נחל גוב ומעלה עקרבים

תוכלו לבחור בין טיול בין קווי לטיול מעגלי, אבל בכל מקרה חובה להצטייד בכובע, מים, נעלי הליכה נוחות ומפת סימון שבילים מספר 14. לאורך המסלול בנחל גוב תעשו שימוש בסולמות וחבלים. בקרבת כביש 227 שבתחתית מעלה עקרבים, הן בהליכה והן בנסיעה, יש להיזהר ממשאיות חוצות העושות את דרכן למפעלי צין הנמצאים ממערב למסלול. להלן אפשרויות הטיול:

מסלול קווי: נחל גוב

• מסלול קצר ומהנה של 2-3 שעות בנחל גוב. חלקו הוא בתוך נחל עמוק קניוני ומוצל.
• המסלול מסומן כולו בסימון שבילים ירוק (14264). נקודת הציון במפה מכווינה לתחילת המסלול.
• ישנה אפשרות לעקוף את החלק המעוקי במסלול - סימון שבילים שחור (14267).
• המסלול בירידה מתחילתו ועד סופו.
• יש להצטייד ב-3 ליטר מים לאדם. אין צורך להצטייד בחבלים, הם קיימים במסלול.
• תיאור המסלול הקווי מתחיל תחת הכותרת המעלה הבריטי והמעלה הרומי.

מסלול מעגלי: נחל גוב ומעלה עקרבים הרומי

• משך הטיול 5-6 שעות עם עצירות.
• חלקו הראשון של המסלול הוא בעלייה במעלה עקרבים רומי (כחול) וחלקו השני הוא למעשה רובו של המסלול הקווי המתבצע בירידה (נחל גוב, ירוק).
• לאורך המסלול אין מקורות מים, ובקטע הראשון, מעלה עקרבים הרומי, אין כמעט צל. מומלץ לקחת כ-5 ליטר מים לאדם.

איך מגיעים

מסלול קווי - נחל גוב (סימון שבילים ירוק 14264)

• נקודת ההתחלה: ליד האנדרטה לסוללי הכביש של מעלה עקרבים - עמוד אבן בגובה חמישה מטרים ממש בראש המעלה על כביש 227. בצמוד יש מפרצון חניה כ-100 מטר אחרי ומולו תחילת השביל - הוא מתחיל כשביל מדרגות מסודר עם חומת מעקה.

• נקודת סיום: תחתית כביש מעלה עקרבים (כביש 227). בנקודת המפגש של כביש 227 עם סימון שביל ג'יפים כחול (14257).

מסלול מעגלי - נחל גוב ומעלה עקרבים הרומי

• נקודת התחלה ונקודת סיום: תחתית כביש מעלה עקרבים (כביש 227). בנקודת המפגש של כביש 227 עם סימון שביל ג'יפים כחול (14257).

• דרך הגעה א: המסלול מתחיל מתחתית מעלה עקרבים, על הכביש המנדטורי הישן לאילת (227). בכביש 25, שמוביל מדימונה לכיוון כביש הערבה, לאחר מכן פונים ימינה (דרומה) בצומת רותם לכביש 208, לכיוון המכתש הגדול ומפעל אורון. ממשיכים בכביש עד לפנייה שמאלה לכביש 227, לכיוון מעלה עקרבים והמכתש הקטן. לאחר כ-20 דקות מגיעים לצומת ובו פונים ימינה להמשך כביש 227, לפי השילוט לאילת. ממשיכים בכביש עד ראש מעלה עקרבים. במקום ישנה אנדרטה ושם מתחיל המסלול הקווי בנחל גוב. ממשיכים בכביש עד לתחתית מעלה עקרבים ומחנים שם את הרכב.

• דרך הגעה ב: כביש הערבה פונים מערבה בצומת עין חצבה, וממשיכים על הכביש עד שמגיעים לחניון בתחתית המעלה. כביש 227 נסלל על ידי הבריטים, ולא עבר הרבה שיפוצים מאז. הכביש עביר לכל רכב, אבל משובש וצר לכן צריך ליסוע בו בזהירות, בעיקר בחלק שבין כביש 208 עד לתחתית מעלה עקרבים.

