איך מגיעים

המסלול הוא קווי (אינו מעגלי), ולכן דורש הגעה בשני רכבים.

אם מגיעים ברכב אחד, יש לחנות בתחילת המסלול, ובסוף המסלול לתפוס טרמפ בחזרה אליו (עדיף להשתמש באפשרות הזו כשיש תנועת מטיילים באזור - בעיקר בסופי שבוע). אפשרות נוספת היא לעשות רק חלק מהמסלול ולחזור בחזרה בשלב מסוים.

הגעה בשני רכבים: מצומת יהודיה שבצפון הכנרת מטפסים בכביש 87. בצומת המפלים ממשיכים ישר ובצומת הבשן [1], פונים שמאלה (צפונה) לכביש 98, לעבר אלוני הבשן. לאחר כ-3 ק"מ, נראה מצד ימין שלט עם סימון שבילים ירוק המסמן את סוף המסלול היורד מרכס חזקה [2]. בנקודה זו יש מקום לחנות משני צידי הכביש – נשאיר כאן רכב אחד שימתין לנו בסוף המסלול. עם הרכב השני ניסע לתחילת המסלול - נמשיך צפונה עוד כ-3 ק"מ, עד שנגיע לפנייה ימינה להר חוזק [6]. נטפס בכביש, שלצידו ניתן לראות סימון שבילים ירוק על עמודי טלפון, עד שנגיע למגרש חנייה, שם נחנה את הרכב ונצא לטיול הרגלי [5].

המסלול

מעברו השני של הישוב ניתן לראות הגבעה הקטנה הנקראת בשם הר בני צפת שברומה טורבינת רוח בודדת. הטורבינה הוקמה בשנת 1985 כחלק ממחקר לניצול אנרגיית הרוח להפקת חשמל ברמת הגולן. הטורבינה בהספק של 55 קילו-וואט, הוכיחה כי ניתן להפיק חשמל בצורה יעילה מרוח, והיתה הבסיס להקמת חוות הרוח הראשונה (וכרגע היחידה) ברמת הגולן בהר בני רסן, הנמצא צפונית יותר ברכס בשנית, שם הוקמו עשר טורבינות רוח, שלכל אחת מהן שלושה להבים באורך 18 מטר. חוות הרוח מייצרת 12 מיליון קילו-וואט בשנה, שהם התצרוכת האישית של כ-12 אלף נפש.

בתצפית דרומה נראה את הגלעד שנמצא בתחומי ממלכת ירדן, וממזרח את החורן, שבסוריה.

מבשרי הסתיו

מרחבת החנייה נתחיל לצעוד בשביל הנוח, המסומן בסימון שבילים ירוק. לאחר כ-100 מטר נגיע לרחבה חשופה יחסית, שבה נוכל לראות בחודשי הסתיו (בעיקר באוקטובר ובנובמבר) שניים מהפרחים המוגנים היפים בארצנו: החלמונית הגדולה, שנראית כמו גביע צהוב, ולידה סתוונית התשבץ הוורודה, בעלת העלים הגדולים שעליהם סימני משבצות. החלמונית והסתוונית הינם גיאופיטים הצומחים מדי שנה באותו המקום, וכמובן שאסור לקטוף אותם.

נמשיך ללכת בשביל הירוק. לאחר כ-1 ק"מ השביל חוצה דרך עפר המובילה לעבר אלוני הבשן. נמשיך בשביל כ-1.5 ק"מ נוספים עד לכביש 98, שבו נמצא הרכב השני. מעט לפני סיום המסלול נוכל לראות את שרידי הכפר הצ'רקסי ג'וויזה [3].

הכפר הצ'רקסי ג'וויזה ועין ג'וויזה

הכפר, שנמצא ליד מעיין עין ג'וויזה הנובע בינות לעצי צפצפה, הוא שריד לתרבות צ'רקסית שהתקיימה כאן עד שנת 1967, שנת כיבוש הגולן במלחמת ששת הימים.

כתוצאה ממלחמות וכיבושים במאה ה-19, נמלטו מוסלמים קווקזים מאזור ברית המועצות לשעבר לעבר האימפריה העות'מאנית. שליטי האימפריה כיוונו את המתיישבים לאזורי הספר של הממלכה, שסבלו מבעיות שודדים וגביית מיסים. בארץ ישראל הוקמו שלושה ישובים: כפר כמא (הסמוך לעין שרונה), ריחניה וחמרה (שהוקם בשרון אך אינו עוד). כפר ג'וויזה הוקם על המורדות הדרום מערביים של רכס חזקה, ואנשיו השליטו סדר באזור ונטעו בו עצים ובוסתני תאנים, רימונים, תפוחים ועוד.

כיום נשארו כאן רק מספר בתים הרוסים ובית מעיין חרב שפלג קטן זורם מתוכו. עין ג'וויזה, המזין את הפלג, נובע בתוך בית המעיין, וניתן להגיע אליו אם מפלסים דרך בסבך הפטל הקוצני. הכניסה לבית מסוכנת והיא מבעד חור בתקרה.

מהמעיין ממשיך השביל דרך חורשת עצי צפצפה מכסיפה לעבר נקודת הסיום [2], שבה ממתין הרכב.