העיר הלבנה: תל אביב והבאוהאוס

על בניין העירייה מתנוסס שלט שקובע כי תל אביב הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי, בזכות 4,000 בתים בעיר, שמקנים לה את התואר הזה. הסיור יפגיש אותנו עם הצבעים, הצורות וההיסטוריה שמאחורי העיר הלבנה – תל אביב של שנות השלושים

מעט היסטוריה 

ב-11 באפריל תרס"ט (1909) התכנסו 66 משפחות על דיונת חול והחליטו להקים לנו עיר בישראל, ושמה תל-אביב. חברי שכונת אחוזת בית דיזנגוף, שינקין, בוגרשוב, גוטמן, שלוש, אבולעפיה, חסין עקיבא אריה וייס ואחרים הגרילו צדפים וחילקו ביניהם מגרשים. בשנות העשרים החלה העיר להתפשט לכיוון שדרות רוטשילד, ורוב הבתים מאותה התקופה נבנו בסגנון האקלקטי שעטנז של סגנונות מזרחיים ואירופיים.

הבאוהאוס 

השינוי הגדול באדריכלות המקומית קרה בשנות השלושים, בעיקר בזכות בית הספר לאדריכלות "באוהאוס" (גרמנית: בית הבנייה) בגרמניה. יוצאי בית הספר, חלקם סטודנטים צעירים מישראל שעוד לא קמה, חזרו לבנות בעיר בין השנים 1931-1956 כ-4,000 בתים בסגנון הבינלאומי, מה שהפך אותה ברבות הימים לשמורת טבע לבאוהאוס.

את הבתים בסגנון הבאוהאוס ניתן לזהות בקלות: הם מרובעים בעיקרם, אך משלבים משחקים של צורות גיאומטריות בסיסיות, כמו המרפסות העגולות והחלונות הארוכים והצרים. הבתים מתאפיינים בא-סימטריות וברבים מהם משולבים אלמנטים מעולם המכונות והאוניות, דוגמת חלונות או חזיתות מעוגלות.

עם הזמן פיתחו אדריכלי העיר הלבנה, ובהם זאב רכטר, אריה שרון, דב כרמי וג'ניה אוורבוך, סגנון ייחודי לתל אביב, שנבע בין היתר מהבדלי האקלים בין גרמניה לארץ הקודש: הם הגדילו משמעותית את החלונות ובנו מעליהם גגונים, תיכננו בתים מאווררים בהתאם לכיווני הרוח, בנו על הגגות פרגולות כדי ליצור מקום להתכנסות ואף לשינה בלילות החמים, ומעל לכל, הקימו את המרפסות הגדולות שאפיינו את העיר והיו למפלטו של התל אביבי המיוזע. המרפסות גם היוו הצהרה חברתית בדבר הפתיחות של הקהילה והקשר בין חבריה.

מסלול הסיור

את סיורינו נתחיל בתחילת רחוב רוטשילד בצדו המערבי – זוהי תחילתה של תל אביב, שכונת אחוזת בית. בעודכם מטיילים להנאתכם, שימו לב למספרי הבתים, מאחורי כל אחד יש סיפור. בסוגרים מרובעים מופיע מספר הבית ברחוב.

מתחילת שדרות רוטשילד עד פינת שד"ל: סיור לאורך שדרות רוטשילד מדגים את השינוי בתפיסות האדריכליות בארץ עם השנים. אפשר להתחיל ממש עם הבתים הראשונים בעיר, שהיו בתים פרטיים, עם גג רעפים ואופציה לקומה שניה וגינה קטנה, בהשראת הדוצ'ות מרוסיה. כיום כמעט ולא נותר זכר לאותם בתים ודוגמאות להם ניתן לראות בבית הדוור הראשון של תל אביב, אברהם פוגל [12] שנרצח בנסיבות עלומות בשנת 1939 על הקיר צויר בימי המנדט סמל האצל.  מול בית מספר 18 ניצבת אנדרטת המייסדים, שהוקמה כמחווה ל-66 מייסדי העיר וניצבת במקום בו היה בית הוועד והבאר הראשונה בעיר.

[16] מול האנדרטה, נבנה בשנת 1910 ביתם של צינה ומאיר דיזנגוף. עם מותה של צינה ב-1930, ביקש דיזנגוף להפוך את ביתם המשותף למוזיאון, ובכך הגשים חלום ישן: לתת בית לאמני העיר. הוא המשיך להתגורר בחדר פרטי בבניין עד לפטירתו חצי שנה אחרי חנוכת המוזיאון.

ב-15 במאי 1948 נבחר המקום לארח את טקס הכרזת המדינה, והיום הוא משמש מוזיאון היסטורי לתולדות ההכרזה ההיא, תחת השם היכל העצמאות. המסע מתחיל עם הרצל, עובר דרך הקמת תל-אביב ופועלו של דיזנגוף, ומסתיים באולם הכרזת העצמאות, עם שחזור מלא של ההודעה המרגשת בקולו של בן גוריון.

  • למידע נוסף ולתיאום סיור עם מדריך: 03-5173942.

רחוב הרצל הוא הגבול עם שכונת אחוזת בינימין אליה נכנס כעת.

[23] בבית זה גרו משה שרת (שרתוק) (שהיה ראש ממשלת ישראל), ובני משפחתו. עדה שרתוק נישאה לאליהו גולומב, מפקד ההגנה. בביתו הפרטי ריכז גולומב את ההנהגה הבטחונית של היישוב, ולימים נפתח כאן מוזיאון ההגנה שמציג את הפתחות הארגון שהווה את הבסיס לצה"ל

ככל שעולים עם הרחוב מזרחה, משתנה הסגנון ובתי הרעפים מפנים את מקומם לבתים בסגנון האר-נובו. בתים אלו, המשופעים בפיתוחים, קשתות ואלמנטים דקורטיביים, נבנו בעיקר בידי בני העלייה הרביעית וכונו בלעג, על ידי הסנובים של העלייה החמישית, בתים בסגנון האקלקטי, יענו מישמש לא איכותי. למרות הבוז לו זכה האר-נובו, רבים מהבתים הללו נחשבים היום לאטרקטיביים ויפים, ובשנים האחרונות שופצו רבים מהם. בית אר-נובו משופץ הוא בית לדרברג, באלנבי פינת רוטשילד, כמו גם בית מויאל הצמוד לו.

ברוטשילד פינת שדל ניצב בית השגרירות הרוסית המרשים, משופע בקישוטים וסמלים ברוח הסגנון הרומנטי, ופגודה בחזיתו. הבית, שתוכנן ב-1924 על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ', נבנה עבור משפחת לווין האמידה. עם השנים הוא החליף בעלים ואחרי הקמת המדינה שימש כשגרירות ברית-המועצות בישראל. לאחר שהשגרירות עברה לרמת גן, הוא ננטש ונזנח ורק ב-1991 הוכרז כמבנה לשימור.

[67] בית סמואלסון, 1932. בית המגורים הוסב לבניין משרדים בן שלוש קומות. לבניין מאפיינים קוביסטים מובהקים, המרפסות הרחבות מרחפות מול השדרה והחזית לרחוב נחמני מעוגלת כגליל. 

[71] בית קריגר, 1934. בית מגורים בן שלוש קומות, המשדר ניקיון צורני ואיפוק. המרכיב הבולט הוא המרפסות השקועות היוצרות משחק אור וצל באמצעות היחס בין הפתחים והקיר. משטח החזית המטויח לבן בולט מעט, הפתח הצר והארוך הנו תשובה לחלון "הסרט האופקי" של לה קורבוזיה .

[82] בית רובינסקי, 1933. בית מגורים בעל קווים אופקיים הזורמים מחלון חדר המדרגות האנכי אל שתי החזיתות בהן בולט מערך חלונות ומרפסות. גגון הצללה והבדלי טיח בין הקומות מדגישים אף הם את הקו האופקי. הבית מתייחס אל מפגש הרחובות על ידי הדגשת אלמנטים בפינת הבית כגון גגון הצללה מוגזם בפינת הגג היוצר צורת משולש. הגוונים העזים כמובן אינם שייכים לעיר הלבנה ואינם מקוריים, אך הם מדגישים את המערך הארכיטקטוני של הבניין.

[84] בית אנגל, 1933. בית מגורים גדול ממדים, שהפך לאחד הסמלים והדגלים של הארכיטקטורה המודרנית. על הגג מוקמו חדר התעמלות וגינת גג. זה המבנה הראשון בעיר שנבנה על עמודים, לאחר מאבק עם העירייה. בית אנגל נבנה בצורת האות ח' סביב חצר פנימית, הפונה לרחוב מזאה. המפגשים בין המרפסות בשתי החזיתות יוצרים משחקי נפחים ומשחקי אור וצל (אם תוכלו לדמיין את הבית מטויח לבן ונקי).  על הגג השטוח ריחפה פרגולת בטון שנועדה להדגיש את ייעודו של הגג כמקום התכנסות של הדיירים. האדריכל זאב רכטר שכר לעצמו דירה מרווחת בבית זה. בין שכניו היו האחים שמיר, מחלוצי הגרפיקה בארץ ישראל, והגברת אדיס דה פיליפ, מייסדת האופרה בתל אביב. בתקופת מלחמת העולם השנייה שימשה קומת העמודים מפקדה בריטית.

[83] בית משפחת ברלין, 1929. מעונו הפרטי של האדריכל יוסף ברלין ורעייתו שושנה, שהיתה פסלת וציירת. יוסף ברלין עלה לארץ בשנת 1921, הקים ביחד עם האדריכל פסובסקי את 'אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים' והיה בין הראשונים שיישמו בתל אביב את הסגנון הבינלאומי בארכיטקטורה. הבניין בנוי לבני סיליקט חשופות המשמשות מוטיב דקורטיבי. הן יוצרות בליטות משולשות ואפקטים מרשימים של אור וצל.

מי שרוצה, וזמנו בידו, יכול לעשות סיור קצר ברחובות: בלפור, אחד העם, מזא"ה, עין ורד, ומלצ'ט. גם בהם סתים רבים בסגנון ומהתקופה. כדי לא להעמיס, המסלול ימשיך ברחוב רוטשילד.

