בנימינה: טיול במושבה של פעם

"הימים היחפים של בנימינה" כתב אהוד מנור ז"ל על מושבת ילדותו. גם היום, כשהמושבה מתחילה להתעורר תיירותית ויש לה במה להתגאות - עדיין יש בה שכונות שמשרות את ניחוח 'ימי בנימינה' של פעם, ששווה לצאת ולראותן מקרוב | מאת: מיכל קנדל
| 06/02/2018

המסלול נכתב באדיבות מדריכת הטיולים מיכל קנדל | למידע נוסף על המדריכה »  

איך מגיעים

  • נקודת התחלה וסיום: גן יד לבנים בנימינה-גבעת עדה
  • הגעה ברכב: ליד גן יד לבנים יש מגרש חנייה קטן, במידה והוא עמוס אז סביב הגינה הציבורית ישנם מקומות חניה כחול-לבן ויש להפעיל אמצעי תשלום.
  • הגעה בתחבורה ציבורית: רכבת לתחנת בנימינה ומשם הליכה נוחה של כ-10 דקות עד לגן יד לבנים. או קו 872 מתל אביב לזכרון יעקב דרך תחנת רכבת בנימינה.

איך מטיילים

המסלול המובא כאן הוא מסלול רגלי ומעגלי, העובר בין מרכז המושבה ומספר שכונות נוספות. הטיול בבנימינה הוא נוח מאוד ומתאים לכולם, וכמו בכל סיור עירוני מומלץ להצטייד בבקבוק מים, כובע וכמובן – מצלמה!

רקע על בנימינה

בנימינה נושאת את שם הנדיב הידוע, בנימין אדמונד רוטשילד ונוסדה בט"ו בשבט 1922 (תרפ"ב). המייסדים היו קבוצות שונות של בני מושבות וותיקות שעברו הכשרה כל אחת במקום אחר: "הקליפורנים" שהתמחו במשק החלב, "ההולנדים" שעברו הכשרה בנושא גן ירק בהולנד ואחרים. הם עברו תקופת גיבוש והתאמה לקראת העלייה על הקרקע ב'שוני' הסמוכה. 

המושבה נסמכה על פרדסים בחורף וגידולי יסמין וצמחים בעלי פרחים ריחניים בקיץ עבור תעשיית הבושם (מבנה מרכז המבקרים של יקבי בנימינה בעבר). מעבר לכך – גידולי פלחה, אזור של עצי אקליפטוס ועוד.

הרחוב ראשי במושבה היה ועודנו "המייסדים" שחוצה אותו רחוב "האיכר", שהם חלק מהטיול שלנו. לימים נבנו שכונות נוספות: שכונת יעקב של עובדי מפעל הבשמים מאחורי יקבי בנימינה, שכונת גבעת הפועל (שכונת ילדותו של אהוד מנור ז"ל), השכונה 'הגרמנית' ממערב מסילת הרכבת של יהודים בעלי מקצועות חופשיים שניסו מזלם כאיכרים בשנות ה – 30'. שכונת 'נחלת ז'בוטינסקי' שהחלה כמושב עובדים וסופחה עם קום המדינה לבנימינה, שכונת זרענייה, עם חאן מרשים, ובאר אנטיליה וכמובן שכונות נוספות.

גן יד לבנים בנימינה גבעת עדה

נתחיל את הטיול שלנו בגן יד לבנים – זהו גן ציבורי שיש בו אתרים בעלי עניין כמו מגדל המים שהפך לתחנת נוטרים, בית יד לבנים (סגור), בית הכנסת הגדול של בנימינה, במה לאירועים מקומיים, פינת הנצחה לילדים שניספו בשואה ומתקני שעשועים. בצמוד אליו יש מגרש חניה קטן, או מקומות חניה שמסומנים בכחול-לבן 
וזו נקודה להתחיל את סיפורה של המושבה.

בית יד לבנים הוקם כפי הנראה בשנת 1956, ומונצחים בו מעל 40 בני המושבה שנפלו בפעולות איבה ומערכות ישראל, לפני קום המדינה ועד ימינו. לתאום ביקור והדרכה – אפרת גרוס: 050-5695847

אם אכן השארנו את רכבנו בחניית גן יד לבנים נראה שיש שביל מרוצף אבן במרכז הגינה. אם אנחנו נכנסים לגינה מרחוב המייסדים פינת רחוב הכיכר נראה מולנו, מזרחה עליה קטנה אל ראש גבעה קטנה, שם ממוקם מגדל המים ועליו כתובת תרפ"ב, 1922. בדרך אליו מימין (דרום) נראה תותח צמוד לגב בית יד לבנים
ומעבר להם שימו לב לבריכת דגי נוי יפה.

