כל המידע על מצד עתרת ומעברות הירדן

על גבעה מעל הירדן, סמוך לגשר בנות יעקב, ניצבים שרידיו של מצד עתרת. החומות העבות והתצפית אל הנהר מספרות על הניסיון הצלבני לשלוט במעבר החשוב שבין הגליל לגולן. ביקור קצר בין השרידים מגלה איך נכבש המבצר עוד לפני שבנייתו הסתיימה, ואיך גם רעידות האדמה השאירו בו סימנים.

המבצר שלא הספיקו להשלים

בנייתו של מצד עתרת החלה בשנת 1178, בימי בלדווין הרביעי, מלך ממלכת ירושלים הצלבנית. אבירי המסדר הטמפלרי הקימו אותו על הגדה המערבית של הירדן, כדי לשלוט במעבר הנהר ובדרך שהובילה לכיוון דמשק. צלאח א-דין, ששלט במצרים ובסוריה, ראה בהקמת המבצר איום וניסה למנוע את השלמתו.

גם היום אפשר להתרשם משיטת הבנייה: שתי שכבות של אבני גזית מסותתות, וביניהן מילוי של אבני שדה וחומר מלכד, יצרו חומות עבות. העבודה נעשתה במהירות ותחת איום צבאי, והמבצר נכבש לפני שהושלם. המגדלים שתוכננו לאורך החומה לא הספיקו להיבנות, למעט מגדל אחד בפינה הדרום-מערבית.

באביב 1179 ניסה צלאח א-דין לכבוש את המבצר ונכשל. באוגוסט חזר והטיל עליו מצור נוסף. הפעם חפרו אנשיו מנהרות מתחת לביצורים, תמכו אותן בקורות עץ והציתו את הקורות כדי למוטט את המבנה שמעליהן. לאחר כחמישה ימי מצור נפרצו הביצורים, המבצר נכבש ונהרס. בחפירות שנערכו במקום התגלו כלי נשק ושלדים של לוחמים וסוסים, עדויות לקרב שסיים את חייו הקצרים.

סיור בין החומות ומעל הירדן

הסיור במצד עתרת כולל עלייה בשביל מצדו הצפוני של התל, מעבר בין שרידי המבצר וירידה מצדו הדרומי. לאורך הדרך מוצבים שלטי הסבר על הבנייה, הקרב והגיאולוגיה של המקום. מסלול הביקור הוא באורך כ-700 מטרים, וכדאי להקדיש לו כחצי שעה עד שעה. ההליכה כוללת עלייה וירידה ואינה מתאימה לעגלות.

בין החומות כדאי להתעכב על פרט שקל לפספס: חלקים מהקירות נסדקו ויצאו מהקו המקורי שלהם. המצד נבנה ממש על העתק פעיל בבקע ים המלח, ורעידות אדמה שהתרחשו לאחר חורבנו הזיזו את חלקיו זה ביחס לזה. כך אפשר לראות כאן בעיניים תנועה של הקרקע, שבדרך כלל מכירים ממפות ומאיורים.

מהתל נשקפים הירדן והמורדות שסביבו, ותוכלו להבין מדוע נבחרה דווקא הגבעה הזו להקמת המבצר. אם תרצו להמשיך לטיול ארוך יותר לצד הנהר, אפשר לשלב את הביקור עם מסלול הירדן ההררי, העובר למרגלות המצד ובסביבתו.

מעברות הירדן וגשר בנות יעקב

עוד לפני שנבנו באזור גשרים, שימשו מעברות הירדן הסמוכות למצד עתרת לחציית הנהר ברגל וברכיבה, בהתאם לעונה ולמפלס המים. מצפון השתרעו אגם החולה וביצותיו, ומדרום החל הנהר לרדת בתלילות לעבר הכנרת. תנאי השטח הפכו את האזור לנקודת מעבר חשובה בדרך שבין הגליל לדמשק, ולמוקד של מסחר ומאבקים צבאיים.

קיימת הערכה שנבנה במקום גשר כבר בתקופה הרומית, אך לא נמצאו לכך הוכחות חד-משמעיות. בתקופה הצלבנית נודע המקום בשם "מעבר יעקב", שנקשר למסורת על חציית הנהר בידי יעקב אבינו. בשנת 1178 החלו הטמפלרים להקים מעל המעברה את מצד עתרת, כדי לשלוט בדרך ובתנועה החוצה את הירדן. באוגוסט 1179 כבש צלאח א-דין את המבצר והרס אותו, עוד לפני שהושלמה בנייתו.

במאה ה-13, בתקופה הממלוכית, נבנה באזור גשר אבן ששירת את הדרך בין מצרים לסוריה. לצדו הוקמו ח'אנים לאירוח העוברים בדרך. מקור השם "גשר בנות יעקב" אינו מוסכם: יש מסורות הקושרות אותו ליעקב ולמשפחתו, ולצדן הסבר שלפיו נזירות ממנזר על שם יעקב הקדוש בצפת נהנו מהכנסות דמי המעבר בגשר. הסבר זה נפוץ בספרות הטיולים, אך שנוי במחלוקת במחקר.

באפריל 1799 לחם באזור כוח מצבא נפוליאון בפיקוד הגנרל מירה, כדי למנוע מתגבורות עות'מאניות להגיע מדמשק לעכו הנצורה. בספטמבר 1918 נערכו כאן קרבות בין כוחות האימפריה הבריטית לכוחות עות'מאניים וגרמניים, והגשר נפגע בפיצוץ במהלך הנסיגה העות'מאנית. בשנת 1934 פורק גשר האבן במסגרת עבודות להסדרת זרימת הירדן וניקוז החולה, ובמקומו נבנה גשר פלדה מעט דרומה ממנו.

בליל הגשרים, שבין 16 ל-17 ביוני 1946, פוצץ הפלמ"ח את גשר הפלדה. המעבר שוקם, אך בינואר 1948 פוצץ שוב כדי להקשות על כניסת כוחות מסוריה. במהלך מלחמת העצמאות חצה הצבא הסורי את הירדן בגזרה וכבש את המושבה משמר הירדן. לאחר מלחמת ששת הימים שימשו גשרי הביילי במקום את התנועה הישראלית לרמת הגולן, ובמלחמת יום הכיפורים עברו בהם כוחות שעלו לחזית. בשנת 2007 נפתח גשר הבטון עליו עובר היום כביש 91.