עין אפק

איך מגיעים

בצידה הצפוני של קריית מוצקין, על כביש 4 (חיפה-עכו), נמצא צומת עין אפק [1 במפה]. בצומת זה נפנה מזרחה לכביש 7911 (לכיוון שפרעם), ולאחר כ-2 ק"מ נראה שלטים ופנייה לעבר שמורת הטבע עין אפק [2]. משלמים בכניסה וממשיכים עם הרכב עד מגרש החנייה [3].

מסלול הסיור

לאחר החניה והסדרת התשלום נתקדם לעבר טחנת הקמח. מקור המים של מעינות אפק הוא שטח ניקוז רחב במערב הגליל התחתון ועמק עכו הנקרא אקוויפר הנעמן (אקוויפר היא שכבה תת קרקעית בה ישנם מי תהום). מקור המים של אקוויפר הנעמן הוא מי הגשמים הממלאים אותו מדי שנה.

מאז שנת 1960 החלה המדינה לשאוב מים בעזרת קידוחים מאקוויפר הנעמן כדי לספק מים לתושבי האזור. לאורך השנים ביצעה המדינה שאיבה מוגברת מאקוויפר, דהיינו שאיבת כמות מים הגדולה מכמות המים המוחזרים למאגר ממימי הגשמים. דבר זה כמעט גרם לייבוש כל המעיינות השופעים מאקוויפר הנעמן ולהשמדת הצמחייה הייחודית לאזור.

מאז הכרזת האזור כשמורת טבע בשנת 1979, התגבשה הבנה לפיה השאיבה מוגבלת וכן בשנים שחונות, בעקבות ירידת מפלס מי התהום באקוויפר, מוזרמים לשמורה מים מקידוח סמוך כדי לשמור על ערכי הטבע בשמורה. בצידה הצפוני של השמורה, מנוקזים מימי המעיינות לתעלת ניקוז המובילה לנחל הנעמן, שנשפך לאחר כתשעה ק"מ לים מדרום לעכו.

בתחילת המסלול תראו גם גן מקלט לצמחים בסכנת הכחדה. בגן אוסף צמחים מאזור הנעמן עם יותר מ-20 מינים נדירים הצומחים באזור. 

טחנת הקמח העתיקה

בתקופה הצלבנית שימש האזור כמרכז חקלאי חשוב. בין השאר גידלו חקלאי האזור חיטה ושאר מיני דגנים. טחינת הגרעינים נעשתה בטחנת הקמח [4] שהוקמה בעין אפק, מקום בו ניתן לנצל את שפיעת המים ככוח המניע את אבני הריחיים. בימי הצלבנים (לפני כאלף שנה), חוזק ובוצר מבנה הטחנה והוקמו בו חרכי ירי להגנה.

שימו לב כי בצדו הדרום מזרחי של הבניין ישנו אגם שנוצר מאחורי סכר שהוקם במטרה להגביה את מפלס המים שזרמו לטחנה. המים הוזרמו במגלשיים לעברת כפות המתכת שעל צירם היו מחוברים אבני הריחיים.

ניתן לטפס לגג הטחנה כדי להנות מתצפית פנורמית על כל מישור חוף הגליל. בצפון ניתן לראות את ראש הנקרה ורכס סולם צור, במערב את אזור הקריות, עכו והים התיכון, בדרום את הכרמל וחיפה ובמזרח את רכס אלונים-שפרעם. בתוך בניין הטחנה ניתן כיום להנות תצוגת כלים חקלאיים ומיצג אורקולי.

שביל הבריכות והביצה

מטחנת הקמח ניתן לצאת בטיול בין שבילי השמורה. השביל המרכזי הוא שביל הביצה המקיף את השמורה ועובר גם מעל סכר עתיק וגם בגשר הצף. לאורך הדרך תוכלו ליהנות מפינות ישיבה ותצפיות על מוקדי העניין השונים. בין רשת השבילים והגשרים המובילים בינות לבריכות, נוכל להבחין בצמחיית ביצות ונחלים רבה.

