בקעת תמנע

ניתן להנות ממספר רב של מסלולים בבקעת תמנע (שיש הקוראים לה גם מכתש לפי צורתה). כאן אביא מידע על מספר אתרים. ניתן לנסוע בינם ברכב או לטייל ברגל. כמו כן יש מספר מסלולים למיטיבי לכת שעולים או יורדים את מצלעות הבקעה.

איך מגיעים

מכביש 90 (כביש הערבה), סמוך לקילומטר 245 ישנה פניה מערבה משולטת היטב לעבר בקעת תמנע.

🎧 יש גם פודקאסט שווה על תמנע! האזינו >>

רקע גיאולוגי

הבקעה היא חלק ממכתש סחיפה שקוטרו כשבעה ק"מ. בקעת תמנע החלה את היווצרותה לפני כשבעים מליון שנה (תקופת הקרטיקון) עם התרוממות הר תמנע. התרוממות זו גרמה להרמת שכבות הגיר ואבן החול שכיסו את ההר ולקימוטן. כתוצאה מכך נסדקו שכבות הגיר הקשה שהיו בכיפת ההר, מי הגשמים חדרו דרך הסדקים וסחפו את שכבות אבן החול שמתחת לגיר. וכך, בתהליך הדומה לתהליך היווצרות המכתשים שבנגב, נוצר מכתש תמנע. בשונה ממכתשי הנגב, את מכתש זה מנקזים שני נחלים, נחל תמנע, שמצפון להר תמנע, ונחל נחשתן שמדרום. נחלים אלו נותנים למכתש את צורת הפרסה.

דרך התפתחותה של הבקעה יצרה בה חתך סלעים המייצג את עושר הסלעים ועושר הצבעים שבאזור הרי אילת. הסלעים הקדומים ביותר בבקעה הם הבונים את הר תמנע, כדוגמת סלע הגרניט ועוד כמה סלעים מגמתיים.  לאחר היווצרותם חדר לתוכם חומר מותך טרי ויצר עורקים, שצבעם אדום וירוק. בתקופה מאוחרת יותר שקעו סלעי המשקע היבשתיים - אבני החול הצבועניות וסלעי משקע ימיים - פצלים שמכילים ברזל ונחושת ועל כן צבעם אדום וירוק. סלעי משקע ימי נוספים הם הגיר והדולומיט הצהבהבים. 

כריית הנחושת בתמנע
בבקעה זו ניתן לראות ריכוז גדול של אתרים ארכיאולוגיים הקשורים בהפקת הנחושת. כריית הנחושת בתמנע החלה לפני למעלה מ-6,000 שנה, בשלהי האלף החמישי לפני הספירה. כאן נמצא המכרה הקדום ביותר בעולם, ששייך לתקופה בה למד האדם לראשונה להפיק נחושת. מכאן גם החלה המהפכה הטכנולוגית בתולדות האנושות לשימוש במתכת לצרכי היומיום.

במאות ה-12-14 לפני הספירה הקימו משלחות מצריות מפעל אדיר לכריית והפקת נחושת (מימי פרעה סתי הראשון ועד לפרעה רעמסס החמישי). שותפים לפעילות המצרית היו תושבי ערב הצפונית, הקינים-מידיינים. ככרות הנחושת הועברו על ידי המצרים הקדמוניים על גבי חמורים לנמל הטבעי היחידי במפרץ אילת המצוי באי האלמוגים גז'ירת פרעון. להשערת החוקרים, אי זה הינו כנראה הנמל הקדום ששופץ ונבנה על ידי שלמה המלך בעציון גבר אשר את אילות על שפת ים סוף בארץ אדום (מלכים א').

במאות הראשונה והשנייה לספירה חודשה הכרייה במקום על ידי הרומאים, ולאחר הכיבוש הערבי - על ידי הערבים. האתרים בפארק תמנע נחפרו ונחשפו בשלושים השנה האחרונות על ידי משלחת הערבה בראשותו של פרופסור בנו רוטנברג. בדרום הבקעה פעל עד שנת 1976 מפעל מודרני להפקת נחושת.

