כל המידע על חירבת צונם: היסטוריה עטופה בטבע בגליל העליון

יופיו של הטבע הים תיכוני וכוחו על האדם ניכר היטב בחירבת צונם, שריד מיישוב עתיק מהתקופה הביזנטית. מאות השנים שחלפו מאז  עזבו אחרוני המתיישבים, ממלוכים אחרי הביזנטים את האתר, נשמרו בו אבני הגזית המסותתות שהרכיבו את בתי הישוב, בורות מים, קשתות האבן המרהיבות שעודן עומדות על תילן, ושימשו את מאגר המים שהיה מתחת לכנסיה בישוב.

שימו לב: האתר אינו מונגש לנכים.

מה רואים פה?

מוקד העניין המפורסם באתר של צונם, עד כמה מפורסם שהמקום הזה יכול להיות כשאינו נמצא על שביל מסומן, הוא הקשתות. מעריכים כי  הן היו חלק ממאגר מים שישב מתחת לכנסיה בישוב. 

על הקירות אפשר לראות טיח אדמדם. מסביב לקשתות פזורות אבנים מסותות שיהיו נוחות לפיקניק קל, בצל האלון והער, כשרוח מן הים תנשב. מבנה הקשתות הוא ככל הנראה המרשים והמושך ביותר באזור צונם, אולם נמליץ לקום ולסבוב את המקום, לכיוון צפון ומערב.

השיטוט יגלה טפח לגבי מידות הישוב. קירות אבן עומדים, עמודים מסותתים, מתקני אבן שונים, את כולם אפשר לגלות בין הקיסוס והספלולים. אם תיטיבו לחפש תמצאו גם גזע קטלב מרשים בוקע מבעד לקיר אבן.

בעלי הדמיון המפותח יוכלו לבחור אם להצמד לספרי ההיסטוריה או הפנטזיה. התפאורה הקסומה של צונם תאפשר לדמיין את התושבים הביזאנטים לנים במקום, לוגמים יין ואוכלים לאור נרות בשעת לילה, בפרובינציה המרוחקת של פלסטינה. אחרים יוכלו לדמיין סאטירים ובתולות מהמיתולוגיה.

הביזנטים והממלוכים

הביזנטים והממלוכים היו מהתושבים המעניינים של הארץ שלנו. הביזנטים היו השיירים של האימפריה הרומית. מעצבים את האמונה הנוצרית. הם הביאו לארץ פרקטיקות מעניינות כמו מנזרי המתבודדים, ועצם השם שלהם מתנגן על הפה כמו תבלין אקזוטי. מרכז תודעתם היה בקונסטנטינופול, שהיא איסטנבול.

באיזו שפה דיברו יושבי צונם וכיצד העבירו את ימיהם? קשה לדעת, שכן לא פשוט להשיג מידע אודות הממצאים האריכאולוגיים בצונם. 

דווקא העובדה שהיא אינה מוגשת כאתר ארכיאולוגי מעונב עם גדרות שמנחות היכן לדרוך והיכן לא, תורמים למיידיות של חווית הביקור.