נצרת: טיול בפרח הגליל

הודות לנצרות הפכה נצרת לאחת מהערים התיירותיות והמעניינות בארץ. מעמדה הגאוגרפי השתנה, והיום מתקיים בה היישוב הערבי הגדול ביותר במדינת ישראל. כאן, בילה ישו את כל תקופת ילדותו. נופי העמק והגליל התחתון נפרסים ממרומי העיר והר הקפיצה הוא נקודה מצוינת לפתוח תנ"ך ולספר את סיפורי השופטים בתקופת המקרא. בילוי בשוק המקומי מומלץ גם כן. בואו לטייל בעיר המרתקת!

איך מטיילים

  • הטיול בנצרת הוא רגלי, והוא מתחיל בכיכר המרכזית של העיר, שם מחנים את הרכב.

  • מומלץ להצטייד בתיק קטן, כובע ומים.

  • רוב הרחובות מסומנים במספרים ולא בשמות. הרחוב הראשי שסמוך לכיכר נקרא רחוב פאולוס השישי, על שם האפיפיור שביקר כאן בינואר 1964.

  • בסמוך לכיכר מרכז תיירותי ומידע – שם ניתן למצוא מפה מצוינת של העיר.

  • שימו לב: הכניסה לכנסיות היא בלבוש צנוע וללא כיסוי ראש, אנא כבדו את כללי המקום.

איך מגיעים

נקודת התחלה וחניה: כיכר שאהב א-דין (הכיכר המרכזית בעיר). מפגש הרחובות תופיק זיאד ופאולוס השישי.

נוסעים בכביש 75 החוצה את העמק מכיוון חיפה. הכביש מעלה אתכם ישירות לעיר, שם נקראת הדרך "דרך חיפה". במפגש של כביש 75 וכביש 60, יש לפנות שמאלה לרחוב "תופיק זיאד" המוליך אתכם ישירות לכיכר העיר. יש לחפש חניה ברחבי הכיכר.

בתחבורה ציבורית: מתל אביב: קו 826 של אגד (ישיר) | מטבריה: קו 431 של חברת תיירות נצרת.

תולדות העיר

"נצרת סגורה על ידי ההרים בדומה לעלים הסוגרים על פרח" - כך תוארה נצרת לפני יותר ממאה שנה. בעת הקדומה יותר, טרם הפכה העיר הגלילית לאבן שואבת, הייתה נצרת כפר קטן במרכז הגליל התחתון. כאן התגלה המלאך גבריאל למרים ובישר לה על כך שהיא הולכת להרות ולשאת ברחמה את המשיח. סצינה זאת, הנקראת "הבשורה" מונצחת על-ידי כנסיית הבשורה שבמרכזה החדר בו התגלה המלאך למרים. זהו למעשה האירוע המכונן הראשון בתולדות הנצרות. בהמשך, בילה ישו את מרבית ילדותו ובגרותו בעיר ועד יומו האחרון כונה "ישו מנצרת". זהו גם המקור למילה נוצרים (ההולכים בדרכו של ישו).

כמעט לאורך כל חייה, הייתה נצרת כפר קטן וחסר חשיבות, ומיקומה אף הרחיק אותה מנתיבי סחר. אף על פי כן, ממצאים ארכיאולוגים ושרידי קבורה מימי בית שני מעידים על כך ששיאו של היישוב היה בתקופת ישו (מאה ראשונה לספירה). במהלך המרד הגדול נכבשה נצרת במסגרת מסעו של אספסיאנוס ותושביה הפכו לעבדים, ורבים מצאו את מותם. באותה עת, נראה היה כי חרבה נצרת באופן סופי. בימים שאחרי מרד בר-כוכבא (מאה שנייה לספירה), התאושש והתבסס היישוב היהודי בעיקר בגליל, וכך גם בנצרת התמקמו להן חלק ממשפחות הכהונה.