[89-91] בית יצחקי, 1935. שני בתי מגורים תאומים, היוצרים תמונת ראי זה ביחס לזה ובניהם צמחיה. המרפסות בגוש הקדמי הן זוויתיות ושקועות במעטפת צל ואילו בגוש הנסוג הן מעוגלות. הצמד יוצר יחידה יוצאת דופן שאינה דומה לבתים הסמוכים.

[96] הפנו מבטכם אל המרפסת ממול, שם ניצבים שלושה פסלים מעשה ידיה של הפסלת עפרה צימבליסטה, שתי נשים וגבר אחד. בידיהם ספרים ופיותיהם פעורים, כאילו היו שרים או מספרים סיפור. ברחוב אנגל פנו ימינה. במסגרת התוכנית להחייאת לב העיר פותח הרחוב כמדרחוב בו שולבו פינות ישיבה ומשחק.

[99] בית ריפשטיין ושות', 1934. מבנה מגורים ומסחר בן שלוש קומות בעל מתווה של קובייה נקייה. קומת המסד מיועדת למסחר ובקומות העליונות דירות מגורים. החזיתות חלקות ושומרות על איפוק, קו אופקי מודגש על ידי החלונות ופסי הטיח הממשיכים אותם. מעקות המרפסות עשויים מצינורות ברזל עם עיטורים מינימליים. המוטיב האנכי נוצר על ידיי חלונות חדר המדרגות. בתכנון המקורי תוכנן חדר פינתי למנוחה על הגג בפינת הבניין אך לא בוצע. יהודה מגידוביץ היה מהנדס העיר הראשון של תל אביב. 

[115] בית גולדנברג, רוז, בירק. בית מגורים, בעל שתי חזיתות סימטריות הכוללות דגש אנכי אופייני של חדר המדרגות ומערך אופייני של מרפסות בולטות.שיפוץ הבניין מבליט באמצעות שימוש בגוונים את המערך הכולל של החזיתות ואת האלמנטים המשניים של פרטי המעקות החוזרים בגדר החצר.  

[118] בית רפפורט, 1934. בית מגורים המתהדר באלמנט חדר מדרגות ייחודי המורכב מלוחות בטון. מאופיין בגגונים ומרפסות בעלות זיזים בולטים. על הגג קורה אופקית מרחפת תואמת את אורך המרפסת תחתיה. בקומה השנייה של הבית גרו ישראל רוקח, ראש עיריית תל אביב השלישי, ורעייתו היפה אסתר.

[117] בית אהרונוביץ, 1933. בית מגורים המורכב משלושה גושים קובייתיים הערוכים בנסיגה ויוצרים חצר פנימית גדולה. התעגלות הפינות בגושים תורמת לזרימה המשכית של הבניין מחזית השדרה לחזית הפונה לרחוב בר אילן. הבית ממוקם על גבעה , אשר כונתה 'גבעת הרוכבים'. על שטח זה הייתה אורווה שנוהלה על ידי קצין משטרה לשעבר. רכיבה על סוס היתה אז בילוי נכסף של צעירי התקופה, בילוי שהתאפשר רק למי שידו הייתה משגת או למי שהתנדב לטפל בסוסים.

[119] בית חכמי, 1933. בית מגורים, עם חזית אחת לרחוב. המסה המודגשת בהבלטה, מאחדת את כל הקומות. מרפסת אחת בכל קומה חורצת את רוחב החזית, יוצרת חתכים אופקיים ומונעת את חדירת קרני השמש לחדרים. הבית נבנה עבור דוד חכמי, מייסד חברת הביטוח 'הפניקס הישראלי'.   

[139] בית קרייתי, 1937. בית מגורים בולט באיפוקו. בחזית ל"הבימה" מערך חלונות ללא מרפסות. שמואל מסטצ'קין היה האדריכל המתכנן של המחלקה הטכנית של קיבוצי השומר הצעיר וכיהן כיו"ר אגודת האדריכלים בישראל. עד ליומו האחרון היה פעיל בתחום וגר במבנה שתוכנן במקור עבור אחיו. מסטצ'קין אהב לספר על מבחן הקבלה לבית הספר "באוהאוס", שנערך לו בשנת 1931: הוא קיבל משימה להפוך יריעת בד גס סתמית למשהו שימושי. מה עשה? קלע ממנה חבל שבו הוא יתלה את עצמו למקרה שלא יתקבל.

לסיום, מומלץ לחצות את כיכר הבימה ולנוח בגן יעקב. הארכיטקט יעקב רכטר קשר את שלושת מרכזי התרבות (היכל התרבות, הבימה, ביתן הלנה רובינשטיין) בגן פנימי ובו עצי שקמים. 

העמותה לתיירות של עיריית תל אביב-יפו מארגנת סיורים מודרכים בנושא הבאוהאוס (ובנושאים רבים אחרים).
למידע נוסף: 035166188 או באתר האינטרנט של עיריית תל אביב-יפו.

תגובות

;