מתחם התחנה בתל אביב

רוצים לגלות מתי נשמע קול הקטר לראשונה בארצנו? לאן נסעה הרכבת ומי נסע בה? היכן "התחבא" מתחם התחנה עד שהפך למרכז בילויים? ומה הקשר בין "בלטה" למשיח? את התשובות תוכלו לקבל תוך כדי סיור במתחם התחנה, בין חנויות האופנה והמתנות לבתי הקפה והגלידה

המסלול נכתב על-ידי מיכל ששון ביבי, מורת דרך מוסמכת ומומחית לסיורים בתל אביב: "להתאהב בתל אביב"

איך מטיילים

בין אם אתם זוג, קבוצה או מטיילים לכם להנאתכם בתל אביב, הטיול במתחם התחנה נח מאוד. להלן כמה פרטים שכדאי לדעת:

  • בצמוד למתחם התחנה נקודה של תל אופן אם תירצו להמשיך ולשוטט ברחבי העיר.
  • בצמוד למתחם התחנה חניון גדול ונח בתעריף חד פעמי לכל היום (רחוב המרד פינת קויפמן).
  • צמוד למתחם מוזיאון בתי האוסף של יפו, ובו אוסף נדיר של מוצגים מקוריים מה"סליקים" ועד אמצעי הלחימה המתקדמים של צה"ל המספרים על ארועים מכוננים בתולדות המדינה.
  • שירותים: במבנים שונים ברחבי המתחם.

ניתן להתחיל או לשלב את הביקור במתחם התחנה ביחד עם מסלולים נוספים בתל אביב:

איך מגיעים

הוראות הגעה בתחבורה ציבורית:

  • קווים 18, 10 (חברת דן) או האוטובוס האדום 100 (אוטובוס התיירים של תל אביב).
  • כל קווי אוטובוס המגיעים לחניון הכרמלית משם יש ללכת ברגל כ-10 דקות.
  • כל קווי אוטובוס המגיעים לשדרות ירושלים - מתחם נגה משם שי ללכת ברגל כ-10 דקות.

הרקע להקמת התחנה

אמצע המאה ה-19 הינה תקופה של שינויים גדולים בעולם בכלל ובארץ ישראל בפרט. המזרח הילך קסם על אנשים רבים והמצאתה של אוניית הקיטור פתחה בפני אנשים רבים: יהודים, נוצרים ומוסלמים את האפשרות להגיע לארץ הקודש. חלקם הגיעו לתור את הארץ כבמסע הרפתקני, חלקם הגיעו מסיבות דיפולמטיות ואחרים על מנת לקדם את בואו של המשיח, המתמהמה.

משה מונטיפיורי, שפעל רבות ובתחומים שונים למען הארץ ויהודיה פנה לעות'מאנים בדרישה להקים רשת מסילות ברזל בארץ ישראל כתנאי הכרחי לפיתוח תעשייה מודרנית כבר בשנות החמישים של המאה ה-19. בסופו של דבר, רק בשנות השמונים של אותה מאה קיבל יהודי בשם יוסף נבון זיכיון להקמתה של חברת רכבות. משלא עלה בידו לעמוד בעלויות הכספיות הגבוהות שהיו כרוכות בכך, הועבר הזיכיון לידיה של חברה צרפתית. מטבע הדברים, היה צריך להקים את התחנה בצמוד לנמל יפו, שהיה לשער הכניסה לארץ ישראל לעולים הרבים שהגיעו אליה, וכן הייתה לעיר נמל שאל מול ירושלים. אך בשל חששם של העות'מאנים מדריסת רגל צרפתית בנקודה אסטרטגית, שכן הייתה האימפריה הטורקית באותה תקופה חלשה ואחיזתה בארץ ישראל הלכה ונעלמה, ניבנתה התחנה הרחק בחולות.

ביום שני, ה' בתשרי תרנ"ג 26/9/1892 נחנך קו הרכבת הראשון מיפו לירושלים, בטקס חגיגי, כשהרכבת מעוטרת בדגלי האימפריה העות'מאנית. אליעזר בן יהודה קבע את המילה "רכבת" שיירת רכבים על משקל "גמלת" שיירת גמלים וכתב בעיתון האור: "שמעו המונים: נהמת הקיטור היא נהמת ניצחון ההשכלה על הבערות, העבודה על העצלות, הקידמה על הפיגור..." הרכבת יצאה פעם ביום מיפו ופעם ביום מירושלים.

