איך מגיעים

מכביש ירושלים-תל אביב פונים במחלף שער הגיא דרומה לכיוון בית שמש. נוסעים דרומה בכביש 38, עוברים את בית שמש, ולאחר שעוברים מימין את הישוב זכריה, פונים ימינה לכביש 383 לעבר הישובים שדות מיכה וגפן [1 במפה]. לאחר כ-1.5 ק''מ מגיעים לפנייה שמאלה לעבר פארק בריטניה [2]. נמשיך בדרך הפארק הראשית, נחלוף ליד פנייה ראשונה שמאלה לתל עזקה [3], נמשיך ישר ולאחר כמה מאות מטרים נגיע לצומת שגם ממנו יש פנייה שמאלה לתל עזקה [4], אך נפנה ימינה. לאחר כמה מטרים נראה משמאל את תחילת מסלול הבורות והבארות [5] ורחבת חנייה קטנה שבה נוכל לחנות.

המסלול

שטח פארק בריטניה הוא ארבעים אלף דונם ומכיל מסלולי טיול ונופש פעיל רבים. המסלול שלנו מתחיל בשביל שתחילתו בשער ברזל קטן ולידו שלט מאיר עיניים של קק"ל, שמסמן את תחילת המסלול. לאחר כמה מטרים נוכל לראות בור מים חפור בקרקע. באזור שפלת יהודה כל חפירה בקרקע דורשת להתגבר על שכבה בעומק כמה מטרים, המכונה נארי – שכבת קרטון שהתקשתה בעקבות המסת מלחים ושמש. לאחר שעוברים את השכבה הזו, מגיעים לשכבת קרטון רכה לחציבה. ניתן לזהות כי מדובר בבור מים לפי הטיח שמצפה את פנים הבור (גם אם לעיתים הוא מתקלף). במקומות שבהם אין טיח, לא מדובר ככל הנראה בבור מים אלא בבור ששימש למטרות אחרות.

השביל, שמלווה בסימון שביל ישראל, מתחיל לעלות בעלייה מתונה לעבר ראש הגבעה – תל מירסים. בדרכנו נוכל להבחין, בעיקר בחורף, בצמחים ופרחים שונים, בהם רקפת, סיתוונית היורה (בצבע ורוד), כרכום (בצבע לבן), כלח (הדומה לשומר) וכן אזוב הנמצא סביב, שממנו מכינים את תבלין הזעתר המפורסם, על ידי הוספת מלח לימון וסומסום.

סביב בורות המים רואים לעיתים בטון – זהו שריד מתקופת המנדט, אז שימש הבטון כדי למנוע את התמלאות הבור בסחף. הבריטים סייעו לערבים ולבדואים מבחינה כלכלית וטכנולוגית מאחר והם היוו את העורף החקלאי שלהם בארץ. שימו לב לטראסות (טרה – בלטינית אדמה) הנמצאות באזור ומעידות על שימוש חקלאי של הקרקע.

לפני כ-130 שנה כתב הסופר הנודע מארק טויין: ''כתר הכיעור ניתן לארץ ישראל, צל אין בה ועץ אין בה''. מהסתכלות סביב אפשר לראות שכיום המצב שונה לחלוטין, לא מעט בזכות פעילות הקק''ל. אחד העצים השולטים כיום בנוף הוא האורן הקפריסאי, שמגיע לגובה של עץ בוגר לאחר שנים מועטות אבל מת לאחר כארבעים שנה. לכן, במאה השנה שחלפו מאז שנוסדה קק"ל ניטעו כמה מחזורים של אורנים.

תצפית על האזור

באזור שפלת יהודה התגלו מאות חוות חקלאיות. סביב ישוב אחד מרכזי ניתן למצוא כפרירים – בתי משפחה או חמולה שישבו באמצע שטח חקלאי, בוודאי בעונות הפעילות החקלאית האינטנסיבית.

בתום העלייה הקצרה, בסמוך לראש הגבעה, השביל פונה שמאלה להליכה בחורש הנטוע. מומלץ להתעכב מעט, ולעלות את המטרים הנוספים לעבר ראש הגבעה, שם ניתן לראות חומה וחווה חקלאית עתיקה, שניתן לראות את שרידי החפירות הארכיאולוגיות שנערכו בה. כשעורכים חפירה ארכיאולוגית, מנסים להגיע לסלע היסוד ועל ידי כך לזהות את זמן תחילת הישוב באזור. מאחר ואי אפשר לחפור את כל השטח, עושים חלונות ארכאולוגים – חפירה לעומק בשטח מצומצם (כשני מ"ר) כדי להבין היכן נמצאות הנקודות המעניינות, שבהן כדאי לעשות חפירה יותר רחבה. הדבר דומה לציור בעזרת נקודות בודדות, שכאשר מחברים אותן מקבלים את התמונה כולה.

בצידו המערבי של התל תוכלו לראות חומת סוגרים – חומה כפולה, שבין שני חלקיה הוצבו קירות כדי ליצור חדרים לאכסון ולמגורים. הישוב (חווה) בתל מתוארך כנראה לתקופה הישראלית (1000 לפנה"ס).

נמשיך בשביל שהולך בחורש נטוע ובו מקום להנות מהפסקת מנוחה בצל.

מערת קולומבריום

אם תחליטו להמשיך בשביל ישראל תגיעו לחורשת ברושים, ואז שביל ישראל פונה שמאלה, אך אנו נפנה ימינה (מערבה) ומגיע לעץ חרוב גדול שמוקף בגדר אבנים נמוכה. מהחרוב היפה נמשיך מערבה, נחצה מעבר בקר ולאחר כ-150מטר נראה מימין לדרך עץ חרוב פשוט ולא מאוד מרשים, שמאחוריו נמצאת מערת קולומבריום.

לאחר הביקור במערה נחזור לחורשה. השביל ממשיך במגמת ירידה, חוצה דרך עפר וממשיך מצידה השני בעלייה מתונה לעבר ראש תל שקלון, בסימון שביל ישראל. במהלך העלייה נוכל לראות גת (יקב בשפת ימינו), שקל לזהות אותה לפי משטח הדריכה ששימשו לביקוע קליפות הענבים והקזת מיץ הענבים. ממשטחי הדריכה הנוזל נשפך לחור שבתחתית, ואת הנוזל בחלק העליון שבבור (הנקי יותר) אספו לתהליך התסיסה והמשך הפקת היין.

האלונים בשטח הם מסוג אלון מצוי (קל להבחין בעליו המשוננים), ונחמד לאסוף את הבלוטים והספלולים. אנקדוטה מעניינת: התימנים כותשים את חלקו הפנימי של הבלוט ומכינים ממנו חומר לעירור החשק המיני.

תל שקלון

מראש תל שקלון [7] ניתן לראות בתצפית ברורה את כל האזור – שפלת יהודה ועמק האלה. מכאן, שהתל הוא מקום אסטרטגי, והוא שימש להגנת הדרך שעברה ממזרח לו. דרך זו הובילה מאשדוד ונחל הבשור, דרך בית גוברין, לכיוון בית לחם וירושלים ונקראה דרך הקיסר. לא לחינם הפלישתים ניסו לתפוס את האזור בקרב התנכי בין דוד וגולית. קרב זה ארע באזור תל עזקה הנמצא מעט צפונית, גם הוא בשטח פארק בריטניה. מאחר והתל היה מקום אסטרטגי  וישבו בו כוחות רבים, נקל להבין מדוע נמצא בו בורות מים ושרידי חקלאות רבים שהיו חלק ממערך נתינת שירותי הדרכים לעוברים באזור.

את המנוחה שלאחר העליה נוכל לעשות תחת צל אלון התבור (עליו של אלון התבור גדולים יחסית, צידם העליון ירוק מבריק ונוטה לצהבהב. צדם התחתון מכוסה שערות), זהו אחד מסוגי האלונים (מבין חמשת הסוגים הקיימים בישראל - אלון מצוי, אלון תולע, אלון תבור, אלון חרמוני ואלון שסוע.