בעבר כיסו את המים עדשת מים, נורית מים, נופר צהוב ונימפיאה תכולה אך בעקבות תקופות יובש, קשה כיום למצוא צמחים אלו. במקומם ניתן לראות כיום צמחים כמו אשל, קנה מצוי, פטל קדוש, סוף מצוי, סמר חד, שנית גדולה, חנק מחודד, ערברבה שעירה, גרגיר נחלים ועוד.

במקום בו שוכנת השמורה כיום היו בעבר ביצות. הביצות נוצרו מאחר ולמימי המעיינות של אקוויפר הנעמן לא היה מקור ניקוז לעבר הים, והם נותרו כלואים בין הגבעות ממזרח לבין רכס הכורכר ממערב. בביצות אלו התבסס יתוש האנופלס שנשא את מחלת המלריה (הקדחת).

בשנים 1937-1939 הוקמו באזור זה שלושה קיבוצים: עין המפרץ, כפר מסריק ומשמר הים (כיום קיבוץ אפק). חלוצי הקיבוצים הללו נדרשו להכשיר את הקרקעות לעיבוד חקלאי וכן לייבש את הביצות. הייבוש נעשה בראש ובראשונה בעזרת חפירת תעלות ניקוז למימי המעיינות לעבר נחל הנעמן שנחפר, הועמק ונוקה עד למוצאו לים. רק כשפעילות זאת הסתיימה ולמימי המעיינות היה נתיב זרימה פתוח, יובשו הביצות והוסרה סכנת הקדחת.

בעלי החיים בשמורה

בעלי חיים רבים נהנים מייחודה של השמורה. בין הציפורים שבהן נוכל לצפות (לרוב בעזרת משקפת): בולבול, צופית, סיקסק, מגלן חום, ברכיה, אגמיה שחורה, לבנית קטנה ועוד.

במים שוחים להנאתם דגים רבים, בהם אמנון מצוי, קרפיון מצוי, גמבוזיה ושפמנון מצוי, שהינו דג קרקע המתחפר בבוץ בעזרת ראשו. השפמנון נקרא כך בגלל שמונה הבינים הארוכים שלו, הנראים לנו כשפם. מאחר והשפמנון אינו רואה טוב (לרוב הוא חי במים עכורים ורדודים), ה"שפם" הזה מזה מסייע לו במישוש הדרך ובמציאת מזון.

נעים להכיר שפמנון מצוי

שמורת עין אפק היא גן עדן לבעלי חיים ימיים. כאן גרים בכיף חרקים, רכיכות, פרוקי רגליים, סרטנים ודגים. אליהם מצטרפים צב ביצה מצוי וצב רך ומינים רבים של עופות - על גדות הבריכות בשמורה, מרחפים מעל ובסבכי הצמחים שעל הגדה. 

ארבעה זוגות של בינים ארוכים, המזכירים שפם, נתנו לשפמנון המצוי את שמו. הם משמשים אותו להתמצאות במים עכורים וגם למציאת מזון – בעלי חיים מתים וחיים. הוא חי במקורות מים קבועים, כדוגמת הביצה בשמורה ויכול לשרוד גם בשלולית בוצית ואפילו יממה שלמה מחוץ למים.  

בשמורה חיים גם צב הביצה והצב הרך

במסגרת פעילות דילול של אוכלוסיית הצב הרך מאזור החולה ועמק הירדן, ואישוש האוכלוסייה בנחלי מישור החוף הועברו 31 ביצים משלושה קנים שנמצאו בשמורת טבע החולה לשמורת הטבע עין אפק. הביצים הועתקו לתוך גומות שנחפרו במיוחד על הגדה המערבית של אחת מבריכות המים הצמודות לטחנת הקמח העתיקה וכוסו בגדר, כדי שטורפים כמו שועלים ותנים לא יכולים להגיע אליהם. 

הג'מוס, שנקרא גם תאו הנהרות

הוא בעל חיים ממשפחת הפריים, הנוטה לרבוץ במים ובבוץ והמותאם לאקלים חם. זו הסיבה שהבדואים, שחיו באזור זה בתחילת המאה העשרים ועוד קודם לכן, הביאו מאזור מצרים עדרי ג'מוסים ששימשו כבהמות עבודה וכמקור לחלב. עם הזמן אוכלוסייה זו נעלמה מהנוף של מעיינות אפק.

כדי לסייע לשמור על אופי השמורה ולמנוע גידול לא מבוקר של הצמחיה, הובאו באפריל 1991 שבעה ג'מוסים משמורת החולה לשמורת עין אפק (בדומה לחמורים שהובאו לשמורת עינות צוקים שבים המלח). את הג'מוסים ניתן למצוא בצידה בצפוני של השמורה [5]. הם גודרו בגדר חשמלית על מנת למנוע את כניסתם לביצה, ומפעם לפעם ניתן לראותם רובצים במאגר המים שנחפר עבורם או מלחכים עשב.

תל אפק

לאחר הסיור בבריכות מומלץ ללכת בשביל הקצר המוביל לתל אפק [9], שנמצא בצידה הדרומי של השמורה. בחודשי האביב מתמלא השביל והתל בשלל פרחי כלנית מצויה, רקפת, עירית גדולה, אטד אירופאי ועוד.

תל אפק הינו שריד ליישוב קדום שראשיתו כפר לפני כ-5,000 שנים. במקום התגלו שרידים לתעשיית צבע הארגמן שהופק מחלזונות שנאספו בים בתקופה הכנענית. כמו כן נמצאו שרידים לתעשיית זכוכית שהופקה מחול הים. בתקופות הרומית והצלבנית, שימשה אפק נקודת תחנת מעבר לאורך דרך שהובילה מהים למזרח.

בימי הצלבנים כאמור, הורחבה טחנת הקמח (ושימשה גם כמצודת הגנה) והישוב היה חלק מהמרכז החקלאי החשוב. לאחר נפילת הממלכה הצלבנית, נזנח האזור ורק במאה ה-18 שיקם אותו שליט עכו, אחמד אל-ג'זאר. מתעודות ימי המצוא של צבא נפוליאון על עכו, בשנת 1799, אף מוזכר המקום, שנקרא אז טחנת הקמח כורדני, כמקור מזון לצבא הצרפתי.

השם אפק מוזכר בתנ''ך במספר מקומות, ונראה ששם זה ניתן למספר יישובים בארץ שישבו ליד מקורות מים או נחלים (מקור המילה אפק היא במילה אפיק – מקום בו זורמים מים). לראיה ניתן למצוא את מבצר אפק הנמצא בשמורת מעיינות הירקון הסמוכה לראש העין.

מידע שימושי

מומלץ להירשם מראש לקראת הגעה למקום במערכת תיאום ביקור באתר רשות הטבע והגנים.

שעות פתיחת השמורה: 

• שעון קיץ: ראשון-חמישי ושבת: 8:00-17:00 | שישי וערב חג: 8:00-16:00

• שעון חורף: ראשון-חמישי ושבת: 8:00-16:00 | שישי וערב חג: 8:00-15:00

דמי כניסה: 

• מחיר רגיל: מבוגר: 22 ₪, ילד: 9 ₪, אזרח ותיק: 11 ₪

• מחיר בקבוצה (מעל 30 איש): מבוגר: 19 ₪, ילד: 8 ₪

מתי מומלץ להגיע: הביקור מומלץ במיוחד באביב ובסתיו, אז כמות הציפורים המבקרים באתר היא גדולה מאוד. בקיץ מומלץ להגיע בשעות הבוקר או אחר הצהריים, כדי להמנע מהחום.