בסיורנו נעבור בין  מבני התחנה השונים, שחלקם שומרו וחלקם שוחזרו.

התחנה - מבנה הטרמינל

זהו המבנה המרכזי, שנבנה בסגנון אירופאי, אך מאבנים מקומיות ודומה מאוד ל"אחיו" בירושלים. מדובר באולם מרכזי ובו קופה לממכר כרטיסים ( נוכל להבחין בחלון הכרטיסן בצד הדרומי של המבנה), חדר המתנה ציבורי וחדר המתנה פרטי. הצד המערבי שימש לאיכסון המזוודות. הדלת השניה ממזרח הינה כניסה לגרם מדרגות לוליינות מעץ המוביל לקומה השנייה למשרדי התחנה. במבנה היום: מרכז מידע לתייר, בית קפה, חנות TLV בה תוכלו למצוא הכל מתוצרת הארץ מתנות עם אופי תל אביבי וטעם נוסטלגי. אם תבחרו להיכנס למבנה תוכלו להבחין בחשיפת הצביעה המקורית של המבנה מבפנים. בחזית הטרמינל נוכל לעלות לקרון משוחזר (חלקי המתכת שבו מקוריים).

מחסן הסחורות וחווית הנסיעה ברכבת

המבנה המאורך בעל גג הרעפים, שימש לאחסון סחורות עד להעמסתם לרכבת. כיוון שהיה צורך לשנע סחורות מהנמל לתחנה, נסללה "טרזינה" (רכבת פרברים קטנה לסחורות), שבעזרתה הועברו הסחורות שיצאו מנמל יפו למתחם התחנה המרכזי, הטרזינה נעצרה כאן לצד מחסן הסחורות. את שיחזור המסילה נוכל לראות בצידו הצפוני של המחסן. 

בתחילה נמנעו אנשים להשתמש בשירותי הרכבת: כלי מוזר , מרעיש ומחירו יקר. אך משהתברר כי הנסיעה בו התקצרה מ 8 שעות בכירכרה ל-4 שעות, עלה הביקוש לנסיעות ועקב כך נבנה בצמוד למחסנים מבנה אבן קטן נוסף עם אשנבי מכירה לכרטיסים. לצד התריסים נוכל להבחין ב"מנטשעלך" אותן דמויות שהחזיקו את התריסים. בין מבנה התחנה למחסן הסחורות היה שער אותו ניתן היה לעבור רק אם רכשת כרטיס.

נעבור לצד הדרומי של המבנים, נרים את הראש וננסה לדמיין את נוף המקום עם עצי אקליפטוס ,דקלים ועצי שיקמה (בהם נבחין יותר מאוחר). חומת האבן הנמצאת משני הצדדים הייתה בזמנו ליחידה אחת וסימנה את סוף המתחם. במבנה התחנה גגון מפורזל, שהינו תוספת מאוחרת יותר שיוצר ע"י אותה חברה שבנתה את האייפל (נוכל להבחין בכיתוב על רגל הגגון). ממזרח למחסן הסחורות, מעבר לגדר , ניתן לראות חלק מהמוצגים של מוזיאון בתי האוסף של צה"ל. כאן גם ניצב קרון משוחזר של הרכבת. ובו חווית מולטימדיה המספרת את סיפור הרכבת (ניתן לרכוש כרטיסים במספר חנויות במתחם).

על הנסיעה ברכבת כתבה חמדה בן יהודה בעיתון הצבי:

"... כי לולא קמצו במקום שלא היה צריך לקמץ, אז לא הייתה המסילה ארוכה כל כך... אולם מה שנורא באמת, הוא שחסרים ברכבת דברים אחדים נחוצים כל כך. איה למשל, בעגלות-הרכבת, המים לשתיה... אפרונים לאפר הסיגריות? ואחרון אחרון חביב: איה, במחילת כבודכם, בית הכבוד?..." 