ליד הבריכה יש שולחן קטן וספסל וממנו שביל עפר שעובר דרך התיאטרון הפתוח עם מדשאה במקום, ספסלים
ובמה, שעליה מופעי סיום שנה של חוגי המתנ"ס, סיום בית הספר ועוד.

מגדל המים ותחנת הנוטרים

השביל מוביל אותנו היישר אל מגדל המים , שוב אנחנו חוברים לשביל המרוצף. שימו לב שמגדל המים הפך לתחנת נוטרים בשנת 1938. לצידו חבית ששימשה כסליק (יש שילוט הסבר).

מגדל המים נבנה על ארבעה עמודים ומשאבה עבדה בסמוך ומילאה את החלק העליון במים. מאחר ואין כאן באמת הפרשי גבהים, לא היה לחץ בצינורות ולא זרמו המים ולכן היה צורך לדאוג השכם בבוקר למלא כל כלי קיבול אפשרי במים.

ב-1938 הוקם חיל הנוטרים והבריטים סגרו את ארבעת העמודים לחדר מפקדה. התקינו סולם בצד המזרחי של המבנה ומתצפית הגג תיקשרו עם מכשיר הליוגרף וסימני קוד מורס לישובי הסביבה. בשנות ה-90’ הפך המבנה למיני מוזיאון לנושא השמירה והבטחון במושבה וסביבתה לפני קום המדינה.

המוזיאון מופעל ע"י העמותה לשימור עבר המושבה בבנימינה ונפתח בתאום לקבוצות ובתשלום | טלפון לתיאומים:  04-6289114

פינת הנצחה לזכר הילדים שנספו בשואה 

בנימינה גדלה ועל מנת לספק את צרכי התושבים הוצבה כאן מכולה שמשמת כמשרד קבלת קהל. מעבר לה נראה מפגש עם שביל נוסף הפונה שמאלה לכיוון פינת ההנצחה לזכר הילדים שניספו בשואה. לא תוכלו לפספס בצד הימני קדימה לנו בנקודת הפיצול,  את מתקני השעשועים, עצירה מתבקשת אם אתם עם ילדים צעירים.

בשנת 2008 נחנכה הפינה המרגשת הזו. היא חלק מהגן הציבורי, אבל מופרדת בגדר וערוגות פורחות. קיר בטון ועליו כתובת הנמצאת גם בחלקת הילדים בבית הקברות היהודי בוורשה "לסבתא מאשה היו עשרים נכדים, לסבתא חנה אחד עשר ורק אני שרדתי”. את המשפט הזה שמסמל כל כך את אסון השמדת העם היהודי בשואה אמר זאק  אייזנר, הנער שהופקד על הנפת הדגל היהודי בגטו ורשה. שימו לב לפסל המרשים והמצמרר של הלהבות ועליהן המילים "שמע ישראל". 

בית הכנסת "תפארת בנימין"

מפינת ההנצחה לילדים שניספו בשואה נמשיך עם השביל הנגיש שיורד לרחוב 'קרן היסוד'. נפנה שמאלה ונראה זה מול זה שני מבני ציבור: מימין לנו בנין המועצה המקומית של בנימינה-גבעת עדה. שימו לב שעל הגג יש פסל יונים נחמד ומולו, כמו על מנת להוכיח לנו שאכן היינו עד עכשיו על גבעה (גבעונת...) בית הכנסת 'תפארת בנימין' מתנוסס מעל 10 מדרגות (ועוד 3 במפלס נוסף).

בית הכנסת נבנה ב-1928 ונקרא על שם הברון בנימין אדמונד רוטשילד. התבוננות מהצד נוכל לקלוט את הכיפה שמתנוססת על הגג שלו ואת החלונות הצרים. הכניסה לעזרת הנשים הייתה מהצד ולפני קום המדינה
שם היה אחד ממקומות מחבוא הנשק הלא חוקי במושבה (סליק). בית הכנסת בפנים עם במה גדולה ומוגבהת. ארון הקודש נמצא בגומחה בקיר הדרומי.

 בית הכנסת פעיל בימים טובים ושבתות. 

רחוב המייסדים

רחוב ארוך עם שדירת דקלי וושינגטוניה משני צידיו. בימינו וגם לפני קום המדינה בתי המגורים היו משלובים עם בתי עסק ומסחר. יש כאן בתי קפה שכונתיים, שני סניפי בנק,  סניף דואר ורוב העסקים פתוחים עד השעה 18:00 בערב וסגורים בשבת.

בית מספר 9  | השליש הצפוני

בית בצלאל לוי, נשאר כמו בשנות ה-20 וטרם עבר שיפוץ. כך נראו כל הבתים. בנויים לבני סיליקט. משפחה ממוצעת של 7 נפשות התגוררה בבית קטן כזה! אפשר לראות תוספת עץ מוסתרת מאחורי שיח בוגנוויליה בפריחה סגולה – הצמידו מטבח במקום הטאבון שהיה בחצר. מקלחת ושירותים היו נהוגים ליד הרפת שנהרסה (מעבר לגדר החיה אפשר לראות את שרידי גג הרעפים השבור של הרפת).

חנות המכולת | השליש הצפוני יותר, המייסדים 17

אם נתבונן טוב נראה כי חנות המכולת ממוקמת בצומת רחוב המייסדים עם רחוב האיכר. אלו היו שני הרחובות הראשונים של המושבה. עד היום, מבנה גבוה במצד הימני של רחוב האיכר נושא שלט גדול "אגודת האיכרים" ועדיין שייך לאגודה זו.

חנות המכולת היתה שייכת למשפחת מחול והחליפה בעלויות ואמנם היום היא מינימרקט שמשמש את תושבי המושבה, אולם המהות נשמרה.

גבעת הפועל – שכונת ילדותו של אהוד מנור

נמשיך מכאן דרך רחוב הדקל אל רחוב הגיבורים ונפנה ימינה דרך כיכר "הבית שליד המסילה". הכיכרות בבנימינה נושאות שלטים עם שמות שירי אהוד מנור ז"ל יליד המושבה. הכיכר הזו מכניסה אותנו לשכונת ילדותו. עצי האיקליפטוס נשמרו בעזרת מחאת התושבים שסרבו לעקירתם באמצע שנות ה-90’ כשהכפילו את מסילת הרכבת. אנחנו ממש צמודים למסילה וביננו מפרידה חומה.

בית מספר 6: ביתו של אהוד מנור

נפסע לאורך רחוב השחר ונפנה בעיקול האספלט אל רחוב השניים בית מספר 6 – 

"פעם בבית ליד המסילה
ראיתי פנים מאירות
כי הבית הריק ליד המסילה
ידע גם שעות אחרות".

ביתו של אהוד מנור ז"ל נראה כבזמן ילדותו. מדרגות עולות למרפסת שבעיני ילד נראתה גדולה. הבית נעזב ע"י משפחתו של מנור לאחר שאחיו הצעיר – יהודה, נהרג במלחמת ההתשה בתעלת סואץ 1968. אהוד ואחיו הבכור כבר היו בעלי משפחות והאם האלמנה החליטה לעזוב את בנימינה ולמכור את הבית. על אף העזובה, נדמיין לנו את אהוד הילד, יושב בקיץ אחה"צ ורואה את הציפורים הנודדות חולפות בשמיים, מתכנסות ללינה על עצי האיקליפטוס שמול ביתו (לצד המסילה).

במקור אהוד כתב בבית האחרון בשיר "בשנה הבאה" את המילים:

"בשנה הבאה נפרוש כפות ידיים
מול האור הניגר, הלבן
אנפה לבנה, תפרוש באור כנפיים
והשמש תשקע בתוכן"

כי זו התמונה שנחקקה לו בזכרון, נורית הירש שהלחינה את השיר ביקשה לסיים את המנגינה העליזה באופטימיות והשקיעה התחלפה בזריחה – "והשמש תזרח בתוכן".

לפני שנחזור לכיכר "הבית שליד המסילה" ונחצה במעבר החצייה מערבה, מתחת לגשר הרכבת אל גן שבעת המינים (נקרא גם גן צמחי התנ"ך), אפשר להמשיך ברחוב השניים לשיא הגבעה ולראות את שרידי בתי הפועלים החקלאים שעבדו אמל איכרי המושבה. כאן עברו הכשרה חברי קיבוץ גן שמואל לפני עלייתם על הקרקע וכן חברי "הקיבוץ הבלטי" לימים קיבוץ 'כפר בלום' ואחרים. מתחם זה עם דקלי הוושינגטוניה שמיועד לשימור, נתן את השם לשכונה. המשך הרחוב מוביל לכרמי זיתים ולנחל תנינים שזורם רק בחורף אחרי ימי גשם. יש שביל מסומן שחוצה את הנחל ועולה למחצבת בנימינה.

לפנינו מספר אפשרויות:

1.להמשיך אל נחל תנינים, לעלות למחצבה ולסיים בפארק שוני או תצפית מורן (יש צורך בהקפצת רכבים).
2. לעלות בשדרות ניל"י עד לבית העלמין.
3.לחזור לרכב דרך השכונה להמשך מסלול בבנימינה.

מרכז המבקרים של יקבי בנימינה 

אנחנו נמשיך לרחוב הנשיא, ובקצהו נעלה על הגשר העילי להולכי רגל מעל הרכבת. בדרכינו אנחנו עוברים ליד יקבי בנימינה. מימין לנו כניסה עם שדירת עצי סיגלון היישר לחנות היינות. 

  • שעות פתיחה: ימים ראשון-חמישי, 9:00-17:00 | שישי: 8:30-14:00 
  • סיור ביקב בתיאום בלבד לקבוצות ובתשלום: 04-6107535

בית הספר "אשכולות" למדעים ע"ש מרדכי פייקוביץ-אלון

יורדים מהגשר העילי היישר אל רחוב המורה ובית הספר הממלכתי-שש שנתי. ההמלצה שלי היא לרדת במדרגות כדי לא לפספס את מבנה השפ"ח של ימינו, שהיה בעבר בית המנהלים לדורותיהם. יש במקום שלט שמספר את סיפור המקום.

אנחנו ממשיכים ברחוב המורה עד לגן יד לבנים, שבו התחלנו את הסיור שלנו.

אתרים נוספים במושבה – מומלץ עם רכב

חאן זרעונייה | רחוב השיבולת 2

כאן היה חאן קדום משנות ה-80’ של המאה ה-19. החאן משמש למגורים, אבל עדיין מרשים לראות אותו מבחוץ. הוא ניצב על גבעה עם תצפית מערבה לכיוון אור עקיבא וקיסריה. נבנה מאבני כורכר מקומיות ולצידו באר אנטיליה עם בריכת אגירת המים. שימו לב לא לעלות במדרגות בגלל סכנת התמוטטות. נסו להזיז את זרוע העץ ("הבד") ולסובב את שרשרת כדי האנטיליה שהעלתה בעבר את המים מהבאר. 

בית הקברות של בנימינה

משתרע על פני גבעה. האזור הוותיק יותר נמצא בצד הצפוני, המרוחק מהכניסה ובו קבורים מייסדי וראשוני בנימינה. פחות או יותר במרכז בית העלמין ישנה החלקה הצבאית של בני המושבה. במרכז הגבעה, על השביל הראשי צומח מאז 1915 עץ שיקמה, שיש טוענים שהוא זכר למחנה הצבא התורכי שהוצב כאן במלחמת העולם הראשונה. 

אזור תעשייה בנימינה

אזור התעשייה של בנימינה נמצא ממערב לתחנת הרכבת. קשה מאוד למצוא בו חנייה וכדאי למצוא את חניון הרכבת המרכזי ברחוב הטחנה, עם תשלום של 10 ₪ לכל היום, ופשוט לשוטט ולהיכנס לחנויות השונות.

יש כאן מספר בתי עסק של יוצרים, אמנים, בתי קפה, חומוסייה, מפעל הפטיפורים של אביטל, בית בירה ויין, מסעדות מרמת מסעדת פועלים ומעבר לכך, גלידריה ומאפייה. בתי העסק פעילים בימי חול בלבד ורובם עד סביבות השעה 17:00-18:00 בערב בלבד.  
 

חוות דעת על בנימינה: טיול במושבה של פעם

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...