כל המידע על הכותל המערבי - המדריך למתפלל ולמטייל

בשנת 70 לספירה החריב טיטוס, קיסר רומא המפורסם, את בית המקדש השני. הכותל המערבי, היה חלק מקיר התמך המערבי שהקיף את רחבת הר הבית שהקים הורדוס. אחרי החורבן היה הכותל לשריד היחידי והקרוב ביותר לקודש הקודשים, זיכרון לקיומו של בית מקדש. חשיבותו הרוחנית והפיזית הציבה את הכותל המערבי בלב ליבו של העם היהודי. יחד עם זאת, המחקר, האגדות וכמובן גם התפילות סביב הכותל אינן נגמרות לעולם. בואו לגלות את צפונות הקיר שכולנו שמנו בו פתק.

קורות חייו של הכותל המערבי

בסוף המאה הראשונה לפני הספירה החל הורדוס בבניית בית המקדש השני. מבחינה אדריכלית נחשב בית המקדש לשיא הפאר והיופי, כמו שרק הורדוס ידע לבנות. תחילה, תוחמה רחבת הר הבית בארבעה קירות תמך ענקיים ופנים המתחם מולא בעפר. במרכז הרחבה עמד בית המקדש. הכותל המערבי, כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, משרתע לאורך של 60 מטרים וגובהו המקורי מגיע לכדי 30 מטרים (רובו מתחת לאדמה). אורכו הכולל של קיר התמך המערבי הוא 458 מטרים, הארוך ביותר מבין כולם. תחילתו בפינה הדרום מערבית של הר הבית, במקום שבו נמצא היום הגן הארכיאולוגי מרכז דוידסון, ועד לפינה הצפון מערבית הנמצאת ברובע המוסלמי. מאזור רחבת התפילה וצפונה עובר הכותל במה שמוכר היום כמנהרות הכותל – מנהרות הנמתחות מתחת ולאורך שרידיו של הכותל המערבי, מתחת לרובע המוסלמי.

הזמן עצר מלכת - לראות את הכותל כביום החורבן

בימי הבית השני, השתפלה מפינתו הדרום מערבית של הכותל קשת רובינסון. הקשת הייתה חלק ממה שנחשב עד היום למחלף הראשון בעולם ועל גביה נבנה גרם מדרגות אשר שימש את העולים להר הבית. מתחת לקשת, בצמוד לקיר המערבי התנהל הרחוב וחיי היום יום. אז איך בדיוק רואים את אותה קשת? ובכן הקשת לא שרדה ממש אבל חלק ממנה ניתן לראות ממש אחרי הכניסה בשער האשפות. מספר מטרים אחרי שעברתם את הבידוק הבטחוני, עיצרו והסתכלו ימינה לעבר הגן הארכיאולוגי מרכז דוידסון. ממש מתחת לקצה העליון, בפינה הדרום מערבית של הכותל, תוכלו להבחין בחלקה העליון של הקשת. אפשרות יותר טובה היא לבקר במרכז דוידסון (בתשלום) ולהיחשף לשרידי החורבן, ממש כאילו לפני כמה ימים עזבו הרומאים את ירושלים. בנוסף, תוכלו לראות שחזור של הקשת, את המקום בו היו תוקעים בשופר על הכותל וללמוד על כיצד הרימו את אותם אבנים ענקיות וכבדות - הביקור בגן מרתק ומלמד.

למבקרים במרכז דוידסון: 

  • שעות פתיחה: ימים א'-ה' 8:00-17:00. שישי וערבי חג 8:00-14:00.
  • כתובת: מעלות הר שלמה גורן, בסמוך לשער האשפות.
  • מחירים: מבוגר - 30 ש"ח.  ילד, סטודנט, חייל, גמלאי  - 16 ש"ח.
  • עלות הדרכה נעה בין 160-250 ש"ח ומוגבל ל-35 איש בקבוצה (הדרכה יש לתאם מראש)
  • לתיאום הדרכה ובירורים נוספים בטלפון: 02-6277550.

עם חלוף הזמן, בשנים שאחרי החורבן, גורשו היהודים מירושלים. בתקופה שבה ארץ ישראל הייתה תחת שלטון ביזנטי הוזנח הר הבית והיה למזבלה. עם הכיבוש המוסלמי במאה ה-7 לספירה נחשף מתחם הר הבית, נבנתה כיפת הסלע ומאוחר יותר מסגד אל-אקצא והכותל המערבי היה רחוק מהישג ידם של היהודים. אפילו בזמן ההתיישבות המחודשת ברובע היהודי במאה ה-13 על-ידי הרמב"ן מעטות העדויות על היות הכותל מקום תפילה. נקודת המפנה חלה במאה ה-16, בתקופת השלטון העות'מאני בארץ אשר הזמין את היהודים להתיישב בערים הקדושות. בשלב הזה החלו יהודים רבים לפקוד את הכותל המערבי והתיאורים מעידים על כך שהשריד היחיד למתחם בית המקדש (הכותל) הפך למקום תפילה מוכר, קדוש וסמלי עבור העם היהודי בארץ ובתפוצות וכזה שעולים אליו לרגל.

על אף חופש הגישה למתחם הכותל, לעיתים נאלצו המתפללים לשחד את תושבי שכונת המוגרבים שישבה בסמוך לקיר. כאשר עומדים אל מול הכותל, ניתן לראות ממש מעל עזרת הנשים מימין את הכבש דרכו עולים לרחבת הר הבית. זהו מעלה המוגרבים, והיום זאת הדרך היחידה דרכה יהודים יכולים להיכנס ולבקר בהר הבית. למעוניינים ביום טיול בעיר העתיקה, רצוי להתחיל בביקור בהר הבית (מוקדם בבוקר), לאחר מכן לצאת לעבר רחבת הכותל ולעלות לסיור ברובע היהודי הכולל גם ארוחת צהריים.

הכותל הקטן - מקום שלא כולם מכירים

בניגוד למה שאנחנו מכירים כיום כרחבת התפילה, המתפללים הראשונים טמנו את פתקם בכותל שאורכו 28 מטרים ורוחב הרחבה בה עמדו לא עלה על 4 מטרים. דרומית לרחבת הכותל כיום, בתוך הרובע המוסלמי, נמצא הכותל הקטן המהווה לא רק איזור תפילה אלא גם תזכורת לצפיפות רחבת הכותל המרכזית טרם מלחמת ששת הימים. לכותל הקטן יש לפנות מרחבת הכותל לרחוב הגיא ולאחר מכן לפנות ימינה לרחוב שער הברזל. מספר מטרים לפני השער יש לפנות שמאלה ואתם בכותל הקטן.

נמשיך לגולל את סיפור הכותל. איסורים על העמדת כסאות, ספסלים, מחיצות ואף תקיעה בשופר הקשו נורא על המתפללים היהודים ואף ב- 1840 הוכרזה רחבת הכותל כ-ווקף (הקדש מוסלמי). מתיחות זאת בין הדתות הייתה הבסיס לאירועים אלימים שפקדו את היישוב, כמעט מאה שנה מאוחר יותר. בשנת 1929 פרצו מאורעות תרפ"ט על רקע תלונה של תושבי המוגרבים בדבר מחיצה שהוצבה ברחבת הכותל ביום הכיפורים. המאורעות גלשו לאלימות, טינוף הכותל והשמדת ספרי קודש על יד המתפרעים הערבים. בעקבות זאת הגבילה ממשלת המנדט את חופש התפילה של היהודים במקום. בתגובה להתפרעויות הערביות, התארגנה קבוצת צעירים יהודים אשר כונתה "פלוגת הכותל". זאת פעלה להפרת הצווים הבריטים וביום החלטת החלוקה, כ"ט בנובמבר 1947, התפללו בכותל כ-1500 איש. מיום זה ואילך לא יכלו עוד יהודים להתפלל ולגעת בכותל עד לשחרור ירושלים אור ל-7 ביוני 1967 על-ידי כוחות הצנחנים.

החל משנה זו, הוכשרה רחבת הכותל לקליטת מתפללים. שכונת המוגרבים פונתה מן המקום וחפירות ארכיאולוגיות חשפו את קיומה של העיר העליונה מתקופת הבית השני בימים שלפני החורבן. מאז (1967) ועד היום רחבת התפילה מאוישת במתפללים בכל שעות היממה. פרט לתפילות בשבתות, חגים ומועדים משמשת היום רחבת הכותל לטקסים כמו השבעת חיילים ומדי שני וחמישי חתני בר המצווה נוהגים לעלות ולהיכנס לכותל בתופים ובמחולות.

חוויה רוחנית  - מתי הכי כדאי לבקר בכותל?

לאורך השנה יש מספר מועדים וימים שחייבים, לפחות פעם בחיים, להיות נוכחים בכותל. מדובר במראה שלא ניתן להישאר אדישים אליו. אלפי מתפללים מתקבצים יחד אל מול הקיר הקדוש: מברכים, בוכים, מאחלים, מצפים, רוקדים - הכל תלוי במאורע.