בחודש אוקטובר 1898 הגיע לארץ למסע דיפלומטי תיאודור בנימין זאב הרצל על מנת לפגוש בירושלים את הקיסר הגרמני וילהלם השני. את הדרך לירושלים עשה הרצל ברכבת. זה היה יום שישי והרכבת, כהרגלה לא יצאה בזמן והרצל הגיע לירושלים אחרי כניסת השבת כשעוד תלאות רבות מחכות לו בביקור זה. ביומנו כתב " ארץ מדכדכת לעצבה", שכן  זה היה המראה שנישקף לו מחלון הרכבת. הקיסר הגרמני שהגיע לירושלים רכוב על סוס חזר ליפו ברכבת שרופדה לכבודו בכריות קטיפה. בשנת 1936 עם פרוץ המרד הערבי, הפסיקה לשמש תחנה זו כנקודת יציאה בשל קירבתה לשכונה הערבית מנשייה, ותחנתה הראשונה היתה מרחוב הרכבת של היום, שם ניצב בית המכס. מעבר לחומה נוכל להבחין בשני מבנים צבועים בצבע ורוד, שריד לשכונה הערבית מנשייה. ובצמוד בית דו קומתי בעל גג רעפים. נחצה את המסילה לעבר מתחם וילנד.

מתחם וילנד

הוגו וילנד, השתייך לתנועה המשיחית "הטמפלרים" שהתיישבו בארץ ישראל על מנת לקדם את בואו של המשיח. ואלהלה, הינה המושבה החמישית במניין המושבות הגרמניות וזאת וניבנתה לאורך הדרך המכונה "יפו- תל אביב  / דרך המושבות". הוגו וילנד רכש את שטח האדמה ובנה בה את ביתו ואת בית החרושת "וילנד" לייצור מרצפות מצויירות ואלמנטים לבנייה מבטון.

וילה וילנד:
זהו בית המגורים הפרטי של וילנד שנבנה ב 1902 וקומתו השניה הינה תוספת משנת 1906. כאן התגורר עם אשתו ועשרת ילדיו.  המבנה נבנה בסגנון אירופאי טמפלרי, תוך שימוש במוצרי בית החרושת: המרצפות, מעקה הבטון המסורג ואת הבית הקיפה מקשטת גינה מטופחת ונפרדת משאר מבני בית החרושת. אם תיכנסו למבנה בו שוכנת היום חנות "מיכל נגרין" תוכלו להבחין בחדר השני בציורי קיר שנחשפו, ואפיינו את סגנון הבנייה הטמפלרי. משפחת וילנד חיה בבית עד אמצע שנות ה 30 של המאה ה20.

בית חרושת וילנד:
בית החרושת לייצור מרצפות מצויירות ואלמנטים לבנייה מבטון, הוקם בשנת 1905 והיה חלוץ בהתפתחות התעשייה בארץ ישראל: שימוש במלט, ייצור ארץ ישראלי מקורי ללא צורך ביבוא. פרטי הבנייה, בסגנון אירופאי השפיעו השפעה רבה על הבנייה בארץ ישראל מחוץ למושבות הטמפלריות ועל תל אביב בפרט. עם גירוש הטמפלרים מהארץ, בשנת 1941 כשהוכרזו על-ידי הבריטים כנתיני אויב, הפך המקום לבסיס צבאי בריטי.

המבנים השונים מסביב לבית חרושת וילנד, הם מבני השירות של בית החרושת. אם אתם מעוניינים לגלות את עקבות העבר במבנים, הכנסו אל החנויות וחפשו את חשיפת ציורי הקיר במבנים השונים (חנות רזילי, חנות דורית גריי), את בורות המים ששניים מהם שולבו בריצפת החנות "נעה" ואת "אח החימום" בבית קפה גרג (בית החרושת עצמו בקומת הקרקע). שימו לב למבנים המכוסים רעפי בטון, ייצור בית חרושת וילנד לעומת הרעפים האדומים שיובאו ממרסיי.
בקצה המערבי של המתחם לצד מסעדת ויקי כריסטינה, נוכל לשבת בצילו של עץ שיקמה, אחד ששרד מנופה של יפו לצד מבנה מעוגל (מבנה השירותים) -  שריד לבסיס הבריטי שהיה כאן.

והיכן היה כל המתחם הזה עד היום?

אם אתם שואלים היכן "התחבא" המתחם המדהים הזה? הגיע זמן התשובה. עם צאת הבריטים את הארץ הפך המקום לבסיס צה"ל. כשהחלו לחשוק אנשי הנדל"ן בשטח הנהדר הזה, החליט ראש העיר רון חולדאי בשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, להוציא את הצבא ולהעביר את המקום תהליך שימור ושיחזור מקיף ויסודי תוך כדי עבודת מחקר עד להפיכתו למתחם בילויים המשמר פרק בהיסטוריה של ארץ ישראל.
 

לתחילת המסלול

חוות דעת על מתחם התחנה בתל אביב

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...