צפו בסטורי של נתאי לדאני במעלה עקרבים:

רכסי הנגב הצפוניים

הנגב מהווה כשישים אחוז משטחה של ישראל. מרחוק נראה הנגב כרצועת מדבר אחת הנמשכת מאזור באר שבע ועד אילת, אך ככל שנרבה לטייל בנגב, נגלה שיש בו חלקים ששונים זה מזה: יש בו הרים מחודדים, גבעות נמוכות, חולות נודדים, מכתשים עמוקים ועוד. לעיתים נמשכים האזורים הללו מעבר לגבול המדיני של ישראל, אל תוך סיני.

יחידות הנוף בהן עוסק טיולנו הן רכסי הנגב הצפוניים (להלן) והערבה המהווה את גבולו המזרחי של הנגב. ומעלה במבט עילי נראים הרכסים כמו כיכרות לחם שכיוונן צפון-מזרח דרום-מערב. הרכסים ממערב למזרח הם: רכס ירוחם (המתפצל לרכס חלוקים-בוקר), רכס חתירה, רכס חצרה ורכס מחמל. בימי קדם היו הרכסים מכוסים בים ורק חלק מהם בלט החוצה כאי. אותו חלק הוא שהיה חשוף לפעילות בלייה, מה שהביא ליצירת המכתשים: המכתש הגדול ברכס חתירה והמכתש הקטן ברכס חצרה. מכתש רמון, הגדול מכולם, נמצא על רכס מחמל. רכס שתחילתו בהרי הנגב הצפוניים והמשכו בהר הנגב המרכזי.
 

(באדיבות: אתר מבט-על)

לתחילת המסלול המעגלי

המסלול מתחיל בתחתית מעלה עקרבים, במפגש כביש 227 עם דרך ג'יפים כחולה (14257). בסמוך לנקודת ההתחלה תבחינו ברוגם צפיר (רוג'ום בערבית), אבן דרך שסימנה בימי קדם את הכניסה למעלה עקרבים (מעלה צפיר). לאחר כמה דקות מגיעים לפיצול עם השביל הירוק, המגיע מנחל גוב. ממשיכים בשביל הכחול (14266) ומתחילים בטיפוס במעלה עקרבים. העליה ארוכה אך לא קשה. לקראת סוף המעלה, בנקודת גובה 424, תתקלו בשביל משנה בסימון שקוף (לבן-שקוף-לבן) היוצא מהשביל הכחול אל חורבת צפיר - תצפית מרהיבה (מומלץ).

מקור שמו של מעלה עקרבים

לראשונה מוזכר לנו מעלה עקרבים במקרא בתיאור גבולות הארץ: "וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים" (במדבר לד, ד).

אחת הסברות למקור השם מעלה עקרבים היא הצורה המסולסלת של המעלה (הבריטי בעיקר) כפי שהוא נראה מלמעלה, צורה המזכירה את זנבו של העקרב - האמנם? או שמא זה פירוש המילה "עאקרב" בערבית שפירושה פיתול ואכן הדרך מפותלת עד מאוד (18 פיתולים). או האם זה בכלל השנינות שבשפה העברית המדגישה את תלילותו של המעלה והקושי בעלייתו. לדוגמא: כשרוצים לומר "גשם חזק מאוד" אומרים "גשם זלעפות" ולא "גשם זועף". כלומר, האות ל' מטרתה להעצים את עוצמתו של הגשם. כך הכוונה במעלה עקרבים, האות ר' התווספה למילה עקוב שייתכן על פי הפסוק בספר ישעיהו מ', פסוק ד: "...וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה", מדובר במבנה טופוגרפי שאינו ישר. מעלה עקרבים הוא הרבה יותר תלול וקשה ממעלה עקוב.

המשך המסלול: אחרי חורבת צפיר, יש לחזור לשביל הכחול ולהמשיך במעלה עד למפגש עם סימון שבילים שחור (14265). אלו שמעוניינים בהשלמת התמונה יוכלו להמשיך כ-300 מטרים ולעלות למצד צפיר. בנקודה זו המסלול נפגש עם שביל ישראל, שמגיע מכיוון נחל חתירה והמכתש הגדול וממשיך לכיוון המכתש הקטן. אחרי הביקור במצד צפיר יש לחזור חזרה לסימון השבילים השחור (14265) ולהמשיך לעבר נחל גוב וכביש מעלה עקרבים.

