איך מגיעים

הגעה בשני רכבים: מכביש הצפון 899 פונים לקיבוץ אילון, ממשיכים ישר עד לחניון [6], וכאן משאירים רכב אחד שימתין לנו בסוף המסלול. חוזרים לכביש 899, ממשיכים מזרחה ומול כביש הגישה ליישוב גרנות הגליל [1] פונים צפונה לכביש בסימון שבילים כחול. נוסעים בו עד לחניון שרך [2], שממנו מתחיל המסלול ובו מחנים את הרכב השני. אם הגעתם ברכב אחד, תוכלו לתפוס טרמפ מסוף המסלול לנקודת ההתחלה.

הידעתם? כביש הצפון 899 הוא אחד הכבישים הצפוניים ביותר בארץ. הוא נסלל בשנת 1938, בימי המרד הערבי, וכאן נקבע גבול ישראל-לבנון, שאז הפריד בין המנדט הבריטי בארץ לבין המנדט הצרפתי בלבנון. 

  • לא לשכוח להביא: נעלים להליכה במים, בגד ים ופנס.

המסלול 

מחניון שרך [2] יוצאים אל השביל המסומן כחול המוביל אל ערוץ נחל שרך. ממש לפני שמתחלים לרדת, עוד באזור החניון נראה שלט המפנה לחורבת דנעילה. זוהי חווה חקלאית מהתקופות הרומית והביזנטית (מאות 1-7 לספירה), וחמישי בתי הבד שנמצאו בה מעידים על העיסוק העיקרי בגידול כרמי זיתים לשמן. הסיור הקצר בחורש הגלילי מרשים ומלמד על ההתיישבות הקדומה באזור. הישוב הקדום הוכשר לביקור (חינם) של מבקרים על ידי קק"ל בשביל מעגלי לא ארוך היוצא והחוזר לחניון שרך.

לאחר הביקור בחורבה נמשיך לנחל שרך (אכזב). הנחל עובר כאן בין עצי אורן שנטעה קק"ל. השביל היפהפה מוצל לכל אורכו, ועובר בין עצי חורש ים-תיכוני: אלון מצוי ומעט אלון תולע, אלה ארצישראלית, אשחר, קטלב, ער אציל (דפנה) וליבנה רפואי ועל כולם מטפסת קיסוסית. במורד הנחל, קרוב יותר למים אפשר למצוא גם עצי כליל החורש ואדר סורי. כמו-כן אפשר לראות בנחל שרידים של טחנות קמח שהופעלו באמצעות מי הנחל, ולאורכו פזורים שרידי ישובים. 

הכל יש בו, בנחל שרך, אפילו סיפור מימי מלחמת העצמאות: פאוזי אל-קאוקג'י, ממפקדי צבא ההצלה, שפלש לארץ בראשית 1948, עשה כמיטב יכולתו כדי שיהיה בידו להתפאר ולו בכיבוש יהודי אחד! תחילה תקף את טירת צבי, אך נחל תבוסה. לאחר-מכן ניסה את מזלו במצור על עמק הירדן, אך גם שם הובס, כמו גם בסג'רה ובמנרה. לא לחינם לגלגו עליו ערביי הגליל שבמקום "ג'ייש אל-אינקאז'" (צבא ההצלה) כינו את צבאו "ג'ייש אל איקאץ" (הצבא המרקד).

בסוף אוקטובר 1948 נערך מבצע חירם: במשך שישים שעות ניהל צה"ל מתקפה על צבא ההצלה, וכבש את הגליל העליון עד נהר הליטאני. במהלך המבצע היה על צה"ל לכבוש את תרשיחא, שם ישבה מפקדתו של קאוקג'י. חיל האוויר סייע בהרעשה על העיירה, וזו נכבשה לאחר קרב עז, אבל קאוקג'י הספיק לברוח ממנה, והתחמק עם צבאו בדרך הצלבנית העתיקה המוליכה משאטו דה-רואה (מבצר המלך) במעיליא לעבר מבצר טורון, בעיירה תבנין (בלבנון).

דרך זו עוברת מתרשיחא לדייר אל-קאסי (מושב אלקוש), עולה בנחל מתת, נחל בירנית, יובליו של נחל שרך. לאחר מכן היא חוצה את גבול לבנון, לא הרחק ממשטרת סאסא ויורדת אל עמק רומייש. הדרך, שנמצאה יפה למעבר רכב (מה שלא נלקח בחשבון בתכנון מבצע חירם), סייעה לקאוקג'י להוציא את צבאו, על יחידות התותחנים כבדות התנועה, ולהחלץ.

השביל חוצה את אפיק הנחל ונמשך לצד הגדה השמאלית ואחר כך יורד אל אפיק הנחל עצמו. למרות שאין מים בנחל, יש הרבה צמחייה ואווירה קסומה.

