נחל אלכסנדר וגשר הצבים

איך מגיעים

ניתן להגיע למסלול מכביש 2 או מכביש 4. המסלול מתחיל בגשר הצבים (דרכי ההגעה מופיעות בהמשך), שם משאירים רכב אחד, ומסתיים בשפך נחל אלכסנדר לים, בסמוך לנקודה שבה כביש 2 חוצה על גשר את הנחל, שם משאירים רכב שני. אפשר להגיע למסלול גם ברכב אחד, ולטייל בו הלוך-חזור.

הגעה לנקודת ההתחלה:

• מכביש 4: בצומת חפר [12] פונים מערבה לכיוון כפר ויתקין, ולאחר 2 ק"מ, מיד לפני מסילת הרכבת פונים ימינה (צפונה) לכביש משובש [4]. נוסעים לפי השלטים לעבר פארק צבי הנחל עד שמגיעים לחניון גשר הצבים [5].

• מכביש 2: במחלף חבצלת (או גבעת שפירא) [1] פונים מזרחה לכביש 5710 ונוסעים לעבר ביתן אהרון וכפר ויתקין. בכניסה לכפר ויתקין [2] פונים ימינה, ונוסעים בכביש עוקף ויתקין עד הכיכר [3], ובה פונים ימינה. מיד לאחר מסילת הרכבת [4] פונים שמאלה לכביש משובש. נוסעים לפי השלטים לעבר 'פארק צבי הנחל עד שמגיעים לחניון גשר הצבים [5].

• נקודת התחלה אפשרית נוספת »

הגעה לנקודת הסיום:
נוסעים צפונה על כביש 2. מיד לאחר שחוצים את נחל אלכסנדר [9], יורדים ימינה לדרך עפר ונוסעים בשביל מתחת לגשר. כמה מטרים לאחר מכן ישנה חניה שבה אפשר להחנות את הרכב.

הגעה בתחבורה ציבורית:
בקו אוטובוס 25 (חדרה-נתניה) של חברת נתיב אקספרס ניתן להגיע לאזור חניון נחל אלכסנדר, הצמוד לצומת חפר על כביש 4 [12].

צילום: יוחאי כורם

נחל אלכסנדר

מאיפה הגיע שמו של נחל אלכסנדר? הדעות חלוקות: יש האומרים שהוא מכונה על שם המלך החשמונאי הגדול אלכסנדר (יונתן) ינאי, שעסק בכיבושים רבים, בין השאר גם באזור זה, אבל נראה שהאמת ההיסטורית פשוטה יותר: כאשר הגיעו המתיישבים לארץ, הם מצאו שהערבים המקומיים קוראים לנחל "איסכאנדיר", כנראה על שם איסכאנדיר אבו זבורה – סוחר אבטיחים נודע שהנמל שלו, מינאת אבו זבורה, שממנו ייצא את אבטיחיו בכסף טוב למצרים וללבנון, שכן בשפך נחל אלכסנדר (בהמשך הנמל ירד מגדולתו עם כניסת הרכבות לשימוש בארץ ובארצות ערב בתחילת המאה העשרים).

תחילת המסלול: גשר הצבים

תחילת המסלול היא בגשר הצבים [5]. הגשר הוקם בשנות השלושים על ידי מתיישבי כפר ויתקין, והוא אחד המקומות היחידים בארץ שבהם ניתן לצפות בצב הרך.

הצב הרך

נעים להכיר:

צבים רכים

באולימפיאדה לא תראו את הצבים הרכים, למרות שהם ידועים כשחיינים מצויינים, אבל בגשר הצבים, שבנחל אלכסנדר, תפגשו אותם בהמוניהם. ראשון מבצבץ ממי הנחל הצוואר הארוך והגמיש שלהם, בוחן את הסביבה. אם יתמזל מזלכם תוכלו לראות איך הם לא מוותרים על שיזוף בשמש. 

קודם נועצים את ציפורניהם החדות בסלעים ובצמחייה שמסביב ואז הופ – לגדות הנחל. ומה עושה הצב הרך כשהוא רעב? אוכל חרקים, רכיכות, דו-חיים ואפילו אגוזים וצמחים. 

אם תחכו בסבלנות, תוכלו להבחין במים בצבים השוחים בניחותא במים. הצב הרך מגיע לאורך של מטר ולמשקל של עד 50 ק”ג. הצב, שמקורו באגמי המים המתוקים של מזרח אפריקה, ניזון במקור מתולעים, דגים ובעלי חיים קטנים אחרים שחיים במים. אך לאחר שבמרוצת הזמן נזרקו לנחל שאריות מזון על ידי מפעלים ומטיילים, שינה הצב את הרגלי האכילה שלו, והיום הוא אוכל הכל. לכן, חשוב להקפיד שלא להאכיל את הצבים, שעשויים גם להיחנק מאשפה הנזרקת למים. נקבת הצב הרך מטילה את ביציה בגומות שהיא חופרת בגדות הנחל בחודשים מאי-יוני, ולאחר כחודשיים בוקעים הצבים ורצים למים.