 אגם תמנע

האגם וסביבתו הוכשרו ונבנו על ידי הקרן הקיימת לישראל בתרומת אברום צ'ודנו ממילווקי, כמרכז פעילות משפחתי: בזמן שהילדים שטים בסירות פדלים על פני האגם יכולים ההורים ליהנות באוהל הבדואי מחליטת קפה או  לצאת לרכיבה על גמלים. ליד האגם מוצבים מתקני משחק לילדים, מילוי בקבוקי זכוכית בחול צבעוני, הטבעת מטבע המלך שלמה וציורי חול בצורה עצמאית. ישנה אפשרות לתפוס מנוחה קלה כמו גם טעימה במסעדה שלצד האגם וביקור בחנות המזכרות. במקום קיימים מתקני שירותים ציבוריים וכן סככות ללינת שטח באיזור (בתיאום מראש) ומקלחות חמות.

המכרות המודרנים ואגם המים המתוקים

אגם זה הינו הפתח של מכרה הנחושת הישן בתמנע. המכרה נפתח בתחילה עי הבלגים בשנת 1956, שבאים לגור בבאר אורה. המכרה נפתח בעקבות דברי בן-גוריון באותם ימים על פתיחת המכרה. בשנת 1959 יוצאת הטונה הראשונה מהמכרה.

באותם ימים, אחוז הנחושת בקרקע עומד על בין חצי אחוז לאחוז אחד. הכרייה, בניגוד לתמנע העתיקה, נעשית בסלע גירני. הירידה למכרה נעשתה בעזרת ג'יפים ומשאיות, עד לפיר המעלית היורד למטה ללב המכרה. האגם הינו הפתח אליו ירדו הג'יפים והמשאיות. 

המכרה נסגר בשנת 1978 עקב צניחת מניית הנחושת בבורסה. עד אז פירנס המכרה כ-1,200 משפחות (!), וזו הפעם הראשונה שמדינת ישראל התמודדה עם פיטורין בסדר גודל כזה. בשנת 1982 נפתח המפעל מחדש, ונסגר שוב ב-1984, לאחר הפגנות סוערות נגד שר התשתיות דאז אריאל שרון. 

מכיוון שהמכרה כבר אינו פעיל, מי תהום מציפים אותו ויוצרים בריכות (בעבר, כאשר המכרה היה פעיל, שאבו מים אלו למניעת הצפה).

מקדש חתחור

מדרום לעמודי שלמה שוכן מקדש האלה חתחור [2], שנבנה לכבוד אלת המכרות, גברת נץ, אלת האהבה, שומרת עין הרע ואלת הטורקיז. המקדש המצרי-מדייני נבנה בסוף המאה ה-14 לפנה"ס, בתקופתו של פרעה סתי הראשון מלכה של מצרים ופעל עד לסוף המאה ה-12 לפנה"ס. גודל המקדש 15x15 מטר והוא נבנה מאבן חול לבנה שהובאה למקום ממרחקים. מדרגות המקדש מובילות לתחריט סלע ובו מתואר רעמסס השלישי מוסר תשורה לאלה חתחו'ר.

בתוך המקדש נמצאו אלפי פריטים, שרובם הובאו כמנחות לאלה, על כמה מהחפצים נמצאו כתובות של מלכי מצרים. מקדש זה מעיד על כך שבאותה התקופה האזור היה בשליטה מצרית, תושבי האזור - העמלקים, האדומים, המדיינים והקינים - עבדו בו כפועלים וכחרשי מתכת.

עמודי שלמה

עמודי שלמה [3], שלושה עמודי אבן חול ענקיים, הינם תוצאה של בליה טבעית האופיינית לאבן החול האדומה. לחות החודרת לסדקים גורמת להתפוררות הסלע. בשל הקרום החיצוני של הסלע העמיד יותר לבלייה, מתפתח נוף של חללים גבוהים וביניהם עמודים. מימין לעמודים מדרגות סלע המובילות לתחריט ובו מתואר רעמסס השלישי מוסר תשורה לאלת המכרות חתחור.

אתרים נוספים

הקשתות: שתי קשתות טבעיות במעוצבות באבן החול. למרגלותיהן יש מכלול של מכרות נחושת עתיקים, פירים עמוקים שמחילות קצרות מחברות בניהן.

הפטרייה: פטריית אבן חול סימטרית להפליא, המזדקרת מקרקעית עמק קטן ושטוח. ייתכן שצורתה הינה כתוצאה משחיקה, וייתכן כי צורתה מבלייה כימית כלשהי. ליד הפטרייה יש שרידי מקדש קטן ותנורים להתכת הנחושת מימי המצרים.

קבלו עוד מקומות לעצור בהם בדרך לאילת: