כל המידע על משכנות שאננים ושכונות ירושלים הראשונות

🎧 יש גם פודקאסט שווה על משכנות שאננים! האזינו >>

איך מגיעים

  • ברכב פרטי: ניתן לחנות בחניון גן הפעמון הסמוך או ברחוב המלך דוד, סמוך לטחנת הרוח.

  • בתחבורה ציבורית: בתחבורה ציבורית: קווים 18, 4 ,13. יורדים ברחוב המלך דוד והולכים אל טחנת הרוח, שאת כנפיה רואים מהרחוב.

1. שכונת משכנות שאננים וטחנת הרוח

משכנות שאננים היא השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות בשנת 1860. רכישת הקרקע נעשתה כבר בשנת 1855, שנת ביקורו הרביעי של משה מונטיפיורי בארץ. מונטיפיורי היה מה שמקובל לקרוא כיום יזם, שייעד את הקרקע להקמת בית חולים ליהודי העיר, אך הרעיון נגנז ולבסוף החליט היזם הנמרץ להקים שכונת מגורים מרווחת וחדשה ובמרכזה מפעל יצרני – טחנת קמח שתפרנס את יושביה.

השכונה קיבלה את שמה בהשראת הפסוק מספר ישעיהו ל"ב, י"ח: "וישב עמי בנווה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות" ואולי משקף את השאננות של התושבים החדשים שהעזו לעזוב את מקום משכנם הקודם והבטוח.

הערבים המקומיים, שפחדו שפרנסתם תיגזל, דאגו לקלל את טחנת הקמח, שנבנתה לפי דגם אנגלי. אך לרווחתם, אם בשל הקללה ואם בשל הרוח החלשה - הטחנה לא הצליחה לפעול ולא סיפקה קמח. עם השנים הציוד התקלקל, והמקום נסגר. כיום חודש חלל הטחנה, ופועלת בן חנות בוטיק ליין מיצור מקומי.

מול הטחנה ניצבת מרכבתו המשוחזרת של מונטיפיורי, לאחר שהמרכבה המקורית – זו ששימשה את בני הזוג בביקוריהם בארץ – הוצתה ונשרפה כליל. המרכבה הנוכחית שוחזרה כמעט במדויק מן הברזל המותך ההוא, למעט גלגלי המרכבה שנצבעו כחול בשחזור, על מנת לציין את השוני. מכאן נרד במדרגות ונפנה ימינה אל המרכז למוזיקה.

על מונטיפיורי, בייגלה בעיר העתיקה ו-200 שנים של סיפורים על עיר הקודש. האזינו עכשיו לפודקאסט:

 

2. המרכז למוזיקה

הבניין שלפנינו בנוי כמבצר, והוא מלמד עד כמה היה עז פחדם וחששם של יוצאי החומות כשהגיעו לשכונה החדשה. בסתר, לבל יגונב הדבר לאוזני מונטיפיורי, כדי לא לצער אותו, הסתננו המתיישבים בלילות בחזרה אל תוך חומות העיר העתיקה, ורק מגפה קשה שפרצה בה הצליחה לשכן אותם קבע בשכונה החדשה.

מכאן נמשיך לרדת במדרגות.

3. בית ההארחה לאנשי רוח

מקום זה, שנחנך בשנת 1973, משמש כאכסניה לאמנים ולאנשי רוח. נישא את עינינו ונבחין שבראש המבנה חקוקה כתובת ובה פסוק מספר ישעיהו, שממנו נלקח שמו של המקום. מונטיפיורי לא חסך במאמצים וגם מבנה זה, כמו קודמו, בנוי כמבצר, והעיקר שהיהודים יעזבו סופית את העיר העתיקה, יתיישבו ויתפתחו כאן.

מכאן נמשיך צפונה ונחצה את רחוב ימין משה.

4. שכונת ימין משה

שכונות רבות בירושלים קרויות על שם מונטיפיורי ובצדק, ולא היה כעגנון, שהיטיב לתאר זאת בספרו "תמול שלשום" בתיאור שמעלה חיוך:

"עשתה סוניה בירושלים חודש ושני חודשים וחזרה ליפו. אמרה: יפים הם הלילות בירושלים, אבל הימים עייפים. החמה בוערת כאש והאשפה מעלה ריח ועצבות שרויה על העיר [...] ולכל פינה שאתה פונה או אשפה ולכלוך או זקן ופאות. וכשאת פונה לאחד מהם הריהו בורח מפנייך כמפני שד. וכל מקום בירושלים קרוי משה: או אוהל משה או ימין משה או מזכרת משה. רוצה אתה להגיע לאחד מן המקומות הללו, שוכח אתה מילה שנטפלה למשה ואתה הולך ממשה למשה ואין אתה מגיע למשה זה שרצית".

שכונת ימין משה נבנתה על ידי קרן מזכרת משה מונטיפיורי, וכדי למנוע סכסוכים בין העדות הוענק חלקה הצפוני לאשכנזים והדרומי לספרדים. כיום זוהי אחת מהשכונות היקרות ביותר בירושלים, אך יש לזכור שלא תמיד זה היה כך: לאחר מלחמת העצמאות היא הפכה לשכונת גבול עזובה, שאוכלסה בעולים ומהגרים קשיי יום. לאחר מלחמת ששת הימים, כשאוחדו שני חלקיה של ירושלים, החליטו הרשויות לפתח את המקום ולמשוך אליו אוכלוסייה אמידה. התושבים המקומיים פונו כשהם מקבלים פיצויים זעומים בלבד, מה שיביא לימים, יחד עם גורמים נוספים, להקמת תנועת "הפנתרים השחורים". כיום מתגוררים בשכונה אנשים אמידים והיא מטופחת, אך אליה וקוץ בה: רבים מבעלי הבתים גרים בחו"ל ומגיעים רק פעמים אחדות בשנה, וכך המהלכים בשכונה חשים עצמם בשכונת רפאים. מומלץ לשוטט בשכונה מעט ולחוש את האופי המיוחד שלה.

כדי להמשיך לשכונה הבאה, נעלה חזרה לאזור טחנת הקמח ומשם לרחוב הראשי - רחוב המלך דוד. ברחוב נמשיך צפונה (ימינה), נחלוף על פני מבנה הימק"א ומלון המלך דוד. מרחוב המלך דוד, לפני כיכר המכס, מסתעף רחוב רבי דוד בן שמעון, שבו מסתתרת שכונת מחנה ישראל, היכן שנמצא מרכז "גשר", ליד מלון פאלאס ההיסטורי שנפתח מחדש תחת רשת "וולדורף אסטוריה".

5. מחנה ישראל

השכונה נוסדה בהנהגת הרדב"ש (הרב דוד בן שמעון), המכונה צוף דבש, והיא דוגמה לשכונת מוצא. יהודי צפון אפריקה, המוגרבים, מנו בסוף המאה ה-19 למעלה מאלפיים נפש - כרבע מהקהילה הספרדית בירושלים. עד שלהי המאה ה-19 הייתה קהילה זו חלק בלתי נפרד מהקהילה הספרדית, אך עם בוא הרדב"ש וכן בשל תחושת קיפוח מצד הכולל הספרדי בנושא חלוקת הכספים, הם הקימו לעצמם שכונה נפרדת ובעקבות כך נוסד 'ועד העדה המערבית בירושלים' שהיה מעורב בכל תחומי החיים של אנשי השכונה.

השכונה נמצאת במיקום לא אטרקטיבי ומכאן מחירה הזול: מיקומה הנמוך גרם להצפתה בחורף. גם בית הקברות המוסלמי ששכן מעבר לפינה לא הוסיף לה יוקרה. אם ניכנס למרכז גשר, וכן נשוטט בשכונה נבחין בשרידי שער ברזל שנסגרו מדי ערב מטעמי ביטחון. כרוב השכונות באותה התקופה, גם כאן החצרות הפנימיות מוקפות בבתים.

את יופיה המלא של השכונה ניתן לדמיין עם כניסה לחצר הפנימית של המרכז העולמי למורשת יהדות צפון אפריקה (רחוב המערביים 13). המקום, שנפתח באחרונה, מוקדש לקהילות המוצא של שכונה זו, ומשחזר חלק מקסמה. (בשלב זה הביקור במקום הוא בתיאום מראש).

6. מלון פאלאס לשעבר (כיום – מלון וולדורף אסטוריה)

כתובת: רחוב המלך דוד פינת רחוב אגרון 28.

בתקופת המנדט נבנה מלון פאר ביוזמתו של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני. הקבלנים היו טוביה דוניא וברוך קטינקא, שחברו לקבלן נוצרי, עוואד, כדי לטשטש את מוצאם ולקבל את העבודה. בעת החפירה ליסודות נתגלו שלדי אדם, כנראה מבית הקברות המוסלמי של ממילא. המופתי שראה חשיבות עליונה בבניית המלון, במיוחד לנוכח הקמת מלון המלך דוד הסמוך, הורה לשמור את העניין בסוד. מצמרר לספר שבשנת 1936 התארח במלון אדולף אייכמן. המלון המקורי עבר תהליך של שיפוץ יסודי והפיכתו למלון בוטיק תוך שמירה על החזית המקורית.

נמשיך במעלה רחוב אגרון. בדרכנו, בצד ימין נחצה את בית הקברות המוסלמי ממילא ונפנה ימינה ברחוב מנשה בן ישראל.

7. ממילא: בית קברות, מרכז מסחרי ובריכה במקום אחד

בית קברות עתיק זה נמצא כאן עוד מהתקופה הממלוכית. במרכזו יש מבנה קבר בולט הנקרא "תורבה אל כובכייה" על שם מושל צפת בתקופה הממלוכית. כיום מרוסס הקבר בכתובות גרפיטי ולא פעם הוא מאכלס חסרי בית ונוודים.

בית הקברות ממילא נמצא בתוך בריכת אגירה עצומה שאגרה מי גשמים מאגן היקוות, יתכן שהיא אחד ממאגרי המים שבנה הורדוס בתקופת בית שני, ומכאן הועברו אל בריכת חזקיהו שנמצאת היום ברובע הנוצרי.

השם ממילא בערבית פירושו "בא מאלוהים". ואם מספרים על שכונת ממילא, קשה להתעלם ממתחם הקניות היוקרתי שנבנה כאן בשנים האחרונות ומשמש אבן שואבת לתיירים ולמטיילים. גם בתקופת המנדט הבריטי אכלסה השכונה בתי מסחר של יהודים וערביים. ב-2.12.1947 פשטו מפגינים ערביים על בתי המסחר היהודים, בזזו מכל הבא ליד והשחיתו רכוש כשהחיילים הבריטיים עומדים מן הצד ואינם עושים דבר.

לאחר מלחמת העצמאות הייתה השכונה שטח ההפקר בין ממלכת ירדן לישראל ונותרה זנוחה ומצולקת מכדורים שהתעופפו בה משני הכיוונים. עם מלחמת ששת הימים שוקמה ושופצה השכונה והפכה לאחת השכונות היקרות ביותר בירושלים.

נמשיך לכיוון נחלת שבעה. משמאלנו גן רחב ידיים - זהו גן העצמאות. נחצה את רחוב הלל וניכנס לרחוב סלומון.

8. שכונת נחלת שבעה

בשם השכונה מונצח מספר מייסדיה, בני היישוב הישן בעיר העתיקה ואלו הם: יוסף ריבלין, יואל משה סלומון, יהושע ילין, מיכל הכהן, בנימין סלאנט, חיים הלוי ואריה לייב הורוביץ. אתר השכונה נבחר במכוון בסמוך למגרש הרוסים כדי להגביר את תחושת הביטחון. רכישת הקרקע לא הייתה עניין פשוט:

החוק העות'מאני אסר על רכישת קרקעות על ידי נתינים זרים, ועל כן הוטלה משימת הרכישה על אשתו של לייב הורוביץ, ילידת הארץ ובעלת נתינות תורכית. היא ניהלה את המשא ומתן עם התורכים והצהירה שייעוד הקרקע הוא לצרכי זריעת חיטה למצות.

הראשון להקים את ביתו בשכונה היה יוסף ריבלין שבחר את ביתו על דרך יפו, היכן שמשרדי בית יואל שוכנים היום. השבעה התאגדו באגודה ולה תקנון מפורט שקבע את אופי ושלבי הבנייה ותקנות שונות המגדירות את אופי השכונה. יוסף ריבלין, החלוץ באופיו פנה לתושבי העיר העתיקה בקריאה ליישוב השכונה ובשנת 1875 כבר היו עשרות דירות בשכונה בתי כנסת ומוסדות ציבור. בשל הקרבה לדרך יפו, מצאו התושבים את פרנסתם במכירת מזון ושירותי דרך לעוברים ולשבים.

בניגוד לשכונת משכנות שאננים שתכנן משה מונטיפיורי, נחלת שבעה נבנתה במתכונת השכונות בעיר העתיקה: צפופה, בעלת סמטאות צרות שבקושי הספיקו למעבר אדם ובהמה - כיום נעוץ סוד קסמה של השכונה דווקא בגלל תכונות אלו.

מומלץ לשוטט בעקבות הסמטאות ולהיכנס לחצר הפנימית של השכונה.

תהליך שימור השכונה: לאחר מלחמת העצמאות הדרדר מצבה של השכונה. חלק מהתושבים עזבו, מי שנשאר – הזדקן והשכונה נותרה מוזנחת. רק בשנות השמונים יצאה אל הפועל תוכנית השימור בהוראתו של ראש העיר דאז, טדי קולק. הבתים והמחסנים שהיו מלאים באשפה ובלכלוך פונו, הרחובות רוצפו ובמקום נפתחו אתרי בילוי ומסעדות. השכונה נכנסה לתהליך שימור וכיום היא אחת השכונות היפות ביותר בירושלים.

9. בתי הכנסת

בית הכנסת אוהל יצחק שוכן ברחוב מעלות 6. זהו הגדול והמפואר בין בתי הכנסת של השכונה, הוקם בסוף המאה התשע עשרה ונקרא על שם יצחק רקנטי.

צמוד לו, ברחוב המעלות 3, נמצא בית הכנסת נחלת יעקב. בית כנסת זה, שהוקם בשנות השבעים של המאה ה-19, מחולק לשלושה אגפים ובשניים מהם נשמרה התקרה המקורית.

בצאתנו מהסמטאות נגיע למרכז העיר השוקק, אך בל נטעה: השכונות הקטנות משמרות קסם בן עשרות רבות של שנים ומי שליבו חפץ יוכל לחזור לתקופה ההיא.

כאן מסתיים סיורנו. משם נחזור על עקבותינו, אל המקום בו השארנו את הרכב. לחוזרים בתחבורה ציבורית: ניתן להגיע לרחוב יפו (ממשיכים צפונה על רחוב יואל משה סלומון) ומשם לקחת רכבת קלה.

עוד כמה דברים שיעניינו אותך בסביבה: