מרמות נפתלי לעין אווזים

איך מגיעים

נוסעים צפונה על כביש 90 (שמוביל לעבר קריית שמונה), ומשאירים רכב אחד בתחילת המסלול, ורכב נוסף בסופו:

• רכב בתחילת המסלול: בצומת כח [8 במפה], שליד רמות נפתלי, פונים שמאלה ומטפסים עם הכביש עד למצודת ישע. בצומת ממשיכים ישר ולאחר כ-1 ק"מ פונים ימינה בצומת בכביש 886 לעבר קיבוץ יפתח [1]. עוברים את הקיבוץ, ולאחר כ-2 ק''מ, בסמוך לקילומטר ה-66, ישנה דרך עפר שיוצאת ימינה מן הכביש [2] – זוהי נקודת ההתחלה.

• רכב בסוף המסלול: מצומת כח [8] ממשיכים ישר עד לצומת גומא [7]. בצומת עושים פרסה וחוזרים דרומה כ-1.5 ק"מ, עד שמגיעים לפנייה ימינה לדרך עפר קצרה המסומנת בסימון שבילים כחול [6], ובה גם שלט חניון עין אווזים. בנקודה זו מחנים את הרכב.

המסלול

המסלול מתחיל ברכס הרי נפתלי. הרכס, שאורכו כ-25 ק"מ ורוחבו כ-10 ק"מ, עולה מנחל דישון בדרום, ושיאו בהר שנאן, ברום של 902 מטר מעל פני הים, צפונית למנרה שמעל לקריית שמונה.

מנקודת החניה של הרכב [2] נלך כ-300 מטר דרומה בסמוך לכביש, עד שנגיע לסימון שבילים כחול שחוצה גדר [3]. ממש בנקודה זו ישנה תופעה טבע יפהפייה – קניון נסתר שמכונה על ידי תושבי המקום הקניון הקטן. זהו קניון קרסטי, שנוצר בצורה דומה לאופן שבו נוצרות מערות נטיפים: סלע הדולומיט (גיר קשה) שבונה את הרי נפתלי הומס על ידי המים במשך מיליוני שנים, עד שנוצרה מערה צרה. במהלך השנים קרסה תקרת המערה, ונוצר קניון שרוחבו מטרים ספורים. המסלול הכחול יורד לתוך הנקיק בעזרת סולמות, ויוצר אטרקציה מהנה לגדולים ולקטנים. באזור הנקיק צומחת זלזלת הקנוקנות, שמשמשת כמקור מזון לאוכלוסיית שפני הסלע שחיה באזור זה.

השביל הכחול ממשיך, ומסביבנו נראה עצי אלון מצוי. במהלך ההליכה נוכל ליהנות מפריחה אביבית של פרחים רבים: כלנית מצויה, ופרג אגסני אדומים, פרחי פשתה שעירה וכרמלית נאה הצובעים את הטבע בסגול, קחוון הגליל, תגית מצויה, נץ חלב צרפתי, חרדל השדה, זמזומית מצויה, פרסיון גדול, כרמלית נאה ושיחי קידה שעירה קוצניים בעלי פריחה צהובה.

השביל הכחול מגיע עד מהרה לפאתי בסיס צבאי, מקיף אותו מימין בדרך עפר ועד מהרה חוזר ליער הפארק. שימו לב לסימון שעלול להיות מבלבל. בחלק קטן זה של הדרך השביל הכחול עובר באותו נתיב של שביל ישראל, אך לאחר כ-400 מטר [4] שביל ישראל פונה דרומה ואילו אנו נמשיך עם השביל הכחול לכיוון צפון. בשלב מסויים נעבור בשער של גדר חקלאית המגדרת את שטח החווה של חנניה זוזוט. חנניה מוכר גם כמלאך שביל – אחד מאותם אנשים נפלאים שמסייעים לצועדים בשביל ישראל באירוח, מזון, מים, לינה וכן הלאה. חשוב לסגור את השער לאחר שעוברים בו, כדי שבעלי החיים לא ימלטו. ממשיכים עם השביל בתוך חורש מגוון, שכולל, פרט לאלון מצוי, אלון תבור ואלון התולע, שגדלים באזור זה בכפיפה אחת, גם אגס סורי, אלה אטלנטית ומינים נוספים של עצים.