  • ב ט' באב, יום חורבן בית המקדש הראשון והשני - אלפי מתפללים פוקדים את הרחבה. תשעה באב הוא יום תענית ביהדות ובערב הצום נוהגים לשאת דברי קינה ולקרוא את מגילת איכה. נהוג אף לשבת על רצפת הרחבה ולא על כסא כנהוג בימי אבל.
  • י' בתשרי, ערב יום הכיפורים - יום סליחה וכפרה בו הקדוש ברוך הוא מוחל לנו על עוונתנו. מתבצעת התרת נדרים ובמהלך יום הכיפורים נאמרות תפילות מיוחדות ובינהן "כל נדרי". בסופו של החג תוקעים בשופר, מה שמסמל את נעילת שערי השמיים ונותן את האות שניתן לאכול.
  • חודש אלול, חודש הסליחות - מעצם היותו החודש האחרון בשנה העברית. מוקדש חודש אלול לאמירת סליחות ועשיית חשבון נפש בין אדם לעצמו, אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו. אמירת הסליחות נמשכת כל חודש אלול. הביקור בכותל באחד מערבי החג הוא חוויה מיוחדת ורגשית אך במהלך החודש כולו האווירה מורגשת בכל הרובע היהודי ואך בין סמטאות נחלאות ירושלים שממערב לעיר העתיקה. עוד על מסלול טיול בנחלאות >>
  • ברכת הכהנים, חול המועד סוכות ט"ו-כ"א בתשרי - חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים (פסח, שבועות סוכות). פרט למטרה המשותפת של כל החגים הללו שהיא להזכיר לנו את יציאת מצרים, קבלת התורה והישיבה הארעית בסוכה, יש לכל חג מטרה נוספת. סוכות, הוא חג של כל העם והמצווה בו לשמוח. יתרה מכך מצוות ארבעת המינים עליהם מברכים מבטאת למעשה את כל שכבות העם. על פי התורה, על הכהנים חל ציווי ביום זה לברך את כלל עם ישראל. בימינו, מתכנסים בחול המועד הסוכות אלפי כהנים וברכת הכהנים נשמעת בכל ירושלים.
  • בכ"ח באייר, יום ירושלים - יום לציון שחרור ואיחוד ירושלים. פרט לטקסים הממלכתיים, מתקיימת ביום  זה צעידה גדולה המלווה בהנפת דגלי ישראל וריקודים. הצעידה מסתיימת ברחבת הכותל שם נחתם היום והמונים רוקדים, שרים וחגים במעגלים. שישו ושמחו מה שנקרא.

כללי התנהגות למבקרים בכותל

הכותל המערבי הינו מקום קדוש, על המבקרים במקום חלים מספר כללי התנהגות:

  • יש להגיע בלבוש צנוע והולם המכבד את המקום.
  • ייתכן ונשים תדרשנה בתוספת כסות בעת הביקור ברחבה הכותל.
  • הכניסה למתחם הכותל המערבי מותנת בבידוק בטחוני. אין להגיע עם חפצים חדים העשויים לשמש ככלי נשק.
  • בימי שבת וחג – אסור לצלם, לעשן או לדבר בטלפון הסלולרי.
  • הכניסה לבעלי חיים אסורה.
  • אין להיכנס עם כלי נגינה לכותל. חוגגי בר מצווה ילוו עד לשער הכניסה.
  • אין לעשן או להדליק נרות בקרבת הכותל.

אגדות וסיפורים אודות הכותל המערבי

החלטה של קיסר:
לא במקרה שרד הכותל המערבי את החורבן שהנחית עליו אספסיאנוס, קיסר רומא. עם סיום הלחימה והחרבת בית המקדש וירושלים, תהו לוחמיו של טיטוס מדוע הורה אביו לא להחריב את הכותל המערבי. תשובתו של אספסיאנוס הייתה שאילולא השאיר את הכותל עומד מי היה מאמין לו בדבר המעשה הגדול והניצחון על היהודים.

עניי עירך קודם:
כאשר ציווה ה' על שלמה להקים לו משכן קבע, הלוא הוא בית המקדש הראשון, ציין כי על כל העם לקחת חלק בהקמה וכך היה. עשירי העיר הקימו את הכותל המזרחי, הגברים והאמידים הקימו את הכותל הצפוני והדרומי ואילו העניים זכו להקמת הכותל המערבי. בעוד שלושת הכתלים שנבנו על-ידי העשירים והאמידים הושלמו במהרה בעזרת פועלים שעבדו בשכר, נבנה הכותל המערבי באיטיות שכן העניים נאלצו לסחוב במו ידיהם את האבנים אשר חצבו ממערת צדקיהו מצפון להר הבית. כאשר ירד אלוקים לקבוע שכינתו בבית המקדש נתן עינו בכותל העניים והכריז: "כותל זה לעולם לא ייחרב". כך נחה השכינה בין אבני הכותל ששרד עד היום.

אגדת הסולטאן:
בשנת 1517 החל השלטון העות'מאני בארץ. מקום מגוריו של הסולטאן התורכי באותה תקופה היה בצמוד לשער השלשלת הנמצא בחלקו המערבי של הר הבית. באחד מן הימים קלט הסולטאן בזווית העין זקנה כבת 90 משליכה את אשפת הבית שלה בסמוך לביתו. רתח השליט מזעם וזימן את הזקנה לחקירה. הסולטאן שאל מאיפה החוצפה למעשה שכזה. השיבה לו הזקנה שעוד בימי השלטון הרומי, בימים שלאחר החורבן, ציווה הקיסר על תושבי ירושלים הנוכריים לשפוך את אשפת ביתם במקום זה. אלו שגרים קרוב יעשו זאת פעם ביום, הרחוקים יותר פעם ביומיים וכל השאר פעם בחודש. מדוע? תהה הסולטאן ושאל את הזקנה. וזאת השיבה לו משום שהיה המקום בית אלוקי ישראל. עם הישמע הדברים, החביא הסולטאן מטבעות של זהב בהרי האשפה שעטפה את כותלי הר הבית, תושבי העיר באו בהמוניהם וחיפשו אחר מטבעות הזהב, בלית ברירה נאלצו לפנות את האשפה בכדי למצוא המטבעות וכך הפך המקום לנקי ומצוחצח.