לקראת הטיול

בשונה מטיולים אחרים באתר, התיאור שלפניכם עיקרו לסייע בהכנה לטיול ולתת טיפים לגבי ציוד, חלוקת המסלול לימים ונקודות למילוי מים ומזון, ופחות בתיאור מפורט של המסלול.הניווט בדרך לא מסובך, כיוון שהיא מסומנת טוב עם סימון שבילים ייחודי – צבע סגול שיופיע או כסימון דרך עצמאי (כאשר אתם רק על ים לים) או בתור נקודה סגולה שתופיע עם סימון הדרך הרגיל. כמובן שבכל מקרה חשוב להצטייד במפת סימון שבילים מספר 2.

מטיילים בקיץ

רוצים לצאת לטרק בימי הקיץ? הקפידו לטייל בשעות לא חמות, כלומר לצאת לדרך שעה אחרי הזריחה ולעצור שעה לפני השקיעה. ובכל מקרה הצטיידו בהרבה מים, קרם הגנה וכובע והפעילו שיקול דעת.

החלוקה לימים

  • אורכו המלא של המסע מים לים הוא כ-70 ק"מ. יש כמה אפשרויות לחלוקת המסע לימים, והן מוצגות בהמשך. בכל מקרה יש לזכור כי מדובר בטיול שדורש כושר, שכן בכל יום גומעים לא מעט קילומטרים עם ציוד במשקל משמעותי על הגב. לפיכך למטיילים לא מנוסים מומלץ לבצע כמה טיולי יום לפני היציאה לדרך.

  • החלק הראשון במסע, מחוף אכזיב ועד אזור עבדון, הוא מסלול הליכה קל שעובר בעיקר בדרכי עפר וכביש (כלומר חלק פחות מעניין). לכן, יש כאלו שמוותרים עליו כדי להקל מעט על המסע, במיוחד אם מחלקים אותו ל-3 ימים. בכל מקרה חשוב להתחיל את ההליכה בשעה מוקדמת (עם זריחה).

  • בימי החורף שעות האור מועטות וחשוב לבדוק את מזג האוויר. בימי הקיץ, השמש אמנם שוקעת מאוחר, אך מומלץ לתכנן מנוחה בשעות החמות של היום.

  • החלוקה המומלצת ביותר של המסע היא ל-4 ימים, והיא מאפשרת הנאה מירבית.

מסלול של 4 ימים

  • יום 1: מחוף אכזיב, דרך נחל כזיב, לינה באבירים – בסך הכל כ-19 ק"מ (ראו הערה בהמשך).

  • יום 2: מאבירים, דרך גשר אלקוש, לינה בחרבת חממה – בסך הכל כ-18 ק"מ.

  • יום 3: מחרבת חממה, דרך פסגת הר מירון ונחל עמוד עליון, לינה בעין כובס – בסך הכל כ-18 ק"מ.
    שימו לב: יש להגיע לבריכות שכווי בנחל עמוד עד 13:00 כדי שהפקחים יאפשרו לכם להמשיך לעין כובס (תלוי בעונה בשנה. בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רט”ג טרם הכניסה לשמורה). אם לא הספקתם, תוכלו לעלות מהבריכות לצפת ומשם להמשיך לעין כובס. חלופה אחרת היא ללון בחניון הפיתול (חרבת שמע) עצמו, וכך לקצר את המסלול של היום השלישי ב-6 ק"מ בערך, שיעברו ליום הרביעי.

  • יום 4: מעין כובס, דרך נחל עמוד מרכזי ותחתון, עד לחופי הכנרת – בסך הכל כ-16 ק"מ.

במסלול הזה בסוף כל יום ישנה נקודה למילוי מים (ראו פירוט לגבי עין כובס בהמשך).

מסלול של 3 ימים: לקצרים בזמן (ובעלי כושר טוב מאוד)

  • יום 1: מחוף אכזיב, דרך נחל כזיב, לינה באבירים – בסך הכל כ-19 ק"מ (ראו הערה בהמשך).

  • יום 2: מאבירים, עולים את הר המירון ולנים בחניון הפיתול – בסך הכל כ-28 ק"מ.

  • יום 3: מחניון הפיתול, דרך כל נחל עמוד ועד לכנרת – בסך הכל כ-23 ק"מ.

לחילופין, מי שמוותר על החלק הראשון (מחוף אכזיב ועד אזור עבדון) יוכל ללכת על פי המסלול הבא:

  • יום 1: מעין חרדלית שליד הישוב עבדון, דרך נחל כזיב, לינה בגשר אלקוש – בסך הכל כ-21 ק"מ.

  • יום 2: מגשר אלקוש, עולים לפסגת הר מירון ויורדים כדי לחנות בחניון הפיתול – בסך הכל כ-18 ק"מ.