מערת שרך

שימו לב: אין כניסה למערה בתקופה שבין התאריכים 1.11-1.4, על מנת לשמור על אוכלוסיית העטלפים במערה, שבתקופה זו נמצאים בשינת חורף | למידע נוסף » 


אחרי הליכה של כ-1.5 ק"מ מגיעים לפתחה של מערת שרך [3]. כדאי לשים לב שהמערה נמצאת על הגדה הצפונית של הנחל, אך קשה לפספס אותה, כי בפתחה יש שלט ירוק גדול. מערת שרך הינה מערת נטיפים יפהפייה שאורכה כ-180 מטר, ולה כניסה אחת ושני פתחי יציאה.

זה הזמן לשלוף פנסים (אסור להדליק נרות, מפני שהפיח מזיק לנטיפים ולעטלפים שבמערה) ולהכנס למערה. בתוך המערה השבילים מסומנים בשלושה צבעים בעזרת מחזירי אור: לבן מציין את הדרך פנימה, כתום מציין את הדרך החוצה ואדום מורה שאין כניסה.

בתוך המערה ישנם שלושה מסלולים: מסלול טבעתי קצר של 5-10 דקות בתוך חדרון קטן וצר באורך 7-8 מטרים מוביל לחדר עם נטיפים יפים וזקיף מרשים. מסלול קצר נוסף שמוביל אל פתח היציאה התחתון - כאשר מגיעים לחלל הראשון (כמה מטרים לאחר הכניסה למערה), יש לפנות לפתח הנמצא מימין למטה וללכת איתו עד האור. מסלול ארוך יותר, כחצי שעה, יכלול גם טיפוס על מדרגה גבוהה יותר וזחילה עד הפתח העליו, הנמצא כ-15 מטר למעלה מאפיק הנחל.

בעת הביקור במערה זכרו:

  • המערה היא ביתם של עטלפים והכניסה אליה אסורה בחורף, אז הם בשנת היופי שלהם.
  • אסור לגעת בנטיפים, ובמיוחד לא בטיפות המים שעליהם. כל נטיף כזה גדל מאוד לאט - רק כחצי ס"מ לשנה, וכל מגע בו מאט ועלול אף לעצור את גדילתו.

אחרי הביקור במערה חוזרים לאפיק הנחל וממשיכים בשביל הכחול. אחרי כ-400 מטר מתחבר נחל שרך אל נחל בצת [4]. חלקו העליון של נחל בצת הוא נחל אכזב, ואחרי כרבע שעת הליכה מגיעים אל עינות כרכרה [5]. בעבר זרמו מי המעיין בפלג איתן עד מכון השאיבה שמתחת לקיבוץ אילון. כיום מוזרמים למקום מים בצינור.

נמשיך בשביל ונלך בצמוד לאפיק הנחל, שבו בשנות זרימה טובה ישנם מפלונים ובריכות קטנות. בצידי האפיק אפשר לראות הרדופים המגיעים לגובה מרשים ועצי דולב ענקיים, שמעוררים תחושה של יער צפוני. הדולב הוא עץ גבה קומה ועב גזע, וכאן בנחל בצת נמצא הדולב הכי עבה בישראל! בהמשך הנחל מגיעים לחורשת אקליפטוסים ולבריכת בטון. כאן נשאבים מי הנחל ומועלים לקיבוץ אילון [6]. במקום זה נעזוב את הנחל ונעלה עם הדרך הסלולה לקיבוץ.

חרבת כרכרה

בדרך האספלט העולה לעבר החניה בקיבוץ איילון, ישנה פנייה ימינה בהצטלבות עם שלטים המורים שהכניסה מותרת לרכבת תיירות ורכבי בטחון. אם ברצונכם לבקר בשרידי ישוב קדום, פנו ימינה, חילפו על פני מחסום בקר, השמיכו עד לעיקול חד שמאלה, במרכזו יוצאת דרך עפר רחבה מערבה עליה ממשיכים עד לחורבה מהתקופה הביזנטית, בה ניתן לראות שרידי בתי בד ועוד.

לאחר שחוזרים מהמסלול, ניתן לעשות פיקניק בשולחנות שנמצאים בחניון גרנות הגליל. למי שטרם עשה זאת בתחילת המסלול, מומלץ מאוד לעשות את המסלול המעגלי הקצר לחורבת דנעילה. זו חווה חקלאית מהתקופות הרומית והביזנטית (מאות 1-7 לספירה), וחמישי בתי הבד שנמצאו בה מעידים על העיסוק העיקרי בגידול כרמי זיתים לשמן. הסיור בחורש הגלילי ובין בתי הבד משובב כל נפש.

גן הפסלים של רות ומאירק'ה דודסון: בקיבוץ אילון נמצא גן ובו עשרות פסלי מוזאיקה (פסיפס) צבעוניים, שנבנו מאלפי חתיכות אבן בסבלנות רבה. הביקור בגן חופשי (תרומה לשיקום הגן תתקבל בברכה), ביקור מודרך בגן ובגלריה בתשלום סמלי | לפרטים ולתיאום: 052-3664609 (דליה), או באתר גן הפסלים.

מעוניינים במסלול טיול נוסף באיזור?  תוכלו לבקר גם  ביער ביריה (עין גוזי).