מסלול טיול בשוק מחנה יהודה בירושלים

שוק מחנה יהודה נמצא בירושלים בין רחוב מחנה יהודה לרחוב עץ חיים. מהכניסה הראשית של ירושלים, ממשיכים ישר בשדרות בן צבי, ובצומת בצורת מזלג יש לפנות שמאלה לרחוב הרש שמואל ברוך שעד מהרה מתחלף לרחוב אגריפס הנמצא בשולי השוק. 

אפשרויות חניה: חניון מרכז כלל, ברחוב יפו (בתשלום). חניון בית החייל בשד' בן צבי (ללא תשלום, מצריך מעט הליכה ברגל), חניון שוקניון ברחוב אגריפס (בתשלום).

מבנה השוק

שוק מחנה יהודה בנוי משני רחובות עיקריים, רחובות אורך: רחוב מחנה יהודה, והרחוב המקביל לו, רחוב עץ החיים. רחוב מחנה יהודה הוא רחוב ללא קירוי, הנקרא גם  לעתים השוק הפתוח, ואילו רחוב עץ החיים הוא רחוב מקורה. בין שני הרחובות הללו, מחברים רחובות צרים: התפוח, האפרסק, השזיף, השקד, התות. מדרום נתחם השוק על ידי רחוב אגריפס, ומצפון על ידי רחוב יפו.

רקע להקמת השוק

תחילת היווצרות השוק היא בשנים שבהן קמו השכונות היהודיות לאורך רחוב יפו, השכונות שהיום אנו מכנים אותן בשם נחלאות, השכונות הראשונות שקמו הן אבן ישראל ומשכנות ישראל (1875) ואחכ שכונת בית יעקב (1877), שכונת אוהל משה ושכונת מזכרת משה (1882), שכונת סוכת שלום ושכונת מחנה יהודה (1888), שבעקבותיהן הגיעו רוכלים ערביים מהכפרים הסמוכים, ומכרו את תוצרתם החקלאית, על אם הדרך.

בשנת 1908 רכשה ישיבת עץ החיים שמקום מושבה היה ברובע היהודי, שטח גדול על דרך יפו, לאחר הרכישה נקלעה הישיבה לקשיים כלכליים והחליטה לפתוח בחומותיה חנויות, אותן השכירה לסוחרים. 16 חנויות היו על דרך יפו, וכ-20 חנויות נבנו בהמשך בחומה המערבית של הישיבה, היום רחוב עץ החיים, הרחוב הראשי המקורה של השוק. עד היום שייכות שם חנויות לישיבת עץ החיים.

אך עיקר השוק היה למעשה דוכני עץ ארעיים, סככות מאולתרות, ובעיקר רוכלים ורוכלות שהניחו את מרכולתם על האדמה, על גבי יריעה כלשהי.תושבי השכונות החדשות נהנו מן השוק הנאה יתרה, כיוון שחסך להם את הדרך הארוכה לשווקי העיר העתיקה, וגם הפלאחים היו מרוצים כיוון שהרוויחו פרנסתם ביושר. היה זה שוק מאולתר אך ניתן היה להשיג בו מוצרים טריים כגון ירקות, פירות, תאנים, רימונים, שמן זית, תרנגולות ועוד מכל הבא ליד. כך היה מאז סוף המאה ה-19 ועד העשורים הראשונים של המאה ה-20. כאשר הגיעו הבריטים לירושלים הם הזדעזעו ממצבה העגום של העיר הקדושה לשלושת הדתות, ומיד החלו בתכניות שיקום ושימור העיר.  

שוק מחנה יהודה, אשר נקרא על שם מיקומו לצד השכונה (דווקא השכונה נמצאת אגב מן הצד השני של רחוב יפו), היה מראה לא מלבב במיוחד. את פני הבאים מיפו ומתל אביב קידמו פחונים, סוכות ארעיות וזוהמת השוק. המתכנן צ'ארלס אשבי החל בתכנון חלופי לשוק. תכניתו מאוד יפה, לפיה יבנה השוק סביב כיכר מרכזית ובה מזרקה, ומסביב יהיו החנויות, כל זאת בלוויית נטיעת עצים לאורך רחוב יפו שייצרו חיץ בין השוק לבין הרחוב.

