איך מטיילים

  • נכון ל8/4/19 דרך העבר (השביל האדום) המוביל לתחילת המסלול נפגע בשטפונות ולכן הדרך לתחילת המסלול לא עבירה לרכב שאינו 4x4

  • המסלול אורך יום הליכה שלם ומתאים למיטיבי לכת. במהלך היום מטפסים בעלייה כלל לא קלה במעלה חצרה, עליה לא קלה כלל. תחילת המסלול בפתח המכתש הקטן, שנקרא גם שער השטן (או שער אשמדאי).

  • אורך המסלול המתואר כאן הוא 12 ק"מ והוא אינו מסתיים בנקודת ההתחלה. אם תרצו להפוך אותו למסלול מעגלי, תוכלו להוסיף 5 ק"מ נוספים בדרך המובילה בחזרה לכניסה למכתש הקטן [1]. בשבתות וחגים תוכלו לרוב לתפוס טרמפ ולחסוך את ההליכה הנוספת. בזמנים אחרים מומלץ לשקול להשאיר רכב נוסף בנקודת הסיום של המסלול [6], בחיבור סימון השבילים הירוק עם כביש הגישה למכתש (בסמוך לפיצול בכביש שליד מפעל הפוספטים).

  • ההליכה בתוך המכתש אורכת כמה שעות וחשופה לשמש. יש להצטייד בכובע וב-4 ליטר מים לאדם.

  • מומלץ להצטייד במפת סימון שבילים מספר 14.

  • אין להשאיר חפצי ערך ברכב.

איך מגיעים

מדימונה נוסעים בכביש 25 לכיוון דימונה, ולאחר כמה קילומטרים, סביב הקילומטר ה-112 נפנה ימינה בעקבות שלט המפנה לכיון המכתש הקטן (הדרך טובה ועבירה לכל רכב, ואף סלולה בחלקה). לאחר כמה קילומטרים, נראה שלט המכווין לנחל צפית – את המסלול הנחל צפית נשמור לפעם אחרת – ונמשיך בכביש עד שנגיע למזלג, שבו נבחר בנתיב הימני וניסע בו עד שניכנס לתוך המכתש הקטן.

הכניסה למכתש [1] נקראת גם שער אמשדאי והיא בעצם נקודת היציאה של נחל חצרה המנקז את המכתש החוצה. נחנה את המכונית ליד המבנה המגודר [2] ונתחיל ללכת בשביל המסומן בסימון שבילים אדום. ממש בהתחלה יש שלט המכווין למעלה חצרה. נפנה ימינה ונעלה על סימון השבילים הכחול (שהוא גם תוואי שביל ישראל).

הידעת? דימונה היא מעיירות הפיתוח הראשונות בנגב, ונוסדה בשנת 1955 כמחנה עובדים לפועלי מפעל האשלג בים המלח ולסוללי הכביש לסדום. נקראת על שם דימונה, עיר בשטחו של שבט יהודה.

קבלו הצצה מקדימה:

מסלול הטיול

יש הקוראים למכתש הקטן גם בשם "מכתש חצירה" - שם המשמר את השם הערבי אלחצ'ירה קרי, גורן הדקלים. זהו גם שמו של הנחל המנקז את אבן החול ושאר הסחף החוצה מן המכתש. המכתש הוא תופעה גיאולוגית מרשימה ונדירה בעולם. המכתש הקטן הוא המזרחי מבין המכתשים שנוצרו ברכסי הקמרים שבסיני ובצפון הנגב.

ולמה הכוונה? הנה לכם שיעור קצר מאוד בגיאולוגיה. בתקופות שונות, לפני מיליוני שנים היה אזור זה של צפון הנגב (כמו שאר רוב איזורי הארץ), מכוסה בים הנקרא ים טטיס. בעלי חיים שמתו, שקעו והשאירו את שלדיהם העשויים סידן על הקרקעית. במשך מליוני שנים הסידן הזה הפך לסלע אותו אנו מכירים היום כסלע הגיר. בתקופות אחרות, הים נסוג לאחור ומה שהושקע על גבי הגיר היה חול שמקורו בבליה בהרים קדומים שנוצרו מעלייה איטית של לבה אל פני השטח. בלייה זו מקורה ברוחות ובגשמים. תהליך זה חוזר חלילה ונוצר לנו מעין סנדוויץ' גדול של שכבות גיר (בהן אפשר למצוא מני קונכיות) ושכבות אבן חול. בנוסף לתהליך זה הופעלו על כל האזור לחצים גדולים שגרמו לקימוט פני השטח כמו גלים. כיוון הגלים היה צפון מזרח - דרום מערב. הגלים או בשם אחר הקמרים, משתרעים מצפון סיני ועד לרכס חצירה בו נמצא המכתש הקטן.

