שביל סובב כנרת: מסלול סביב מקור מים חיים

אין ספק שלימת המים המתוקים שלנו ערך תרבותי, תיירותי, דתי וכלכלי. לכן, על מנת שמפלס המטיילים (ולא רק מפלס המים) לא יגיע לקו האדום התחתון, יזמה החברה להגנת הטבע את שביל סובב כנרת במטרה לחזק את הימה הלאומית כמוקד משיכה למטיילים, תיירות ונופש. השביל עובר בסמוך לחופים ומאפשר נגישות ומעבר חופשי לנופיה ואתריה המרכזיים

"ההיית או חלמתי חלום?", שואלת רחל המשוררת בשיר "ואולי לא היו הדברים מעולם", ומבטאת את געגועיה לכנרת וסביבתה. לצערנו, נכון להיום הפכה הכנרת ליעד המיועד לאמיצים בלבד: החופים הבתוליים פינו את מקומם לחופים מגודרים שלא כחוק, המחירים מופקעים, הלכלוך חוגג והצפיפות בחופים המסודרים היא למנוסים בלבד. זאת לא הכנרת שרחל חלמה עליה, אך עוד לא אבדה תקוותנו, ואלפי בני נוער ומתנדבים כבר נרתמו לפרויקט מדהים - הקמת שביל סובב כנרת, אולם המלאכה טרם הושלמה. יום יבוא ויתווסף לארצנו "טרק" נוסף, אך בינתיים, ריכזנו עבורכם את המסלולים לאורך השביל שבהם נוח ומומלץ לבקר.

איך מטיילים

בשלב זה, החלקים הפתוחים לטיול בשביל סובב כנרת לא מצריכים הרבה מאמץ וציוד. להלן כמה דגשים אותם יש לקחת בחשבון לפני יציאתכם:

דגשים כללים:

  • נכון להיום, ניתן ללכת לאורך כ-35 ק"מ בשביל סובב כנרת. אולם כפי שצויין לעיל, השביל אינו מתוחזק ובחלקו לא נגיש. המסלולים המומלצים בעמוד זה הם בני 2-5 ק"מ.

  • המסלולים המומלצים בעמוד מתאימים לכלבים ולכן סווג המסלול כמתאים לכלבים. מסלולים אלו יהוו חלק משביל סובב כנרת העתידי, אך אין זה מעיד שהשביל השלם שעתיד לקום יהיה מתאים לכלבים.

  • הצטיידו בנעלי הליכה נוחות, כובע ובין 2-3 ליטר מים לאדם.

  • בחלק מהמסלולים קיימת אפשרות להיכנס למים, ולכן מומלץ להצטייד בבגד ים ובגדים להחלפה. הרחצה מותרת במקומות מוכרזים ובנוכחות מציל בלבד!

  • מומלץ להצטייד במפות סימון שבילים 1 ו-3. סימון השביל: כחול-סגול-לבן.

דגשים לפי מסלול:

מהירדנית לבית קברות כנרת – בחיפוש אחר ה-"דקל שְׁפַל צַמֶּרֶת"

  • מעגלי | אורך המסלול: כ-2 ק"מ | משך הטיול: עד שעתיים | מתאים לבעלי מוגבלויות ועגלות: כן
  • לתיאור המסלול המלא >>

מחוף שקמים לטבריה – להרגיש כמו בנימין מ-טודלה

  • מסלול קווי (יש להשאיר רכב בנקודת הסיום) | אורך המסלול: כ-5 ק"מ | משך הטיול: עד חצי יום.
  • נקודות הצל לאורך המסלול נמצאות לאורך החופים המסודרים והם מצוינים למנוחה. בזמן ההליכה על השביל אין צל ולכן יש להצטייד בכובע ואמצעי הגנה מפני שמש.
  • לתיאור המסלול המלא >>

מכפר נחום לגשר אריק – מעל נוף ביצות פראי

  • מסלול קווי (יש להשאיר רכב בנקודת הסיום) | אורך המסלול: כ-4 ק"מ | משך הטיול: עד חצי יום.
  • לאורך המסלול הסברים אודות המקום, הצומח והחי  - קראו אותם והחכימו.
  • אל תבהלו מכמויות האשפה הפזורות במסלול, הצטיידו בשקית זבל משלכם. *הגברת המודעות לשביל נפלא זה תביא (בשאיפה) לתחזוקה טובה יותר של השביל ופחי האשפה.
  • לתיאור המסלול המלא >>