בשלב מסויים השביל מגיע לשטח מרעה פתוח, אותו מקשטים פרחי סחלבים ודבורניות, כמו גם לוטם מרווני (לבן) ולוטם שעיר (ורוד). הנה אגדה המספרת את סיפור צבע הלוטם:

אגדה על הלוטם
שר החורש נהג לערוך מדי שנה מסיבת גן, אליה הוזמנו כל הפרחים, נתיניו. גם האחים לוטם הוזמנו אליה. אחד האחים קם במועד משנתו, ועיתותיו היו בידו. לבש חולצה לבנה ומגוהצת, גילח את זקנו, ובישם את פניו במי בושם. בשעה היעודה הלך בניחותא אל המסיבה שהתקיימה בקרחת היער, שם נקבצו כבר מרבים הקרואים. כולם התרשמו מהופעתו הנאה והמכובדת, וקיבלוהו בסבר פנים יפות.

האח האחר, שהיה עצל מטבעו, המשיך בשנתו עד הרגע האחרון כמעט. אז הקיץ בבהלה, חטף בחיפזון מהשידה חולצה מקומטת שלא גוהצה ולבש אותה במהירות. בבהילותו כי רבה שכח להתגלח, ומובן שלא התבשם. וכך, פרוע ולא מסודר, הגיע מזיע אל המסיבה שהייתה כבר בעיצומה. הסתכלו המוזמנים, מי בבוז ומי בחמלה, על הופעתו הפרועה והבלתי מכובדת.

ושר החורש, שרתח מזעם, הוכיח אותו בדברים קשים ונמרצים. שמע העצל את התוכחה, ופניו הסמיקו ואדמו. ויאמר לו השר: "כפי שהופעת, כך תישאר כל ימי חייך". וכך הוא נותר עד היום הזה.

ועתה קל מאוד להבחין בין שני האחים: ללוטם המרווני עלי כותרת צחורים ומתוחים, שנראים כאילו זה עתה גוהצו, וריחם נעים. פריו פחוס וקירח לחלוטין, שכן לא שכח לגזוז את זקנו. ואילו הלוטם השעיר, הוא העצל שבסיפורנו- עלי כותרתו מקומטים וצבעם סגול בהיר - זכר לאותה הסמקה במסיבה. הפרח כמעט חסר ריח, והפרי מחודד ועטור שערות, כאותו זקן שלא גולח במועד.

ירידה לעבר העמק ועין אווזים

השביל הכחול ממשיך בהליכה בקו גובה אחיד לערך כמעט 2 ק"מ. מכל עבר ניתן לראות את הרי הגולן ממול, ישובי עמק החולה והרחק מאחור את הר החרמון, שבחורף ובאביב מתנשא בלובנו.

בשלב מסויים, השביל הכחול הולך בדרך עפר שלצידה עצי שיזף. בשלב זה כבר אפשר להבחין יחסית מקרוב בכביש 90 מימיננו, בצומת הגומא מלפנינו, ובמכונית שבנקודת הסיום, חונה ליד עין אווזים.

השביל הכחול ממשיך עוד כ-1 ק"מ ויורד לאיטו לעבר נקודת הסיום. שימו לב כי סיום סימון השביל הכחול במפה אינו מדוייק: בניגוד לכתוב במפה, השביל הכחול מסתיים בעין אווזים. בנקודה מסויימת, לאחר שהליכה על השביל מובילה אתכם לנקודה צפונית יותר ממקום חניית הרכב [5], ניתן פשוט לחצות בקו ישר ולרדת מדרך העפר בה הלכתם, ימינה בנתיב חופשי לעבר נקודת חניית הרכב בעין אווזים [6].

עין אווזים

שמורת עין אווזים [6] הינה חלק מרצף המעיינות של מורדות הרי נפתלי (דרומית ניתן למצוא את עין תאו וצפונית את עין גומא, עין תג ועוד). השמורה מוקפת בעצי אלה אטלנטית, חלקם זקנים וחלקם צעירים, שהשתמרו עקב קדושת המקום בעבר. בקרבת המעיין גדלה צמחיית מעיינות טיפוסית בה קנה מצוי ופטל קדוש.