אך תכניות לחוד ומעשים לחוד, תכניתו של אשבי מעולם לא יצאה אל הפועל, ולמרות זאת נלחמו הבריטים מלחמת חורמה בסוחרים ובדוכנים הרעועים. עקב כך, החלה התארגנות של סוחרים, רובם יוצאי פרס, אשר רכשו קרקע ועליה בנו חנויות אבן, היו אלה הרחובות הראשונים של השוק, רחוב התפוח ורחוב האגס. בהמשך נוספו חנויות בנויות נוספות ונוספו חלקים בנויים, חלקם נראה במהלך הסיור: השוק העירקי, שוק הלוואה וחסכון ועוד.

אט אט תפס שוק מחנה יהודה מקום מרכזי בנוף ובהוויה הירושלמית, בעיקר לאחר ימי פרעות, נטשו יהודים רבים את שווקי העיר העתיקה, והחלו לפקוד את שוק מחנה יהודה בקביעות. השוק הפך להיות לב ליבה של ירושלים. אך בשנות ה-80 היה מצב השוק עגום מאוד. לכלוך והזנחה היו מנת חלקם של הקונים בו. שוב הופיעו דוכנים ארעיים (דבר שיצר מתיחות רבה בין בעלי החנויות הנאלצים לשלם שכירות לבין בעלי הדוכנים), תנאי התברואה היו ירודים והתשתיות בו היו על סף התמוטטות וקריסה.

ראש עיריית ירושלים דאז, טדי קולק, הזכור לטוב, היה הראשון שהחל למעשה בתכנית שיקום השוק, באמצעות קרן ירושלים. ראשית נעשה מיפוי גיאוגרפי של השוק וכן מיפוי אנושי, הובהרו צרכי הסוחרים והתושבים (בשוק מחנה יהודה וסביבותיו מעל 1500 תושבים), והוקם ועד הסוחרים, אשר היה שותף מלא לשיקום השוק. שיקום השוק היה תהליך ארוך וקשה, אשר לא היה מתממש לולא שיתוף הפעולה של הסוחרים, אשר נאלצו לסגור את חנותם באופן זמני. השיקום הפיזי כלל שיפוץ תשתיות, שיפוץ הדוכנים, קירוי השוק, ריצוף, צנרת, חשמל ועוד.

האדריכלים הציבו דגם של השיפוץ המתוכנן וכל הסוחרים באו לראות. הקירוי שאותו ניתן לראות מעל רחוב עץ החיים ומעל רחובות סמוכים לו הנו קירוי שהוכן בקיבוץ דן שבגליל העליון, זהו חומר שקוף, מונע קרינה בקיץ, וכניסת גשם בחורף. כעת, לאחר השיפוץ המבורך, יכולים הירושלמים ליהנות מהקניה בשוק מחנה יהודה שבעתיים, ואף אנו נוכל לסייר ולהתרשם מיופיו של השוק ומהניקיון השורר בו.

ולמרות זאת, אמנם אתם יודעים שירושלמי אמיתי קונה רק בשוק מחנה יהודה, אבל האמת היא שפחות מ-10% מתושבי ירושלים עדיין עושים קניות על בסיס קבוע בשוק. ותרשו לי לגלות לכם עוד סוד (רק אל תלשינו עלי לסוחרים) ואולי לשבור אמונה ישנה נושנה: המחירים בשוק בכלל לא זולים, נהפוך הוא הם מעט יותר יקרים מרשתות השיווק הגדולות, ובכל זאת הירושלמים שמכורים לשוק, קונים שם לא בגלל המחיר, אלא בעיקר בגלל הטריות, בגלל שאתה יודע כשאתה קונה תפוחים שהם הבוקר הגיעו מהחקלאי. וכמובן, בגלל הריחות, הצבעים, קריאות הרוכלים, וכל הכיף שקנייה בשוק מזמנת לנו.

נכנס מרחוב אגריפס לרחוב עץ החיים, זהו השוק המקורה. בצד הימני של הרחוב (אם באתם מאגריפס) החנויות שייכות לביה"ס כי"ח - כל ישראל חברים, שגם השכירו חנויות בחומת בית הספר, ומאמצע הרחוב החנויות שייכות לישיבת עץ החיים. נפנה שמאלה ברחוב השקד, ומיד שמאלה לרחוב האגוז.

רחוב האגוז

נכנס אל הרחוב ונגלה בו חנויות שונות ומגוונות, מימין חנות תכשיטים מעוצבת ומעוררת השראה, ומולה, חנות בגדי מעצבים, בשם האגוז 30, תיקים וכל מה שנשים אוהבות. כן, כן, לא התבלבלתם, אנחנו עדיין בשוק מחנה יהודה, אלא שבשנים האחרונות, השוק עבר מעין מתיחת פנים מחוצפת ונועזת ששוברת את כל כללי השוק - בכל זאת, בעלי הבאסטות בשוק לא העלו על דעתן שתהיינה להן שכנות כאלו... חנות זו היא חנות הבגדים הראשונה שנפתחה בשוק.

בהמשך מצד שמאל, בית כנסת ובית מדרש בית זבול. הייתה זו חנות, שהוסבה לבית כנסת לטובת סוחרי השוק. בעל החנות, זבולון אמדדי, החליט לתרום את החנות לטובת בית כנסת, עד אז היו מתקבצים מניינים של מתפללים ללא קורת גג. בהמשך משמאל, שולחן הבריאות של עוזי אלי, תימני מרשים, עם עור כמו של תינוק! אצלו תוכלו לשתות לרוויה מבחר מיצי בריאות שעוזי אלי מכין בעצמו, מיץ פסיפלורה, אתרוג-אשכולית, נבט חיטה, פירות יער, גת, רימונים ושקדים ושאר מרעין ביישין. נסו גם את התרסיס שרוקח עוזי אלי להחייאת עור הפנים והידיים. לכל תחלואה וצרה, יש לעוזי פתרון המבוסס על אורחות חייו של הוריו שעלו מתימן, מהם ירש את סודות המקצוע, בעיות בזוגיות ובאהבה, בעיות בתחום המקצועי, בכוח הגברא, בחשק... לעוזי יש כבר מה להציע לכם... 

ומה עוד נמצא ברחוב האגוז? שלל מסעדות ריחניות, ביניהן: הג'חנון בר, הפישנצ'יפס, והקה פסה - כל העולם כולו וטעמיו, ברחוב צר מאוד! נצא דרך רחוב התות לרחוב מחנה יהודה, הרחוב הראשי של השוק. בפתחו תוכלו לשים לב לפסטה באסטה - המקום לזלול פסטות מעניינות במחירים נוחים לכל כיס, ובגלידרייה ייחודית, בשם טרטופו - בה ניתן ליהנות מקינוח לאחר הסעודה. נפנה ימינה ברחוב השקד.

גם לאחר שנבנו החנויות ברחוב האגס והתפוח בשנות ה-20 על ידי הסוחרים יוצאי פרס, המשיכו הבעיות בין הסוחרים לבין השלטון הבריטי ובין הסוחרים בעלי החנויות לבין הרוכלים שהמשיכו למכור את מרכולתם בדוכנים ארעיים ובחוסר סדר. בעלי החנויות התמרמרו על כך שבעוד הם נאלצים לשלם עבור בגין הבנייה, נהנים הרוכלים מפרנסה ללא תשלום שכר דירה, מסים וחוקי משרד הבריאות הקפדניים. גם הרוכלים התמרמרו, על היחס הנוקשה שהפגינו כלפיהם השלטונות והשוטרים הבריטיים.

