על כך, ידעתי שבלילה סוער שכזה הבריטים ישבו בבית. חזרתי לפתח המערה והכנסתי את הכוח עם שקי השידית בכיוון הגשר. הייתה בעיה רצינית אחת - כיצד להניח את חומר הנפץ מתחת לגשר? הגשר היה די צר וגלי המים מהים שטפו בשצף מתחת לגשרון. מתחת לגשר הייתה מונחה מדרגה צרה, דרכה ניסיתי לעבור לצד השני, כדי להניח את תרמיל הנפץ. לא הצלחתי למצוא דרך לבצע זאת. לפני תחילת הפעולה הצבתי חוליה עם מקלע, כדי להבטיח שנוכל לצאת בבטחה מהמנהרה הקטנה מצפון למנהרה הגדולה, ללא הפתעות מכיוון צפון. מחוסר ברירה החלטתי להניח את התרמיל עם חומר הנפץ מעל הגשר, צמוד למעקה הבטון מצד הים. אחרי שהכל היה מוכן החזרתי את החוליה שאבטחה אותנו מצפון. קשרנו חוט חשמלי למטען בתייל ארוך וירדנו כולנו למנהרה. אחרי שפתיל הנפץ הודלק על ידי החבלן, יצאנו מהמערה וחיכינו לפיצוץ. בנתיים החורף גבר ורעמים וברקים השתוללו מעל הים. הברקים האירו את השטח למשך שניות רבות, ואנחנו נצמדנו לקרקע, על מנת שלא יגלו אותנו. חיכינו זמן ממושך לפיצוץ, שכנראה לקח זמן, משום שהפתיל היה ארוך מדי. לבסוף, אחד החיילים התקרב לפתח המנהרה ואז נשמע הפיצוץ הגדול. החייל בפתח הועף מההדף ונפל, אבל במזל, לא קרה לו דבר.

הפיצוץ כאילו עורר את השמיים והרעמים גברו. לפיצוץ נלוו ברק ורעם אדיר, ששימחו אותי, משום שהרגשתי כאילו אלוהים עוזר לי במעשה. כשרצתי לתוך המערכה, כדי לראות את התוצאות של הפיצוץ, ראיתי שהגשר נשאר שלם, חלק מהמעקה נהרס ופסי הרכבת נהרסו כליל. לא הייתי שבע רצון מהתוצאות, אבל לא היה מה לעשות. השעות התקדמו בנתיים ופחדתי שניתפס באור בדרך חזרה. החלטנו לטפס על הרכס של ראש הנקרה, ללכת לאורכו ולהגיע לחניתה האהובה שלנו. הלכנו שעות רבות, ובדרך התמוטט לפתע בחור אחד, בשם ז’לוב, שהיינו צריכים לעזור לו בהליכה.

לבסוף, החלטנו לרדת מהרכס בכיוון לכביש המוביל לחניתה. בחניתה ידעו על הפעולה וחיכו לנו שנחזור אליהם בחזרה. וכאן חיכתה לי הפתעת חיי. באחד הסיבובים בכביש המוביל לחניתה חיכו לנו שני חברי המשק עם כד חלב. את טעם החלב הזה לא אשכח עד סוף ימי. היינו רטובים עד לשד עצמותינו מהגשם, עייפים ורצוצים מהפעולה. שתינו את החלב כל אחד לפי התור שלו, שעורר בנו מחדש כוחות נעורים, שנתנו לנו כוחות להמשיך לעלות בסיבובים של הכביש למשק. את המעשה עם כד החלב רק חברי חניתה היקרים והאהובים יכלו לבצע. הגענו למשק עם אור ראשון, החברים פינו את המיטות שלהם ודאגו שנשכב בהן לנוח ולישון. כל חיי אהבתי את החברים של משק חניתה, לא שכחתי לרגע מה שהם עשו עבורי ועבור הבחורים שלי. אמנם הגשר נותר במקומו  ולא נפגע קשה, אבל השגנו את המטרה שלנו - הרכבת מלבנון פסקה לנוע. הדרך היחידה שנותרה לערבים להגיע מלבנון לעכו ולחיפה הייתה באמצעות כביש או באמצעות סירות דרך הים. אולם הכביש היה חסום להם, מכיוון שבנהריה ובעברון חסמו אותו. גם לנו היו את אותן הבעיות להגיע לקריות או לחיפה, מכיוון שבעכו ובעוד כפרים ערבים חסמו את הכביש. שבועות רבים היה הגליל המערבי מנותק ובמצור, אבל המשכנו בחיים, באמונה שבסוף נתגבר על הקשיים והשמש שוב תזרח. כן, הפעילות שלנו נמשכת..."