דרך עולי הרגל בירושלים

כל המידע על דרך עולי הרגל בירושלים

דרך עולי הרגל שנפתחה לציבור בתחילת 2026 מאפשרת למבקרים בה ללכת על תוואי הרחוב של ירושלים של שלהי ימי בית המקדש השני. מסלול ההליכה מתחיל בבריכת השילוח ומסתיים בפינה הדרומית-מערבית של הכותל המערבי.

דברים שצריך לדעת

דרך עולי הרגל נמצאת בתוך הגן הלאומי “עיר דוד”, וביקור בה מחייב רכישת כרטיס כניסה לאתר.

יש אפשרות לטייל במקום באופן עצמאי, או כחלק מסיורים מודרכים.

זמן הסיור בדרך עולי הרגל הוא כשעה.

המסלול לא מונגש לעגלות ולכסאות גלגלים.

• למסלול הסיור בעיר דוד »

הערכה - כך נראתה דרך עולי הרגל בימי בית שני | הדמייה: שלום קוולר, עיר דוד

בריכת השילוח

הביקור מתחיל בבריכת השילוח, שהייתה חלק ממערכת המים של ירושלים כבר מאמצע תקופת בית המקדש הראשון. המלך חזקיהו מוזכר בתור מי שהורה על חציבת תעלה תת קרקעית שתכניס את מי מעיין הגיחון אל תוך חומות העיר, כדי להגן על מקור המים החשוב בתקופת המצור האשורי. בצידה הדרומי של הבריכה ניתן לראות קיר אבנים, זהו סכר שעצר את זרימת מי המעיין וזרימת הגיא המרכזי של ירושלים. הסכר נבנה ככל הנראה בתקופתם של יואש או אמציה.

בריכת השילוח, והסכר מימי בית ראשון | צילום: שי קדם

בתקופת בית המקדש השני הורחבה הבריכה, ככל הנראה בתקופתו של המלך הורדוס, וזו הפכה למוקד חשוב לעולי הרגל שביקשו להיטהר לפני העלייה לבית המקדש במהלך שלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות. בריכות השילוח מוזכרת גם במסורת הנוצרית, כאשר ישו מרפא בה עיוור בעזרת בוץ ומים.

בריכת השילוח ההרודיאנית התגלתה במקרה, כאשר הפינה הדרומית-מזרחית של המדרגות היורדות אליה נחשפה במהלך עבודות להסדרת קו ביוב. במשך שנים עמד רוב שטח הבריכה מתחת למטע שהיה שייך לכנסייה היוונית אורתודוכסית. לאחר שהשטח נקנה החלו חפירות ארכאולוגיות על מנת לחשוף את הבריכה כולה.

שמה של בריכת השילוח השתמר בשמו של הכפר הערבי סילואן.

מדרגות מתקופת בית שני שיורדות אל בריכת השילוח | צילום: שי קדם

עלייה בדרך עולי הרגל

מבריכת השילוח נלך צפונה, כאשר המצוק מימיננו והבריכה משמאלנו. לאחר עלייה של מספר מדרגות נוכל לבחור לפנות שמאלה כדי לעלות דרך תעלת הניקוז העתיקה (דרך זו הייתה פתוחה גם לפני שנת 2026), או לפנות אל הדרך הימנית שעולה בדרך עולי הרגל שנפתחה להליכה לאחרונה.

עם כניסתנו התחלת ההליכה נראה מצד ימין מיצג שמדמה את מראה הדרך לפני כ-2,000 שנים, אז זה היה רחוב שוקק חיים עם שוק. כאשר נלך ונראה לצידנו את שרידי החנויות נוכל לחזור בראש אל המיצג הזה, על מנת להבין איך זה היה נראה בעבר.

הצעת שחזור: ככה (אולי) נראו החנויות | צילום: שי קדם

ההליכה כולה נעשית היום מתחת לקרקע, אבל כאשר נבנתה הדרך היא הייתה מעלה הקרקע. במהלך השנים האזור התכסה בעפר, וכך קרה שבתי הכפר סילואן נבנו במהלך השנים מעל השרידים הארכאולוגים. במהלך חפירת הדרך נדרשו הארכאולוגים לבנות מנהרות בעזרת מהנדסים. גודל המנהרות שניתן היה לבנות הן שהגבילו את תחומי האזור הנחפר.

פעם זה היה רחוב מתחת לשמיים, היום מתחת לאדמה | צילום: שי קדם

הפודיום המדורג

באמצע הדרך נראה מצד ימין שלנו מבנה מדרגות אבן, שלא מוביל לשום מקום. בסביבתו של המבנה נמצאו הרבה ממצאים קטנים. לפי הארכאולוגים, הפודיום נבנה יחד עם הרחוב, אך לא ידוע מה הייתה מטרת בנייתו. על כן הועלו השערות שונות. הציעו שאולי עמד עליו פסל כלשהו, אך ההשערה הזאת נראית מוזרה בדרך שמוליכה לבית המקדש היהודי. אפשרות אחרת היא שעליה היה עולה אדם על מנת לכרוז הודעות לציבור.

