שרונה - המושבה הטמפלרית בתל אביב

מתחם שרונה בתל אביב, שממוקם במשכנה של המושבה הטמפלרית החקלאית, הפך היום למתחם בילוי ופנאי המורכב מבתי אופנה, ברים ובמסעדות, אבל האמת היא, שהמקום הזה זועק היסטוריה. במקום שבו ניצב כיום מתחם הבילוי היוקרתי, התרחשו פעם חיים מסקרנים, שהותירו אחריהם המון סיפורים | מאת: טובי גולן
| 28/01/2018

המסלול נכתב על ידי מדריכת הטיולים טובי גולן. לפרטים נוספים על המדריכה »


הטמפלרים מגיעים לארץ ישראל – 1869 

בשנת 1869 הגיעו 454 אנשים בני הכת הטמפלרית – גרמנית, בהנהגתו של האב הרוחני – כריסטוף הופמן, לחיפה, במטרה להתיישב בארץ-ישראל. הם רצו "להפריח את השממה" בארץ מכוסת הביצות. להשגת המטרה בחר כריסטוף הופמן אנשי מקצוע מעולים מבני הכת: חקלאים ורפתנים, נפחים ונגרים, אדריכלים, ותעשיינים.

מי היו הטמפלרים? קבוצה של נוצרים פרוטסטנטים מהעיר וירטמברג במחוז בוואריה, בדרום גרמניה. ייחודה של הכת היא האמונה ב"מקדש האדם". לפי אמונה זו אלוהים נמצא בליבו של כל אדם, ולפיכך המקדש (=TEMPLE) נמצא בליבו. הקהילה היא מעוז האמונה והתמיכה, והיא מחליפה את הכנסייה, הכומר והתפילה.

הם חלקו גם את האמונה המילנריסטית שהתעוררה במאה ה-19, לפיה ישוע עתיד לחזור לארץ הקודש 2,000 שנה לאחר צליבתו (שארעה בפסח, שנת 33 לספירה). ועוד באמונה, ישוע ישוב רק אם ארץ ישראל תפרח ותשגשג. וכך, הכת הטמפלרית "הרימה את הכפפה" ויצאה להפריח את השממה בארץ שכוחה זו, כפי שהיתה במחצית המאה ה-19 (וקודם לעליות הציוניות שהחלו בשנת 1882).

התיישבות בארץ ישראל: בשנות ה-70 של המאה ה-19 הקימו הטמפלרים 4 מושבות ראשונות – חיפה, יפו, שרונה וירושלים. שרונה היתה ה-מושבה החקלאית. בשנים 1905-6 הקימו בני הדור השני והשלישי עוד 3 מושבות – שתים בגבעות הגליל התחתון המזרחי: בית לחם הגלילית וואלדהיים (אלוני אבא), ואחת במישור לוד היא חאמידיה-ווילהלמה (בני עטרות).

חידושים ומודרניות: במבט לאחור היו הטמפלרים ה"מדרגה" עליה דילגה א"י העות'מאנית – מנחשלות ימי הביניים, אל העת המודרנית. הם אלה שהביאו את מחרשת המתכת המודרנית, שיטות עיבוד חקלאי למטרות מסחריות – כלומר: של אלפי דונמים (להבדיל מחקלאות שנועדה לקיים את החקלאי ובני ביתו), את ענף הדבוראות, את הרפת והמחלבה התעשייתית, את ענף ההובלה (כרכרות מודרניות), ואת ענפי המסחר הסיטונאי, האירוח והמלונאות. 

החקלאים הטמפלרים נטעו כרמים, עוד קודם לנטיעת כרמים במושבות העליה הראשונה שבחסות הברון רוטשילד (בכרמל, בשרונה ובוילהלמה). בשרונה חודשו לפחות שני חידושים: עצי האיקליפטוס הראשונים הובאו ע"י הטמפלרים וניטעו לראשונה בשרונה (לייבוש ביצות נחל המוסררה, הוא האיילון), ומים זורמים בצינורות לבתים, למשקים בחצרות ולהשקיית השדות!
 