נמשיך בדרכנו בשביל ההולך ויורד לאיתו. בהולכנו במסלול נתקל בגללים שרואים שמקורם בעשבים וצמחיה – ולא בבעח אוכלי בשר. יתכן מאוד אפילו גללי צבאים הנמצאים באזור. גללים אלו יכולים לשמש גם חומר בערה,  אפשר גם לערבב אותם עם עלים כתושים של זית – בהם יש שמן ואז מקבלים את הגפת, שהוא חומר בערה מצוין. ליד הבורות אפשר להבחין פעמים רבות בשקתות להשקיית בעלי החיים – שרידים של רעייה וחקלאות בעלי חיים.

לאורך המסלול נראה עצי זית רבים. זיתים שחורים וירוקים הם שלבים שונים בהבשלת הזית. זית שחור הוא זית בשל – הוא סופח יותר נוזלים וטוב יותר לשמן (יותר שמן לכל זית). אם נפתח את החרצן נמצא את הבפנים – הנקרא לום. מכאן באה המילה כלום – כ-לום. את הזית קוטפים לאחר הגשם הראשון – שעה שהפרי הכי גדול.

מהמרווה, הנמצאת לאורך המסלול, מומלץ להכין תה וזה טוב כנגד כאבי בטן.

חניון האלון

לאחר הירידה מתל שקלון, נמשיך בהליכה של כ-300 מטר ונגיע לחניון האלון [8], שנמצא בסמוך לדרך העפר הראשית של פארק בריטניה. עד לנקודה זו, המסלול מסומן בסימון שביל ישראל, שפונה שמאלה לדרך העפר, אך אנו נחצה את דרך העפר ונמשיך בשביל שמנקודה זו ואילך מסומן בסימון אדום.

הבארות

לקראת סוף המסלול נוכל להבחין במספר בארות. בשונה מבור, האוסף מי נגר עלי (גשם ומי נחלים), באר אוספת מי תהום. עומק הבארות שנראה במסלול הוא כחמישים מטר. קל לבדוק זאת: בודקים את משך הזמן שלוקח לאבן להגיע בנפילה לפני המים (או לתחתית הבאר, אם היא יבשה). את פרק הזמן הזה מכפילים בעצמו, ואז בחמש. כך מקבלים את עומק הבאר במטרים. לדוגמה: אם מדדתם שמשך נפילת האבן לבאר היא שלוש שניות, עומק הבור הוא 3x3x5=45 מטר (אפשר לישם שיטה זו לא רק לבארות).

סביב הבאר נמצא שקתות להשקיית בעלי חיים, אם נתבונן היטב נוכל לראות שוקת שבורה ונזכר באמרה 'שוקת שבורה'. מאחר ומדע ההידרולוגיה (חקר המים) לפני מאות ואלפי שנים לא היה מתקדם, את מיקום שכבת מי התהום הגובה לקרקע גילו על ידי ריכוז צמחיה. ואכן באזור הבארות נוכל לראות מיני צמחים כגון עצי דקל, תאנה, צבר (ששורשיו עמוקים מגיעים עד לעומק של שבעה מטרים – ללקט את מי התהום) ועוד. בתקופת הקיץ נוכל להנות מהפרות המתוקים של התאנה.

נמשיך עם המסלול עוד מספר מאות מטרים. בשלב מסויים ההשביל פונה ימינה. בנקודה זו, ליד עץ אלה גדול ניתן לעלות לכיוון שמאל, בשביל בין טראסות, עצי בוסתן ומשוכת צבר, לעבר הגבעה בה שכן בעבר הכפר עג'ור. לפני ראש הגבעה, יש סימון על יד שני עמודים של קק"ל, כניסה מוחבאת מעט למערה. בתוך המערה שרידי בית בד עתיק.

לאחר הביקור במערה, חוזרים לשביל האדום היוצא מערוץ הנחל ומטפס במתינות בהליכה של כ-10 דקות לעבר נקודת חניית הרכבים [5]. מכאן אפשר להמשיך לפיקניק או לביקור באתר נוסף באזור באחת מהמסלולים האחרים באתר. מומלץ במיוחד להגיע עם הרכב לראש תל עזקה, שאת הדרך אליו חלפנו בהגיענו למסלול הבורות והבארות, ולצפות על כל עמק האלה.
 

ועד שתגיעו למסלול, הנה טעימה מההליכה בחורש הקסום:

מפת המסלול