סודות האירוויזיון בתל אביב

1. סמל האירוויזיון: התרוממות

ממש כמו לטביה, זוכת האירוויזיון משנת 2002, גם כיכר הבימה החליפה את פניה פעמים רבות מאז הקמתה בשנות ה-40’ של המאה הקודמת. במקור יועדה הכיכר להיות מקום לעלייה לרגל, אקרופוליס תרבותי, שמאגד את מוסדות התרבות של העיר ואירחה את ההפגנות הגדולות של העיר (ואפילו את ההכרזה על הקמת צה"ל ב-48’). ותיקי העיר עוד זוכרים את המדשאות הגדולות או את מגרש החניה שהוחלפו בגרסה הנוכחית של הכיכר שתיכנן דני קרוון.

פסלו של מנשה קדישמן – התרוממות (1974) נותר לאורך השנים אחד מסמלי ההיכר של הכיכר ואחד הסודות כמוסים שלה (איך הוא מצליח להישאר עומד?!). למרות שקדישמן לא נוהג לפרש את עבודותיו, רבים רואים ביצירתו המינימליסטית מרד באומנות הקלאסית והמלחמתית.

ממש כמו סיפור האירוויזיון, ששאף לאחד את אירופה השסועה אחרי המלחמה באמצעות מוזיקה, שאף קדישמן להשתמש באמנות כדי לחבר את החברה הישראלית ולהציע לה סמל פשוט שאפשר להתחבר אליו. באופן אירוני הסמל של האירוויזיון השנה הוא שלושה משולשים המרחפים אחד מעל השני – עוד קצת ויש לנו את מגדלי עזריאלי. 

כיכר הבימה ו"התרוממות" | צילום: אינה מנשה

2. נ-י-צ-ח-ו-ן: מזרקת האליפויות של תל אביב

עוד כיכר תל אביבית, שעברה אמנם פחות מתיחות פנים, אבל הפכה לסמל לטרגדיות, הפגנות אבל גם המון שמחה וקפיצות למים היא כיכר רבין. ב-1977 חגגו התל-אביבים זכייה ראשונה של מכבי תל אביב באליפות אירופה וכעבור שנה קפצו שוב למים כשיזהר כהן הביא את האירוויזיון לראשונה לארץ הקודש עם “אבניבי”!

ב-1998 זכינו במחזה נדיר כאשר במקביל לזכייה ההיסטורית של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון שהוציאה רבבות חוגגים אל הכיכר, בית"ר ירושלים זוכה באליפות המדינה בכדורגל והירושלמים התל אביבים (מסתבר שיש כאלה) חגגו עד אור הבוקר עם חברי הקהילה הגאה שלא הפסיקו לשיר "דיווה". נטע ברזילאי החזירה את החוגגים אל הכיכר בשנה שעברה, האם קובי יעשה זאת שנה שנייה ברציפות?

כך זה נראה בלילה ההוא, כשנטע זכתה:

3. הסיפור של דנה התחיל כאן: רחוב אלנבי

"יוצאים לאלנבי?" זה משפט שתל אביבים לא כל כך משתמשים בו היום, אבל עד שנות ה-90’ לא היה מקום לוהט יותר בכל המזרח התיכון! בתחילת הדרך שכן שם קולנוע אלנבי, אחד מבתי הקולנוע הראשונים של העיר, שפינה את מקומו למועדון האגדי שהוקם ב-1994 ובשיאו הוכתר כאחד מ-20 המועדונים הטובים בעולם.

באופן לא מפתיע, המועדון הזה הוליד את אחת מכוכבות האירוויזיון הגדולות בכל הזמנים – דנה אינטרנשיונל, שהחלה את הקריירה שלה בהופעות במועדון והוא היה המקום הראשון אליו חזרה להופיע אחרי הזכייה בתחרות.

והיום? מגרש חנייה זמני מחליף את הבניין שנהרס… מזל שאפשר למצוא ממול מוסד תל אביבי אחר: המנזר – ששומר על הגחלת ההיסטורית. 

4. כרם התימנים: חוזרים לשורשים של זוכי העבר

עד נטע ברזילאי היה מיתוס אירוויזיוני ישראלי ידוע – רק תימנים זוכים באירוויזיון! לא ברור אם הלחוח או לעיסת הגת הם אלו שהביאו לעולם זמרי על כמו יזהר כהן, גלי עטרי, אחינועם ניני, עופרה חזה וכן – גם דנה אינטרנשיונל, אבל כל אלו ייצגו את ישראל בתחרות האירוויזיון ואפילו בהצלחה רבה עם 3 זכיות! ואין מקום תימני יותר בתל אביב מאשר כרם התימנים, שעובר מתיחת פנים בשנים האחרונות ומושך אליו תיירים מכל העולם (וכן, גם תיירי האירוויזיון לא ידלגו על הסימטאות הציוריות והחומוסיות).

נקודת ציון אירוויזיונית חשובה נוספת היא כיכר מגן דוד (הלוא היא רחבת הכניסה לשוק הכרמל) שבה רקדו הורה ב-1947 עם הכרזת האו"ם ושנים אח"כ אבי טולדנו החזיר את הריקוד המסורתי לתודעה ב-1982 עם השיר והריקוד האיקוני.

כיכר מגן דוד צבעונית במיוחד | צילום: אינה מנשה

5. הרחוב שמייצג דור

"לובשת תמיד שחור, עוד לפני שהיא הולכת כבר אין לה לאן לחזור. גרה בשנקין, שותה בקפה תמר...." כתב יאיר לפיד ושרו להקת מנגו בסוף שנות ה-80’. ולא – לא מדובר בלנה, זוכת האירוויזיון מגרמניה שהחזירה את המינימליזם עם שמלה שחורה פשוטה. אם צריך למצוא רחוב אחד שמייצג את התהוות התרבות המוזיקלית של העיר, יתכן שזה יהיה רחוב שנקין, שייצג במשך שנים ארוכות את תל אביב המגניבה, הצעירה והבועטת – כאן נפתחה חנות "האוזן השלישית", ומילאו את הרחוב הבוטיקים החתרניים ובתי הקפה שישבו בהם כל ה"מי ומי". 

היום החתרנות עברה קצת דרומה והשאירה מאחוריה בורגנות מנומנמת, אבל גם הרבה סיפורים על רחוב אחד שייצג ויצר סטריאוטיפ על עיר שלמה. 

לכתבות וסיורים נוספים שיעניינו אתכם:

תל אביב – חופשה בעיר הגדולה »
העיר הלבנה: תל אביב והבאוהאוס » 
פה זה כמו אירופה! חופשה תל אביבית באווירת חו"ל »