המבצר

מבצר נמרוד הוא אחד המבצרים הבודדים שנשתמרו טוב עד ימינו והוא ללא ספק מרשים בעוצמתו. בלא מעט מקורות מוסלמיים ונוצריים של התקופה הצלבנית והממלוכית מכונה המקום בשם קלעת א-צובייבה, שפירושה "מצודת המצוק". המבצר שלט על נתיב ראשי שהלך מהעיר צור, השוכנת לשפת הים התיכון, דרך צפון בקעת החולה והבניאס, אל דמשק.

במבנהו הצר והארוך השתלב המבצר בתנאיו הטופוגרפיים המיוחדים של השטח. לפיכך, רוחבו (של המבצר) משתנה בהתאם מ-50 מטרים ועד 150 מטרים ואורכו מגיע לכ-420 מטרים. המבצר מוקף חומה מרשימה וניתן לראות לאורכה שרידי מגדלים. הכניסות המקוריות היו דרך שלושה שערים: שניים מדרום ואחד ממערב.

תולדות המקום

בשנת 1126 נמסרה העיר בניאס לידי קבוצה מוסלמית-שיעית קיצונית שכונתה בשם ה-"חשישים" (שודדים ורוצחים בשם אללה – שכונו כך משום שע"פ המיתוס היו מסממים אותם בחשיש טרם צאתם לפעילות). על-פי התיעוד הערבי – ה"חשישים" בנו מעל לעיר בניאס את "מצודת בניאס" לשם הגנה על העיר. ממצאים דלים מן המאה ה-12, הביאו את החוקרים לידי מסקנה שבתקופה הצלבנית לא היה שום מצודה.

בקרב קריני חיטין (1187) ולאחריו, איבדו הצלבנים את אחיזתם במרבית שטחה של ארץ ישראל. צאלח א-דין, שעמד בראש הצבא האיובי במאבקו נגד הצלבנים, תפס את השלטון על מרבית ארץ ישראל. הוא וירושיו הרסו בשיטתיות את המבצרים שנפלו לידהם. הצלבנים ניסו אמנם לשוב ולכבוש את הארץ במסעי צלב נוספים, אך עלה בידם להשתלט רק על מישור החוף והגליל.

בשנת 1196 (שנת מותו של צאלח א-דין) חולק השלטון באזור בין בניו של אל-מאליך-אל-עאדל (אחיו של צ'לאח-א-דין) כאשר השלטון במצרים הופקד בידי האח אל-כמאל ואילו השלטון בדמשק בידי האח אל-מועט'ם. אולם, כ- 20 שנה מאוחר יותר, לאחר מות האב מאליך-אל-עאדל פרצה מריבה בין האחים. תככים בין הסולטן אל כאמל שישב במצרים ואחיו אל מועט'ם שליט דמשק הביאו לבניית המבצר, וכך היה: בשנת 1227 הגיע צבאו של הקיסר הגרמני, פרידריך השני, לארץ ישראל. הסולטן אל כמאל הסיתן לצאת נגד אחיו (אל מועט'ם) ואפילו העניק לו את ירושלים. אל מועט'ם, שחשש כי הצלבנים עומדים לעלות על דמשק ולכובשה, יזם את בניית המבצר בעזרת אחיו הצעיר אלעזיז עות'מאן (אחיינו של צאלח א-דין) בשנת 1227 כדי להגן על הדרך המובילה לדמשק.

פלישת המונגולים מאסיה לסוריה ולארץ ישראל שבע שנים מאוחר יותר, הביאה להרס המבצר. הצבא הממלוכי הצליח לעצור את המונגולים בעין ג'אלוד (עין חרוד), שנחשב לאחד הקרבות החשובים בהיסטוריה. אחד המפקדים הבולטים בקרב זה הוא מי אם לא – בייברס. בייברס מינה עצמו לסולטן הממלוכים והעניק את המבצר לסגנו ביליכ. השליט החדש פתח בפעולות שיקום נרחבות, ואכן הבנייה בימיו הייתה מפוארת ביותר וכללה את המגדלים העגולים למחצה. רוב השרידים ב"קלעת צ'ובייבה" (מבצר נמרוד) הם שרידים מהתקופה הממלוכית, כלומר מבנייתו המשובחת של בייברס. עם כניעת הצלבנים וגירושם הסופי מהארץ בשלהי המאה ה-13, ירדה קרנו של המבצר. במאה ה-15 שימש המבצר בית סוהר למורדים ולאחר מכן ננטש. מאז, שכנו לעתים בין חורבותיו רועי צאן ועדרים.

מסלול מומלץ באתר

  1. מקופת הכניסה נעלה במדרגות, ונמשיך לפינה הדרום מערבית של המבצר, נגיע למעין מרפסת ממנה נפרסת כל הנוף של אצבע הגליל, עמק עיון, החולה והרי נפתלי. משם באופן עקבי נתחיל ללכת לאורך החומה לכיוון מזרח. במהלך הטיול באתר תעברו במקומות החשובים והמרשימים ביותר. 
  2. אחרי התצפית יש ללכת לאורך קו הביצור הדרומי. מיד בהתחלה תבחינו במאגר מים גדול.
  3. במהלך ההליכה מזרחה תבחינו במגדלי שמירה ותצפית. הבולט שבמגדלים הללו נקרא "המגדל היפה", שכן הוא השתמר בצורה המאפשרת לנו להבין את שיטת הבנייה במבצר. מגדלים אלו היו תוספת של בייברס, אשר האמין שככל שהמבצר שלך מרשים יותר, כך אתה תזרע יותר פחד אל מול אוייבך. מגדל מעוגל מאפשר לשלוט ולצפות על כל השטח, ללא שטחים מתים.
  4. משם נמשיך לכיוון מגדל העוז של המבצר הממוקם בנקודה המזרחית ביותר. בדרך, תוכלו להבחין בחרכי ירי המפוזרים לאורך החדרים ומגדלי השמירה. מגדל העוז אליו תגיעו, הוא למעשה ראשיתו של מבצר נמרוד.
  5. אחרי תצפית במגדל העוז, יש לחזור מערבה, הפעם לאורך קו הביצור הצפוני.

מידע שימושי

שעות פעילות:

  • ימים א'-ה' + שבת, 8:00-17:00 (בחורף עד 16:00).
  • ימי שישי וערבי חג, 8:00-16:00 (בחורף עד 15:00).
  • כניסה אחרונה לגן, עד שעה לפני שעת הסגירה.
  • בערב ראש השנה ובערב פסח: 8:00-13:00
  • בערב יום כיפור: 8:00-13:00

מחירון:

  • מבוגר: 22 שקלים.
  • ילד: 9 שקלים.
  • אזרח ותיק: 11 שקלים.
  • לקבוצות גדולות המחיר זול יותר.

טלפון לבירורים: 04-6949277.