הקמת המושבה החקלאית שרונה – 1871 

שרונה הייתה המושבה החקלאית הגדולה והמשגשגת ביותר של הקהילה הטמפלרית בארץ. 20 משפחות רכשו 500 דונם שבמרכזם גבעת כורכר שוממה, עליה בנו את המושבה החקלאית שלהם, בתחום יפו ובגבול חבל הארץ המכונה ”שרון”. במושבה פעלו בית בד, מזקקה, בית קפה, גן ילדים ועוד.

סיפורי הבתים בשרונה

 

בדצמבר 1949 הממשלה החליטה על העברת משרדיה לירושלים ובקרייה נותרו נציגויות ומשרדים של רוב משרדי הממשלה, בהם לשכת ראש הממשלה. בשנות האלפיים פינו משרדי הממשלה את בתיה ההיסטוריים של שרונה בדרום הקריה. בשנת 2006 אושרה תכנית שכללה את שימורם של 33 הבתים במתחם והשבתם לחזותם בתקופת המושבה הטמפלרית.

לכל אחד מ-33 הבניינים ששוחזרו יש "סיפור בית", המפורט כיום על שלט בחזית הבית. הסיפור מתחיל מקורותיה של המשפחה הטמפלרית שבנתה את הבית, עיסוקיה, דיירים חדשים ואיזה משרד ממשלתי או צבאי התיישב בבניין לאחר הקמת המדינה.

בית ווילי גרוצינגר | רחוב אליעזר קפלן 30

בני משפחת גרוצינג התיישבו בשרונה בסוף המאה ה-19. ווילי פתח משחטה ואטליז לתושבי ווילהלמה ושרונה במבנה שמאחורי בית המשפחה. מעל שער הכניסה התנוסס שלט שהכריז שבמקום זה מייצר גרוצינגר "נקניקים ומעדני בשר". בני המשפחה הוגלו לאוסטרליה בשנת 1941. בית המשפחה נמנה על חמשת הבתים שהוזזו בשנת 2006.

בית עמנואל שטלר | רחוב אלברט מנדלר 6

עמנואל שטלר גדל במושבה בסוף המאה ה-19 והיה מגדולי הפרדסנים במושבה. במקור הוקם המבנה כבית חד קומתי, אבל בראשית המאה העשרים נוספה לו קומה. מעקה המרפסות והמסגרות סביב החלונות והדלתות שומרו, וגם ציורי הקיר שנעשו בטכניקת הסטנסילים. לאחר הקמת המדינה פעל במבנה זה המשרד הממשלתי לנפגעי המלחמה ובהמשך ישבו בו אנשי משרד החקלאות. שטלר, אשתו ובנו גורשו על ידי הבריטים לאוסטרליה במלחמת העולם השנייה. בית עמנואל שטלר הוא הבית הראשון בשרונה שעבר תהליך שימור בשנת 2002.

בית העם | רחוב קפלן  34

נועד לכינוסי הקהילה, לקריאה בתנ"ך, לוועידות בני המושבה ולמסיבות. הבניין, כמו כל הבתים עד לשנות ה-20 של המאה ה-20, נבנה במסורת האדריכלות הוירטמברגית, סגנון שהביאו עימם הטמפלרים ממחוז הולדתם: שתי קומות, עליית גג וגם מרתף, גג רעפים ואח עם ארובה. בשנת 1871 חנכו את בית העם, בנוכחות שייח'ים מכפרי הסביבה שהוזמנו לטקס. בטקס נתגלתה טבלת אבן מעל לדלת המבנה, ובה פסוק מתהילים, בגרמנית ובערבית.

שם למושבה: באותו טקס הוכרז שמה של המושבה: שרונה (סרונה), מהפסוק מנבואת הנחמה של ישעיהו: "והיה השרון לנווה צאן..." אז למה סרונה? הטמפלרים קראו מתנ"ך שתורגם מעברית לגרמנית, ושם טעה המתרגם בתעתיק וכתב את "שרון" כ-"סרון". זה מה שהם הכירו.

מומלץ להציץ דרך דלת הכניסה לפנים האולם, ושם שני עמודי שיש גרניט, וכותרות ועליהן פסוקים מהתנ"ך בגרמנית ובערבית. העמודים המהודרים יובאו ממצרים, השקעה המעידה על חשיבות המבנה. 