עקב מצב זה החלה התארגנות נוספת של סוחרים שרכשו קרקע ובנו עליה חנויות, באמצעות בנק הלוואה וחסכון, שהעניק הלוואות בתנאים נוחים לבניית החנויות, ובלבד שקטע זה יקרא שוק הלוואה וחסכון. אם תרימו ראשיכם, תוכלו לראות עד היום את השלט המכריז עד היום כי זהו שוק הלוואה וחסכון, בבית מספר 1 ברחוב השקד (מול השירותים). עיריית ירושלים דרשה שהסוחרים יבנו גם שירותים ציבוריים. הבריטים הקפידו רבות על ענייני תברואה וניקיון, אך הסוחרים סרבו טענו שזהו תפקיד העירייה לדאוג לכך. בפשרה שהושגה הוסכם כי בעלי החנויות יתרמו חנות אחת לצורך כך, והעירייה תקים את השירותים. היו אלו השירותים הציבוריים הראשונים בירושלים.

ימות השבוע על פי סוחרי השוק

לשוק יש זמן וקצב משלו, תתפלאו. ימות השבוע נמדדים על פי כמות הקונים בשוק. הלקוחות הקבועים מגיעים ביום שלישי, לקניות של אמצע השבוע, אלו האנשים הקבועים, שעורכים את כל הקניות בשוק (והמקדימים מגיעים כבר ביום שני). אין הכוונה לסטודנטים הצעירים הגרים בסמטאות הנחלאות, אלו שבאים לשוק כדי לקנות 2 שזיפים ו-3 מלפפונים, אלא ללקוחות אמיתיים... ביום רביעי, כבר מגיעות הבשלניות החרוצות, לערוך קניות לשבת, אלו הנשים שההכנות לשבת מתחילות אצלן כבר ביום רביעי, בהשריית הקטניות, ותחילת הבישולים לשבת המלכה. ביום חמישי השוק עמוס וסואן, בכל הירושלמיים הנערכים לקראת שבת.

יום שישי, יום קצר, כולם לחוצים, ממהרים, ומזדרזים לסגור לפני השבת. ביום שישי, יגיעו לשוק המאחרים, אלו שרצים ברגע האחרון לערוך קניות, יחד עם טיילים, צעירים, תיירים וסתם אורחים שבאים להריח את השוק, ולהתבשם מאווירתו. ומהו יום המנוחה של הסוחרים תשאלו? כמובן, יום ראשון.  ביום ראשון, רוב החנויות סגורות, זהו היום היחיד שהסוחרים מרשים לעצמם לנוח, לעסוק בעניינים אחרים, ולא לפתוח את החנות. ביקור בשוק ביום ראשון מספק מראה מוזר מאין כמותו, שקט, תנועת אנשים דלילה ביותר, ותחושה עצובה, כי לא כל כך נעים לראות בסטה סגורה... נשוב לרחוב מחנה יהודה, נלך בו עוד כמה רגעים ואז נפנה ימינה ברחוב השזיף. 

רחוב השזיף

גם ברחוב השזיף נוכל להתרשם מהשינויים שחלו על מראה השוק ויושביו. במרכז הרחוב, סמוך לחנות תבלינים אתיופית, פתח הסוחר אלי מזרחי את בית הקפה הראשון בשוק, הקרוי על שמו מזרחי וידוע גם בשם נוסף: הכל לאופה וגם קפה.

כשמזרחי פתח את בית הקפה, רבים הרימו גבה בשוק, וטענו שאין לו סיכוי להתקיים, אספרסו בר בלב השוק? למרבה ההפתעה, בית הקפה לא רק ששרד, אלא הביא לתנופה מרעננת של כל השוק, ובעקבותיו הגיעו רבים. היה זה החלוץ, הסנונית הראשונה שלאחריה החלו להופיע חנויות המעצבים, בתי הקפה ושאר העסקים החדשים והמיוחדים בשוק.

עוד ברחוב, חנות בגדי מעצבות נוספת עלי תאנה, אשר פתחו שתי חברות, רונית ושוש. רונית היא פיסיותרפיסטית, ושוש עבדה בתפקיד ניהולי בכיר בחברת תקשורת גדולה באזור השרון. שתיהן חובבות בגדים ואופנה, והן הגיעו לשוק והגשימו חלום ישן, לפתוח חנות בגדים. שוש מספרת שהיא מצאה את עצמה נוסעת יום יום מירושלים לאזור השרון וחזרה, ומבלה בסהכ על הכבישים כ-3 שעות, ביום טוב... יום אחד היא הבינה שאלו לא החיים שהיא יחלה לעצמה, ובמילים שלה: אמרתי לעצמי, את נורמלית?! היא חיפשה שינוי בחיים, והבינה שהיא רוצה לעסוק באופנה וביגוד. חבר טוב שלה, אחד בשם אלי מזרחי, שכנע אותה שאם כבר חנות, רק בשוק מחנה-יודה! שוש היססה והיססה, ואפילו חשבה בלב שאלי לא מבין כלום מהחיים שלו, וחנות בגדים לא יכולה להיות בלב השוק, בין חנות פיצוחים ואיטליז, אבל לאחר שנסגרה חנות לכלי בית ברחוב השזיף, הרחוב של בית הקפה של אלי, היא קפצה על ההזדמנות ויחד עם חברתה רונית, שכרו את המקום ופתחו את חנותן הקטנה והמקסימה עלי תאנה.

לאחר טעימות במאזיתים (לא לוותר על הדגים המעושנים ועל גבינת השמנת עם העגבניות המיובשות ועשבי התיבול...!) וקפה במזרחי לצד קרואסון שקדים נימוח, מעשה ידי הבת, מורן מזרחי, נמשיך אל רחוב עץ החיים, נפנה בו שמאלה עד שנגיע אל הפניה ימינה לרחוב בנאי, רחוב האגס לשעבר.

רחוב אליהו יעקב בנאי

מיד בכניסה, לאחר חנות הירקות, נפנה מבטינו אל עבר הסורג הצבוע כחול מימיננו, ונראה את הכתובת על גבי הסורג: תרפ"ג מאיר אליהו בנא. זאת לא טעות, שם המשפחה היה בעבר בנא ואחכ השתנה לבנאי. היה זה ביתם של משפחה, שאת צאצאיה כולנו מכירים מעולם המשחק, השירה והבידור.

כאן, מעל חנות הירקות היה ביתם של מאיר ובכורה-מלכה בנאי ושמונת ילדיהם: שמואל, יעקב (אביו של אהוד בנאי הזמר, ששר שיר על רחוב האגס 1), עליזה, אברהם, יצחק (שופט בית משפט השלום בבאר שבע, אביהם של אורנה, מאיר ואביתר), יוסי בנאי (אביו של יובל בנאי), חיים בנאי (ידוע יותר כאלברט פירות), וגבריאל בנאי (גברי מהגשש, אביו של אורי בנאי ששיחק בדרמת הטלוויזיה פלורנטין).

השחקן יוסי בנאי שהלך לעולמו בשנת 2006, כתב ספר בשם: "כשאמא שלי הייתה מלכה". בספר מופיע שיר מאוד יפה המתאר את החיים כאן, בדירת שני חדרים מעל חנות הירקות:

בית מלא ילדים. שמחת

עולם על ראשם.

מטה בתוך מטה

בתוך מטה בתוך

ריחות של שום וקינמון.

של ספרי תפילה של

מנורות נפט של

חגים וזמנים לששון...

ומפורסם שירו של אהוד בנאי:

רחוב האגס 1

רחוב האגס 1

מעל חנות הירקות.

הבית ריק עכשיו

וחשופים הם הקירות.

אבל ספוגים הם

זכרונות של חג,

ריחות של יסמין,

וניגון ישן שלסעודה מזמין.

 שם הרחוב השתנה, והוא הפך להיות מרחוב האגס, לרחוב אליהו יעקב בנאי, על שם הסבא, אביו של מאיר, שהיה ממייסדי השוק. גם מספור הרחוב השתנה, והיום רחוב האגס 1 הוא למעשה רחוב בנאי 13. במקום נמצא קיום בית הקפה: האגס 1, שמנציח את השם ההיסטורי, ומגיש מאכלים צמחוניים וטבעוניים. נצא דרך רחוב בנאי לרחוב מחנה יהודה, נפנה ימינה, לכיוון רחוב יפו, ומיד בסמטא קטנה שמאלה לכיוון השוק העירקי.

השוק העירקי

היווצרות חלק זה של השוק הייתה בשנות ה-30 של המאה ה-20, והוא נקרא בעבר שוק ב'. בהמשך התקבצו בו סוחרים יוצאי עיראק, והוא קיבל את השם השוק העירקי. חלק זה אגב היה החלק הראשון של השוק שעבר שיקום, וקיימות כאן כיום כ-60 חנויות. השוק העירקי ססגוני, אינטימי ויפה, הירקות מסודרים בערימות מבריקות.

אולי כאן המקום להזכיר שלסוחרי השוק ישנו הווי משלהם, הכולל שפה פנימית, שזר לא יבין. החיים בשוק הולידו חכמת חיים, שאין שנייה לה. מעניין הוא אוסף הפתגמים העשיר הלקוח מתוך עולם השוק. מה פירוש הפתגם: חרצן קטן אחד של זית יכול לייצב דוכן שלם? כמובן, המשמעות היא שלכל אחד יש מקום וצורך בעולם.

והפתגם: אם נולדת זית אל תנסה להיות אבטיח משמעו, עליך להיות מודע ליכולות שלך, אל תנסה להיות מישהו אחר...

על אדם שהקדים את המאוחר, נוהגים לומר: עוד לפני שהיה לו מה למכור כבר קנה דוכן, ועל אדם שחי במנותק מן המציאות נוהגים לומר: צועק עגבניות! ולא רואה שכבר קנו את כולן. נתקדם בשוק העירקי, לכיוון המדרגות היורדות מטה. לשמאלן, נמצאת מסעדת עזורא המפורסמת, בה ניתן ליהנות מאוכל מקומי המבושל על פתיליות, ערב לחיך. נרד במדרגות ונמצא עצמנו מול רחבת החמארות (הסיבה שאנו יורדים היא שכאן הייתה מחצבה מימי בית שני). החמארות הם בתי קפה, בהם ניתן לשבת, לשחק שש-בש וקלפים ולשתות קפה.

נחצה את הרחבה, לכיוון המדרגות היורדות דרומה. לפני שנרד, נראה מסעדה נוספת, מסעדת צחקו, לא תאמינו אבל זוהי מסעדת גורמה, גם היא שייכת לאלי מזרחי, וקרויה עש אביו, צחקו מזרחי. נרד במדרגות אל הרחוב, שם נמצא מוסד ירושלמי ותיק, מסעדת רחמו, המתגאה בהכנת חומוס ירושלמי אוטנטי לפי המתכון הסודי של אמא. אצל רחמו אוכלים מרק קובה חמוסטה, קובה סלק, אורז עם שעועית, וכמובן חומוס, והכל על גבי פתיליות.

מרחמו נמשיך אל רחוב אגריפס, נפנה בו ימינה, מערבה. ברחוב אגריפס שוכנות כמה מהמסעדות הירושלמיות הוותיקות, סטקיית חצות (ממציאי המעורב הירושלמי), סטקיית סימה, ובסופו מסעדת אמא המגישה אוכל כורדי. נעבור את סטקיית סימה, ונפנה את מבטנו אחור, על קיר הבניין, נגלה ציור קיר מרהיב ביופיו.

ציור השוק ברחוב אגריפס נעשה על ידי קבוצת אמנים מהעיר ליון שבצרפת, המתמחה בציורי קיר. ציור זה הוא חלק מפרוייקט ציורי הקיר, אשר כולל שמונה ציורים ברחבי ירושלים. בציור זה מופיעות דמויות שונות מהשוק, כולל סוחרים אמיתיים שמצאו עצמם מתועדים על הקיר... הציור נראה כה אמיתי ומוחשי, עד שהגיעו לעיריית ירושלים מכתבים נזעמים הדורשים להסיר מיד את הארגזים המכערים את הציור.... ככלל, רוב הציורים שציירה קבוצת האמנים, הנקראת Cite De La Creation (עיר היצירה), עוסקים בירושלים, בעברה או בנושאים עתידיים, או אוטופיים. ציור זה נועד להמחיש למסתכל בו את ההווי בשוק מחנה יהודה, ללא ספק השוק הכי ירושלמי שיש!