בשנת 614, במסגרת הכיבוש הפרסי סבלו הנוצרים מאחד מהמסעות הקשים בהיסטוריה. מאוחר יותר עם ראשיתה של התקופה המוסלמית הקדומה בא הקץ גם על היישוב היהודי בנצרת. עם הכיבוש הצלבני הפכה העיר לחלק מנסיכות הגליל בראשותו של טאנקרד וקרנה של כנסיית הבשורה עלה. במהלך תקופה זאת היה ברור לכולם – נצרת היא עיר קדושה לנצרות, ומדי שנה (15 באוגוסט) נחגג "חג הבשורה" כאשר צליינים היו מכוונים את מסעם מאירופה לתאריך זה. אך בהיסטוריה של ארץ ישראל אין רגע מנוחה, ובשנת 1187 נופלת הממלכה הצלבנית בידי צאלח א-דין והעיר נכנעת ללא התנגדות. מאוחר יותר, הוחזרה נצרת לצלבנים ושימשה כיעד עלייה לרגל בה מתקיימים תהלוכות ותפילות שזיכו את המאמינים בשטרי מחילה (אינדולגנציות). מסע התהלוכה הצלייני החל בכנסיית הבשורה, המשיך לעבר "בית הכנסת", מעיין הבתולה, כנסיית גבריאל והסתיים בהר הקפיצה. בעקבות מסע תהלוכה זה מסלול הטיול שלנו הולך ויחד איתו נמשיך לגולל את תולדות העיר עד ימינו.

תחנה ראשונה: כיכר המריבה

כיכר שיהאב א דין, הנקראת גם "כיכר העיר", נקראת על שם בן אחותו של צאלח א דין. על-פי המסורת, תחת הכיפה הירוקה נמצא קברו של שיהאב. בשנת 1997 מחליטים להקים בסמוך לכיכר מסגד מפואר עם מינרט בגובה כנסיית הבשורה. בתחילת הדרך הצליחו היזמים לקבל את כל האישורים הנדרשים, אולם במהרה קמה צעקה בעולם הנוצרי. הסוגיה סביב המסגד הביאה להתערבותו של האפיפיור. העיר געשה ורעשה ומוסלמים יצאו נגד נוצרים ולהיפך. בשל המחלוקת נקראת הכיכר גם ''כיכר המריבה'' והמסגד קיבל את הכינוי מסגד המריבה. בשנת 2000 בעקבות לחצים מצד הוותיקן הקפיאה מדינת ישראל את הבנייה. היום, לאות מחאה מתאספים המוסלמים של נצרת ברחבת הכיכר על מנת כאן לבטא את כוונתם להקים כאן מסגד. הם מותחים סככות שחורות להצל על המתפללים ועורכים כאן את תפילת הצהריים. גם במאי 2009 בזמן ביקור באפיפיור בעיר הם הגיעו לכאן והתפללו. סביב כל הכיכר ישנם שלטים המזכירים כל הזמן את הפולמוס סביב בניית המסגד. מהכיכר המשיכו במעלה רחוב "אל בישארה" עד לכנסיית הבשורה.
רוצים לראות כיצד נקודת ההתחלה נראית? כנסו לסיור וירטואלי בכיכר העיר >>

כנסיית הבשורה

כנסיית זו מנציחה את אירוע הבשורה שמביא המלאך גבריאל למרים הבתולה כפי שכתוב בברית החדשה:

וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים אֶת־גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ גָּלִילָה אֶל־עִיר אַחַת וּשְׁמָהּ נְצָרֶת..וַיֹּאמֶר לָהּ הַמַּלְאָךְ אַל־תִּירְאִי מִרְיָם כִּי־מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃ וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאתְ אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ׃ 

בנוסף לסיפור על הבשורה יש אירוע נוסף המונצח בכנסייה ושמו האינקרנציה (Incarnation), כלומר התגשמות הדבר בבשר. חדר קטן בקומה התחתונה של הכנסייה מנציח את המאורע. בתוך החדר מזבח ועליו לוח אבן ובו כתוב: "כאן הדבר נהיה לבשר" (Verbum caro hic factum est). שני אירועים אלה הופכים את נצרת והכנסייה בפרט לאחד מן המקומות הקדושים לנצרות. עוד בא לידי ביטוי בכנסייה פולחן קתולי מאוד חזק למרים הבתולה, שכן היא האישה שבה שכן ה"דבר" 9 חודשים.

תולדות הכנסייה:
נתחיל מהסוף. הכנסייה שאתם רואים כיום נבנתה על ידי חברת "סולל בונה" ונחנכה בשנת 1969. האדריכל שהיה אמון על עיצובה הוא גו'בני מוציו. סגנון הבנייה נקרא בהגה המקצועית ברוטליזם איטלקי: סגנון אדריכלי מודרני הבא לידי ביטוי בבטון גולמי חשוף. ולמה איטלקי? מפני שכאשר מסתכלים על המבנה שמולנו יש כאן השראה מצורות שונות המופיעות לאורך תולדות האדריכלות האיטלקית.

עם הפיכתה של הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הביזנטית (מאה 4-5 לספירה) בונים במקום כנסייה ומנזר ביזנטי. כנסייה ביזנטית זו התקיימה ונחרבה בהדרגה. כאשר הצלבנים מגיעים לכאן ב-1099, הם מוצאים כנסייה במצב גרוע ומחליטים לבנות כנסייה חדשה. הכנסייה הצלבנית מהמאה ה-12 הייתה זהה בגודלה לכנסייה המודרנית כיום. כנסייה זו עמדה כאן עד שבייברס, הסולטאן הממלוכי, הרס אותה בשנת 1263. במאה ה-17 מקבלים הפרנציסקנים (שומרי המקומות הקדושים בבעלות הקתולים בארץ הקודש) חזקה על כנסיית הבשורה. בשנת 1955 מחליטים הפרנציסקנים שהגיעה השעה להיפטר מהמבנה שעומד כאן מ-1730 ולבנות מבנה גדול ומפואר כפי שראוי למקום חשוב שכזה.

מבנה הכנסייה (מבחוץ):
כאשר ג'ובאני תכנן את הכנסייה, היה לו חשוב לשמור על השרידים הארכאולוגים וכמובן ליצור שקט בזמן התפילה. אך כיצד שומרים על שקט בכנסייה שמושכת אליה המוני מתפללים? אחד הפתרונות לשילוב שני צרכים אלה הוא בניית שתי קומות: הקומה הראשונה מוקדשת לתפילה, לבית מרים ולאירוע האינקרנציה. יש בה אווירה שקטה ומסתורית. הקומה השנייה מוקדשת להתכנסויות המוניות, לתפילות וטקסים.

החזית הדרומית והמערבית של הכנסייה מוקדשת למרים:
אם תסתכלו למעלה תבחינו בפסל של מרים בדמות נערה צעירה, המקדמת בברכה ובזרועות פתוחות את המאמינים. על הקיר חקוקה תפילה לטינית הנקראת על שם שתי המילים הראשונות שלה : "סלווה רגינה" (שלום לך מלכה, שמחי). דלת הברונזה שבחזית זאת מוקדשת לאירועים שונים בחייה של מרים. אם תלחצו כאן תוכלו ממש לראות את החזית המערבית והמרכזית של הכנסייה שכל כולה מוקדשת לאדון, קרי לישו ולארבעת האוונגליסטים.

קומת הכניסה:
לקומת הכניסה שני מפלסים. הכנסייה התחתונה מוחשכת ונעדרת עיטורים. במרכזה - המערה המקודשת והשרידים סביבה, המהווים את גרעין הכנסייה. אווירת המסתורין תואמת את סיפור הכתובים על פלא הבשורה. במקום שרידים ארכיאולוגיים רבים, הקשורים למערה ולשרידי הבזיליקה הצלבנית (מצפון למערה). המפלס התחתון דומה מעט לכנסייה הצלבנית, מלבד ממערב, שם הכנסייה קצרה יותר, וזאת כדי להרחיקה מעט מהרחוב הסואן ולהשאיר מקום לרחבה בחזית. במרכז המבנה, נמצאת המערה המקודשת ששימשה כקריפטה (חדר קדוש) בכנסיות קודמות. המערה היא חלק מסדרת חדרים תת- קרקעיים ששימשו בעבר למגורים, החל מתקופת הברונזה ועד לתקופה הרומית. אחד הממצאים החשובים שנתגלו מתחת לרצפת הפסיפס הביזאנטית, היא כתובת גראפיטי ביוונית XE MARIA שפירושה "שמחי ברוכת החסד" (לוקס א, כח). זוהי אולי העדות הקדומה ביותר להערצת מרים.

כיפת הכנסייה:
בנויה בצורת שושן צחור הפוך. באנגלית מכונה הפרח Maddonna Lily (מדונה היא מרים). הכיפה בנויה מבפנים מחוליות בטון ושוקלת 1,500 טון, הכיפה נישאת לגובה של שישים מטר (מעל לקריפטה), והיא מהווה את מקור האור היחיד כמעט בכנסייה. הכיפה, הנפתחת כלפי הסלע בו נמצאת המערה, מסמלת את ירידת רוח הקודש על מרים. במפלס העליון כנסייה נוספת המיועדת לטקסים המוניים. הרצפה, מעוטרת בשיבוץ אמנותי משיש, בו משולבים שמות האפיפיורים שהביעו הערצתם למרים.

מידע שימושי:

  • שעות הפעילות: כל יום מלבד ראשון, בשעות 8:00-17:00 | זמני מיסה: ימי ראשון 10:00-12:00.
  • הכניסה לכנסייה חופשית.

ומן הצד השני - כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוכסית

כמו בהרבה מקומות בעולם הנוצרי, גם כאן, הנצרות הקתולית והאורתודכסית יקדשו שני מקומות שונים. כנסיית גבריאל היא כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוכסית הנמצאת מצפון לכנסיית הבשורה. עוד ניתן לכנות אותה: כנסיית מעיין מרים. האירוע המונצח במקום הוא התגלות המלאך גבריאל אל מרים בעת שהלכה לשאוב מים מן המעיין, כפי שכתוב בברית החדשה: "ותצא לשאוב מים, והנה קול נשמע". לפי המסורת האורתודוכסית הפרבוסלאבית, כאן שמעה מרים לראשונה את קולו של המלאך. לכן, עבור האורתודוכסים זוהי כנסיית הבשורה. הנכנסים פנימה יעברו על פני האולם המרכזי שמימיננו חולפים על פני איקונוסתזיס (בעברית: מחזיק האיקונות. מחיצה המפרידה בין המאמינים לכומר). בתוך מערה המשולבת בכנסייה נמצא מעיין הנובע מהסלע. האזור שמסביב למעיין עצמו הוא שריד של הכנסייה הביזאנטית שנבנתה במאה הרביעית. יש כאלה הטוענים שהכנסייה כאן היא הכנסייה הראשונה בנצרת. שימו לב להבדל העצום מבחינה ארכיטקטונית בין הכנסיות.

  • שעות הפעילות: כל יום מלבד ראשון, בשעות 7:00-17:00, הכניסה חופשית | טלפון: 04-6576437

כנסיית יוסף

בהמשכו של רחוב "אל בישארה" (מצפון לכנסיית הבשורה), נמצאת כנסיית סנט ג'וזף (יוסף). על פי המסורת, זהו בית מגוריהם של יוסף, מרים וישו לאורך תקופת חייהם בנצרת. הכנסייה הוקמה ב-1914 על גבי שרידים קדומים, בדומה לכל הכנסיות. בקריפטה ניתן לראות בור מים ופסיפסים, וכן מערות ואסמים ששרדו מנצרת הקדומה. המסורת על "ביתו של יוסף" היא מאוחרת יחסית, ואיננה נזכרת בכתבי עולי הרגל הראשונים. ב-1908 נערכו במקום חפירות ארכיאולוגיות בידי האב פרוספר ויאו, שגילה שרידי כנסייה, מהמאה החמישית או השישית. הגרעין להקמת הכנסייה היה לדעתו המערה שבקריפטה, שככל הנראה ששימשה למגורים בתקופות קדומות. יש שיאמרו שכאן הייתה למעשה הנגרייה של יוסף. מסורות מאוחרות מזהות את המקום כביתו של יוסף. 

  • שעות פעילות: כל יום בשעות 8:00-17:30.

לתחנה הבאה חיזרו לכיוון כנסיית הבשורה ופנו ימינה לרחוב 6185.

כנסיית בית הכנסת ושוק נצרת

"הוא בא אל העיר נצרת, העיר אשר הוא גר בה וביום השבת הלך כמנהגו  לבית הכנסת וקם לקרוא... עיני כל הנוכחים היו נשואות אליו והוא יחל לדבר אליהם ואמר 'היום התמלא הכתוב הזה באוזניכם'. כולם דברו טובות עליו, התפלאו על דברי החן שיצאו מפיו ואמרו: 'האם הוא לא בן יוסף?" (לוקס, ד, 16)

הכנסייה נבנתה לראשונה בשנת 330 לספירה והיום היא נמצאת בתוך השוק של נצרת (מקום מומלץ לצהריים ואתנחתה קלה). זוהי כנסייה יוונית-קתולית והיא נחשבת לאתר היסטורי וארכיאולוגי קדוש וחשוב מאוד. על-פי המסורת הנוצרית, כאן היה בית הכנסת של נצרת היהודית בימי בית שני ובתוכו דרש ישו ביום השבת לפני המתפללים. בערבית נקראת הכנסייה "מדרסת אל מסיח"  (מדרש המשיח). מבנה הכנסייה מורכב מחלקים מתקופות שונות: הריצוף הוא רומי, הקירות צלבניים והתקרה הינה טורקית עות'ומאנית.  הצלבנים השתמשו במקום כאורווה, וחלק מהאבנים הם בשימוש משני, אולי מבית הכנסת שהייה כאן. כאן נהג ישו המשיח ללמוד ולהתפלל בעת היותו בנצרת. מהמאה ה-12 ואילך מדווחים עולי רגל על כנסייה שניצבה באתר. האתר והכנסייה הסמוכה אליו שנוסדה ב-1887 שייכים לקהילה היוונית קתולית (הקהילה הנוצרית הגדולה בארץ). האקוסטיקה של המבנה מביאה קבוצות של מאמינים וצליינים לשיר בכנסייה. מכאן ברח ישו אחרי שניבא על משיחיותו, ואילו זקני הכפר ששמעו זאת התרגזו. אז אמר ישו את המשפט המפורסם "אין נביא בעירו". לפי הברית החדשה ניסו זקני הכפר לזרוק את ישו מההר שלפי המסורת מזוהה עם הר הקפיצה, התחנה האחרונה למסלול זה.

  • שעות פעילות הכנסייה: כל יום מלבד ראשון, בשעות 8:00-12:00, 14:00-17:00, הכניסה חופשית.
  • שעות פעילות השוק: ראשון-חמישי: 9:00-17:00, סופי שבוע: 9:00-14:00.

הר הקפיצה

מכיוון שמרחק ההליכה הוא רב, מומלץ כעת לקחת הפסקת צהריים ולהסתובב בשוק נצרת. אחרי ששבעתם, חיזרו אל הרכב ושתו את הקפה שלכם על הר הקפיצה יחד עם נופי הגליל | לפרטים נוספים ודרכי הגעה להר קפיצה >>
 

קבלו את מפת המסלול והתחנות לאורכו - להגדלת המפה >>


 
הנה עוד כמה כתבות על נצרת שיענינו אותך:

חוות דעת על נצרת: טיול בפרח הגליל

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...