אבו כביר –מסלול עירוני המשלב טבע

כששומעים את השם אבו כביר ישר חושבים על המכון לרפואה משפטית או על בית מעצר, אבל האמת היא שאבו כביר היא שכונה מופלאה, האוצרת בתוכה טבע ירוק, אומנות עכשווית והיסטוריה עתיקה | מאת: שלומי אפללו
| 10/04/2019

 המסלול נכתב על ידי מדריך הטיולים שלומי אפללו. לפרטים נוספים על המדריך »

איך מגיעים

המסלול הוא מסלול מעגלי. תחילתו וסופו של המסלול בבית הספר לטבע השוכן ברחוב הרצל 155. מחנים את הרכב בחניון או לאורך הכביש ברחוב הרצל. בסופי שבוע, בדגש על שבתות החנייה פתוחה ללא תשלום. הסיור מתאים לשבתות, לשעות הבוקר עד השעה 12:00, שעת הסגירה של הכנסיה הרוסית.
נעלה לעבר המבנה של ביה"ס לטבע. 

רקע

אבו כביר משתרעת על 30 דונם  בלבד.  תושבי אבו כביר הם אזרחים מצרים שהובאו להתגורר במרחב מסביב לעיר יפו . בשנים 1917 – 1517 הייתה ארץ ישראל תחת שליטה של האימפריה העות'מאנית, למעט תקופה של 8 שנים שבהן מרחב ארץ ישראל היה בשליטה מצרית (1840 – 1832).

מוחמד עלי, שליט מצרי בחסות הסולטן התורכי, מורד בסולטן. הוא ממנה את בנו החורג איברהים באשה למפקד הצבא וכובש את ארץ ישראל  ללא כל קושי. יפו היא מרכז השלטון שלו והוא מנהיג רפורמות חדשות במיסוי. העותמאנים בני המעמד הגבוה מתנגדים ומאיימים לחסלו. כתגובה ועל מנת לשמור על בטחונו הוא מעביר ליפו אזרחים מצרים ובונה להם שכונות: עג'מי, מנשיה, סלמה ועוד.

השכונה המרוחקת ביותר הייתה אבו כביר, שבמקרה זה מקורה בעקירה של ישוב מצרי בשם תל כביר במצרים. תושבי תל כביר העקורים החליטו לשמור על שם יישובם. אבו כביר מתפתחת ומסביב לגבעה מגדלים פרדסים ובונים בארות ובריכות עם תעלות השקייה.

הכפר אבו כביר התקיים עד 1948 ובתקופת המנדט הבריטי גאתה המתיחות בין היהודים לערבים . הכפר היה מעוזם של הכנופיות הערביות ובתחומי הכפר עבר הכביש שחיבר בין יפו לירושלים. צלפים ישבו על צריח המסגד וצלפו לתל אביב והסביבה. היו מספר ניסיונות כושלים לכבוש את אבו כביר אך ללא הצלחה. ב-13 למרץ 1948 הפעילו בפעם הראשונה את המרגמה דווידקה.  הרעש שחוללה המרגמה יצרה בהלה גדולה אצל תושבי הכפר, הבריחה את תושביו הערבים והכפר נכבש.

מסלול הטיול

תחנה ראשונה – בית הספר לטבע:

בית הספר לטבע שוכן במבנה שבראשיתו שימש כאוניברסיטת תל אביב. המבנה הוקם כבר בשנת 1931 על ידי יהושע מרגולין בעידודו של מאיר דיזנגוף, שהיה ראש עיריית תל אביב במטרה להכשיר מורים למדעי הטבע. ב-1953 החליטה עיריית תל-אביב להפוך את המכון הביולוגי – פדגודי למכון אוניברסיטאי. ב-1 לדצמבר באותה שנה נפתח הקמפוס החדש באבו כביר בראשותו של פרופסור היינריך מנדלסון . 16 מורים לימדו 24 תלמידים במקום שהתפתח כעבור חמישים שנה לאוניברסיטה הגדולה בארץ. בשנת 1964 עברה קריית האוניברסיטה לקמפוס ברמת האביב.

נלך בתוך המתחם בשביל המוביל אל צריפו של זאב וילנאי ובהמשך עובר ליד הישיבה החילונית של בינ”ה. 

הערה: חובה לבדוק באתר של הישיבה החילונית בינ”ה, לפני הגעתכם, אם מתקיימת בשבת פעילות במקום. ניתן לבקר בכל הנקודות המצויינות, רק כשאר מתקיימת פעילות במקום.

תחנה שנייה –  הגן הבוטני:

הגן הבוטני הוא פנינת טבע של ממש בלב הבניינים העירוניים. שטח הגן הוא 16 דונם ובו מאות צמחי בר האופייניים לארץ. בגן יש בריכות מים וביצה שבהם גדלה צמחייה הידרופילית, וחיים בה דגים וצבים. עוד קיימת בגן "שלולית חורף" ובוסתן שבו גדלים ארבעת המינים ושבעת המינים. נסייר בגן ונעלה בשביל עד שניתקל בשלט של בית קברות.

תחנה שלישית – בית הקברות היהודי:

כל גבעה עליה אנו מטיילים מרחוב קיבוץ גלויות בצפון ועד החומה של הכנסייה הוא בית קברות יהודי, שעל פי ההערכות משויך אחורה בזמן עד לימי הרומאים בארץ. הדבר מחזק את העובדה שבימים ההם, ביפו היה ישוב יהודי גדול. 

מציאת בית הקברות שופכת אור על הקהילה שהתקיימה במקום ויש חשיבות רבה למצבות שהתגלו. פרטים כמו במה עסקו התושבים היהודים ומה הייתה השפה שדיברו התגלו בעקבות מציאת בית הקברות.  ​​

בשנת 1871, גילה ארכיאולוג צרפתי את בית הקברות אחרי שחשף כמה ממערות הקברים. הוא רכש כמה מצבות מהמקומיים ופרסם את ממצאיו.

לאחר התגלית, התברר כי רוב המצבות התגלגלו לאוסלו, נורווגיה. הקונסול הרוסי ביפו, פון אסטינוב, שהיה אספן אמנות וממצאים ארכאולוגיים ידוע, רכש את מרבית המצבות מבית העלמין ובעקבות קשיים אליהם נקלע, נאלץ למכור את כל המצבות. מוזיאון נורווגי לארכאולוגיה הסכים לרכוש את המצבות.

בחור צעיר בשם צבי אילן המשיך בחיפושיו אחרי המצבות ונסע לאוסלו. הוא ביקר במוזיאון לאתנוגרפיה באוסלו ולהפתעתו לא מצא זכר למצבות שנלקחו מיפו. לאחר בירורים התברר לו שהם הועברו לאוניברסיטת אוסלו למחלקה לארכיאולוגיה. הוא נסע לשם ואחת העובדות של המוזיאון לקחה אותו אל אחד המרתפים המאובקים ושם הוא מצא את המצבות. צבי אילן הסביר לה את החשיבות של אותן מצבות והמוזיאון הביע את הסכמתו רק לאחר התערבות של משרד החוץ הישראלי.  לבסוף הוחלט כי רק המצבות בעלות הכיתוב העברי יועברו מן המוזיאון בחזרה לישראל וכיום הן נמצאות במוזיאון לארכאולוגיה ביפו.

חוזרים חזרה אל שער הכניסה לבית הספר לטבע. בשער פונים שמאלה  ומיד לאחר מכן בפנייה הבא שמאלה פעם נוספת אל משעול פרופ' היינריך מנדלסו. עוברים על יד מתחם של צער בעלי חיים וממשיכים עד לשער הכניסה של הכנסייה הרוסית.

תחנה רביעית – הכנסייה  הרוסית:

כנסיית פטרוס הקדוש היא כנסייה רוסית פרוסלאבית אשר הוקמה בשנת 1894. הכנסייה נקראת על שם פטרוס הקדוש בעקבות מעשה נס שביצע במקום שבו ניצבת הכנסייה כיום.

הכנסייה הייתה אחד ממקומות העלייה לרגל עבור נוצרים מרוסיה. בהמשך התברר כי בשנות ה-50’ השתמשה ממשלת ברית המועצות בכנסייה כבסיס פעולה של אנשי קג”ב, שהפעילו מרגלים ישראלים. המפורסם שבהם היה ישראל בר – היסטוריון צבאי ובכיר בפוליטיקה הישראלית, אשר ריגל לטובת ברית המועצות, שהייתה אז הפטרונית הגדולה של אויבות ישראל.

חוות דעת על אבו כביר –מסלול עירוני המשלב טבע

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...

אירועי סוכות 2019