איך נוצר המכתש? אולי נקדים ונאמר, שהמכתש הקטן וכמוהו אחיו הגדולים יותר: המכתש הגדול ומכתש רמון (ואחיו הקטנים - מכתשים פחות מרשימים בנגב ובסיני: מכתש ג'בל עריף אלנאקה, מכתש הר עריף, מכתש ג'בל יעלק, מכתש ג'בל מע'ארה ומכתש ג'בל הלאל) הוא תופעה ייחודית בעולם וצורת הווצרות מכתשים אחרים ברחבי עולם שונה מזו של המכתש הקטן ואחיו. אז איך זה קרה?

הידעתם ששביל ישראל עובר במכתש הקטן? גלו מה קרה ללונלי פלג כשיצא למסע למכתש הקטן » 

הכל בגלל סדק קטן

בגלל הקימוט נוצרו לעיתים בקמר סדקים קטנים. (א) הגשם מצא את דרכו לתוך הסדקים והרחיב אותם. בשכבת סלע הגיר, הסדק גדל לאט ותלוי בקצב ההמסה של הגיר, אך כשהמים מגיעים לשכבת אבן החול הם חוגגים וסוחפים איתם את החול בקלות (ב). כך נוצר לנו מן מצב מוזר ששכבת הגיר עדיין עומדת על תילה אבל החול מתחתיה כבר אינו עוד. כשהגיר אינו יכול לשאת את משקלו יותר הוא נופל וקורס. ומגדיל את הסדק שבינתיים הפך למכתשון (ג). במליונים רבים של שנים ימשיך תהליך הבליה ויגדיל את המכתש עוד ועוד.

מניין לכם שזה לא סיפור אגדה? כל שאתם צריכים לעשות זה להסתכל סביב. קל לקראות את הקירות העומדים והבנויים בשכבות בחלק הצפוני ובחלק הדרומי של המכתש. נסו לדמיין קו מעוגל דמיוני שממשיך ומחבר את שני צידי המכתש - זהו קו הקמר שהיה לפני הבליה. זה בעצם כמו להתסתכל מתוך ביצה שקטמו לה את הראש, לצדדיה.

למכתש יש פתח יציאה אחד וזה מנקז את כולו. אתם יכולים לדמיין לעצמכם כמה מים עוברים בשער אשמדאי ביום גשום. אם באים בחורף או באביב, ניתן לראות את הגבים והבריכות במכתש מלאים במים. למרות המראה המפתה אין להכנס פנימה, במילא תשקעו מיד כולכם בבוץ שמתחת למים הצלולים. בתקופת האביב נראה כי יש גם יש פריחה במדבר, ואת דרכנו תלווה החומעה הורודה, האשל, רותם המדבר, יפרוק, עדעד מאובק, עדעד מדברי, אמברבואה דו-גונית, שמשון קהירי ועוד.

ההליכה על השביל מפגישה אותנו עם צבעים שונים בחול. מקורם של צבעים אלו הוא במינרלים ששוקעו יחד עם החול. ברזל יתן צבע אדום, נחושת ירוק וכו'. פנים המכתש בנוי מסלע עתיק מאוד, הרבה יותר עתיק מזה שעל שפתו, זו הסיבה שבעבר ניסו למצוא גם פה נפט, עד כה ללא הצלחה. לאחר כ-4 ק"מ השביל מתחיל בעליה שאורכה כק"מ אחד ובסיומה [3] לאחר שהרווחנו 400 מטר בגובה, מיוזעים ועייפים נגיע לשפת המכתש. התבוננות אחורה לעבר הנוף הנגלה לעינו  - כל המכתש הקטן על כף היד, ישכיחו מאיתנו את העייפות. מכאן אפשר לראות כי מידות המכתש הן 6X8 ק"מ וזווית השיפוע של הצלע הדרומית מזרחית היא כמעט 90 מעלות. 

לסיום המסלול

נשים לב טוב לסימון כי מכאן אנו עוברים לסימון הירוק שממשיך דרומה על שפת המכתש. אמנם הראש רוצה להסתכל ימינה, אבל הזהרו בהליכה כי היא לא פשוטה. לאחר כ-ק"מ וחצי [4] השביל מתחיל לרדת בנחל מזר ואנחנו איתו. הנחל יפה ובאביב עוד נמצא בו גבים מלאי מים. שימו לב היטב לסימון השבילים שכן פעמים רבות השביל עולה מעט לצד הנחל כדי לעקוף מפל [5]  שאינו עביר.לאחר סיום הנחל נגיע לדרך עפר. נמשיך אתה שמאלה כ-200 מטרים איתה עד שהיא חוברת לדרך העפר הראשית עליה נסענו למכתש [6]. כאן נפגוש את הרכב השני (אם השארנו כזה), או נמשיך ברגל או בטרמפ לנקודת ההתחלה.