מצד צפיר

לצד הנתיב הקדום של מעלה עקרבים הרומי ניצב לו מצד צפיר. מקור השם הוא בשפה הערבית: "קצר א-צופארה", שפירושו "מצד שריקת הרוח". מעט משרידיו של המצד השתמרו היטב ובינהם חלק מקירותיו המגיעים לגובה של שלושה מטרים. מיקומו האסטרטגי מאפשר שליטה על כל המעלה וכן תצפית נהדרת לכל הכיוונים: נחל גוב עליון, כביש מעלה עקרבים הבריטי, רכס חתירה, הרי הנגב והרי אדום. בתחתית המצד ניתן להבחין בשרידי סכר אבנים ששימש לאגירת מי שטפונות אשר שימשו את יושבי המצודה.

המעלה הבריטי והמעלה הרומי

משני צידיו של נחל גוב משתלשלות להן שתי דרכים: אחת עתיקה אשר שימשה את הסוחרים הגדולים ביותר שידעה הארץ הזאת ונמצאת ממערב לנחל גוב ונקראת מעלה עקרבים הרומי, והשנייה מודרנית (סלולה) אשר הייתה עד לסוף שנות החמישים הדרך היחידה לאילת ונמצאת ממזרח לנחל גוב ונקראת מעלה עקרבים הבריטי. לשתי הדרכים סיפור מיוחד בפני עצמו.

מעלה עקרבים הרומי (מעלה צפיר)
עוד לפני שהרומאים לקחו חסות מלאה על המעלה (ובכלל על סלילת הדרכים בארץ) שימש מעלה עקרבים את הנבטים, שבט נוודים שהופיעה לראשונה בארצנו במאה הרביעית לפני הספירה ועסק בייצוא תבלינים כדוגמת מור ולבונה ושאר מיני בשמים. תחילת דרכם הייתה בתימן שבחצי האי ערב, משם המשיכו וחצו את ארץ ישראל בדרכם לחוף הים התיכון, לנמלי עזה ומצרים. "דרך הבשמים" בנגב קרויה על שם דרכם של הנבטים והסחורה אותה נשאו על גמליהם. במשך השנים השתלטה האימפריה הרומית על דרכי הנבטים שהפכו לתושבי קבע - מה שהביא לפיתחום של הערים הנבטיות: עבדת, ממשית, שבטה וכל השאר. דרך הבשמים והערים הנבטיות זכו להיות אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו וביקור בהן חובה. בבואם מעבר הירדם המזרחי, מעלה עקרבים היה למעשה הדרך של הנבטים להתגבר על המכשול הטפוגרפי של רכס חצרה, לעלות אותו ולהמשיך לעבר ממשית ושם לנוח לקראת המשך המסע מערבה לנמל עזה (ממשית, נקראת גם בשם כורנוב, משקה המורכב מחלב נאקות ודבש תמרים). עם סיפוח הממלכה הנבטית על ידי הרומאים (על-ידי הקיסר טריאנוס במאה השנייה לספירה) נחצב המעלה ושופץ כך שיתאים לאמצעי התחבורה הרומים (סוסים וגמלים בעיקר) וניתן להבחין במדרגות הרחבות. הפיתולים אמנם מאיטים ההולכים בדרך אך כך ניתן לעלות (או לרדת) בצורה מבוקרת ובטוחה מאשר מעלה ישר ותלול מאוד שאף בהמת משא לא יכולה לעבור.

מעלה עקרבים בריטי
עד לסליללתו של כביש 40, הייתה הדרך לאילת עוברת בכביש 227, דרך מעלה עקרבים והפיתולים מעוררי הפחד בפני כל נהג. הדרך נפרצה לראשונה עוד בימי המנדט הבריטי, בשנת 1927 וקישרה למעשה בין שתי תחנות משטרה בריטיות: משטרת כורנוב (ממשית) בסמוך לדימונה ומשטרת עין חוצוב הנמצאת על כביש הערבה. כך יכלו הבריטים לשלוט טוב יותר על הנעשה בחבל ארץ זה. ב-1948, בימי מלחמת העצמאות נתפסה הדרך על-ידי צה"ל במסגרת "מבצע לוט" לכיבוש סדום ומפעלי ים המלח. האנדרטה דמויית צריח שח-מט המצאת בקצה המעלה, ממש לפני הירידה, היא סמל לפריצת המעלה וסלילתו המחודשת על-ידי צה"ל וחיל ההנדסה ב-1950.

