אפשרויות הטיול

  1. מסלול מעגלי למיטיבי לכת: טיול עם טיפוס קשה בתחילתו, שהופך את הנוף הנשקף מפסגת המירון למרהיב במיוחד. אורך המסלול כ-10 ק"מ ויש להיזהר בו לאחר גשמים. זהו המסלול המתואר כאן בהמשך.

  2. מסלול קווי המתאים גם למשפחות חזקות: מתחיל מפסגת המירון [7] ויורד עם שביל ישראל (הפוך מהתאור במסלול) עד לעיקול הכביש שליד קבר הרשב"י. המסלול אינו מעגלי ויש לתכנן שני רכבים או להסתמך על מונית או טרמפ.

  3. מסלול שאינו מעגלי למיטיבי לכת: המסלול הקודם + עליה מחרבת חממה [11] (שליד בית הספר שדה מירון), בשביל השחור (שהוא גם שביל ישראל), עד לפסגת המירון ומשם כמו מסלול 2. המסלול קל יותר ממסלול 1.

🎧 יש גם פודקאסט שווה על שמורת הר מירון! האזינו >>

איך מגיעים

המסלול מתחיל בחניון מירון [1] הנמצא בעיקול חד בכביש 866, בין הישוב כפר שמאי למירון. לכביש 866 אפשר להגיע מצפת או מכביש 85, אז פונים צפונה בצומת חנניה. המסלול הוא מעגלי ולחניון זה נחזור גם בסיום הטיול. בחניון ישנם שולחנות פיקניק וברז מים, וניתן לעשות בו חניית לילה.

שמורת הר מירון

השמורה היא אחד המקומות היפים בארץ לטיולים. היא הגדולה שבשמורות החורש הים-תיכוני בישראל, ושטחה כמאה אלף דונם. השמורה משתרעת על פני כל גוש רכס הרי מירון, שבו תשע פסגות המתנשאות מעל לגובה של אלף מטר מעל פני הים.

הגבוהה שבהן היא פסגת הר מירון (1208 מטר), שהיא הגבוהה שבפסגות הארץ, למעט החרמון. בשל גובהו הרב של גוש מירון, יש בו ריבוי משקעים (כאלף מ"מ ויותר), שביחד עם סלעי הגיר והדולומיט הבונים אותו, יוצרים נוף קארסטי מגוון ובו טרשים, בולענים, עמודי סלע, מערות ובורות עמוקים עם נטיפים.

הטופוגרפיה התלולה הקשתה על התיישבות האדם באזור מקדמת דנא, ועל כן קיים בה חורש ים-תיכוני מפותח ורצוף שכמעט ולא נפגע מידי אדם. החורש כולל עצי אלון מצוי ואלון תולע, שזיף הדב, אגס סורי וכן ערער ארזי וחוזרר החורש שזה בית גידולם היחיד בארץ. עולם הפרחים עשיר במיוחד וכולל מספר מינים נדירים של רקפת יוונית, אדמונית החורש ומיני סחלבים.

באזור השמורה, בה יש לטייל רק בשבילים המסומנים, גרה אוכלוסיה דרוזית בכפרים חורפיש, בית ג'אן, פקיעין ועוד. בעשורים האחרונים מתחדדת סוגיית שמירת הטבע והנוף אל מול הפיתוח של הכפרים הללו שעם הקמת המדינה מנו רק מאות בודדות של תושבים ומאז אוכלוסייתם גדלה פי כמה וכמה.

מסלול הטיול

תחילת המסלול היא על דרך המסומנת בסימון כחול וסימון שביל ישראל (לבן-כחול-כתום) לאורך אפיק נחל מירון. הקילומטר הראשון שלפנינו כולל עליה קשה. לאחר דקות ספורות נגיע לפיצול: ימינה עם השביל הכחול ושמאלה עם שביל ישראל.

לא משנה באיזו דרך תבחרו, בהמשך השבילים נפגשים, אך בשביל הכחול העלייה היא בנחל מירון, ואילו שביל ישראל עולה דרך חרבת שמע. בתחילתנו של נחל מירון שופע בחורף ובאביב עין מירון. מימיו של המעיין נתפסים במבנה בטון ומובלים בצינור בכח הכבידה למושב מירון. בימי החורף, כשהספיקה חזקה במיוחד, חלק מהמים גולשים ממיתקן איחוז המים והם זורמים במורד הנחל. 

חרבת שמע מזוהה עם הכפר היהודי תקוע מתקופת המשנה - כפר צפוף שהתפתח מפרבר של הישוב מירון. בכפר אפשר לראות את בית הכנסת העתיק שנהרס פעמיים ברעידות אדמה (בשנים 306 ו-418 לספירה), מיקוואות, רובעי מלאכה, קברים ואף מאוזוליאום בנוי הנמצא מעט מעל בית הכנסת. נקודת עניין נוספת היא כסא אליהו - עמוד סלע הבולט בשטח בין חרבת שמע ועין זבד.

לאחר עלייה קשה נפגש שוב הסימון הכחול עם סימון שביל ישראל ליד עין זבד [2], שממנו נוכל לראות נוף מרשים של הגליל העליון המזרחי. עין זבד הוא מעיין שכבה, ומימיו נשפכים לתוך בריכה שבימי החורף וראשית האביב מלאה. ליד הבריכה עץ יפה ומרשים.

מכאן נמשיך עם שביל ישראל אשר עובר למעשה בגדה הדרומית של נחל מירון, נוכל להבחין בעצי אלון וקטלב פזורים בדרך. לאחר הליכה של 500 מטרים, במקום החצייה של השביל את נחל מירון, נוכל לראות מימין הוטה [3] (קמין קארסטי).

הוטה היא למעשה בור או מערה שנוצרה בעקבות חלחול המים בסלע הגיר. הוטות כגון זאת ואף עמוקות יותר, נוכל לראות פזורות באזור הר מירון. כמה עשרות מטרים מערבה מההוטה נוכל לראות משטח לדריכת ענבים עם בורות איסוף, חלק מגת יפה המעידה על העיבוד החקלאי של גפנים ויין באזור בתקופות קדומות.

נלך מערבה בשביל, שבשלב מסויים יהפוך לדרך עפר בסימון שבילים ירוק, אז נוכל לראות את האנדרטה לזכרו של סלאח טאפש, חייל דרוזי שנפל בקרב עם מחבלים בלבנון וזכה לעיטור הרמטכ"ל לאחר מותו. שביל העפר עובר בין חלקות מעובדות ומטעי תפוחים המשתרעים על  פני שטחים נרחבים, שרובם בבעלות תושבי בית ג'אן. נמשיך עוד כ-2 ק"מ בשביל הירוק לעבר חרבת ב"ק, ובדרך נעבור הוטה נוספת שבפתחה מבצבץ עץ תאנה [13].

לאחר כ-1 ק"מ נוסף נגיע למפגש עם שביל כחול [4]. המסלול ממשיך עם שביל ישראל ימינה, אבל למי שרוצה, עיקוף של מספר מאות מטרים עם השביל הכחול שמאלה יוביל אותנו לחרבת ב"ק.

חרבת ב"ק [5], או חירבת ג'רמק בערבית, נקראת כך על שם ישראל ב"ק, יהודי מצפת שהתיישב במקום בשנת 1837 בעידוד המושל אברהים פחה. שנתיים מאוחר יותר, כשהודח המושל, נטש ב"ק את המקום עקב חשש מבעליו המקוריים מפקיעין. הישוב הקדום מהתקופה הביזנטית עדיין לא נחפר, אך ניתן לראות במקום את שרידי מאגרי המים, בית הבד, בור הקולומבריום ובריכת המים הגדולה.

מחרבת ב"ק נחזור לשביל ישראל ונמשיך לכיוון צפון-מזרח, עד שנגיע לחניון פסגת הר מירון [6]. מהחניון יוצא שביל הפסגה - שביל בסימון אדום המקיף את הפסגה, שבראשה ניצב בסיס צבאי. נמשיך בשביל האדום, ולאחר כ-150 מטר נגיע לתצפית מזרחה משביל הפסגה [7].

שביל הפסגה

הר מירון (ג'בל ג'רמק) הוא שיאם הטופוגרפי של הרי הגליל, ולמעשה של ארץ ישראל המערבית כולה. מבחינה גאולוגית, המירון הוא הורסט (בליטה גאולוגית) שהתרומם מעל הרי הסביבה. בקצה הדרום מזרחי של ההר נמצאת מצודה עתיקה מתקופת הברזל (שנת אלף לפנה"ס), שבה הגיעו בני ישראל לארץ. אזור המירון היה ממוקם בתחומי נחלתו של שבט נפתלי, אך לא ברור אם הוא אכן הצליח לכבוש אותו.

הפסגה מכוסה בחורש צפוף ונהדר של עצי אלון התולע, אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית, ליבנה רפואי עוזרר אדום, קטלב ועצים נוספים. אליהם נלווים, טחבים, שרכים וצמחים נדירים אחרים שחלקם בסכנת הכחדה. באביב מתהדרת הפסגה בפריחת סחלבים, ובחורף מכוסה הפסגה בשלג לעיתים קרובות.

לאחר שהקפנו את הפסגה, נחזור לחניון הפסגה ונמשיך ממנו בשביל המסומן בסימון שחור [6] היוצא בסמוך לתחילת שביל הפסגה, בכיוון דרום מזרח. זהו השביל המנדטורי, שביל שהוכשר על ידי הבריטים לפטרולים רכובים על סוסים. חלקו הראשון של השביל יפה במיוחד כי הוא עובר במנהרת צל יפה שיוצר חורש סבוך וגבוה.

לאחר 3.5 ק"מ מגיע השביל אל מעל לבתי המושב מירון [9], ומתחבר לדרך עפר. נמשיך בדרך זו כ-700 מטר נוספים ונגיע אל בית הכנסת העתיק של הישוב הקדום מירון [10]. בית הכנסת העתיק נמצא ליד הישיבה של בני עקיבא, ששוכנת באחד המבנים הגדולים הראשונים שנפגוש בשביל. בית הכנסת התקיים מהמאה השנייה לפנה"ס ועד סוף התקופה הערבית המאוחרת, סביבות 1400 לספירה. פרט לבית הכנסת המרתק, נוכל למצוא את שרידי הכפר העתיק ואת מערות הקברים הרבות הפזורות באזור. אחת ממערכות הקברים המפוארות מיוחסת להלל הזקן ולתלמידיו. מבית הכנסת, יוביל אותנו הכביש לקבר הרשב"י.

קבר הרשב"י

קברו של רבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו נמצא במבנה גדול, שבראשו מתנוססות שתי כיפות לבנות גדולות, הממוקמות למעל קבריהם. מעל הקבר הוצבה מעין מחיצה, כך שגם נשים וגם גברים יכולים להתפלל שם.

האגדה מספרת כי בר יוחאי ובנו התבודדו 13 שנה במערה בגלל רדיפות הרומאים. במשך התקופה הזו עסקו בעיקר בתורה וניזונו מעץ חרוב וממי מעיין שנבע בסמוך. מכיוון שהייתה להם רק מערכת בגדים אחת, לבשו את בגדיהם רק בעת התפילה, לבל יתבלו. כשיצא בר יוחאי מהמערה, לאחר שהסכנה הרומאית חלפה, וראה אנשים עובדים בשדה, כעס מאוד על כי הם מתעסקים בדברים חומריים וכל מי שנתן בו את עיניו, נשרף.

הוא התבקש לחזור למערה לשנה נוספת, על מנת שיתרגל לרעיון שבעולם שבחוץ לפיו רוב האנשים עוסקים בעולם החומרי ולא עם הדברים השמימיים. מעל קברו של בר יוחאי נמצא קברו של יוחנן הסנדלר, תנא נוסף, שהתפרנס מעיבוד עורות ותפירת נעליים. רש"י, גדול המפרשים שחי בצרפת, נחשב כנצר ליוחנן הסנדלר, לכן עולים לקברו של יוחנן הסנדלר בכ"ז בתמוז, יום פטירתו של רש"י.

מה יותר חשוב - הכוונה או המעשים? האזינו וגלו:

 

מבית הכנסת, מוביל השביל השחור מוביל אותנו דרומה עוד כ-200 מטר עד לחניה בה הושאר הרכב

אם לא שבעתם מהנוף, תוכלו להמשיך במסלול נוסף הנמצא באתר, לנחל עמוד ונחל מירון. את מסלול זה אפשר להתחיל מסוף המסלול הנוכחי במגרש החנייה ואז עוברים מתחת לכביש בגשרון או לחילופין מהכניסה הראשית.

תראו כמה יפה פה בחורף:

ל"ג בעומר וההילולה

כל שנה בערב ל"ג בעומר פוקדים אלפי אנשים את קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון שבעודו מדבר לפני תלמידיו יצאה נשמתו, אור גדול הציף את החדר. מאז, בהתאם למסורת, מדליקים מדורות. היום הגדול, יום ההילולה ההמונית, הוא יום פטירתו של שמעון בר יוחאי. עשרות אלפי המבקרים בקבר מדליקים מדורות, אוכלים, מתפללים ומקיימים את הטקס בו הם מספרים את בניהם שהגיעו לגיל שלוש. הטקס הזה קרוי "חלאקה". בחג זה נראה המקום כמו חגיגה ענקית של אור, שמחה וצבע. אבל גם במשך כל השנה פוקדים רבים את הקבר. במקום יש מקווה מסודר ונקי, בית מדרש, ואפילו דוכנים לממכר אוכל.  בליל החג, האזור עמוס עד אפס מקום. עוד על רבי שמעון בר יוחאי יסופר בהמשך, לקראת סוף המסלול בביקור בבית הכנסת העתיק במירון.