  • יום 3: מחניון הפיתול, דרך נחל עמוד ועד לכנרת – בסך הכל כ-23 ק"מ.


השראה לדרך: אביב אלוש יצא עם לונלי פלג לשביל ישראל, מחניון הפיתול דרך נחל עמוד לעין כובס:


נקודות מילוי מים במסלול

  • אנדרטת יד לי"ד (שבתחילת המסלול).
  • פארק גורן (עליה מנחל כזיב לגדה הצפונית – תוספת של כ-3 ק"מ ועליה).
  • הישוב אבירים.
  • העיר מעלות (למי שמחליט לעלות אליה מנחל כזיב במקום לאבירים).
  • תחנת הדלק בגשר אלקוש.
  • חרבת חממה שבהר מירון / בית ספר שדה הר מירון.
  • פסגת המירון – בסמוך לירידה מהחנייה אל השביל הכחול.
  • חניון הפיתול.
  • הישוב מירון – קבר הרשב"י – בסמוך לחניון הפיתול.
  • הכניסה לשמורת נחל עמוד עליון (עיקוף קצר מהמסלול).
  • חניון לילה נחל עמוד תחתון – קרוב למפגש עם כביש 85, בסמוך לעמדת משאבה של מקורות.

הערה לגבי מי מעיינות: בשעת דחק ניתן להשתמש במים מורתחים בלבד מהמעיינות עין טמיר, עין חותם, ברכות שכווי, עין סתר ועין עמוד.

לינה שלא בשטח

אלו שמעדיפים לסיים את ימי ההליכה עם מיטה ומקלחת מסודרות, יוכלו ללון במקומות הבאים:

לילה ראשון: ביישובים אבירים ואלקוש תוכלו למצוא צימרים.

לילה שני: בית ספר שדה מירון, ליד חרבת חממה.

לילה שלישי: צפת – מברכות שכווי שבנחל עמוד ניתן לטפס לצפת ולישון באחת מהאכסניות שבעיר.

ציוד מומלץ למסלול

  • מפת סימון שבילים 2 (גליל) – חובה!
  • שק שינה, מזרן שטח (מומלץ), 6 ליטר מים, גזייה לבישול ובלון גז נוסף, סיר קטן/בינוני, פנס, גפרורים ומצית, נייר טואלט.
  • נעלי הליכה ליום וסנדלים ולמקומות בהם נדרשת חציית מים וללילה (לאוורור הרגליים).
  • בגדים בהתאם לעונה.
  • אוכל לשלוש ארוחות ביום.
  • אוהל – לא חובה, אם כי הוא נותן תחושת פרטיות, ובחורף מגן מפני קור וגשם.

מומלץ לשקול את התרמיל לפני היציאה לטיול ולוודא שהוא לא שוקל יותר מ-15-17 ק"ג (כל ק"ג מורגש!).

לרשימת ציוד מומלצת לטיול » 

קניית אוכל במהלך הטיול

מומלץ להצטייד באוכל לכל הטיול במלואו. במקומות הבאים ניתן לקנות מזון, אך יש לקחת בחשבון את היום שבו מגיעים (חלק מהמקומות סגורים בסוף השבוע) וכן לשים לב שחלק מהמקומות נמצאים במרחק סטייה מהמסלול:

  • תחנת הדלק של גשר אלקוש (חנות נוחות, מבחר המצרכים אינו גדול).
  • מגשר אלקוש ניתן לעשות עיקוף קטן של כ-5 ק"מ כדי לקנות אוכל ולמלא מים בחורפיש (למשל בעזרת טרמפ).
  • במכולת בישוב הדתי מירון (בסמוך לחניון הפיתול - חרבת שמע). בנוסף, בקבר הרשב"י שבישוב ניתן לרוב גם לקבל ארוחה חמה בחינם.

איך מגיעים

  • לתחילת המסלול בחוף אכזיב אפשר להגיע עם קווי אוטובוס מנהרייה.
  • לאלו המתחילים מאזור עבדון מומלץ לקחת מונית מנהריה או מאכזיב אל תחילת המסלול, יש גם קווי אוטובוס מעטים שמגיעים אל המושב.
  • מסוף המסלול יש תחבורה ציבורית על כביש 90 בצומת חוקוק או בצומת מגדל לעבר טבריה.

לפני הטיול

לפני הטיול מומלץ להתעדכן במזג האוויר באתר השירות המטארולוגי מחשש לגשם או חום כבד.

מומלץ להגיע לתחילת המסלול יום קודם כדי להתחיל את ההליכה עם זריחה. מקומות לינה אפשריים:

  • החופים שצפונית לתל אכזיב (כ-200 מטר צפונית לאנדרטה בה מתחיל המסלול).
  • חניון קק"ל הנמצא כ-50 מטר מזרחית לאתר יד לי"ד בו מתחיל הטיול.
  • חוף בננה ביץ' (בתשלום).
  • חוף אכזיב (בתשלום).

בחורשה נמצאת בין תחנת הדלק בכניסה לקיבוץ גשר הזיו והקיבוץ עצמו.


מסלול הטיול – אזור אכזיב

את המסלול מתחילים בגשר שמעל נחל כזיב, סמוך לשמורת אכזיב. מנקודה זו ועד אזור עבדון אין סימון מסודר, ולכן כדאי להעזר בסיפור הדרך.

תל אכזיב הוא שרידיו של ישוב קדום שאזכורים לו מופיעים לאורך כל תקופות ההיסטוריה, החל מתקופת יהושע. חז"ל קבעו את היישוב אכזיב כגבולה הצפוני של ארץ ישראל לענייני ההלכה – דהיינו, דיני הלכה שונים היו תקפים ממנו ודרומה, וכך גם לגבי גביית מיסים. אכזיב שימש כנמל קדום בתקופות רבות כמו נמלים קטנים אחרים לאורך החוף (דור, עתלית ואחרים), וסביבו התפתח היישוב, ששרידים ארכאולוגיים ממנו ניתן לראות בגן לאומי אכזיב.


ממשיכים עם נחל כזיב מזרחה כ-100 מטר, עד שמגיעים לגשר מסילת הרכבת הישן שעובר מעליו. במקום נמצאת אנדרטת יד לי"ד.

אנדרטת המעפיל חוף אכזיב | צילום: אפרת בן חמו

אנדרטת המעפיל חוף אכזיב | צילום: אפרת בן חמו

בליל 16 ביוני 1946 התקיים מבצע ליל הגשרים – פעולה משולבת של תנועת המרי העברי שבוצעה על ידי לוחמי הפלמ"ח, שמטרתה הייתה לפוצץ 11 גשרים שונים שמקשרים את ישראל לשכנותיה. במסגרת הפעולה נשלחה חוליה בפיקודו של נחמיה שיין לפוצץ את גשר הרכבת וגשר הכביש שמעל לנחל כזיב. בעת ההתגנבות לעבר הגשרים התגלתה החולייה, ובזמן קרב היריות שהתפתח במקום, התפוצץ חלק מחומר הנפץ, עוד לפני שהונח בצורה מסודרת מתחת לגשר. כתוצאה מהפיצוץ הלא מתוכנן נהרס רק גשר הרכבת (גשר הכביש נשאר שלם) ונהרגו 13 מלוחמי הפלמ"ח. לזכרם ולזכר יחיעם וייץ (שנהרג מוקדם יותר בפעולה), הוקמה אנדרטת יד לי"ד סמוך לגשר הרכבת, ששוקם מחדש מאוחר יותר. שאר חברי החולייה נסוגו בהצלחה למערה בסמוך לקיבוץ חניתה ולא התגלו על ידי הבריטים. במסגרת מבצע ליל הגשרים (מבצע מרכלת), פוצצו בהצלחה עוד תשעת הגשרים בשאר חלקי הארץ.

מאתר ההנצחה ממשיכים מזרחה בדרך העפר שמדרום לנחל בין מטעים. לאחר כ-5 ק"מ מגיעה הדרך למפגש עם כביש 70, בסמוך לצומת מנות. מהצומת ממשיכים לאורך הכביש מזרחה לעבר עבדון. לאחר כמה מאות מטרים ישנה פנייה ימינה לעבר מנות, אך אנו נמשיך ללכת עם הכביש השמאלי לעבר עבדון.

לאחר כ-1.5 ק"מ יוצאת מכביש הגישה לישוב עבדון דרך עפר בסימון שבילים ירוק. נפנה ימינה אל הדרך, ולאחר כ-1.5 ק"מ נוספים נגיע לעין חרדלית, שם נמצאת תחנת שאיבה של מקורות. מעט אחריו נמצא שער שמונע כניסת רכבים לנחל כזיב. אנו נמשיך עם השביל במעלה נחל כזיב.

מעין חרדלית נמשיך עם דרך הג’יפים המסומנת בירוק שתקח אותנו אל תוך האפיק של נחל כזיב.


נחל כזיב והגעה לאבירים

נחל כזיב, מהיפים שבנחלי הארץ, מתחיל את דרכו ברכס הרי מירון ומתפתל לאורך כעשרים ק"מ, עד שהוא נשפך לים בחוף אכזיב. הנחל הינו בעל אגן ניקוז של כ-140 קמ"ר, והוא מתחתר בסלעי גיר קשה, היוצרים בו נוף טרשי. הנחל ניזון לא רק ממי גשמים (במירון יורדים למעלה מאלף מ"מ גשם בשנה), אלא גם ממי כמה מעיינות השופעים כל השנה. המרכזיים שבהם הם עין זיו – המעיין המרכזי בנחל, שרוב מימיו נשאבים על ידי מקורות, ועין טמיר, שמימיו נובעים מתוך נקיק סלע, זורמים במורד הנחל ויוצרים אזור קסום שאורכו כ-3 ק"מ הניזון ממי המעיין. מערבה יותר נובעים שני מעיינות קטנים יותר – עין ברתות ועין מצור, ובהמשך נובע עין חרדלית, שרוב מימיו נשאבים לישובי הסביבה.

נחל כזיב | צילום: אפרת בן חמו

נחל כזיב | צילום: אפרת בן חמו

בנחל צמחיה מגוונת. בין השאר נפגוש אלון מצוי, אלה ארצישראלית, אדר סורי, ער אציל, קטלב, אשחר רחב-עלים, וכן דולב מזרחי – עץ ייחודי לאזור זה. במצוקים שסביב עין טמיר פורח במאי השושן הצחור.

באזור הנחל שוחררו קבוצות של יחמורים (בעל חיים ממשפחת האיליים) החל משנת 1996. היחמורים חיו באזור לפני שנים רבות אך נכחדו. במבצע ייחודי של רשות הטבע והגנים הוברחו מאיראן כמה פרטים לחי-בר כרמל ושם הוקם גרעין רבייה במטרה להשיב אותם אל הטבע בארץ. כיום מסתובבים כאן למעלה ממאה יחמורים, רבים מהם כבר נולדו בטבע.

השביל הירוק עולה בנחל כזיב, תוך שהוא עובר בחורש מרהיב. ייתכן שבאזור זה תצטרכו להחליף לסנדלים כדי לחצות את הנחל, או לקפץ על אבנים. בדרך תעברו על פני כמה טחנות קמח עתיקות. לאחר כ-5 ק"מ תגיעו למפגש שבילים עם שביל אדום העולה שמאלה לפארק גורן, וימינה למבצר המונפורט. המבצר מרשים, ולמי שכוחם במותניהם ואינם ממהרים, מומלץ לטפס וליהנות משרידיו (אפשר לשקול להשאיר את התיקים בנחל, שכן מהמבצר חוזרים אליו להמשך המסלול).


מבצר מונפורט נקרא בערבית ''קלעת אלקרין'' (מבצר הקרן הקטנה) בשל מיקומו בשלוחה תלולה. המבצר היה שייך למסדר הצלבני הטווטוני, והיה כפוף למרכז האזורי במעליא. מסביב למבצר היו חוות רבות, וטחנות הקמח היו חלק מהמארג החלקאי שלו.

המבצר נכבש בשנת 1266 על ידי הכובש הממלוכי בייברס לאחר מצור ממושך, בסופו נהרסה החומה הדרומית החיצונית. באותה תקופה כבשו הממלוכים את כל הגליל. מגיני המבצר נכנעו והותר להם לצאת מהארץ, הם לקחו איתם את ארכיון המסדר חזרה לגרמניה. הארכיון הזה הוא מקור חשוב היום להכרות ההיסטורית שלנו עם ההיסטוריה של ארץ ישראל בתקופה הצלבנית.

התצפית מהמבצר מרשימה מאוד ומעניין לדמיין איך חיו בו הצלבנים לפני 800 שנה. השרידים שנותרו כיום בשטח הם רק חלק קטן מהמבצר, והם כוללים את הביצור הפנימי ואת מגדל העוז. חלקים רבים נוספים נהרסו כליל או לא נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות.


מפיצול השבילים ממשיכים במעלה הנחל כ-3 ק"מ נוספים, עם סימון השבילים הירוק, עד שמגיעים לעין טמיר - נקודה מצויינת לטבילה והפסקת אוכל. שימו לב כי בצידו הדרומי של עין טמיר ישנה ניקבה שנחצבה בעבר כדי להגביר את ספיקת המעיין. אמנם הכניסה אליה צרה, אבל בהמשך הניקבה מתרחבת וההליכה במים בתוכה היא חוויה נהדרת. בסוף הניקבה מגיעים למבוי סתום וחוזרים בחזרה לפתח. אל תשכחו להצטייד בפנס!

מעין טמיר נמשיך בנחל כ-2 ק"מ נוספים, עד שנפגוש שביל בסימון שחור, שעולה לכיוון אבירים. השביל מטפס כ-3 ק"מ לכביש הגישה לאבירים. אפשר להשאר לישון באבירים בחניון אבירים (בחינם) או בצימר, או להמשיך עם השביל המסומן אדום, ואחר כך ירוק לחניון הלילה גשר אלקוש ללינת שטח – מרחק של כ-9.5 ק”מ.

קבלו טעימה כייפית מנחל כזיב ועין טמיר:


מאבירים לחרבת חממה

אם ישנו באזור אבירים – נחזור אל כביש הגישה ונמשיך עם סימון השביל האדום כחצי קילומטר, ולאחר מכן נפנה ימינה עם סימון שביל ירוק שפונה מזרחה לכיוון הכפר פסוטה.

מהכפר פסוטה השביל חוצה דרומה את כביש הגישה לאבירים, ויורד לעבר נחל זווית. לאחר כ-1.5 ק"מ השביל חותך מזרחה בדרכי עפר לעבר חורבת מורגות. משם יורד השביל בדרך עפר לכיוון גשר אלקוש – גם זו יכולה להיות נקודה טובה ללינת שטח.

השביל הירוק עובר מתחת לגשר וממשיך במעלה נחל כזיב. באזור זה נקרא נחל כזיב, ובערבית וואדי חביס. השביל עובר ליד מספר מעיינות בהם עין רטט, עין טבעת ועין זבול.

מעין זבול ממשיך השביל עוד כ-1 ק"מ, עד שהוא מגיע לעין חותם, המהווה את העליון מבין חמשת מעיינותיו של נחל חביס. תעלה יפה מובילה את המים לבריכה קטנה בעומק של 60 ס"מ, המזרימה את המים לשוקת המשמשת את עדרי הצאן. ליד השוקת העכשווית נמצאת שוקת עתיקה יותר. המים שלא נעשה בהם שימוש ניגרים לנחל עצמו, שבו צומחת שדרת עצי צפצפה מרשימים ומרהיבים. הצפצפות, הנקראות בערבית "אל-חורה" העניקו לאזור את שמו בערבית. ניתן לראות כי בין הצפצפות למעיין ישנו משטח גדול, שבעבר שימש כנראה לשימושים חקלאיים. אם התמזל מזלכם, תמצאו את המעיין נקי וללא אנשים רבים, אז מדובר בפינת גן עדן של ממש.

מעין חותם ממשיכים בשביל הירוק כמעט 2 ק"מ, עד שמגיעים לדרך עפר/כביש המסומנת עם סימון שבילים שחור ומחברת בין בית ג’אן לחורפיש. נחצה את הדרך ונמשיך עם השביל הירוק, ומעט לאחר מכן נגיע לפיצול בין השביל הירוק שעולה בנחל מורן, ושביל אדום שעולה בנחל נריה. שני הנחלים יפים ונפגשים אחרי כ-3 ק”מ בעלייה סמוך לבית ספר שדה מירון – כך שאפשר לבחור בשתי הדרכים לעלייה. 

ממול לבית ספר שדה מירון, מהצד השני של הכביש העולה לפסגה, נמצאת חרבת חממהעבור רוב המטיילים היא גם נקודת לינה. ניתן למלא מים בחניון או בבית ספר שדה.


הר מירון

מחרבת חממה, מתחילה עלייה לא קלה של כ-2.5 ק"מ לעבר פסגת הר מירון עם השביל השחור. המסלול יפה מאוד, עם תצפיות מעלפות ומוצל ברובו. מהנקודה הזאת ועד לסוף המסלול נצעד למעשה עם שביל ישראל, המסומן בסימון לבן-כחול-כתום.

בסמוך לפסגת ההר נפגוש שביל אדום עם אפשרות לפנות ימינה או שמאלה. אנו נמשיך שמאלה עם שביל ישראל, אל מסלול נוח המקיף את חלקה הצפוני של פסגת הר מירון. בדרך נפגוש שפע תצפיות מרהיבות לנוף הגליל העליון. אם נרצה לקצר את המסלול (אבל למה? יש נוף יפה) אפשר לפנות ימינה, ונגיע תוך הליכה קצרה אל חניון הפסגה.

שביל הפסגה הוא חלק משמורת הר מירון היפהפייה, שהיא הגדולה בשמורות החורש הים-תיכוני בישראל. שטחה של השמורה הוא כמאה אלף דונם, המשתרעים על פני כל גוש רכס הרי מירון. הרכס מונה תשע פסגות המתנשאות לגובה של יותר מאלף מטר מעל פני הים. הגבוהה בהן מגיעה עד לגובה של 1,204 מטר, דבר שהופך את הר מירון לשני בגובהו בארץ אחרי הר חרמון. בפסגת ההר תפגשו בסיס צבאי, אליו אין כניסה. לפעמים תשמעו קולות שמגיעים ממערכת הכריזה.

בשל גובהו הרב של גוש מירון, יש בו ריבוי משקעים (כאלף מ"מ ויותר). המים יחד עם סלעי הגיר והדולומיט הבונים אותו, יוצרים נוף קארסטי מגוון של טרשים, בולענים, עמודי סלע, מערות ובורות עמוקים עם נטיפים.

הטופוגרפיה התלולה הקשתה על התיישבות האדם באזור מקדמת דנא, ולכן קיים בו חורש ים-תיכוני מפותח ורצוף שכמעט ולא נפגע מיד אדם. בחורש תמצאו עצי אלון מצוי ואלון תולע, שזיף הדב, אגס סורי וכן ערער ארזי וחוזרר החורש, שזהו בית גידולם היחיד בארץ. מגוון הפרחים כאן עשיר במיוחד וכולל מספר מינים נדירים, בהם רקפת יוונית, אדמונית החורש ומיני סחלבים. בחורף הפסגה מכוסה לעיתים קרובות בשלג.

תצפית בעליה לשביל הפסגה | צילום: אפרת בן חמו

תצפית בעליה לשביל הפסגה | צילום: אפרת בן חמו

באזור השמורה גרה אוכלוסייה דרוזית בכפרים חורפיש, בית ג'אן, פקיעין ועוד. בעשורים האחרונים מתחדדת סוגיית שמירת הטבע והנוף אל מול הפיתוח של הכפרים הללו, שעם הקמת המדינה מנו רק מאות בודדות של תושבים, אך מאז אוכלוסייתם גדלה פי כמה וכמה.


בקצה שביל הפסגה נגיע אל חניון הפסגה, זהו חניון יום וחל איסור מוחלט על לינה בו. מכאן נמשיך עם שביל ישראל ושביל בצבע כחול לכיוון דרום מערב. סמוך להתחלת הירידה יש ברז מים בו ניתן למלא בקבוקים. לאחר כחצי ק"מ מגיע השביל בסמוך לחרבת ב"ק.

חרבת ב"ק (חירבת ג'רמק בערבית, על שם הר ג'רמק - הר מירון) נקראת על שם ישראל ב"ק, יהודי מצפת שהקים במקום התיישבות בשנת 1837, בעידודו של המושל אברהים פחה. לאחר שנתיים, כשהודח המושל, נטש ב"ק את המקום עקב חשש מבעליו המקוריים מפקיעין. במקום ניתן לראות את השרידים שנותרו מהיישוב: מאגרי המים, שרידי בית הבד, בור הקולומבריום ובריכת המים הגדולה.

מאזור חרבת ב"ק נמשיך עם השביל עוד כמאה מטר עם השביל הכחול בעלייה מתונה, ונפנה שמאלה בשביל המסומן רק עם סימון שביל ישראל ונקודה סגולה המסמנת את שביל ים לים. לרגעים נפגשו את השביל הירוק, ונפרד ממנו שוב לטובת שביל ישראל. 

בדרכנו נעבור על פי ההוטה הקטנה. הוטה היא למעשה בור או פיר מערה אנכי, שנוצר בעקבות חלחול המים בסלע הגיר. הוטות כגון זאת ואף עמוקות יותר פזורות באזור הר מירון.

השביל ממשיך לרדת, ועובר בין בוסתני החקלאים של בית ג'אן. נחלוף ליד אנדרטה לזכר חייל צה"ל סלאח קאסם, שנפל בהיתקלות עם מחבלים בדרום לבנון בשנת 1992. משם נפנה שמאלה עם שביל ישראל עד שנגיע למתחם דשא רחב שבו יש תצפית מרהיבה צפונה ומערבה, ובמרכזו עין זבד. בתקופות החורף ייתכן ויהיו מים במעיין, ובקיץ הוא עלול להיות יבש.

מהמעיין נמשיך בסימון שביל ישראל היורד דרך נחל סוד וכסא אליהו, לעבר חרבת שמע. המעוניינים במסלול מאתגר יותר יכולים לרדת עם סימון השביל הכחול דרך נחל מירון, דרך בולדרים במסלול מוצל ויפה. שני השבילים ייפגשו שוב בעין מירון.

חרבת שמע, המזוהה עם הכפר תקוע היהודי מתקופת המשנה, הייתה כפר צפוף שהתפתח מפרבר של הישוב מירון. במקום אפשר לראות את בית הכנסת העתיק שנהרס פעמיים ברעידות אדמה (בשנים 306 ו-418 לספירה), מקוואות, רובעי מלאכה, קברים ואף מאוזוליאום שנמצא מעט מעל בית הכנסת. נקודת עניין נוספת היא כסא אליהו  סלע בצורת עמוד הבולט בשטח בין חרבת שמע ועין זבד.

אחרי ירידה תלולה מחרבת שמע נגיע אל חניון הפיתול (חניון שמע), על שם הפיתול בכביש 89 שסמוך אליו הוא ממוקם. בחניון יש ברז מים, והליכה קצרה מהקצה המערבי של החניון בשביל השחור תביא אתכם לקברו של רבי שמעון בר יוחאי.


קבר רבי שמעון בר יוחאי (הרשב"י) ושל אלעזר בנו נמצא במבנה גדול בעל שתי כיפות לבנות גדולות. בפנים ישנה מחיצה וכך גם נשים וגם גברים יכולים להתפלל בו. האגדה מספרת שהרשב"י ובנו התבודדו במערה בפקיעין 13 שנה בגלל רדיפות הרומאים, ועסקו בעיקר בתורה. הם ניזונו מעץ חרוב וממי מעיין שנבעו בסמוך. מכיוון שהייתה להם רק מערכת בגדים אחת, לבשו אותם רק בעת התפילה, לבל יתבלו. כשיצא בר יוחאי מהמערה לאחר שהסכנה הרומאית חלפה, וראה אנשים עובדים בשדה, כעס מאוד על שהם מתעסקים בדברים חומריים, וכל מה שנתן בו את עיניו, נשרף. הוא נשלח חזרה אל המערה לשנה נוספת, על מנת שיתרגל לכך שבחוץ רוב האנשים עוסקים בחומר ולא בעניינים שמימיים.

מעל קברו של בר יוחאי נמצא קברו של יוחנן הסנדלר, תנא נוסף, שהתפרנס מעיבוד עורות ותפירת נעליים. רש"י, גדול המפרשים שחי בצרפת, נחשב כנצר ליוחנן הסנדלר, לכן עולים לקברו של יוחנן הסנדלר בכ"ז בתמוז, יום פטירתו של רש"י.


נחל מירון ונחל עמוד עליון עד עין כובס

מחניון הפיתול נמשיך עם הסימון השחור לעבר נחל מירון. הדרך עוברת במעבר מים מתחת לכביש, כדי להמנע מהסיכון שבחציית הכביש הסואן. מקטע יפה זה של נחל מירון נהנה מזרימת מיםבחורף ובאביב אחרי הגשמים. לאחר כ-2.5 ק"מ הוא מגיע לעין יקים, שנמצא בתוך שמורת הטבע נחל עמוד. שימו לב שהכניסה לשמורה זו היא בתשלום, אך המסלול עצמו לא עובר דרך הקופות.

בסמוך לעין יקים תפגשו טחנת קמח שמופעלת באמצעות כוח המים, שפעלה עד לתחילת המאה העשרים. מאזור הטחנה השביל מתפצל וניתן ללכת בצד ימין עם סימון השביל הכחול, או בשמאל עם סימון השביל השחור ושביל ישראל. שני השבילים נפגשים בבריכות שכווי.

נמשיך עם הנחל מזרחה, ולאורכו נפגוש בוסתנים יפים שבעבר השתייכו לערביי הסביבה. הבוסתנים מושקים מתעלות מי הנחל ומבריכות בטון, ומתוחזקים על ידי אנשי רשות הטבע והגנים.

טחנת קמח בנחל עמוד | צילום: אפרת בן חמו

טחנת קמח בנחל עמוד | צילום: אפרת בן חמו

בדרכנו נפגוש במבטשה – בית מלאכה לעיבוד צמר, מלאכה שבה עסקו יהודי צפת. בדומה לטחנת הקמח, גם המבטשה עושה שימוש בכוח המים כדי להניע את כפות העץ הגדולות שחבטו בצמר, אחד משלבי ההכנה שלו.

גם אם לא באתם באביב, רוב הסיכויים שתמצאו מיני פרחים רבים מקשטים את הנחל. בנחל עמוד מצוי הריכוז הגדול ביותר בארץ של קיסוס החורש, המשתרג על גדרות ועצים וקירות סלע, ובמדרונות הגאיות צומחים ריכוזי הדס. אך ייחודו הצמחי של נחל עמוד לא תם בצמחיו, יש בו גם חורש ים-תיכוני סבוך ומפותל, בתה טיפוסית במדרונות, וערבת חד-שנתיים למרגלות הצוקים במורד הנחל. גם צומח הערוץ הולך ומשתנה. חלקו העליון של הנחל, באזור המעיינות, שופע דלבים וערבות. עם התמעטות המים משתלטים ההרדופים, ובאזורים היבשים צומחים רק שיח אברהם והשיזף.

אחרי כ-1.5 ק"מ מגיעים לבריכות שכווי, מקום המפגש בין שני הנחלים. כאן אפשר לנוח, להתרחץ במים וליהנות מצל עצי הדולב המזרחי הענקיים. הדולב הוא גדול עצי הבר של הארץ. בקטע זה יש משוכות צבר ועצי תאנה, רימון וזית, כליל החורש וגם ער אציל, המוכר יותר בשמו העממי דפנה.

שימו לב – מנקודה זו לא ניתן להמשיך בשביל לאחר השעה 13:00.


מברכות שכווי, ממשיכים דרומה עם הסימון השחור כ-2.5 ק"מ עד למפגש עם שביל כחול, שעולה בעלייה תלולה לעין כובס. אפשר לעלות לביקור בעין כובס, ולאחר מכן לחזור אל השביל השחור באותה הדרך.

עין כובס, המכונה גם מעיין בנימין, נמצא בלב יער הגובל בקצה הדרום-מערבי של צפת, באזור המשקיף אל הקניון העמוק של נחל עמוד, בין עצי זית ותאנה עתיקים. המעיין מושך אליו רבים שבאים לטבול ולהיטהר במימיו הצוננים והמרעננים. לאחר הטבילה מומלץ לרדת לתצפית הנוף מהמבנה העתיק המכונה שייח' קוויס.


נחל עמוד אמצעי ונחל עמוד תחתון

מעין כובס יורדים בחזרה לנחל עמוד, לאזור המכונה נחל עמוד מרכזי. בנקודה זו המים הולכים ומתמעטים, והצל מידלדל גם הוא. ההליכה כאן אינה פשוטה, והיא עולה ויורדת בין הסלעים לגדת הנחל. כ-1 ק"מ במורד הנחל נפגוש שביל כחול העולה אל מצפה הימים – ולא נעלה בו. כ-200 מטר ממנו נפגוש את עין סתר, בו יתכן זרזיף מים קטן.

מעין סתר ממשיך השביל מהלך של כ-5 ק"מ עד למפגש עם כביש 85. המעוניינים לישון בחניון נחל עמוד תחתון ייפרדו משביל ישראל קצת לפני המפגש עם הכביש, וימשיכו שמאלה עם שביל עפר מסומן שחור לכיוון שביל נחל עכברה המסומן כחול, וחניון לילה נחל עמוד תחתון.

ברז מים נמצא במעלה השביל השחור, סמוך לתחנת השאיבה של מקורות – קצת לפני המפגש עם השביל הכחול.


אם בחרתם ללון בחניון – תמשיכו ממנו עם שביל מסומן שחור, שיעביר אתכם במעביר מים מתחת לכביש 85, וקצת לאחריו תפגשו שוב את סימון שביל ישראל עם נקודה סגולה של שביל ים לים.

אם המשכתם בלי לעלות לחניון נחל עמוד תחתון – תמשיכו עם שביל ישראל מתחת לגשר הגדול של כביש 85, וכחצי קילומטר לאחריו תפגשו את השביל השחור.

כעת אנו נמצאים רשמית בחלקו התחתון של נחל עמוד. לאחר כ-3.5 ק"מ תגיעו למקום בו חוצה המוביל הארצי את נחל עמוד. חציית הנחל נעשית בסיפון ענק המנצל את חוק הכלים השלובים כדי להעביר את המים מערבה מבלי לעשות שימוש במשאבות. מה שאתם תראו משני צידי הנחל אלו מדרגות בטון תלולות – העלייה בהם מסוכנת, אל תנסו.

בחודשי החורף והאביב, יתכן שהשביל יעבור בסבך יפה, עם מים זורמים אותם תאלצו לחצות מפעם לפעם.

מהסיפון של המוביל הארצי ממשיך השביל מהלך של כ-2 ק"מ עד למפגש עם הכביש המוביל לחוקוק. בדרך תוכלו לראות מספר מערות בגדת הנחל, בהן מערת שובך ומערת העמוד. עמוד הסלע שעל שמו נקרא הנחל נמצא בסמוך למפגש עם הכביש. לאחר חציית הכביש, ממשיך השביל בדרך עפר לעבר מגדל.


סיום המסלול

כבר אפשר להריח את הכנרת, ויש מספר אפשרויות לסיום המסלול ולרחצה:

  • כ-1.5 ק"מ מחציית כביש הגישה לחוקוק, ניתן לעזוב את שביל ישראל ולהמשיך בתוואי נחל עמוד עד לחוף לא מוכרז, שסמוך אליו יש חווה לגידול דגים של משרד החקלאות.
  • חלופה נוספת היא להמשיך 3.5 ק"מ עד לכביש שליד הישוב מגדל. מהכניסה למגדל ישנו כביש המוביל לחוף שליד וילת מלצ'ט, בה יש חוף נוח לרחצה ושינה.

לאחר הרחצה ניתן לתפוס אוטובוס לעבר טבריה או להזמין מונית שתחזיר אתכם לציביליזציה.