בשנת 1991 הציפו הגשמים הרבים שפקדו את הארץ את נחל אלכסנדר, ומעל למחצית מאוכלוסיית הצבים שחיו במקום, כ-200 במספר באותו זמן, נסחפו לים התיכון ומתו. זיהום נחלי החוף גרם לצמצום חריף באוכלוסייה: נותרו פרטים מעטים במקורות הירקון ובנחל תנינים, אך מרבית האוכלוסייה מצוייה בנחל אלכסנדר, שגם הוא מזוהם (מאז תחילת פרויקט החירום לטיפול בשפכי נחל שכם, המצב השתפר). נראה שהזיהום גורם לכך שרוב הביצים אינן בוקעות, והצעירים הבוקעים סובלים מעיוותים. בנחל אלכסנדר נראים רק צבים גדולים, ונראה שהצעירים אינם שורדים. כיום מתקיימים מאמצי שימור כדי להגן על אוכלוסיית הצב הרך: כדי להבטיח את גדילת הצבים הקטנים, אוספים אנשי רשות הטבע והגנים את ביצי הצבים, מדגירים אותם בסביבה מלאכותית ומחזירים את הצבים הקטנים למים לאחר התבגרותם.

צב רך בנחל אלכסנדר. צילום: אביב בצון

לאורך הנחל

נעבור את הגשר צפונה, ונפנה שמאלה עם שביל העובר לאורך הגדה הימנית של הנחל. בסמוך למים נוכל לראות את מרפסת התצפית ממנה ניתן לראות בגדה הדרומית משטח הטלה מגודר עבור הצבים הרכים.

ממשיכים לאורך הנחל ועוברים מתחת לגשר פסי הרכבת. מיד לאחר הגשר עוזבים את הנחל ופונים ימינה בדרך עפר. לאחר כ-400 מטר, בסמוך למחסום זרוע נגיע לפנייה שמאלה המסומנת בסימון של שביל ישראל (לבן-כחול-כתום) נפנה בדרך זו העוברת בסמוך לתעלת מים. תעלה זו מנקזת מי תהום גבוהים מהשטחים שממזרח לאזור התעשייה עמק חפר והיא נחפרה במקור על ידי הבריטים כחלק מהמאמץ לנקז את ביצות חדרה המפורסמות, בהן גם בריכת יער (בירכת עתא בערבית).

• לטיול בבריכת יער במסגרת המסלול בפארק השרון »

מכאן הדרך עוברת בין גבולו הדרומי של יער חדרה העשוי אקליפטוסים, לבין נחל אלכסנדר. היער ניטע גם הוא כחלק מהמאבק בביצות ובקדחת, אך האקליפטוסים לא סיפקו את המצופה מהם, והיבוש הצליח רק כתוצאה מניקוז השטח בתעלות כדוגמת תעלת עתא.

חרבת סמארה

לאחר 1.5 ק"מ נגיע לראש הגבעה שעליה שוכנת חרבת סמארה [8], שממנה ניתן ליהנות מתצפית מרהיבה על האזור. את המבנה הקים בסוף המאה ה-19 עבאדללה סמארה, שאדמות הסביבה היו שייכות לו. מאוחר יותר, שעה שבנמל אבו זבורה שבחוף מכמורת ייצוא האבטיחים למצרים היה בשיאו, הפך המבנה לתחנת משטרה עות'מאנית ותחנת מכס. קק''ל רכשה את אדמות סמארה בשנת 1940.

על הגבעה אפשר למצוא פריחות שונות בכל עונות השנה ובמיוחד באביב, אז נוכל לראות שם כלניות, פרגים, נוריות, צבעונים ועוד. אלת המסטיק נמצאת סביב, ולידה פורחים גם עוקץ-עקרב שעיר, כנפון זהוב ועוד. במורד הגבעה לכיוון נחל אלכסנדר ניתן לראות מערות החצובות בסלע הכורכר, שהן שריד למחצבה קדומה. שימו לב שחרבת סמארה שוכנת על אחד מרכסי הכורכר היוצרים את מבנה השרון. נחל אלכסנדר הוא אחד מנחלי השרון שחצבו ברכס הכורכר יציאה לים. מדרום לנחל בנויים על גבי הרכס הישובים כפר ויתקין, חופית וביתן אהרון.

שפך הנחל ותל מכמורת

נמשיך בדרך העפר לאורך הנחל לעבר כביש החוף. בסמוך לנחל נמצא את הצמחים סמר ימי, פטל קדוש ועצי אשל רבים. הדרך עוברת מתחת לכביש המהיר חיפה-תל אביב [9]. נעבור מתחת לגשר ונגיע למקום שבו השארנו את הרכב השני. החלק הטוב עוד לפנינו – נמשיך בשביל קצר לאורך הנחל עד לשפכו לים התיכון. ניתן לראות כי החוף שנמצא מדרום לשפך הנחל הוא הרבה יותר חולי מאשר החוף שמצידו הצפוני של שפך הנחל. הסיבה לכך נעוצה בדרך ההיווצרות של החול שמגיע מכיוון דרום ובנקודה זו לנחל יש השפעה מקומית והוא "בולע" את החול.

מעט צפונה מהשפך נוכל לראות את תל מכמורת. מומלץ להמשיך לאורך החוף עד לתל. בצידו הצפוני נראה את הנמל המשמש את בית הספר הימי מבואות ים – אותו מפרץ ששימש בעבר כנמל האבטיחים. בשנת 1945 הוקם כאן מושב מכמורת (שם של רשת גדולה לדיג). מעניין לדעת כי בתאריך 20.6.1948 עגנה ליד המושב אניית הנשק של האצ''ל אלטלנה.

מכאן נחזור לרכב.

נחל אלכסנדר – קטע נחל לדוגמה

סמוך לכביש 4, בפיצול הימני בנסיעה דרומה בצומת חפר, נעשתה עבודה מרשימה לשיקום נחל אלכסנדר. ניתן לחנות את הרכב בחניון מסודר במקום וליהנות ומשעה של הליכה לאורך הנחל היפהפה. מחניון זה יוצא שביל נחמד עד גשר הצבים, ואם תרצו, תוכלו להתחיל את המסלול בנקודה זו במקום בגשר הצבים.

סיפור הגשר ''נעלם''

לסיום, הסיפור על הגשר שנעלם, מתוך: מ'ואדי חווארית' לעמק חפר תר''ץ 1930, תשל''ה 1975.
פרקים מיומן פעולות, אירועים וחוויות מאת חיים בן-צבי.

''הבית הגדול'', מראהו – כמבצר עתיק מתנוסס על פני רכס ו''שולט'' על הסביבה כולה, אם לצד הים – מערבה, ואם לצד השדות – מזרחה. ''הבית'' בן שתי הקומות, בקומת הקרקע נחצבו באבן שתי האורוות. לקומה העליונה – אפשרית הגישה בעזרת מדרגות-חוץ, שנחצבו אף הן בסלע. קומת מגורים זו הכילה שלושה חדרים ומרפסת שטוחה, הפונה לצפון.

ביומני רושם אני ביום 5.1.1930, לפי שלושה ימים, עלינו, בינתיים רק בודדים, לבית האפנדי שעל הגבעה. קבוצת ''חלוץ'' זו אשר בראשה עומדים שאול קרבל – נציג הקק''ל, חיים החרמוני – האחראי לבטחון ולשמירה, וסוליה זלצר – האחראי לבנייה. שומה עלינו להכין את הבנין לקליטת יתר החברים, בהדרגה. לע''ע נוסעים אנו בעגלות כל בוקר מחדרה לעבוד ''בבית'' ושבים לפנות ערב למושבה. כך נמשך הדבר כחודשיים-שלושה בודאי.

שומר ערבי שהיה בשטח – הוא אבו-עיסה, שמר אמונים למקום. חי אם משפחתו במבנה שהקים עד שנפטר, בשיבה טובה, בשנות הששים. שיפוץ הבית החל בהתקנת 2 חדרי מגורים על המרפסת, וכן מטבח, שרותים וחדר אוכל. כמו כן הותקנו מדרגות-כניסה לבנין, מגדל מים קטן, ומרפסת-אבטחה על גג חדרי המגורים הקודמים.

המעבר מעל לנחל אלכסנדר היה תלוי ב''מצב-רוחו'' של הים, בימי שפל אפשרי היה לחצות, בשפך, אם בעגלה ואם ברגל. במרוצת הזמן נוסף לנו גם כלי רכב נוסף, משאית קטנת ממדים, אך בימי גאות וסערות – היו תקלות רבות, כך שעלה רעיון להקים גשר עץ מעל לנחל, סמוך לשפך הים.

בהסכמת הקק''ל נרכשו בחדרה קלונסאות ועמודי אקליפטוס, איש חדרה, נגר במקצועו, שמאי קולודני קיבל עליו, בעזרת סוליה זלצר שלנו, לתכנן ולהקים את הגשר. מרבית אנשי ''הקבוצה'' גויסו לעבודה זו. הושג פטיש גדול, ודפקנו, לפי תור בקלונסאות. לעתים היה גם צורך שמישהו מאתנו, היודע קצת לשחות, יצלול למעמקי הנחל לבדוק אם העמודים ''מחזיקים מעמד'' בעומק, ואז היה ''הצולל'' מקבל כפרס – כוס שתיה קוניאק, לחמם את הגוף בימי חורף אלה.

העבודה נמשכה כחודש ימים בערך, ועמדה בפני סיום מוצלח, עד שבבוקר לא עבות אחד – עת הגענו למקום ו...אבוי, הגשר איננו. ''נעלם'' עם הסערה הרחק לים...