איך מטיילים

הנחל עשיר בחורש ים תיכוני וחביב על העופות הדורסים המצויים בסביבה. המסלול אינו ארוך אבל תוואי הדרך מצריך הליכה איטית ובטוחה. ראוי לציין כי תוואי ההליכה מאתגר. עקב תלילותו של הנחל תאלצו לרדת מדרגות סלע גבוהות ולעיתים לטפס או לקפץ בין בולדרים. במקומות מסוימים תוכלו להיעזר בסולמות אשר הותקנו במסלול לצורך בטיחותכם.

  • המסלול מסווג כמתאים למשפחות אשר נוהגות לטייל במסלולים ברמת קושי בינוני-קשה.
  • המסלול מורכב משני חלקים: החלק הראשון הוא במגמת ירידה והחלק השני במגמת עלייה ולבסוף הליכה מישורית על הרמה לעבר המצודה.
  • ההליכה בנחל היא על פי הסימון של שביל ישראל (כתום-כחול-לבן).
  • שימו לב לנקודה בה מבצע המסלול מעין פניית פרסה ועולה בערוץ אחד דרומה לערוץ שבו ירדנו. במפה מזכיר המסלול אות "V" שוכבת.
  • הנחל מוצל כמעט לכל אורכו. יש לנעול נעלי הליכה סגורות.
  • המסלול המתואר בעמוד זה מתחיל בירידה מכביש יפתח מצוק-רמים ומסתיים במצודת ישע (כ"ח). ניתן לבצע אותו גם הפוך (להתחיל במצודה ולסיים בכביש מדרום לקיבוץ יפתח).
  • המסלול קווי ואינו מעגלי. מומלץ לשים רכב אחד בנקודת הסיום.
  • הקפידו על כללי השמורה והימנעו מפגיעה בחי ובצומח.
  • ההליכה בשביל המסומן בלבד.
  • מומלץ להצטייד במפת סימון שבילים מספר 1.

איך מגיעים

נקודת התחלה: בירידה מכביש יפתח-מצוק רמים כ-קילומטר דרומית לקיבוץ יפתח.
נקודת הסיום: מצודת ישע (כ"ח).

  • למגיעים מכביש 90 יש לפנות מזרחה בצומת כח ולעלות לכיוון רכס נפתלי בכביש 899. מיד אחרי צומת ישע נפנה צפונה לכביש 886 (כביש יפתח מצוק-רמים). את רכבנו נחנה בקיבוץ יפתח (לאחר מכן נחזור על עקבותנו ברגל עד לנקודת הירידה לעבר הנחל בקילומטר ה-62, לא ניתן לפספס זאת, במקום שלט בו כתוב בגדול "נחל קדש".
  • למגיעים מכביש הצפון (899) מכיוון מערב, יש לפנות צפונה לכביש 886 לפני צומת ישע (לכיוון קיבוץ יפתח).
  • המסלול אינו מעגלי. ניתן להחנות רכב אחד בנקודת הסיום במצודת ישע.

תחילת המסלול

לתחילת המסלול נלך לצד הכביש (בזהירות) מקיבוץ יפתח לכיוון דרום כאשר ממערב לנו בקעת קדש. נלך עד שנבחין בשלט חום גבוה בו כתוב "נחל קדש" וסימון כתום-כחול-לבן של שביל ישראל. נפנה מזרחה, נעבור את השלט המורה על כניסה לשמורת נחל קדש, נחצה את מעבר הבקר ונגיד שלום לכל סוג של תכסית שאנחנו מכירים. תחילה נלך בין עצי החורש ולפתע נבחין בתלילותו של הנחל, בין אם תרצו או לא המילה "WOW" תצא לכם מהפה.

בקעת קדש ומה שבתוכה - תל קדש

בקעת קדש נמצאת בחלקו המזרחי של הגליל העליון. אורכה כשלושה קילומטרים והיא משתרעת ממושב דישון בדרום ועד קיבוץ יפתח בצפון. רוחב הבקעה כ-1.5 קילומטרים. נחל קדש המתחיל את זרימתו בהר אביבים שבגבול ישראל-לבנון מנקז את הבקעה לכיוון מזרח לעבר עמק החולה. בגלל הניקוז המשובח בימי חורף הבקעה איננה מוצפת ואדמת הסחף שבה מהווה מצע גידול נוח למטעי נשירים וגידולי שדה.

הבקעה והנחל קרויים על שמו של תל קדש הנמצא בסמוך לכביש הצפון החוצה את הבקעה ממערב למזרח. התל אשר נחפר על-ידי יוחנן אהרוני מכיל בתוכו שרידי התיישבות מתקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה הערבית הקדומה (קרוב ל 5000 שנות התיישבות). עם כניסת בני ישראל לארץ ותחילת תקופת ההתנחלות הייתה קדש עיר בנחלתו של שבט נפתלי. על מנת להבדיל אותה מערים אחרות אשר כונו גם הן באותו שם, מוזכרת העיר במקרא כ"קדש בגליל" שהייתה אחת מן ערי המקלט אליה היו בורחים הרוצחים בשגגה.
 

"וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת-קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל, בְּהַר נַפְתָּלִי, וְאֶת-שְׁכֶם, בְּהַר אֶפְרָיִם; וְאֶת-קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן, בְּהַר יְהוּדָה..." (יהושע ז, כ).

"וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת-עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ, אֶת-קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת-חַמֹּת דֹּאר וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-קַרְתָּן, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ: עָרִים, שָׁלֹש" (יהושע לב, כא).


בשלהי ימי הבית השני, במהלך המרד הגדול, הייתה קדש אחת מן המקומות בהם חנה טיטוס וצבאו לקראת מלחמתם בגוש חלב. בתקופה הצלבנית זוהה המקום כקדש נפתלי, מקום קבורתם של ברק בן אבינועם, דבורה הנביאה ויעל אשר חבר הקיני. אך אסור להתבלבל, זהו לא אותו מקום. גיבורי המקרא הללו מזוהים עם חורבת קדש (המזוהה כ-כקדש נפתלי) ונמצאת בבקעת יבניאל שבגליל התחתון.

היום, מוכרז המקום כגן לאומי תל קדש ובולטים בו שרידים מהתקופה ההלניסטית והרומית. הממצאים המרשימים ביותר הנמצאים בגן הם סרקופגים (ארונות קבורה מאבן) זוגיים וגדולים ומקדש רומי מהמרשימים ביותר שנמצאו בארץ. במהלך מלחמת לבנון השנייה נפגעה חורשת האלות שבקרבת הגן ובמקום ניתן לראות עץ אלה אטלנטית שנפער במרכזו כתוצאה פגיעת קטיושה.

סיבוב הפרסה במסלול

לאחר הליכה במורד הנחל אשר לוקחת בממוצע כ-25 דקות תגיעו אל החלק בו הסימון נראה כמו תמרור המורה על סיבוב פרסה. נסובב את ההגה ימינה ונתחיל לעלות בערוץ לעבר רמת קדש. זהו השלב בו ניחשף לבולדרים וסולמות אשר יצריכו מאיתנו לדלג בין שביל-לאבן ומאבן-לסלע. זהו החלק הטכני, הקצר והמהנה במסלול. העלייה בערוץ איננה תלולה מדי.

בהגיעכם אל הרמה נהנה שוב מאור השמש ונמשיך לעקוב אחר הסימון לעבר מצודת ישע כאשר ההליכה היא מדרום לנחל ומעליו. אם תזמנתם נכון את הטיול שקיעת השמש תזרע קסמיה על הנוף המצוקי של הנחל ובאופק תוכלו לראות את עמק החולה והחרמון מבצבצים להם בגוון אדמדם. מומלץ לעצור לרגע להביט אחורה ולראות את התלכדות שני הערוצים המגיעים בצורה מתונה מן הבקעה והופכים לערוץ אחד תלול. למעשה, ירדנו בערוץ אחד ועלינו בערוץ השני, מעין צורת V שקדקודו פונה לכיוון מזרח.

שמורת נחל קדש ואלת הכלאיים

שמורת נחל קדש משתרעת על פני 1,500 דונם משתי גדותיו של הנחל ועד קיבוץ יפתח. הנחל מפלס את דרכו בין סלעי הדולומיט הגורמים להיווצרותם של שני מפלים לאורך הנחל. עונה גשומה תביא לזרימה באפיקו של הנחל אולם רק לכמה ימים או מספר שבועות במקרה הטוב. מיני הצמחים הגדלים בשמורה הם האלה ארצישראלית, אלה אטלנטית, אלון מצוי, שקד, לבנה רפואי, קידה שעירה ושיחים מטפסים האופייניים לחורש הים תיכוני. המיוחד בשמורה היא אלת הכלאיים (בלעז "ספורטה") שהיא בת כלאיים לאלת המסטיק ולאלה הארצישראלית וגדלה במקומות בודדים ברחבי הארץ וביניהם רמת קדש. בין בעלי החיים הגדלים בשמורה ניתן לראות שפני סלע, שועל, דלק, דורבן ואף צבאים, דורסי יום ולילה כמו נשר, בז מצוי ואוח. בעונות הנדידה ינצלו העופות הדואים לאורך בקע הירדן את זרמי האוויר החמים העולים מהנחל המצוקי ואז תזכו לראות שקנאים, חסידות, נשרים ועיטים.

בסופו של המסלול תצאו מגבולות שמורת נחל קדש ותעלו על סימון אדום אשר יכניס אתכם למתחם של מצודת ישע. בדרך תעברו לצד חורשת הנופלים ושביל הפלמ"ח המשחזר את סיפור הקרב על המצודה מימי מלחמת העצמאות.

מצודת ישע

מצודת משטרה מדגם "טיגרט" (על שמו של צ'ארלס טיגרט) אשר הוקמה במסגרת המאמצים של הבריטים לדכא את המרד הערבי הגדול בין השנים 1936-1939. במסגרת אותם מאמצים הוקמה גדר הצפון, נבנו פליבוקסים (עמדות שמירה לאורך הגדר, המזכירות בצורתן קופסת גלולות Pill Box) ומצודות נוספות לאורך הגבול. המצודה קרויה על שם הכפר ששכן 200 מטרים מדרומה - הכפר המתואלי נבי יושע. לפי מסורת תושבי הכפר, נמצא כאן קברו של יהושע בן נון, בבניין בעל כיפות שעדיין עומד על תילו. הקפת הקבר נחשבת לסגולה המעניקה בריאות למאמין. בניין המצודה משמש עד היום את חיל משמר הגבול (מג"ב) אשר סמלו הוא כסמל המצודה.

במלחמת השחרור פינו הבריטים את המצודה והערבים השתלטו עליה. בכך, נותקו הישובים העבריים (רמות נפתלי, מנרה ומשגב עם) והאספקה אליהם לא יכלה להגיע. שלושה ניסיונות עשו לוחמי הפלמ"ח עד שהצליחו לכבוש את המצודה. בפעם הראשונה סטה אחד המשוריינים מן הכביש וגלש לתעלה. האויב חש בכך, והמטיר אש עזה שגרמה לחמישה הרוגים. כעבור מספר ימים, ב-20 באפריל 1948, נעשה ניסיון נוסף: ראשית, נערכה פעולת הטעייה בה פוצצו מספר בתים בכפר נבי יושע והומטרה אש על המצודה. במקביל, התקדמה ממזרח חולית חבלנים. החוליה נתגלתה ונפתחה עליה אש קטלנית. 22 לוחמים נפלו בחצר המצודה. ההתקפה השלישית נערכה ב-15 במאי. הכוח נאלץ לסגת אך תקף שנית בלילה ובסיוע הפצצה של חיל האוויר בעזרת מטוס מסוג אוסטר ("פרימוס") נטש הכוח הערבי את המקום ואור ל-17 במאי הייתה המצודה בידי הפלמ"ח. לוחם נוסף נהרג בהפגזה שערכו הערבים על המצודה, ובכך הגיע מנין הקרבנות ל-28 ומכאן שמה הנוסף של המצודה – מצודת כ"ח. בחצר המצודה קבר אחים ואנדרטה לזכר הנופלים וביניהם המפקד דוד צ'רקסקי עליו כתב חיים חפר את השיר "דודו".

דודו

מילים: חיים חפר
לחן: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'


הָעֶרֶב יוֹרֵד עֲלֵי אֹפֶק בּוֹעֵר
רוּחוֹת בַּצַּמֶּרֶת הִרְטִיטוּ
וְאָנוּ סָבִיב לַמְּדוּרָה נְסַפֵּר
עַל אִישׁ הַפַּלְמָ"ח וּשְׁמוֹ דּוּדוּ:

אִתָּנוּ הָלַךְ בַּמַּסָּע הַמְּפָרֵךְ
אִתָּנוּ סִיֵּר הוּא בַּגְּבוּל
בַּקוּמְזִיץ הָיָה מְזַמֵּר וְעוֹד אֵיךְ
אִתָּנוּ סָחַב מִן הַלּוּל...

הַגִּישׁוּ פִינְגָּ'אן וְהַגִּידוּ:
הֲיֵשׁ עוֹד פַּלְמַחְ'נִיק כְּמוֹ דּוּדוּ?

הָיְתָה לוֹ בְּלוֹרִית מְקֻרְזֶלֶת שֵׁעָר
הָיְתָה לוֹ בַּת צְחוֹק בָּעֵינַיִם
וְעֵת הִקִּיפוּהוּ בָּנוֹת עַד צַוָּאר –
צָחַק הוּא עַד לֵב הַשָּׁמַיִם.

אַךְ "לֵיל הוֹרָדָה" מִן הַלֵּב לֹא יַחְלֹף –
עֵת עֹגֶן בַּחֹשֶׁךְ חָרַק
הוּא יֶלֶד נָשָׂא מִן הַיָּם אֶל הַחוֹף
לִטֵּף אֶת לֶחְיוֹ וְשָׁתַק.

חָשְׁבוּ אָז הַחֶבְרֶ'ה: אָבוּד הוּא
לְאָן הִתְגַּלְגַּלְתָּ יַא דּוּדוּ?

וְהִנֵּה הַ"זֶּקְס" בָּא בְּעֶרֶב אֶחָד
זָרַח אָז יָרֵחַ שֶׁל קַיִץ
וְדוּדוּ חִבֵּק אֶת הַסְּטֶן שֶׁבַּיָּד
וְחֶרֶשׁ יָצָאנוּ בַּלַּיִל...

עִם שַׁחַר הֵבֵאנוּ אוֹתוֹ מִן הַקְּרָב
הַבְּרוֹשׁ צַמַּרְתּוֹ אַט הִרְכִּין.
רַק מִי שֶׁשָּׁכַל אֶת הַטּוֹב בְּרֵעָיו
אוֹתָנוּ יוּכַל לְהָבִין...

רֵעַי, נָא אִמְרוּ וְהַגִּידוּ:
הַעוֹד מְחַיֵּךְ הוּא שָׁם, דּוּדוּ?...