כל המידע על בור חווארים

בור חווארים הוא בור מים נבטי שנחצב בסלע הקירטון הרך, כדי לאגור את מי הגשמים המעטים שיורדים באזור, ולשמור אותם לשימוש בתקופות היבשות. הבור נמצא סמוך לתחילת מסלול הטיול בנחל חווארים, וצמוד לחניון הלילה בור חווארים. הכניסה אל הבור מותרת, אך יש לשים לב שלאחר הגשמים יכולים להצטרב בו מים ומדרגות הכניסה יכולות להפוך לחלקות ומסוכנות.

מסלולי טיול שעוברים בבור חווארים:

הבור נחצב בצורת חלל גדול ומרובע, שאליו יורדות מדרגות אבן. בכניסה אל הבור ניתן לראות עץ אשל גדול שצומח מתוכו ומגיע עד לפתח. כיום העץ מסמן למטיילים את מיקומן של המדרגות, אך בימים שבהם הבור היה בשימוש מיקומו של הפתח לא היה בולט.

עומקו של הבור הוא כחמישה מטרים, ובמרכזו הושאר עמוד סלע שתומך בתקרה, מאפיין בולט של בורות המים שנחצבו על ידי הנבטים. התקרה צמצמה את חשיפת המים לשמש והאטה את התאדותם. תעלות שנחצבו במדרונות הסמוכים הובילו אל הבור מי נגר עילי - מים שזרמו על פני הקרקע בזמן הגשם. קירות הבור טויחו כדי למנוע מהמים לחלחל דרך הסלע.

בור חווארים | צילום:דר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקיבור חווארים  | צילום:ד”ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי

על העמוד המרכזי נחרתה צורה המזוהה עם דושרא, האל הראשי של הנבטים. במקום נראות גם גומחות חצובות, וייתכן שהונחו בהן נרות או חפצים ששימשו לפולחן. הסמל והגומחות מלמדים שהבור לא היה רק מתקן שימושי לאגירת מים, אלא כנראה היה קשור גם לעולמם הדתי של הנבטים.

הנבטים היו עם קדום ממוצא ערבי, שהכיר היטב את המדבר ואת הדרכים שחצו אותו. הם החלו לנוע בדרכי הנגב לפחות במאה הרביעית לפני הספירה, ובהמשך הקימו באזור יישובי קבע כמו עבדת, ממשית ושבטה. הנבטים התפרנסו בעיקר ממסחר ומשירות לשיירות שהובילו בשמים, תבלינים וסחורות יקרות מחצי האי ערב אל נמלי הים התיכון, וכך הפכו לעם עשיר ולשליטי המדבר בתקופה הרומית. היכולת למצוא מים ולאגור אותם בלב המדבר אפשרה להם לנוע למרחקים ארוכים ולפתח את דרך הבשמים. ממלכתם סופחה לאימפריה הרומית בשנת 106 לספירה, אך צאצאיהם המשיכו לחיות בנגב גם בתקופות הרומית והביזנטית, ואף עד לתקופת הכיבוש הערבי.