כל המידע על החרמון

עדכון 22.2.2021: אתר החרמון פתוח למבקרים ולגולשים כולל הפעלת הרכבל בהתאם להנחיות התו הסגול. הכניסה מותרת בהצגת אישור הזמנה של החרמון בלבד. אין אפשרות לרכוש באתר ציוד וסקי פס, אלא רק בהזמנה מראש באתר החרמון. הפעלת אטרקציות ברחבי האתר ושימוש במזחלות שלג אסור ברחבי האתר (כולל מזחלות פרטיות). כרטיסים לרכבל בלבד ניתן לרכוש בעמדת מכירה אוטומטית, למי שברשותו כרטיס כניסה. עלייה לרכבל תתאפשר בקפסולות של משפחה גרעינית בלבד עד 8 אנשים בקרונית.

הכירו את שמורת הטבע הגבוהה בארץ – החרמון

החרמון הוא קמר ענק של סלע גיר המתפרס על פני 80 קילומטר. כיום הוא מתחלק ברובו בין סוריה ללבנון, ורק 7% ממנו מצוי בשטח מדינת ישראל. שיא פסגתו נמצא בצד הסורי, בגובה של 2,814 מטר מעל פני הים, כאשר בצד הישראלי, במצפה דובדבן שעל שלוחת דובדבן, שיא גובהו מגיע ל-2,237 מטר.

הרכס נוצר כתוצאה מתזוזה של השבר הסורי-אפריקאי (השבר "רץ" מאפריקה  לאורך ים סוף, הערבה, בקעת הירדן, הכנרת, עמק החולה ובבקאע שבלבנון), שדחק את שכבות הסלע שבצידיו כלפי מעלה. כך נוצר מצב ששכבות סלע שנראות בראש החרמון מתקופת היורה (140-208 מיליון שנה לפני זמנו) ממוקמות במקומות אחרים (שלא נדחקו על ידי תזוזת הלוחות של השבר הסורי-אפריקאי), ארבעה ק"מ מתחת לפני הקרקע!

בתחומי ישראל מורכב החרמון משלוש שלוחות: הצפונית שיאון, המרכזית שריון, והדרומית חרמון, שמופרדות ביניהן בנחלים (שיאון וגובתה). החרמון כולו מופרד מהגולן על ידי נחל סער. הגשמים והשלגים הרבים היורדים באזור החרמון מחלחלים בסלע הגיר ופורצים לפני האדמה בעשרות מעיינות המזינים את מקורות הירדן והכנרת.

השלג נערם על פסגות החרמון | צילום: אסף גונן

השלג נערם על פסגת החרמון | צילום: אסף גונן

אמנם אי אפשר בימים אלה להגיע לחרמון, אבל תוכלו להתרשם מהמראות במצלמות Live » 

היערמות השלג על פני הקרקע, ההתמוססות האיטית, טמפרטורות נמוכות, בעיקר בחודשים ינואר ופברואר, וצפיפות השלג מפעילים לחץ גדול על הסלעים. יחד עם שינוי בלחץ האוויר והקרינה החזקה של השמש, במיוחד בתחום האולטרה סגול, מביאים לשינוי תנאי הסביבה וליצירת סלעי גיר קדומים – קרסט שנוצר מחלחול מי השלגים הנמסים.

אמנם בתקופת החורף הצמחייה בהר מועטה, אולם בחרמון קיים מגוון גדול של צמחים, שבולט בייחוד בקיץ, בזמן ששאר הארץ יבשה וחרבה. ניצני הפריחה הייחודית מתחילים כבר באפריל, עם  פריחתם של מיני חד שנתיים זעירים.

במאי מגיעה פריחה צבעונית הנמשכת עד סוף יולי. בהתאם לשינויי מזג האוויר, לאזורי הגובה השונים בחרמון ולבעלי החיים הפעילים במרומי ההרים בחודשי הקיץ ומאביקים את הצמחים בכל שבוע מתגלים על פני הקרקע כתמי צבע אחרים. ורוד, סגול, לבן, אדום, צהוב וכתום, הם רק חלק מהצבעים, חלקם נובלים ובמקומם מופיעים אחרים. 

בין הפרחים הרבים אפשר לראות פרפרים ומינים מיוחדים של פרחים, שלא פורחים בשום מקום אחר בארץ. ביניהם צבעוני החרמון, הרדופנין הציצית, צפורנית דמשקאית, רומוליאת השלג, שושנתית הלבנון, קחוון חרמוני ועוד רבים אחרים.

תראו את פריחת הדובדבן השרוע:

על החרמון שלוש חגורות צומח:

  1. חגורת החורש הים-תיכוני, עד גובה 1,200 מטר: צמחייה דומה לגליל ולכרמל (אלון, אלה, חרוב).
  2. חגורת חורש הספר-הרי, עד גובה 1,900 מטר: צמחייה דלילה.
  3. חגורת הצומח הכר-קוצי, עד ראש החרמון: צמחייה נמוכה, קוצנית, מותאמת לתנאי מזג האוויר הקשים ששוררים במקום (זהו האזור היחיד בארץ שבו היא מתקיימת).

מבחינה זואולוגית, מתגוררים בחרמון (בעיקר בקיץ) בעלי חיים שונים כמו שועלים, דלקים וצפע החרמון והרבה סנאים באזור הר דוב (היחידים בארץ).

מעט היסטוריה

יש עדויות לכך שהחרמון היה מיושב בדלילות החל מהתקופות הקדומות ביותר. נמצאו עליו שרידי חוות עתיקים, מכלאות לבעלי-חיים ובתים ארעיים. הערבים מכנים אותו ג'בל א-שייח'  הר הזקן, בגלל פסגתו הלבנה (הר החרמונית, הנמוך ממנו, שנמצא מדרום למג'דל-שמס, נקרא בפיהם ג'בל א-שייח'ה – היא "אשתו" של החרמון, והאגדה מספרת שברכת רם, שנמצאת במורדות החרמון, היא העין שהחרמונית שמה כדי לשמור על בעלה).

במורדות ההר מצויים ארבעה ישובים דרוזיים: מג'דל-שמס, עין-קינייה, בוקעתא ומסעדה.

במלחמות ששת הימים ויום כיפור נערכו קרבות עקובים מדם באזור גבעות הקרב, שזכו לכינוי "העיניים של המדינה". החרמון נכבש על ידי כוחות צה"ל בסוף מלחמת ששת הימים ללא כל קרב, כאשר מסוק הנחית על ההר חיילים שאותם פגשו מסמני קו הפסקת האש של האו"ם. במלחמת יום הכיפורים, לעומת זאת, היה המצב שונה לגמרי.

עם פתיחת המלחמה באוקטובר 1973 היו במוצב בחרמון 54 חיילים, מהם רק 13 לוחמים, שהשתייכו לחטיבת גולני. עם תחילת המלחמה נפל המוצב בידי הקומנדו הסורי וחיילים סורים שהונחתו ממסוקים. 31 מאנשי המוצב נלקחו בשבי, ועוד שלושה הצליחו להסתתר במחילות המוצב שישה ימים לאחר הכיבוש, אך לבסוף הסגירו את עצמם גם הם לסורים.

ניסיון ישראלי ראשון לכבוש את המוצב נעשה כבר ב-8 באוקטובר, אך מיקוש דרך הגישה והאש הכבדה שהומטרה על הכוחות הביאו לאבדות רבות: 25 הרוגים, בהם המג"ד סא"ל דובי דרור, ו-57 פצועים. האבדות וכח האויב הגדול הביאו את הכח לסגת.

ב-21 באוקטובר יצא לדרך מבצע "קינוח" לשחרור מוצב החרמון. במבצע השתתפו 626 לוחמים מחטיבות שונות, בהן גולני וצנחנים. גם חיל האוויר, כוחות הארטילריה, חילות ההנדסה והלוגיסטיקה ואחרים העניקו סיוע רב. בבוקר ה-22 לאוקטובר, לאחר קרב קשה שכלל עשרות הרוגים ופצועים, נכבש מוצב החרמון ודגל ישראל שוב הונף עליו. עד היום משמש מוצב החרמון כנקודה אסטרטגית למדינת ישראל.

אזור גבעות הקרב מהווה נקודת תצפית לעבר צפון הגולן, שרשרת התילים הגעשיים, עמק החולה והרמה הסורית, כשסביבכם יש שלוש אטרקציות: מצפה חורן, מוצב החרמון המפורסם ממלחמת יום הכיפורים, מצפה שלגים ומוצב דובדבן. לכאן אפשר להגיע רק עם סיור מודרך ובליווי חיילים עם נשק.

מה חשוב לדעת לפני שיוצאים לחרמון 

האטרקציה העיקרית בחרמון היא כמובן אתר הסקי בעונת החורף. בנוסף תוכלו ליהנות מאטרקציות נוספות  – רכבל קרוניות סגור, מזחלות אקסטרים וסקיי ריידר – פעילות כל ימות השנה, מזחלות שלג – פעילות רק בחורף ואבובי קיץ – פעיל רק בחודשי הקיץ.

  • שעות הפעילות כל ימות השנה: כל ימות השבוע, 8:00-16:00, בהתאם לתנאי מזג האוויר, כניסת רכבים עד השעה 15:00 

  • עלייה אחרונה ברכבל 15:20, עלייה אחרונה בשאר המתקנים 15:30

  • עלויות: ילד (3-12): 34 ש”ח, מבוגר (מגיל 12): 39 ש”ח, רכבל (ילד / מבוגר): 54 ש”ח, מזחלת שלג ילדים (עד גיל 12) / סקיי ריידר ומזחלות אקסטרים (ילד / מבוגר): 40 ש”ח 

  • טלפון: 073-7823452 

  • לאתר החרמון »

הר הבתרים

ההר, שנמצא בכתף שיאון, מתנשא לגובה של 1,296 מטר מעל פני הים. ההר מכונה בפי הערבים משהד א-טייר ("עדות הציפור"), על מדרונו שיורד אל נחל שיאון נמצא אתר מוסלמי קדוש, המכונה בפי הערבים "מקאם אברהים אל ח'ליל" – המקום הקדוש של אברהם האהוב (כיום נקרא המקום "מקום הבתרים").

המקאם הוא מבנה מוארך ובו שלושה חדרים, והוא ניצב על משטח קדום, שגובהו שני מטרים. מסביב לו גדל חורש של אלוני ענק מופלגים בשנים, מהגדולים בישראל. לפי המסורת היהודית והמוסלמית כאן נכרתה הברית בין הבתרים, וכאן הבטיח אלוהים לאברהם: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" (בראשית ט"ו, יח).

בסביבה נמצאו שרידים רבים לעדות כי המקום הוא קדום וחשוב מאוד. ממערב למקום נמצאו שרידי ישוב יסודות של בניינים ושרידים של טרסות חקלאיות. נמצאו שם גם שברי כלי חרס מהתקופה ההלניסטית ומהתקופה הביזנטית.

בקרבתו נמצאו גם חמישה מבני קבר מעניינים: שניים מהם הוקמו מצפון-מערב למקאם, וצורתם עגולה. הם בנויים מאבן וגגותיהם דמויי כיפה. מדרום מזרח למקאם נמצאים שלושה קברים נוספים, בנויים בטון ואבן, המזכירים את השניים הראשונים. על אחד מהם מצויה כתובת בערבית מן הדור האחרון. מן המקאם ישנה גם דרך היורדת לכיוון הבניאס.

יש להניח שהמקאם הוא ישוב קדום וקדוש הן למוסלמים והן ליהודים, ושהעלייה לרגל אליו הייתה רבה. המסורת היהודית על קדושתו של המקום היא בת כמה מאות שנים לפחות. הנוסע גרשון בן אליעזר סגל כתב על המקום בשנת 1624: "מעמד בין הבתרים – בית נאה ומשובח ועליו ג' כוכים והוא המקום אשר כרת ה' את אברהם ברית…".

יהודים נהגו לעלות לרגל לאתר זה בשבוע שלאחר קריאת פרשת "לך-לך" ולקרוא בו את פרשת ברית הבתרים. לפי מסורת אחרת מקום מעמד ברית בין הבתרים הוא בהר שנאן שבהרי נפתלי.

כתף שיאון

שלוחתו המערבית של דרום-החרמון, שמכונה בערבית ג'בל ראוס, נמצאת ממערב לשבר רשאיה. מדרונה המערבי של שלוחה זו יורד לעמק נהר שניר והוא נמצא בתחום מדינת לבנון. הגבול בין ישראל ולבנון עובר בסמוך לקו הרכס, ממערב לו.

לרכס "ראשים" אחדים ומכאן שמו הערבי, שפירושו "הר הראשים". פסגות אלו הן ג'בל חורתה (בגובה 1,414 מטר, נמצא בתחום לבנון), הר דב (בגובה של 1,529 מטר, שנקרא על שם סגן דב רודברג, שנהרג כאן מאש מרגמות המחבלים ב-1970), הר אגס (בגובה 1,352 מטר, שנקרא על שם מטעי האגסים הרבים שבו), הר הבתרים (בגובה 1,296 מטר), ורמתא (בגובה 1,194 מטר).

במרומי הפסגה הגבוהה הקימו המחבלים בשנת 1969 בסיס יציאה לפיגועים בשטח ישראל. בליל 3 בדצמבר פשטה יחידה מחטיבת גולני על הבסיס והרסה אותו. קרבות כבדים עם מחבלים בתקופת מלחמת ההתשה (1970-1969) קדמו להשתלטות צה"ל על כתף שיאון, והם ניטשו תוך כדי סלילת הדרך ואבטחתה. כיום עולה מעמק דן (בגובה 300 מטר) למרומי הרכס כביש "מעלה גדעון", שנסלל ב-1971.

בהר דוב הוקמה אנדרטה לזכרם של שבעה חללי צה"ל שנפלו באזור.

בשולי הרכס, בגובה 380 מטר, עובר תוואי התעלה הסורית, שנועדה להטות את מי נחל שניר כדי למנוע את זרימתם לתחומי מדינת ישראל. בשל טעות אופטית נדמה שהתוואי עולה ממערב למזרח, כשהוא לא.

החי והצומח בכתף שיאון
בצומח על כתף שיאון שולטים האלון המצוי, אלון התולע, אלון התבור, אלה ארצישראלית ובגבהים גם אדר חרמוני. אחד מבעלי החיים השכיחים הוא הדלק – טורף ממשפחת הסמוריים, שגודלו כשל חתול, והוא ניכר בכתם לבן בצווארו ובחזהו. בחורשים הצפופים של עצי האלון חי הסנאי הזהוב, למרות הסברה המוטעית שאין סנאים בארצנו.

ברכת רם

בדרך לחרמון, מומלץ לעבור במסעדה, עיירה דרוזית שפרט לאוכל הטעים ולבקלוות המצוינות שכדאי להצטייד בהן, נמצאת בסמוך לבריכת מים גדולה הנקראת בריכת רם. ברכה זו שנמצאת בצידו הצפוני של מסעדה, היא בריכה אלא מתנקזים מימי האזור. לאחר בדיקות שנערכו, עולה ללא ספק כי אין במקום נביעה, אלא זהו פשוט שקע בנקז את האזור כולו.
 

והנה עוד כמה דברים שיעניינו אתכם בסביבה: