מאל-באסה ועד שלומי

מקורות מהתקופה הצלבנית מעידות על הימצאותו של כפר ערבי היכן שהיום נמצא איזור התעשייה של שלומי. שמו של הכפר אל-באסה, או יש הכותבים אותו אלבאצה. באסה בערבית זאת ביצה, וייתכן שזוהי הסיבה לשם. בקעת שפע, הנמצאת דרום מזרחית לשלומי, הייתה לבקעה חקלאית ונחל בצת, שככל הנראה שאב את שמו מאותו שורש, זורם בתוכה עד לים. אוכלוסיית הכפר הייתה מעורבת וכללה: מוסלמים, נוצרים ומתוואלים (שיעים מדרום לבנון). שרידי הכפר הערבי, באים לידי ביטוי היום בכנסייה היוונית קתולית, בית הספר והמסגד הישן, אשר נמצאים במרכז איזור התעשייה.

בשנת 1950 הוכר שלומי כיישוב עצמאי, ובשנת 1961 הוכרז כמועצה מקומית. שאלתם את עצמכם פעם מי הוא אותו שלומי שעל שמו קרויה המועצה? ובכן, מדובר באחיהוד בן שלומי, נשיא מטה שבט אשר המקראי. היום מתגוררים בשלומי יותר מ-5,000 תושבים המתפרנסים מתעשייה, שירותים ומעט תיירות.

עץ הפיקוס - נקודה שווה לקפה בשטח

בדרך כלל, המבנים ששרדו בכפרים היו בית הספר, שהוקם מחוץ לכפר, או בית התפילה (מסגד, בית כנסת, כנסייה), ששרד בגלל קדושתו. הפעם את הקפה אתם מוזמנים להכין ולשתות בסמוך למבנה בית הספר הנטוש של הכפר הערבי אל-באסה. לצד המבנה ניצב לו עץ פיקוס ענק ומרשים. בין אם אתם ילדים או מבוגרים, קשה להתאפק מלטפס עליו, אז בזמן שהקפה רותח אתם מוזמנים להצטלם על העץ, אך הקפידו לשמור על המקום.

שימו לב: הגישה לעץ אינה מתוחזקת והמקום מלא בצמחי בר הגדלים פרא. מיצאו פינה נוחה ותהנו מקרני השמש החודרות מבעד לענפי העץ וחלונות המבנה, אך הכניסה למבנה עצמו אינה מומלצת, שכן הוא נטוש ואינו מתוחזק.