פיגוע מעלה עקרבים

על אף שהאנדרטה איננה אנדרטת זיכרון, היום היא חלק בלתי נפרד מאחד היספורים הטראגיים שידעה מדינתנו בתחילת דרכה. ב-17.3.1954, עם סיום חגיגות חמש שנים להנפת דגל הדיו המפורסם וכיבוש אילת (מבצע עובדה, מרץ 1949), עשו את דרכם חזרה מאילת כ-11 ממשתתפי החגיגות וארבעה חיילים, באוטובוס שנסע בדרך מעלה עקרבים, שהייתה לדרך היחידה לאילת וחזרה ממנה באותה תקופה. מאחורי האנדרטה הסתתרו מחבלים אשר ארבו יחד עם מחבלים נוספים מסביב לאוטובוס אשר התקדם באיטיות והגיע כמעט עד לסוף המעלה. בהגיעו בסמוך לאנדרטה נורה צרור יריות, מטרת המחבלים הייתה להביא להידרדרותו של האוטובוס ונפילתו מטה. כ-11 נוסעים נרצחו בפיגוע ושלושה ניצלו. חיילים אשר היו באוטובוס הגנו והסתירו בגופם חלק מהניצולים. המחבלים נמלטו מן המקום. הפיגוע הביא להאצתו של סלילת כביש 40 אך הסיפור טרם נחתם. באותם ימים סבלה ישראל מדה-לגיטמציה בעולם, שכן היו אלה השנים של פעולות התגמול. על כן, החליט ראש הממשלה דאז, משה שרת, לשחזר את הזוועה אשר שררה במקום הפיגוע על מנת לצלמה ולהפיצה בעולם - החלטה שנויה במחלוקת שייתכן ומעסיקה את המעורבים בה עד היום.

הכניסה לנחל גוב וסיום המסלול

למטיילים במסלול המעגלי, ההליכה בשביל השחור (14265) לעבר נחל גוב אורכת כחצי שעה שבסיומה נתחבר לסימון שבילים ירוק (14264) ולמסלול הקווי המגיע מכיוון הכביש. בנקודה זאת נמשיך עם נחל גוב המתחתר דרום מזרחה ונשפך לנחל צין. זוהי הנקודה בה אנו למעשה מסתובבים ומתחילים לרדת חזרה בנחל גוב לעבר נקודת ההתחלה של המסלול המעגלי. הירידה לנחל גוב היא באמצעות סולמות ויתדות ולאורכו יש הרבה מקומות מוצלים לשבת בהם ולנוח. סיום המסלול בפיצול עם השביל הכחול מההתחלה, העולה למעלה עקרבים (צפיר).

מעקף בנחל גוב

לאלו המעוניינים לוותר על החלק המעוקי של נחל גוב ישנה אפשרות להתחבר ממש לפני תחילת המעוק למעקף בסימון שבילים שחור (14267). לפני שבחרתם באופציה זאת דעו שההליכה במעוק היא מדהימה ולא כדי לוותר עליה, אולם באם התחלתם מאוחר ואתם עלולים להיכנס לחשיכה, אם גבי המים מלאים או כל סיבה אחרת, ניתן לקצר את המסלול על פי התיאור הבא: לפני תחילת המעוק תבחינו בסימון שבילים שחור המטפס מעל אפיק הנחל ובסיומו סולם מתכת. יש להיזהר בעלייה ולשמור על מרחק אחד מן השני. אחרי שעלינו נמשיך דרומה עם הסימון השחור שמתחבר מהר מאוד חזרה לסימון השבילים הירוק המוכר לנו. בהליכה מעל הנחל יש להיזהר מדרדור אבנים על ההולכים במעוק.
 

והנה טעימה קטנה מהמסלול, בסרטון הנהדר של הגולש משה אליהו, שמראה את נחל גוב ממעוף הציפור: