בין צומת האלה לבית גוברין

מה מביא אדם בן למעלה מחמישים, המצוייד בכרס חביבה (כבר שבוע בדיאטה), לזחול למערות מפותלות כשלמצחו צמוד פנס חיוור? "סקרנות, והרצון לדעת", כך אומר לי מוישל'ה פרנק, כשאנו עומדים בפתח אחת המערות, "כל חיי אני מנסה לפגוש בשרידים מעברנו, לדעת שכאן, בתוך המחילות, פעמו חיים, זחלו אנשים כמונו, גרו והסתתרו. כל זה מרתק אותי". 

ובאמת, מספיק לקחת מפת טיולים וסימון שבילים (מס' 9, מבואות ירושלים), לפרוס אותה ולעבור באצבע מהירה על האיזור בין צומת האלה ובית גוברין ומיד מגלים עשרות סימונים אדומים, לצידם כיתוב מערת מסתור וסימון כד עתיק. שם המקום וציון נוסף- `מערת מסתור`. האיזור, שנקרא פארק מערות עדולם, משתרע על פני 50,000 דונם ונושק לישובים גבעת ישעיהו, צפרירים, ונחושה. יש בו גבעות רכות, המכוסות בקיץ בחורש ים תיכוני ובחורף בפריחה מרגשת. בכל גבעה ותחת כל עץ תאנה או אלה ממתינות מערות, חלקן מערות מסתור עם מחילות עמוקות וארוכות המקשרות בין המערות, ומערות של צליינים, שחלפו במקום וחרטו את המאורע בצלב ומשפט על קירות הגיר של המערה. 

האיזור, שידוע במערותיו, הפך אבן שואבת לשודדי העתיקות. אלה בזזו חלק גדול מהמערות וקצרה ידה של רשות העתיקות מלעצור את הביזה, אבל יתכן ובמרחב הגדול עדין ממתינה מערה נסתרת ליד גואלת. השאלה העיקרית- למה גרו בפרקי ההיסטוריה השונים ובעיקר בתקופת הבית השני מתחת לאדמה? מויש`לה פרנק, תושב הסביבה ומדריך טיולים, מסביר: "לא תמיד הפחד מפני השלטונות גרם לאנשים לרדת אל מתחת לאדמה. לעיתים זה היה שיקול כלכלי- הרבה יותר קל וזול להכין בית בד ומערות אחסון מתחת לאדמה. הבניה על האדמה קשה יותר. כדי לייצר אולם עם קשתות וגגות נדרש ידע וזמן. בעת החציבה באדמת הלס הרכה מפיקים גם לבנים לבניה ומייצרים גם חומר להכנת סיד.

למערות הוכנסו אבני ריחיים, שנועדו להכנת שמן ונחצבו אגנים ליין ושבירת זיתים. חפירה נוספת בכיוונים שונים מוסיפה מחילות מילוט ארוכות, שנועדו לשימוש בעת חירום". בשפלת יהודה נתגלו כ-100 אתרים ובהם כ-300 מערות ומחילות מסתור. בדרך כלל, בכל פתח של מערה ניצב עץ אלה או תאנה. השנים הרבות הוסיפו לו נוף וגובה והעץ שימש הסוואה מצויינת לכניסה למערה, כשמתעורר הרעב אפשר להגיח בעונה ולהצטייד בתאנים. בטיול הפעם נעבור למצב זחילה אל מתחת לאדמה. לנועזים ממתינה מערת רפע (רפיעה), לזהירים- מערת מידרס ולסולידיים- חירבת עתרי.

מערת מסתור, רפע (רפיעה) - שביל שאינו מתאים לרכב רגיל מוביל למערה. פתח המערה נסתר, מתחת לעץ אלה ענק. שש כניסות מרוחקות זו מזו למערה, ליד הכניסה הראשית מטייל נבון השאיר חבל מגולגל. החבל נועד לעזור למטיילים הזוחלים במחילות המסתור למצוא את דרכם חזרה. לטיול נדרש פנס ראש, רצוי עם סוללות רזרביות ועוד פנס ליתר בטחון. מערת `רפע` נחשבת כמערת מסתור יפה ומרתקת. הכניסות והיציאות, הפזורות על הגבעה, שונות אחת מהשניה, חלקן נסתר. בין הכניסה הראשית לבין היציאה המערבית מפרידים כחמישים מטר של זחילה בחשיכה עם אוויר דליל וחוסר יכולת להסתובב- נכנסת, תגיע עד הסוף. הטיול אינו מתאים לחוששים ממקומות סגורים. עדויות היסטוריות שנמצאו מספרות על כפר שהיה במקום בתקופת הבית השני. החללים הגדולים בפתח הראשי הוכנו כבית בד ומחסנים תמימים לתוצרת חקלאית. לא רחוק משם, הוכן מחסן `תיחמון` בו אוחסנה סחורה, שהתושבים לא רצו לשלם עליה מס לשלטונות הרומיים. 

מחשש מאויבים, התושבים הוסיפו תעלות קישור צרות ומפותלות מתחת לאדמה בין המערות, למקרה ויאלצו להימלט ולהסתתר. את קול בואם של הגייסות יכלו לשמוע מרחוק. הם נעו על הדרך הרומית הסמוכה, נעולים בסנדל ממסומר הנקרא `קלגס`. מצעדם של מאות החיילים הגיע לאוזני הכפריים, שמיהרו להחביא את התוצרת החקלאית והמורדים נכנסו למחילות. החיילים הרומיים לבושי השריון המסורבל לא יכלו לדחוק עצמם למחילות הצרות והמפותלות, כך יכלו המורדים להיעלם והמס על התוצרת החקלאית לא שולם. הכניסה הראשית למערה מחייבת מעט להתכופף תחת עץ האלה. בכניסה מעופפים בעצבנות זבובים- מבחן הכניסה למערה- בפנים הם נעלמים. עוד עץ אלה מגיח החוצה מחור בגג המערה שקרס. אולם גדול ואפלולי נפתח, מסביב פתחים רבים בקירות, חלק מהפתחים חסום אחרי כמה מטרים. כדי לזחול במחילות, צריך לרדת למפלס התחתון. תוואי המסלול מסומן במחזירי אור- עבודה ברוכה של החברה להגנת הטבע. במחילות, האוויר לא משהו ויש שמחה בקצה המסלול. אזהרה חשובה: בחלק העליון של הגבעה בורות פתוחים, לכן השגיחו לאן הולכים ולשמור היטב על הילדים.  

איך מגיעים: (כדאי להעזר במפת טיולים וסימון שבילים מס` 9) כביש מס` 1, בשער הגיא יורדים לכביש 38 המוביל לבית שמש ולבית גוברין. אחרי שעברתם את הכניסה לנחושה, תספרו 1.2 ק"מ ובעקול הכביש, משמאל, דרך עפר הנושקת לגבעה, המשיכו עם דרך זו עד פיצול ימינה, השביל ממשיך לעליה קשה, מיד אחרי העליה מימין הכניסה למערה. משמאל עוד כניסה בה הירידה דרך סולם משובש. 

מערות וחורבות

חירבת מידרס - חירבת מידרס מוכרת יותר, המקום פחות פראי מהמסלול הראשון, אך יש אתגר ומסתורין וגם יותר קהל. החוקרים מניחים, שכאן היה ישוב מתקופת מלכי יהודה. תשע מנהרות מסתור, כנראה מתקופת בר כוכבא, מתפצלות מהמערה המרכזית, שני אתרי קבורה בתוך חצר מרובעת. המקום נמצא במרחק קצר מדרום מערב למושב צפרירים. 

איך מגיעים: על כביש 38, מול הכניסה למצפה משואה, פונים מזרחה לכביש קטן ומשובש נוסעים לפי השילוט למערת מידרס. להדרכה מסודרת (בתשלום) ב`ארץ אלף המערות` מוישלה פרנק 054-4991800

חירבת עתרי  - לא רחוק ממערת מידרס, ברום של 406 מ` מעל פני הים, על כיפת הגבעה נתגלו שרידים של כפר יהודי, שהיה פעיל בתקופת המרד הגדול ברומאים. בתחילה נקרא המקום `חירבת חוח`, אך בחפירות ארכיאולוגיות, שנערכו במקום נמצא חרס ובו השם המפורש `חירבת עתרי` וכיום זה שמו של המקום. המקום נמצא בשטח מערות עדולם. עבודות החשיפה גילו כאן מארג חיים של כפר יהודי מסוף תקופת הבית השני. הפרנסה העיקרית של תושביו היתה גפן ליין שגידלו בעמקים מסביב. אם תביטו כיום מראש הגבעה, תגלו שדבר לא השתנה. גם כיום מקיפים את חירבת עתרי כרמי גפנים. נתגלו גם ממצאים שמאשרים שבמקום גידלו תאנים. הממצאים מספרים על כמויות הדבלים. ה`קולמבריום` המסותתים באבן הרכה במערות נועדו לגידול יונים, להפקת הזבל. על פי החוקרים, האיזור שקק חיים חקלאיים, בימי המרד הגדול ומרד בר כוכבא. בשנים האחרונות השקיעו קרן קיימת ורשות העתיקות ממון רב בהפיכת המקום לאתר טיולים מסודר ומשולט. תוכלו לראות באתר מקווה טהרה, מערת תבליטים, נקודת תצפית, מבנה ציבור מרכזי שמשערים שהיה בית כנסת. באחת הפינות ישנה מערכת מסתור, דרכה תוכלו לחזור אל זחילה קצרה מתחת לאדמה. הכניסה לאתר ללא תשלום, חייבים להביא פנס (פרטים על חירבת עתרי קק"ל 1-800-350-550). 

איך מגיעים: חוזרים לצומת שממנה פניתם לחירבת מידרס, ממשיכים לפי השילוט (סימון שביל ירוק) עוד כ-3.4 ק"מ, מגיעים לצומת טי, פונים שמאלה ונוסעים עוד כקילומטר עד לחניה לחירבת עתרי. העליה לאתר ברגל. 

מערת האסירים  - חבל לכיש. חבס, פירושו בערבית בית סהר. מספרים, שבתקופת השלטון התורכי היו מובילים את האסירים ברגל מחברון אל אשקלון או יפו. למנוחת לילה היו עוצרים במערת האסירים. רק במערה החשוכה נוכל לדמיין את אותם אומללים הולכים כבולים בידיהם ורגליהם ויורדים בצלצול שלשלאות אל המערה האפלה. המילה `חביס`, פירושה מערת מסתור והתבודדות לנזיר בודד. כנראה, לפני שאסירים "התארחו" כאן, אורחי המקום היו נזירים מתבודדים. למערה מוליכות מדרגות בוגדניות החצובות ברשלנות. בפנים חושך צונן ולח. המערה חשוכה וכשהעיניים מתרגלות לחשיכה, נראה אור חיוור, החודר מעומק המערה. הולכים בכיוון האור ובבת אחת מתגלה המראה: אולם גדול, צורתו כעין פעמון, בסיסו רחב ובחלק העליון, הגבוה, חור ממנו חודרת קרן אור הפולחת את האפלה. קירות הסלע מפוספסים בגוונים טורקיז, חום, אפור ואחרים, עבודה משותפת של הסלע והמינרלים באדמה. מערת אל חבס סמוכה לסכר על נחל אדוריים (באיזור קריית גת). אדוריים היתה עיר קדומה ביהודה בתקופת המקרא שמה נגזר מהשם `אדר` -שפירושו `גורן`, אדוריים - שני גרנות. 

איך מגיעים: נוסעים על הכביש לבאר שבע (40), בצומת פלוגות פונים מזרחה לכביש 35, חולפים ליד קרית גת ונוסעים עד צומת לכיש. פונים ימינה לכביש קטן 3415, שמוביל ללכיש. חולפים על פני תל לכיש, לפני הישוב `אמציה` פונים שמאלה וממשיכים לכיוון יער אמציה וסכר אדוריים. מאפסים את מד האוץ נוסעים בדרך העפר חולפים על פני הסכר. בקצה פונים ימינה, במזלג הדרכים פונים שמאלה לאורך הגדה הדרומית לאורך הנחל, חולפים ליד תעלת הטייה שהכינו הקדמונים וצבעה לבן בוהק. בתום 4.8 ק"מ משמאל, שביל קטן המוליך למערה, (נ.צ 135690- .)101405 

מאת: דובי זכאי