שימו לב:
מפת סימון שבילים מספר 1 כולל בתוכה את כל הכנרת. סביבה מסומן שביל סובב כנרת בצבע סגול. השביל אמנם מסומן במפה אך כפי שצוין לעיל טרם ניתן ללכת בכולו (עדכון המפה האחרון 2014). החלק המערבי של הכנרת מופיע גם במפה 3. מכיוון ששניים מהמסלולים המומלצים כאן הם בצדה המערבי של הכנרת אז ניתן גם להשתמש במפה זו (עדכון אחרון 2014).

איך מגיעים

מהירדנית לבית קברות כנרת – בחיפוש אחר ה-"דקל שְׁפַל צַמֶּרֶת"

נקודת התחלה: אתר הטבילה ירדנית | נקודת הסיום: בית העלמין כנרת.

מצומת צמח נסע על כביש 90 לכיוון טבריה ולאחר כ-5 דקות נסיעה נפנה ימינה לחוף שקמים (מערבה) לעבר אתר הטבילה ירדנית, שם נחנה את הרכב. למגיעים ממערב (כביש 767) בצומת כנרת יש לפנות ימינה (דרומה) לכביש 90 ולאחר כמה דקות שוב ימינה לאתר הטבילה ירדנית.

המסלול קצר ועל כן אין צורך ברכב נוסף בנקודת הסיום. בתום הטיול ניתן ללכת בבטחה על המדרכה חזרה לעבר מתחם החניה.

מחוף שקמים לטבריה – להרגיש כמו בנימין מ-טודלה

נקודת התחלה: חוף שקמים | נקודת הסיום: טבריה.

מצומת צמח נסע על כביש 90 לכיוון טבריה ולאחר כ-10 דקות נסיעה נפנה ימינה לעבר חוף שקמים (החניה בתשלום). שימו לב שהמסלול איננו מעגלי ויש צורך בשני רכבים. את הרכב השני נחנה בכניסה לטבריה בצמוד למנזר היווני אורתודוכסי, שם יש מגרש חניה מעפר שצמוד לחומה העתיקה של טבריה.

מכפר נחום לגשר אריק – מעל נוף ביצות פראי

נקודת התחלה: טרמינל כפר נחום (הכנסייה האורתודוכסית) | נקודת הסיום: חורשת האקליפטוסים ממערב לגשר אריק.

מצומת צמח נסע על כביש 90 עד לצומת כפר נחום. בצומת כפר נחום נפנה שמאלה (מזרחה) לכביש 87.
לאחר כ-10 דקות נסיעה נפנה ימינה לכנסיית כפר נחום האורתודוכסית (שימו לב שלאורך הדרך המילה כפר נחום מופיעה כמה פעמים בשלטים, פונים ימינה כאשר רואים על השלט "כפר נחום האורתודוכסית").
רכב שני ימשיך על כביש 87 לכיוון מזרח, יש לעבור את צומת אלמגור וכמה מטרים לפני גשר אריק יש לפנות ימינה (דרומה) לשביל עפר (שעל העמוד שלצידו יש את סימון השביל הסגול), יש לחנות את הרכב במקום בו לא חוסמים את השביל.

שתי אפשרויות לחנייה בנקודת ההתחלה:
א. ניתן להחנות במתחם הגן הלאומי של כפר נחום אך שימו לב כי יש לחזור אל הרכב לא מאוחר מהשעה 17:00 אחרת השער נסגר.
ב. האופציה היותר טובה היא להחנות ממש לפני הכניסה לשער מימין במתחם אספלט רחב.

מהירדנית לבית קברות כנרת – בחיפוש אחר ה-"דקל שְׁפַל צַמֶּרֶת"

נחזור לראשית המאה העשרים וימי העלייה השנייה. קומץ אנשים, חלוצים ובעלי מוטיבציה לעבודת האדמה התיישבו להם כאן והשפיעו רבות על אופייה של ארץ ישראל ולימים על מדינתנו. מיד אחרי צאתנו מהרכב נצעד לעבר כביש 90 (לא נחצה את הכביש עדיין) ונביט על סכר דגניה.

סכר דגניה
מפלס הימה הלאומית משתנה מעונה לעונה. מן הסתם, בימי החורף ועונת הגשמים מפלס הכנרת נוטה לעלות ו"להרגיע" את מצב הרוח הלאומי. הגורמים העיקריים לעליית מפלס המים הם נהר הירדן ומי נגר עילי הזורמים בנחלים הנשפכים לכנרת. סכר דגניה הוקם בשנת 1932 והיה פרי יוזמתו של פנחס רוטנברג – "הזקן מנהריים" ומייסד חברת החשמל בראשית דרכה. מטרתו של הסכר הייתה וויסות המים המגיעים מהכנרת אל תחנת החשמל ההידרואלקטרית שבנהריים. ייצור חשמל בכוח המים הצריך בניית סכרים ותעלות ששימשו לאגירת המים וכך שימש סכר דגניה כמעין "פקק" לימת הכנרת. באופן כללי, קצב כניסת המים לכנרת גדול יותר מקצב יציאתם שכן למים יש נקודת יציאה אחת בלבד והיא מוצא הירדן ליד קיבוץ דגניה. לכן, עשויה הכנרת להתמלא במהירות רבה בעונה גשומה. מאז ועד היום השליטה על מפלס הכנרת היא בידי האדם. ברגע שהמים חוצים את הקו האדום העליון (208.8-) קיימת סכנת הצפה ובמצב כזה ייפתח סכר דגניה. הפעמים האחרונות בהן נפתח הסכר היו בשנות החורף של 1992/3 ו- 2003/4.

בשלב זה יש שתי אפשרויות להמשך הדרך:

אפשרות א': באפשרותנו לחצות את הכביש וללכת בצמוד לסכר דגניה ושפך הירדן עד לאחוזת אוהלו. ניכנס בשערי האחוזה ונפנה מזרחה עד למפגש עם שביל סובב כנרת. לאחר מכן יש לפנות צפונה ולהתקדם עם השביל שיוליך אותנו עד לבית העלמין כנרת בו מסתיים קטע הליכה זה.

אפשרות ב': לא נחצה את הכביש לעבר סכר דגניה אלא נחזור אחורה ונמשיך בתוואי שביל ישראל (לבן-כחול-כתום) וניכנס אל חורשת האקליפטוסים ונעצור מול בית המוטור.

חורשת האקליפטוס ובית המוטור

לכל מי שאי פעם תהה מהי אותה חורשה עליה כותבת נעמי שמר ז"ל את השיר "חורשת האקליפטוס" המפורסם, כאן תמו תהיותיו. החורשה ניטעה לראשונה על-ידי ראשוני המתיישבים באזור דגניה וכנרת. נעמי שמר הייתה בת קיבוץ כנרת וכתבה והלחינה את השיר בתחילת שנות ה-60. מדבריה של נעמי שמר על החורשה (1970):

"לרגע דימיתי כי פינה זו בעמק הירדן שבה זכיתי להיוולד היא היחידה שנוצרו בה דברים אמיתיים, שיש להם התחלה, המשך ומשמעות: הראשונים נטעו חורשה - החורשה היתה לשיר - השיר חוזר אל הנוטעים - והתנועה נמשכת"

חורשת האקליפטוס
מילים ולחן: נעמי שמר

כשאמא באה הנה יפה וצעירה,
אז אבא על גבעה בנה לה בית.
חלפו האביבים, חצי מאה עברה
ותלתלים הפכו שיבה בינתיים.

אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה,
אותה הדומיה וגם אותה התפאורה:
חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה
וריח המלוח על המים.

בשביל הנה יורדת עדת התינוקות,
הם בירדן ישכשכו רגליים
גדלו הילדים וכבר למדו לשחות
ובני הנעורים חותרים בשניים.

אבל על חוף ירדן...

מעבר לירדן רעמו התותחים
והשלום חזר בסוף הקיץ
וכל התינוקות היו לאנשים
ושוב על הגבעה הקימו בית

אבל על חוף ירדן...

בית המוטור

מבנה האבן הבזלתי הניצב בין עצי האקליפטוס והתמרים טומן בתוכו טלנובלה מבית היוצר של ראשית ההתיישבות. עם הקמתו בשנת 1910 על-ידי האגרונום משה ברמן שימש בית המוטור כמקום אחסון למשאבה שהעלתה את מי הירדן לצורכי השקייה. בקומה התחתונה ניצבה המשאבה, והקומה העליונה שימשה כבית מגורים לארבעת עובדי האדמה סביב המבנה. בין עובדי המקום היה בן ציון ישראלי, מחלוצי ההתיישבות וחקלאות התמר בארץ ישראל.

הדרמה החלה עם הבאת התימנים לכנרת על-ידי שמואל יבניאלי. באותה תקופה היה רצון עז בקרב בני העלייה השנייה לחזק את מעמדו של הפועל היהודי על-פני הפועל הערבי (כיבוש העבודה). התימנים, התאימו במבנה גופם וחסונם מפני המלריה לעבודה באזור ומנהיגי היישוב ראו בהם כחלופה לפועל הערבי. אולם, היחס כלפיהם היה אמביוולנטי ויש הראו בהם כ"שונים" ולא כשווים ככל היהודים. לבסוף, אחרי השפלות חוזרות ונשנות מהמתיישבים, פונו (יש שיגידו גורשו) התימנים לשכונת מרמורק שליד רחובות. בית המוטור שוחזר והיום פועל בו מוזיאון קטן .שמואל יבניאלי שפעל לטובת התימנים והתבססותם באזור, קבור בבית העלמין כנרת.

  • עלות הסיור במוזיאון: 10 ש"ח לאדם | יש לתאם את הביקור במוזיאון מראש עם תיירות קבוצת כנרת: 04-6759123.

להמשך המסלול יש ללכת בתוואי שביל ישראל בין החורשה והמטעים. השביל יוליך אותנו אל מחוץ לחורשה. בשלב זה יש לחצות בזהירות את הכביש ולהיכנס לבית העלמין כנרת, התחנה האחרונה לקטע זה.

בית העלמין כנרת

התחנה האחרונה לקטע הליכה זה עשויה לנטוע בכם לא מעט השראה. למבוגרים שמבינכם, תהיה זאת הזדמנות נהדרת לשיר את השירים עליהם גדלתם בראשית הקמת המדינה. אל תתפלאו אם בהליכתכם בין שבילי בית העלמין תזהו לא מעט שמות מוכרים. בית הקברות הוא פרטי ושייך לקבוצה ולמושבה כנרת ובתחילת דרכו היה אמור להיות שכונת מגורים, לבסוף ללא תכנון הפך המקום לבית קברות.

בראשית המאה העשרים תמותת התינוקות הייתה יחסית גדולה. בשנת 1911 מגיע יעקב הפט ביחד עם רעייתו לכנרת. לזוג נולד בן ושמו לוטוס. לימים חלה הילד וטופל בבית החולים הסקוטי בטבריה, אך ללא הצלחה. אמו של לוטוס הסתובבה עם גופתו יום שלם. עם ערב שטה האם מטבריה חזרה לכנרת והגיעה אל החוף כשהיא מחפשת מקום לקבור את בנה הצעיר. היא עושה זאת באדמות שלמרגלות גבעת הַכֶּרַכְּ (שמו הערבי של תל בית ירח - Kerak). קברו של לוטוס בן יעקב היווה למעשה את ראשית דרכו של בית הקברות. בין האישים הנוספים שזכו למנוחת עולמים להם תוכלו לחלוק כבוד: ברל כצנלסון, נעמי שמר, משה הס, נחמן סירקין, דב בר בורוכוב, שאול אביגור, רחל ועוד.

שביל סובב כנרת עובר ממזרח לבית העלמין. בהגיעכם למגרש החניה של בית העלמין תזהו מיד את עץ דקל גבוה ובולט, זהו ה"דקל שפל צמרת" עליו מדברת רחל בלובשטיין, שכולנו מכירים אותה כרחל המשוררת. שיריה, שהפכו לנכס צאן ברזל במורשת הציונית והלאומית קורמים עור וגידים כאן בנוף הכנרת הפסטורלי. השיר "כנרת" נכתב בתל אביב, בימים שבהם ביטאה רחל בשיריה את הכיסופים לכנרת וסביבתה. מטע התמרים בכניסה היה גן הירק של חוות העלמות ואילו הדקל, היה המקום בו התבודדו הזוגות לאור ירח. מצאנו את הדקל, עכשיו נשיר :)

כנרת (שם הרי גולן)

שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! –
בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים: עֲצֹר.
בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא
וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.

שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת,
סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב,
שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת
מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו.

מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַכְּ,
דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם,
יֵשׁ יָמִים – פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק,
פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם.

גַּם כִּי אִוָּרֵש וַאֲהַלֵּךְ שְׁחוֹחַ,
וְהָיָה הַלֵּב לְמַשּׁוּאוֹת זָרִים –
הַאוּכַל לִבְגֹּד בָּךְ, הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ
חֶסֶד נְעוּרִים?

(רחל).

כאן מסתיים קטע הליכה זה. יש לצאת ממתחם בית הקברות לעבר כביש 90 ולחזור בזהירות אל אתר הירדנית.

מחוף שקמים לטבריה – להרגיש כמו בנימין מ-טודלה

מסעות בנימין מטודלה

מילים: נתן אלתרמן
לחן: נעמי שמר

עם אור שחר ביום לא עבות,
בעירו אשר עיר לא תשווה לה.
מרעיו שדיברו בו טובות,
משונאיו שדיברו דברי בלע,
מנושיו שנשו בו חובות,
יקלעם אלוהים בכף קלע,
אל דרכי נדודים יצא בנימין מטודלה.

בשנת 1166 יצא מהעיר טודלה שבספרד מר בנימין, הידוע בכינויו "בנימין מטודלה". בין המקומות הרבים בהם עבר באירופה הגיע לבסוף גם לארץ ישראל שהייתה אז תחת שלטון צלבני. ביקורו בארץ הקודש היה חלק ממסע מקיף באזור הלבנט כולו והגעתו לכאן איננה הייתה במסגרת עלייה לרגל אלא יותר נבעה מסקרנות ויצר נדודים. על אף לוח הזמנים הדחוק של "מטודלה" (שרבים מתבלבלים והופכים את המקום ממנו הוא יצא לשם משפחתו) טבריה הייתה לאחת מיעדיו. הליכה בשביל סובב כנרת, לצד הגדה המערבית כאשר העיר טבריה מבצבצת לה פתאום מבעד לסיבוב, מעבירה לרגעים מסוימים את התחושה של אותם נוסעים כמו מטודלה, שיומניהם עוזרים עד היום לחקר ארץ ישראל.

אורכו של קטע הליכה זה הוא כ-5 קילומטרים והדרך הטובה ביותר לטייל בו היא באופניים. למעוניינים ניתן ללכת גם ברגל וליהנות ממשבי רוח ואפילו מטבילות בימת הכנרת. מיד עם הכניסה לחוף שקמים, נעלה על דרך אספלט נוחה לטיול ולרכיבה. מכאן ואילך יש להתקדם בתוואי שביל סובב כנרת (סימון כחול-סגול-לבן). לאורך המסלול נעבור בין טיילות החופים, גן לאומי חמת טבריה וכמובן העיר טבריה, אתריה וחומותיה.

גן לאומי חמת טבריה

לביקור בגן הלאומי חמת טבריה יש לחצות את הכביש, עשו זאת בזהירות ובמקום בעל מעבר חצייה.

בתקופה הרומית הייתה טבריה לריביירה של ארץ ישראל. העיר שהוקמה במאה הראשונה לספירה על ידי הורדוס אנטיפס הוקדשה לקיסר הרומי טיבריוס ומכאן שמה. עוד הרבה לפני הקמתה של טבריה, מוזכרת העיר חמת במקרא כעיר מבצר בנחלת שבט נפתלי (יהושע י"ט, לה). עם הקמתה של העיר הרומית סופחו המרחצאות לעיר טבריה כולה. המעיינות החמים הנובעים בן הלאומי כבר עושים זאת יותר מאלפיים שנה ובימינו "חמת" המודרנית נמצאת ממול הגן הלאומי בחמי טבריה המנצלים גם הם את המעיינות החמים הפורצים ממעמקי האדמה. הסיור בגן מלווה כולו בפכפוך המים בצדי הדרך (זהירות- חם) וגולת הכותרת של המקום הוא ללא ספק בית הכנסת הקדום מהמאה השלישית לספירה ובעל רצפת הפסיפס מהמרשימות שנתגלו עד כה – הביקור בו חובה!

עוד במקום שחזור של חמאם תורכי (חמאם סולימאן) מהתקופה העות'מאנית שניצל גם הוא את סגולות המרפא של המים החמים. ממש בצמוד וממערב למתחם בית הכנסת קבור התנא הגדול רבי מאיר בעל הנס. בשנת 2012 ניזוק הפסיפס באופן קשה מוונדליזם. נכון לאפריל 2013 שוקמה רצפת הפסיפס במלואה ואיתה ניצלו אלפי שנים של היסטוריה יהודית. ייתכן והיה עוד נס מטעמו של מאיר בעל הנס. מתחם בית הכנסת מקורה ולאורך המסלול בגן בריכות שכשוך לרגליים ולכן מהווה האתר מקום נהדר לבילוי חורפי אפילו.

  • שעות ביקור גן לאומי חמת טבריה: אפריל-ספטמבר: 8:00-17:00. אוקטובר-מרץ: 8:00-16:00.
  • בימי שישי וערבי חג נסגר האתר שעה אחת מוקדם יותר.
  • מחירים: מבוגר – 15 ₪. ילד – 7 ₪. אזרח ותיק – 8 ₪.
  • טלפון לבירורים: 04-6725287.

טיול לאורך הטיילת בטבריה

כשמגיעים לטבריה מיד בולטים ביופיים המגדלים העשויים בזלת הפזורים לאורך החומה העות'מאנית שהקיפה את טבריה. דהאר אל עומאר, שליט הגליל במאה ה-18 ביצר את טבריה ואף הביא אליה יהודים שיתיישבו בה וביניהם הרב חיים אבולעפיה מאיזמיר. מיד עם כניסתנו לעיר נצעד לאורך החומה לכיוון מערב, נחלוף על פני המנזר היווני אורתודכסי ומיד נבחין בדגם הכנרת הענק הניצב על מרפסת יפה המשקיפה מערבה. הדגם יגלה לכם את מפלס מי הכנרת הנוכחי.

כאן מסתיים קטע הליכה זה. למעוניינים ניתן להמשיך לטייל לאורך טיילת יגאל אלון וליהנות ממסעדות דגים, גלידריות ומעתיקותיה של העיר.

מכפר נחום לגשר אריק – מעל נוף ביצות פראי

השביל מופיע במפת סימון שבילים מספר 1 בלבד.

בקטע הליכה זה תוכלו להיחשף לפוטנציאל העצום שיש לשביל סובב כנרת. במסלול הליכה זה תלכו בשביל נוח ויפה התחום בין אבני בזלת. לאורך השביל סימני דרך, המסבירים לכם על האזור הספציפי בו אתם מטיילים, על המעיינות הנמצאים סביבכם ועל בעלי החיים והצומח אליהם אתם נחשפים לאורך הדרך. לצד כל אלה תלווה אתכם אבן צנועה עליה מצוירת הכנרת וסביבה תוכלו לדקור את מיקומכם על השביל ומרחקכם מנקודת ההתחלה. קטע הליכה זה נראה מקצועי וגם ממנו ניתן ליהנות מהליכה ומרכיבה על אופניים.

מיד אחרי שנחנה את הרכב נכנס בעשרי הגן הלאומי כפר נחום ונלך לכיוון מערב, נרד במדרגות עד שניתקל בשביל סלול שלצידו שלוש אבנים גדולות עם הסבר מפורט על השביל. אם תביטו ימינה אל בין העצים תבחינו בכנסייה היוונית אורתודכסית 12 השליחים עם כיפותיה הוורודות. הכנסייה, מנציחה את פועלו של ישוע בכפר נחום וסביבתו שכן את 12 תלמידיו (שליחיו) בחר ישוע בהולכו על גדות הכנרת בדיוק כמו שאתם עושים עכשיו.

נתחיל ללכת לכיוון מזרח ובדרך נחלוף על פני מצפה יורי שטרן, בהמשך מצד שמאל תוכלו להבחין באבן המסמלת את המרחק שלכם משפך הירדן לכינרת. לאורך הדרך פינות צל למנוחה והתרעננות ומדי פעם תבחינו בדייגים המנסים לעלות דג האמנון ("המושט") בחכותיהם. הכינרת, מעצם היותה תוצר של בקע ים המלח, מהווה אזור חדירה לצומח סודני ולאורך הדרך תוכלו לראות השיטה המכחילה ואת השיזף המצוי לצד צמחיית נחלים כמו קנה מצוי ואשלים רבים ההופכים את גדות הכינרת לנוף של ג'ונגל פראי.

כאשר תראו מרחוק מדשאות רחבות ומפרצים מסודרים לחוף הכינרת, תדעו שאתם קרובים לחוף אמנון נקודת נוחה מאוד וכיפית לקפה של בוקר. נקודה קסומה זאת הייתה סגורה למטיילים אבל הודות לשביל סובב כנרת ניתן ליהנות ממנה היום ללא תשלום להולכים בשביל. כשתמשיכו ללכת יוביל אתכם השביל לצד המפרצים, שם לא תאמינו לכמות שפני הסלע המשתזפים על אבני הבזלת (כנראה שהתרגלו כבר לנוכחות אדם).

אחרי שעוברים את חוף אמנון ומסעדת סנט פיטרס, נגיע אל חופם של סירות המנוע, נסתום אזניים ואף, שכן המקום נכון להיום (אפריל 2013) מלוכלך וחבל. לאורך הדרך פזורים המון פחים על מנת לשמור על ניקיונו של השביל אולם עושה רושם שהנכונות לשמירה על הניקיון ואיכות הסביבה דורשת שיפור. השביל ממשיך להיות נוח ולעיתים הוא צר יותר ולא תחום אם כי מסומן בצורה ברורה. בהמשך הדרך תעברו בחורבת עייש (חורבת הבקתה) – במקום שרידים למבנה בזלת ששימש את הבדואים משבט ערב-אל הייב בתקופת המנדט.

בשלב זה למעשה אתם צועדים בדלתה של הירדן. אחרי חורף גשום עולה מפלס מי הכנרת והדלתה מוצפת במים. עם ירידת מפלס המים, מהווה הדלתה מצע גידול נוח לאשלים וקנים ונוף הביצות הפראי "סטייל וייטנאם" שווה צילום. ברגעים של שקט תשמעו את להקות הדגים החוגגות במים ונהנות מהשמש החמימה.

נמשיך ללכת לכיוון מזרח בין חורשת אקליפטוסים עד שניתקל בסימון שקוף (לבן-שקוף-לבן) לצד הסימון הכחול-סגול-לבן של השביל. זוהי נקודת עניין כפי שנהוג בסימוני השבילים. במקרה הנ"ל לוקחת אותנו הנקודה לתצפית על עין יצר המסומן גם במפה. בריכה טבעית המהווה מקום נוח לעופות מים כמו פרפור עקוד, שלדג לבן חזה וקורמרן גדול. בסבך מקננות להם אנפות וציפורי שיר קטנות.

ולסיום, ממש לפני הפנייה לגשר אריק, נוכל להמשיך בשביל עד לגדת הירדן ולהבחין בזרימתו של הנהר העושה דרכו אל עבר הכינרת. זוהי נקודת ההתחלה (או הסיום) של שביל סובב כנרת על פי האבן השקועה במי הירדן. לצערנו, המקום מלוכלך על אף הפחים באיזור, מה שהורס את ייחודה של נקודה זאת. בצמוד לגדה תבחינו במיכל מתכת גדול. סיפורו של המיכל קשור לצינור ה"טאפ-ליין" הבריטי שהוביל נפט מערב הסעודית דרך המזרח התיכון לאירופה. ב-1969 פגעו מחבלים בצינור ונפט דלף ונשפך דרך הירדן לכנרת. אחת הדרכים לספוג את כמות הנפט שנשפכה הייתה באמצעות מזרנים שנזרקו אל המים שישמשו כ"ספוג" לספיגת הנפט. מטרתו של המיכל שהוקם לאחר האירוע הייתה לשאוב את המים המזוהמים במידה ויהיו כאלה בעתיד. היום כמובן שאין לו שימוש, פרט לעבריינים שמשחיתים אותו.

נחזור על עקבותינו מגדת הירדן ונמשיך עם השביל עד לשביל העפר המוביל לגשר אריק והכביש, שם נמצא רכב האיסוף.

לתחילת המסלול

חוות דעת על שביל סובב כנרת: מסלול סביב מקור מים חיים

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...