את מי שימש השעון שעל בית העם? חקלאי שרונה לא נזקקו לשעון, אך מי שיצא אל "דרך נאבלוס" (כיום: דרך פתח תקוה/בגין) בדרכו ליפו, או שחזר מיפו, בודאי נזקק לשעון.

בשלהי שיפוץ המיתחם כיבדו את גב' רות דיין בסיור במקום, שבו היה בעלה, משה דיין, שר בטחון. כשעמדה מול  בית העם הצביעה למרומי עליית הגג ואמרה למלווה שלה: "בחורצ'יק, אתה יודע שכאן למעלה היו 3 פעמונים? " כן, הוא ידע. מהתמונות הרבות בארכיוני הטמפלרים. שאל "הבחורצ'יק" את רות: "אולי את יודעת היכן הפעמונים?". והיא ידעה היכן הם. התנחשו ?כפי שתראו, עד היום טרם הוחזרו הפעמונים למקומם, מסיבות בירוקרטיות עלומות. לפחות יודעים היכן הם.

בית העם החדש | רחוב קפלן 38

בראשית המאה ה-20 הפכו בני שרונה את בית העם לבית ספר ובנו לעצמם בית עם חדש. סגנונו האדריכלי כבר לא וירטמברגי. הוא בן קומה אחת, רחב, פונקציונאלי, ובנוי מלבני הבניין שיוצרו בבית החרושת "וילנד" (הטמפלרי) שפעל בתחנת הרכבת ביפו.

על הבניין הזה התנוסס הדגל הנאצי החל מאמצע שנות ה-30 של המאה ה-20. אכן, לא עבר זמן רב מאז השתקעותם של הגרמנים בארץ ישראל והם ויתרו על החזון הדתי-משיחי שהביא אותם לכאן, וראו עצמם נתינים של מדינת גרמניה; רבים מהצעירים התנדבו לצבא הגרמני בימי מלחמת העולם הראשונה; אל רבים אחרים נשלחו צווי גיוס לפני מלחמת העולם השניה, והם יצאו לשרת את המולדת. ככאלה היו נאמנים לדגל המדינה הגרמנית ולכל השאיפות הנוראות של האידיאולוגיה הנאצית. בכל מושבה גרמנית בארץ נפתח סניף של המפלגה הנאצית, וגם קן תנועת הנוער "היטלר-יונגד". גם בשרונה היה סניף של תנועת הנוער ההיטלריאנית, ובעצם היה הפעיל מכולם.

אם תהינו קודם מדוע "למחוק את השם שרונה" ?  המסר הוא שזיכרם של הגרמנים הנאצים צריך להימחק לעולם ועד. הפקודה ניתנה 3 שנים לאחר תום השואה, וזה מובן. 

בית גוטלוב | דוד אלעזר 6, פינת קפלן

בבית זה, שצבעו כחלחל, שיש לו מרפסת עץ נחמדה (משוחזרת), קומה ראשונה גבוהה ומרווחת, דלת עץ רחבה, ו... תריסי מתכת – גרו גוטלוב, שהיה הנפח של שרונה ואשתו קורנליה, שהייתה הגננת של המושבה. הם היו מ-20 המשפחות הראשונות שרכשו את אדמות גבעת הכורכר, והשתתפו בהגרלת חלקות האדמה ביניהם . את הקומה הראשונה הקצה גוטלוב לטובת בית מלאכה לתיקון כלי העבודה, הכיכרות, והחלפת הפרסות לסוסים. בביתן הצמוד עיבד את המתכת בתנור גדול. על עיסוקו 'הכריז' הן על ידי תריסי המתכת והן על ידי שבשבת של סוס על גג הרעפים.

נפנה ימינה מאחורי ביתו של גוטלוב הנפח, נביט בבריכת הנופרים היפה ונשב על הספסלים ליד מתקן עץ משונה. 

בית הבד | רחוב דוד אלעזר 22

זהו אחד משלושת המבנים התעשייתיים בשרונה (בית הבד ושני בתי היקב שאותם נפגוש עוד מעט), הבנויים לבני כורכר (כמו כל הבתים בשרונה; זו האבן המקומית והמצויה בשפע כאן) וקירותיהם אינם מטוייחים.

בראשית המאה ה-20 הביאו הטמפלרים מגרמניה מערכת מכנית לסחיטת שמן, הראשונה בארץ ישראל ובפעם הראשונה החליף מנוע דיזל את "מנוע" החמור או הפרד המסורתיים.

סיפורים שונים מספרים שהטמפלרים ביקשו לייצר שמן מזרעי הליפתית או מזרעי צנוניות. זה לא ברור. מה שברור הוא שזו היתה מערכת משוכללת ויעילה שעצרה שמן מהגידול המצוי ביותר בארץ – מזיתים. מנוע דיזל אחד הפעיל את 3 מתקני ייצור שמן הזית על ידי מערכת מורכבת של חגורות ממסר.

אם דלת אולם הייצור (הסמוך למסעדת "בית הבד") פתוחה, ולאחר קבלת רשות ממנהל המשמרת במסעדה, תוכלו להציץ ולהתרשם מהמערכת המשוכללת, החל מה"מפרכה" – שתי אבנים עגולות שריסקו את הזיתים, ועד למסחטה ולצנטריפוגה שהפרידה את השמן מהמוהל (הנוזל שהופק מהזיתים). המערכת שוחזרה ושומרה.

אפשרות נוספת היא לצפות בסרט המוקרן במקום. בתשלום ודרך מרכז המבקרים שהוזכר לעיל. 

תח"ל (תחנות חוץ לארץ) |  רחוב דוד אלעזר 19

כך כונתה האנטנה ששירתה את משרדי המוסד. היא ניצבת כיום מדרום למבנה לבן ויפהפה שנבנה בשנות ה-40 על ידי הצבא הבריטי כמוסך הרכב של הבסיס הצבאי.

היקב הישן | רחוב דוד אלעזר 30

ספרי ההיסטוריה הישראליים מספרים לנו שהיו אלה גנניו של רוטשילד שיזמו את נטיעות הכרמים המסחריים הראשונים בארץ ישראל (ראשונים מזה כ-800 שנה). וכאן נדרש תיקון הטעות. הראשונים שנטעו כרמים לצורך ייצור יין היו הטמפלרים; בתחילה בחיפה ובשרונה, ובהמשך בוילהלמה. הטמפלרים הביאו עימם ייחורי גפנים מאירופה ורק אחרי התאמות והרכבות עם זנים מקומיים הצליחו להפיק כמויות מסחריות ואיכותיות של ענבים ליין.
היקב בשרונה החל לפעול בשנת 1893, והיין שיצרו כאן הטמפלרים יועד, כמובן, לשווק באירופה (שהרי למוסלמים אסור לשתות יין, וליהודים יש את היין שלהם).
גם חקלאי וילהלמה – המושבה שהוקמה בשנת 1905 – נטעו כרמים. הם הקימו קואופרטיב עם כורמי שרונה והביאו את תוצרתם לייצור יין ביקב של שרונה. היקב היה קטן מלהכיל את חביות היין הרב שהופק, וחקלאי שרונה הקימו יקב חדש, ואת היקב הישן ייעדו להיות בקבוקיה, כלומר: המקום שבו מעבירים את היין לבקבוקים.

היקב החדש | רחוב דוד אלעזר 27
זהו מבנה תעשייתי גדול ומרשים; זה היה היקב החדש שהחל לפעול בשנת 1910. בקומה שלפנינו סחטו את אשכולות הענבים שגידלו חקלאי שרונה ו-וילהלמה בכרמיהם, ולמטה ב-2 מרתפים עצומים, שוכנו החביות עד להבשלת היין. 5 שנים אחר-כך, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נסגרו נמלי הים התיכון ולא ניתן היה לייצא לאירופה ומאז שבת היקב.

  • אם דלת הזכוכית בחזית המבנה פתוחה, ניתן לרדת במדרגות ולהציץ של שני הברים החדישים שנפתחו במרתפים (הימני נגיש יותר), ולהתרשם מגודלו ויופיו של המרתף.

המשכם של המרתפים היא אותה "מנהרה" מסקרנת, שנועדה להובלת חביות היין המוכן ממרתפי היקב החדש אל היקב הישן להמשך ביקבוק ואריזה. ולמה להוביל את חביות היין הרגיש בשמש הישראלים? הטמפלרים היעילים חפרו מנהרה שחיברה בין שני היקבים ושלחו את החביות אל היקב הישן על גבי עגלה רתומה לחמור קטן | המנהרה שוחזרה ושופצה וניתן לבקר בה. בתשלום ובתאום עם מרכז המבקרים.
 

מרכז המבקרים שרונה (מוזיאון) | רחוב אברהם מנדלר  14 
זה המוזיאון של שרונה ובו – מול תמונות ומוצגים – אפשר ללמוד את תולדות המתחם ב 147 השנים של קיומו.
הקומה האמצעית הוקדשה למושבה שרונה מראשיתה ועד לגרוש בשנת 1941, וכולל "חדר חושך", תרתי משמע; הפאזה הנאצית של המושבה. הקומה העליונה הוקדשה ל"קריה", ולשם הועבר גם משרדו של הרס"ר המיתולוגי של הקריה, רס"ר ויקטור. ואילו קומת המרתף היא מוזיאון "ארכיאולוגי" – ממצאים מבתי שרונה, המעידים על החיים היומיומיים במושבה, החל ממכונת הכביסה ועד מנגנון השעון שהיה על בית העם.

שעות פתיחה:

  • ראשון-שלישי וחמישי: 9:00-17:00
  • רביעי: ספטמבר-מאי - 10:00-18:00 | יוני-אוגוסט, 10:00-19:00
  • שישי וערבי חג: 9:00-14:00  

לקיום הטמפלרי – גרמני בארץ ישראל היה תפקיד חשוב בקידומה של הארץ, בהבאת המודרניות, וגם בכך שהטמפלרים היוו בסיס להתיישבות הציונית, מראשיתה. יותר מזה, כרעיון, המושבות הטמפלריות היוו מודל חיקוי עבור ההתיישבות הציונית.

בשנת 1877 כתב יואל משה סולומון בעיתונו "יהודה וירושלים" דברי שבח והתפעלות: "שמנו ליבנו גם על הקאלאניות (=מושבות) אשר יסדו זה כמה שבעה שנים האשכנזים בני ויטנבערג (לא מבני עמנו), ובתיהם בנויות במשטר נאה, ככל ערי אירופא, ברחובות רחבות ובנינים מפוארים, עד אשר האיש אשר יתהלך ברחובותיהם ישכח כי רגליו תדרכנה בארץ הנשמה (=שוממה), וידמה כי הינהו באחת מערי אירופא הנושבות. ככה התהפכה הארץ הנשמה הזו לארץ נושבה בשנים מועטות, ויושביהם רואים פרי בעמלם".
נו, ואז יצא יואל משה סולומון, היזם החרוץ, ‘בבוקר צח בשנת תרל"ח’ להקים את – פתח תקווה. 

ולבסוף, לאחר שמונים שנה בהם חיו הטמפלרים בשרונה, בתחילת המאה העשרים, הצבא הבריטי השתלט על המתחם והפך אותו לבסיס צבאי בריטי המוקף גדרות תייל. חמישה חודשים לפני סיום השלטון הבריטי, בדצמבר 1947, דגל עברי הונף לראשונה מעל שרונה.

מה עוד מחכה לכם בשרונה?

המושבה המחודשת בשרונה כוללת פארק אורבני, שמשמר את 33 המבנים המקוריים של המושבה הטמפלרית באופן מדויק. כאמור, המבנים נהפכו לבתי קפה, מסעדות, גלריות אמנות וחנויות. כיום, ישנם כשמונים בתי עסק בשרונה, בהם כ-35 בתי אופנה ואביזרי אופנה, 25 בתי אוכל ובילוי, 13 חנויות מתחומים שונים, שתי גלריות אמנים ועוד.

מידע כללי

  • מיקום: בין רחוב קפלן לרחוב הארבעה, תל אביב.
  • חניונים: חניונים רבים מסביב לשרונה – ובתשלום: מנהרת לובה אליאב, חניונים ברח' הארבעה, ברח' דובנוב, ליאונרדו דה-וינצ’י.
  • לפרטים נוספים: טלפונים: 03-6048494, או 03-6049634, או באתר האינטרנט של מתחם שרונה.

חוות דעת על שרונה - המושבה הטמפלרית בתל אביב

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...