נחל גוש חלב

בהרי הגליל העליון מסתתר נחל לא ארוך שטומן בחובו כמה סיפורי גבורה ותהילת גיבורים מתקופת בית שני. הנחל שפועם לאטו בכל ימות השנה, מתחיל את דרכו ליד הכפר ג'יש ובית הכנסת העתיק שבו, וממשיך בנוף גלילי עוצר נשימה בין מספר מעיינות שופעים לעבר נחל צבעון ויער ברעם. המסלול, שאינו מעגלי, מציע כ-4 שעות טיול נהדר שמתאים לכל המשפחה

איך מגיעים

המסלול אינו מעגלי, ולכן דורש להגיע בשני רכבים - אחד שייקח אתכם לנקודת ההתחלה ואחד שיחכה בנקודת הסיום:

  • נקודת ההתחלה: הכפר הערבי-מרוני ג'יש (גוש חלב) נמצא מצפון מזרח להר מירון והכניסה אליו נמצאת בקילומטר ה-40 בכביש 89, העולה מצפת לסאסא [1] . בכניסה לכפר נמשיך ישר ליד סניף הדואר ונפנה ימינה בפנייה הבאה. נגיע לרחוב שעל עמודיו מסומן סימון שבילים ירוק. לאחר כ-50 מטר נגמר הרחוב ומתחילה דרך עפר כאן מתחיל הטיול.
     
  • נקודת הסיום: מגוש חלב נוסעים מערבה בכביש 89. לאחר 4 ק"מ פונים ימינה (צפונה) בצומת חירם [2] לכביש 899. לאחר כ-2 ק"מ פונים ימינה שוב בצומת ברעם [3]. לאחר 2.5 ק"מ רואים משמאל פנייה לקיבוץ ברעם [4], לא פונים בה, וכ-800 מטר אחריה, לאחר ירידה בכביש, נראה פנייה ימינה לדרך עפר בסימון שבילים אדום ובסימון שביל ישראל [5] זוהי נקודת סיום המסלול.

המסלול

הטיול מתחיל בפאתי הכפר ג'יש, שמוכר כיום כאתר שבו קברי צדיקים רבים אליהם נוהגים לעלות לרגל. המפורסמים מבין הקברים הם קבריהם של שמעיה ואבטליון, שהיו מראשי הסנהדרין וכיהנו כנשיא וכאב בית הדין. הקברים נמצאים מעט מערבית לכניסה לכפר.

הכפר מוזכר ככפר יהודי כבר מלפני אלפיים שנה בעיקר בזכות סיפורו של יוחנן מגוש חלב. יוסף בן מתתיהו מספר כי בתחילה  יוחנן החזיק בדעה שאין למרוד ברומאים, אך שהללו התנפלו על העיר, כבשו אותה ושרפו אותה, הפך יוחנן למנהיג המורדים באזור. הוא הכה את הרומאים מכה אחת אפיים, כבש את הכפר, בנה אותו מחדש והפך לגיבור הגליל.

השביל הירוק [1] מתפתל לאיטו מעל לנחל, בגדתו המערבית. לאחר כ-700 מטר נראה מצד ימין שרידים של  מבנה עתיק [6]. זהו בית הכנסת העתיק של גוש חלב שהיה פעיל מהמאה השלישית עד השישית לספירה. בית הכנסת היה מפואר ועדות לכך הם העמודים המקושטים והעיטורים המפארים אותו. על אחת האבנים במקום נמצאה כתובת בארמית שתרגומה: יוסה בן נחום עשה את זה [העמוד] ותהא לו הברכה. מרשים במיוחד הוא המשקוף עליו מעוטר עיט עם כנפיים פרושות ושנים זרים תלויים לו מצדדיו. בתי כנסת נוספים מתקופת המשנה והתלמוד תוכלו למצוא בית השאר בברעם, בכפר נחום, בכורזים ובקצרין. אגדה קצרה על עושר יהודי הגליל בתקופה זו תמצאו בסוף המסלול.

מבין הכנסת ממשיכים עם השביל ועוברים ליד שני מעיינות נוספים: עין ברדי ועין רחו, שגם הם מעיינות שכבה, הנובעים על גבי שכבת חרסית, שהמים לא יכולים לחלחל דרכה וחייבים למצוא להם דרך אל מחוץ לאדמה. השביל היורד נפגש עם אפיק נחל הנשפך מימין לתוך נחל גוש חלב.

אם תיסטו מעט מהדרך במעלה אפיק זה, המוביל לישוב כרם בן זמרה, תגיעו לאחר כ-200 מטר למעיין עין עלווה [7], שהמים הנובעים ממנו משקים עצי צפצפה מרשימים. ליד המעיין נוכל לראות מיני צמחים רבים, בהם שערות שולמית, לוטם מרווני ולוטם שעיר, פרג, כלנית, שקד מצוי (שקדייה), הרדוף נחלים, נענה משובלת, קנה מצוי, חרצית עטורה, חוטמית זיפנית ועוד.

בחזרה לנחל גוש חלב ולשביל הירוק, שמוביל אותנו לאורך 2 ק"מ ליד אפיקו של נחל גוש חלב. בדרכנו נפגוש שרידים של חמש טחנות קמח ששימשו בתקופות עתיקות לטחינת החיטין של תושבי האזור. אמת מים ארוכה מקשרת בין טחנות הקמח ומי הנחל שנאספו הפעילו את הטחנות בכוח נפילתם.

במהלך ההליכה, מומלץ לעצור מפעם לפעם וליהנות משכשוך רגלים במימי הנחל. בשלב מסויין נגיע למפגש נחל גוש חלב עם נחל צבעון [8]. במפגש נחלים זה, נפנה ימינה (צפונה), בדרך עפר המסומנת בסימון שבילים אדום.

השביל העובר בדרך עפר רחבה ונוחה, נושק לעין חלב, עין פועה ועין גרגר השופעים לתוך נחל צבעון. לאחר כק"מ הליכה, נגיע למפגש עם כביש 899, שם נמצא הרכב המאסף [5].

עוד בג'יש

לאחר הטיול ניתן להעפיל אל ראש הגבעה של הכפר ג'יש, לעבר הכנסייה היוונית-אורתודוכסית מר בוטרוס, שבה ניתן לבקר ולצפות על האזור כולו. הכנסייה בנויה על שרידי אחד מבתי הכנסת מימי בית שני, וחלק מן השרידים נראים סמוך לה.

מומלץ לחתום את הסיור באחת מן המסעדות הביתיות המצויות בכפר גוש חלב. ניתן להתענג על המאכלים המסורתיים, הנהנים מהשילוב המוצלח של מיטב המטבח הערבי והמרוני-לבנוני.

אגדה

כאמור, בימי בית שני ובימי המשנה והתלמוד הייתה גוש חלב אחת הערים החשובות והגדולות בגליל, והייתה ידועה בזיתיה ובשמנם המשובח. בתלמוד הירושלמי נאמר: "אוכלין על התמרים עד שיכלו מיריחו, ועל הזיתים - עד שיכלו ממירון ומגוש חלב" (שביעית לח, ד'). עד כמה הייתה עשירה גוש חלב בזיתים ושמן זית מספרת האגדה שלפניכם.

בברכה שבירך משה איש האלוהים את בני ישראל לפני מותו, אמר לשבט אשר: "ברוך מבנים אשר; יהי רצון אחיו וטובל בשמן רגלו". לימדו רבותינו כי "טובל בשמן רגלו" זוהי נחלת השבט, המשופעת בשמן זית יותר מכל מקום אחר בארץ ישראל, וסיפרו את המעשה הבא:

פעם אחת נצטרכו אנשי לודקיא (עיר בפריגיה שבמערב אסיה הקטנה, כיום טורקיה) לשמן רב. מינו להם שליח אחד ואמרו לו: לך הבא לנו שמן במאה ריבוא (מיליון)!

הלך השליח לירושלים ואמרו לו שם: אין בידינו כמות כזאת של שמן, לך לצור.

הלך השליח לצור, וגם שם לא מצא שמן בכמות כה מופלגת. אמרו לו הצורים: לך לגוש חלב. הלך השליח ומצא כפר גדול רחוק בתפארתו מירושלים ומצור. חשב כי שיטו בו, אך נמלך בדעתו ופנה אל התושבים והעלה בקשתו. אמרו לו: לך אצל פלוני לשדה.

הלך הלודקאי ומצאו עוזק (עודר) תחת הזיתים בכרמו. אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא שאני צריך? אמר לו: המתן לי עד שאסיים מלאכתי.

המתין הלודקאי עד שסיים הגלילי מלאכתו. לאחר שסיים, הפשיל בגדיו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך. הסתכל הלודקאי ואמר בתימהון: האם יש לך שמן במאה ריבוא? כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים...

כאשר הגיעו לישוב, הוציאה שפחתו של הגלילי קומקום של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו. ואחר הוציאה לו ספל של זהב מלא שמן זית וטבל בו ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר "וטובל בשמן רגלו". לאחר ששתו ואכלו, נפנו לעסקם, ומדד לו היהודי מגוש חלב שמן במאה ריבוא. ואחר אמר ללודקאי ההמום: כלום אתה צריך ליותר?

השיב לו: הן; אלא שאין בידי די כסף לשלם.

אמר לו הגלילי: אם אתה רוצה לקחת שמן נוסף קח, ואני אלך עימך ואטול את הכסף בארצך. מדד לו עוד שמן במחיר שמונה-עשר ריבוא (מאה ושמונים אלף).

והלודקאי לא הניח לא סוס ולא פרד, לא גמל ולא חמור בארץ ישראל, שלא שכר אותם להעברת השמן...

שיהיה הפוך?!"

חוות דעת על נחל גוש חלב

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...