יום טיול בקיבוץ עין חרוד: בעקבות האישה שניהלה את בית היתומים של יאנוש קורצ'אק

🎧 יש גם פודקאסט שווה על סטפניה וילצ'ינסקה וקיבוץ עין חרוד! האזינו >>

קיבוץ עין חרוד איחוד, ששוכן לצד אחיו עין חרוד מאוחד, ומשתייך למועצה האזורית גלבוע. הדבר הראשון ששמים לב אליו כשמגיעים לעין חרוד הוא הנוף היפהפה מסביב, והעובדה שהקיבוץ נמצא על גבעה גבוהה שמאפשרת לצפות בשדות הירוקים והשטחים היפים של הגלבוע.

קיבוץ עין חרוד ההיסטורי הוקם בשנת 1921 במדרון הגלבוע ליד מעיין חרוד. הקיבוץ הוקם על ידי חברי גדוד העבודה, שהגיעו לארץ במסגרת העלייה השלישית. בשנת 1952 התרחש בקיבוץ פילוג שהפריד את הקיבוץ לשניים והפך אותם לשני ישובים עצמאיים: עין חרוד איחוד בצפון עמק יזרעאל ועין חרוד מאוחד, שנמצא בחלקו המזרחי. 

מספר מקומות נותרו בבעלות משותפת של שני הקיבוצים: המשכן לאומנות, בית-שטורמן ובית העלמין. כל אתרי התיירות של הקיבוצים, נמצאים לאורכו של כביש אחד בצדו המזרחי של הקיבוץ, המאפשר נגישות נוחה לכל מי שמגיע לביקור.

ביקור בקיבוץ עין חרוד לא יהיה שלם מבלי להכיר את סיפורה של אחת הנשים החשובות ביותר בהיסטוריה היהודית, סטפניה וילצ’ינסקה, אישה אמיצה ומעוררת השראה, ממייסדות החינוך הדמוקרטי, ששינתה את חייהם של אלפי ילדים.

על אף שכבר חיה לפני מלחמת העולם השנייה בקיבוץ עין חרוד בבטחה, חזרה סטפניה המסורה אל בית ילדי בית היתומים של יאנוש קורצ’אק בוורשה, אשר בפולין הכבושה, שם הלכה יד ביד עם קורצ’אק והילדים היתומים, עד הסוף המר.

מה עוד יש לעשות בקיבוץ עין חרוד?

מתחם הצימרים בעין חרוד

בוקר בקיבוץ בארוחת בוקר עשירה במתחם האירוח של עין חרוד איחוד. זו ארוחת הבוקר שאוכלים אלו שמתארחים כאן, והיא מורכבת מהרבה מאוד סלטים וירקות, מאפים, עוגות, ביצים, לחמים טריים והרבה ממרחים וריבות ביתיות שנעשות במקום.

בקיבוץ יש מתחם צימרים היושב בחלק העליון של הקיבוץ ולכן הנוף ממנו ומחדרי האירוח צופה על כל העמק ונותן תחושת רוגע מיוחדת. אם תתארחו פה, תוכלו לשוטט בין שבילי הקיבוץ, ליהנות ממתקניו השונים כמו בריכת השחייה, אורוות הסוסים ומומלץ אפילו לטפס לראש הגבעה אל אתר התצפית של הקיבוץ.

המשכן לאמנות: 80 שנות פעילות ומבנה יוצא דופן

חובה להגיע למשכן לאמנות עין חרוד – שהוא המוזיאון הראשון בארץ, אשר נפתח כבר ב-1938 עם תערוכה של ציוריו של וינסנט ואן גוך (עוד לפני קום המדינה).

לדבריו של אוצר המוזיאון, יניב שפירא, המוזיאון קם על ידי חלוצי הקיבוץ למען החייאת המורשת היהודית ולחיזוק ההתיישבות בארץ, מתוך רעיון של הקמת ארץ חדשה, ומתוך אמונה כי לאמנות יש כוח לעצב אדם, חברה ותרבות. בייחוד לנוכח העובדה כי המסורת והתרבות היהודית הזו החלה להיכחד באירופה, ומתוך הצורך הזה, המייסדים עשו מאמצים לרכוש ולהביא איתם יצירות אמנות מרחבי העולם. תמצאו פה אוסף גדול של חפצי יודאיקה שנרכשו מאירופה, ספרי תורה, מנורות, ספרי תורה מהמאה ה-16 וה-17 לצד יצירות אמנות, פסלים, ציורים ועוד עבודות אמנות יפהפיות.

כבר עם הגיעכם למשכן תבחינו בדלתות המיוחדות שלו, העשויות ברזל מרותך ופוסלו על ידי הפסל דוד פלומבו, מי שעיצב גם את דלתות משכן הכנסת. בתוך המבנה נמצאת ספריה גדולה עם מאות ספרים, חלקם עתיקים ונדירים. הייחוד של המשכן הוא גם במבנה האדריכלי הייחודי שלו, שנפתח בשנת 1948 ותוכנן על ידי האדריכל שמואל ביקלס. חלליו הפנימיים של המוזיאון פשוטים לכאורה, אך המבנה יוצר ניצול מקורי של האור הטבעי, מה שמאפשר ליצירות כולן להשתקף באור אחיד וללא שימוש בתאורה מלאכותית.

בבניין רחב הידיים נבנו בהדרגה 14 אולמות תצוגה, חצרות לפסלים, ספרייה, סדנאות, מקום לאירועים ובית קפה קטן - קפה ביקל שבחצרו היפה מסתתרים פסלים. מתקיימות במשכן גם פעילויות לילדים במסגרות לימודיות והן בפעילות משפחתית. המוזיאון פתוח מדי יום.

בית הקברות של החלוצים

מקום נוסף ששווה לבקר בו הוא בית הקברות העתיק של קיבוץ עין חרוד מאוחד, שנמצא בחלקו המערבי. בצל עצי פיקוס וברוש פרושים כ-500 קברים של חלוצי הקיבוץ, ביניהם מנהיג תנועת "אחדות העבודה" יצחק טבנקין , איש "השומר" וההתיישבות חיים שטורמן, אהרון ציזלינג שהיה שר בממשלת ישראל, מח"ט הפלמ"ח יוסף טבנקין, אשת הפלמ"ח עזה רונן, הסופר נחום בנארי,  הצייר חיים אתר ועוד.  

בית הקברות הוא פינה שקטה וירוקה, שמי שמאוד מתחבר לנושא, יכול לשוטט פה בין העצים ולסקור את הקברים שהפכו לפיסה של היסטוריה הטובלת ביער ירוק, אך אין זה אתר תיירותי במהותו. מה שיכול לעניין הוא הכיתובים לצד שמם של הקבורים, שמאפשרים לגלות את הסיפור מאחורי האדם, כמו למשל: "נהרג בעבודה מנגיחת פר” או “פה טמון צעיר הענפים בצמרת אילננו שנקטף בדמי עלומיו" ועוד. כיוון שמאוד שקט פה, תוכלו גם לשמוע את הפרות ברפת הנמצאת בסמוך.

רוצים להוסיף ערך מוסף לטיול? האזינו לפרקים נוספים מתוך פודקאסט ‘על הדרך’ למשפחה המטיילת »