פארק אפק - מתחם תל אפק (אנטיפטריס) בגן הלאומי ירקון

גן לאומי ירקון מורכב משני גנים הצמודים זה לזה –  תל אפק ומקורות הירקון. לכל אחד מהם כניסה נפרדת, אבל ניתן לעבור ביניהם ברגל, וכרטיס הכניסה תקף לשניהם למשך 24 שעות. מחירים:  28 שקלים למבוגר ו- 14 שקלים לילד. 

ישר אחרי הקופה מצד שמאל נמצאת בריכת החורף – מקווה מים עונתי ובית גידול ייחודי. ניסע קדימה כ 200 מטר עד לפיצול, שם יש להתעקל עם הכביש שמאלה סביב בריכת החורף. כעבור כחמישים מטרים מצד ימין נראה את בריכות השכשוך. מדובר ב 3 בריכות חביבות בעומק 40 ס"מ הניזונות ממי מעיינות הירקון הזורמים ביניהן ומשם לאגם.

אלה שיתאפקו ולא ירדו ישר לבריכות ימשיכו בכביש עוד כחמישים מטר, שם מצד שמאל ייראו מגרש חניה קטן, שלט המסביר על בריכת החורף ושלט המכריז על תחילתו של שביל החצבים.

שביל החצבים. צילום: זוהר טוריאל

נצעד בשביל החצבים המתעקל מערבה ומקושט בחצבים משני צדדיו. חצבים אלו הוצלו מאימת הדחפורים שעלו על שטחים לבנייה באזור ראש העין והבצלים שלהם נשתלו כאן.

אחרי כ 500 מטר נראה פניה ימינה לדרך עפר, הזרועה באבני ריצוף עתיקות. זהו ה'קארדו' – רחוב החנויות המרכזי בעיר הרומית שנבנתה על ידי הורדוס ונקראה על שם אביו, אנטיפטרוס. יש לכם ילדים קטנים? נסו לשחק איתם במקום "ים יבשה" - "עתיק וחדש". בכל פעם שאומרים "עתיק" צריך לעמוד על שרידי הריצוף המקורי וכשאומרים "חדש" - על השביל. מניסיון, זה עובד.

לשמאלכם תראו עד מהרה שרידי תיאטרון קטן (ה"אודיאון") ואחריו שלט המפנה ליציאה מהשביל שמאלה לאנדרטת אלכסנדרוני. אחרי האנדרטה נחזור ל'קארדו' עד המבצר.

האודיאון. צילום זוהר טוריאל

מבצר אנטיפטריס 

המבצר המתנשא הנראה למרחוק הוא מה שנשאר ממצודה עות'מנית מהמאה ה  16. שמה היה "בינאר באשי" (ראש העין) אבל איכשהוא השם הרומי 'אנטיפטריס' נשאר והמבצר מכונה כך עד היום. ברחבה הפנימית הגדולה שלו נעשו חפירות שחשפו שרידי ארמון מרשים ובית מושל מצרי מהתקופה הכנענית (מאות 13-17 לפנה"ס). מהמבצר יש תצפית יפה על האגם -  זהו אגם מלאכותי, שחזור של הביצות שהיו באזור בעבר והוא מהווה בית גידול לצמחיית מים וגדות. נצא מהפינה הצפונית ביותר של המבצר ונבחר בין שני מסלולים:

פינת ישיבה הצופה לאגם ולמבצר. צילום זוהר טוריאל

תל אפק – 2 מסלולים קלילים לכל המשפחה

מסלול קצר - נפנה ימינה לכיוון מפעל המים המנדטורי. נכון, אולי הם לא תמכו מספיק ביישוב היהודי, אבל ב 30 שנות שלטונם בארץ ישראל פעלו הבריטים נמרצות בנושא ייבוש הביצות באזור השרון ושיפור משק המים. מבנים אלה היו שייכים למפעל שהם הקימו לשאיבת מי הירקון והזרמתם לירושלים. המבנים עצמם לא מרשימים, אבל מי שיתפוש מקום ליד אחת מ"פינות העבודה והלימוד" הסמוכות (כן, כך הן נקראות), לא ירצה להמשיך ללכת. הן צופות על נוף כל כך יפה של האגם שלא ברור איך בכלל אפשר להתרכז שם בלימודים.

ניתן גם לדלג על הפנייה ימינה למפעל המים, להמשיך צפונה בשביל ולהקיף את האגם לכיוון מזרח עד שנתחבר שוב עם השביל המוליך דרומה לחניה. אורך המסלול כ 1.5 – 2 ק"מ.

להמשך מסלול בינוני – נמשיך צפונה בשביל כ 100 מטרים עד שנגיע לפיצול, שם נפנה שמאלה לבריכת החורף. ממנה נמשיך מערבה, בשביל לאורך תעלה עד לבריכות הנופרים, בריכות חפורות שבהן גדלים פרחי נופר צהוב. נחזור על עקבותינו דרך מפעל המים (או סביב האגם) ומשם לחניה. אורך המסלול כ 4 ק"מ.

טיפים –

1. השביל לבריכת הנופרים, ושביל החצבים לא מוצלים. האחרון גם לא מתאים לעגלות.
2. מבריכת הנופרים אפשר להמשיך בשביל עוד כ 200 מטר מערבה עד לפילבוקס ולשער המעבר לגן לאומי מקורות הירקון.
3. כדי להגיע קרוב לשולחנות הפיקניק עם הרכב יש לחזור לכיוון הכניסה, לנסוע צפונה בדרך העפר ולחנות באחד משלושת מעגלי החנייה או בצידי השביל.
4. מפת האתר שמקבלים בכניסה ציורית ולא כוללת את שביל החצבים והאנדרטה. מומלץ להיעזר גם בשלטים, היגיון בריא ודמיון..