הצעה אחרת מקשרת את המקום ל”אבן הטוען” שמוזכרת בתלמוד: “אבן טוען היתה בירושלים, כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם; זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה”( תלמוד בבלי, בבא מציעא, כח, ב). כלומר – המקום הזה היה מעין אבידות ומציאות של ימי העלייה לרגל. מי שאבד לו חפץ היה יכול להגיע ולטעון כדי לבקש אותו בחזרה.

”אבן הטוען”? הפודיום המדורג | צילום: שי קדם

תעלת הניקוז

ממול לפודיום המדורג נמצא שער עץ, באמצעותו אפשר לרדת עם מדרגות אל תעלת הניקוז הקדומה שנמצאת מתחת לרחוב. זהו מקטע מתוך תעלת הניקוז שנחשפה בשנת 2007, איתו אפשר היה לעלות ברגל מבריכת השילוח עד 2026 (אם בתחילת העלייה היינו בוחרים לעלות בדרך הימנית ולא השמאלית היינו מגיעות אל הנקודה הזאת).

תעלת הניקוז נבנתה מתחת לרחוב הראשי ודרכה זרמו מי גשם שהתנקזו מהעיר אל הגיא המרכזי של ירושלים, הוא העמק שעובר בין גבעת הר הבית לבין הגבעה המזרחית. לאורך הדרך ניתן לראות מדי פעם אבנים עם פתחי ניקוז דרכם זרמו המים מהרחוב אל התעלה.

בשנת 70 לספירה, אחרי שנחרב המקדש על ידי חייליו של המצביא הרומי טיטוס, ברחו חלק מהלוחמים היהודיים אל תעלות הניקוז. החיילים הרומים עקרו חלקים מהריצוף על מנת לחדור אל התעלות ולתפוס אותם. עדות לסיפור הזה אפשר לראות בחלקים מהדרך בה נעקר הריצוף. והוא מופיע אצל ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו: “ואחרי אשר המיתו הרומאים חלק האנשים היוצאים אליהם ואת שאריתם לקחו בשבי חקרו למצוא את המורדים המסתתרים במנהרות וקרעו את שכבת האדמה אשר על גבן ואת כל הנופלים בידם היכו לפי חרב”.

בתוך תעלת הניקוז התגלו עם השנים ממצאים מעניינים מתקופת המרד הגדול. בהם חרב בת כ-2,000 שנים שהשתמרה עם נדן עשוי מעור. פריט נוסף הוא פעמון זהב שהיה תפור על בגד של אדם רם מעלה, ונפל לו אל התעלה.

אל היציאה מדרך עולי הרגל

אפשר להמשיך ללכת בתוך תעלת הניקוז ולצאת אל דרך עולי הרגל חזרה בעוד כ-50 מטר, או להמשיך על הדרך העילית. עד שנגיע לפיצול בדרך עם אפשרות ליציאה ימינה או להמשיך בדרך התת קרקעית.

יציאה לחניון גבעתי ולעיר דוד: נגיע לנקודה בה אפשר לצאת מדרך עולי הרגל לצד ימין. הדרך הזו תוביל אותנו אל אתר החפירות הארכאולוגיות ב”חניון גבעתי”, בו התגלו במהלך השנים ממצאים מרתקים. מכאן אפשר לחזור אל מבואת הכניסה לאתר “עיר דוד”.

המשך בדרך עולי הרגל אל הכותל: כדי להמשיך פה נצטרך להציג כרטיס כניסה משולב עם אתר “הגן הארכאולוגי ירושלים” (מרכז דוידסון). אם נמשיך עם הדרך למעלה עוד מספר דקות נגיע אל הפינה הדרום-מערבית של הר הבית. משם נוכל להמשיך אל אתרי הגן הארכאולוגי הכוללים את העופל, מדרגות חולדה וקשת רובינסון.

במהלך העלייה נראה שאנחנו הולכים על עפר ולא על אבנים. בנקודה זו “איבדו” החופרים את הדרך עצמה. ייתכן שאבני הריצוף נשדדו ולכן לא נמצאו. אפשרות אחרת היא שהדרך פונה לכיוון מזרח על מנת להביא את עולי הרגל ישירות אל שערי חולדה, בכותל הדרומי של הר הבית.

היציאה מדרך הולכי הרגל אל הגן הארכאולוגי ירושלים | צילום: שי קדם

פרס בינלאומי למנהור

בשנת 2020 זכה פרויקט החפירות הארכאולוגיות בעיר דוד במקום הראשון בתחרות המנהור הבינלאומית שמקיים ארגון המנהור העולמי בכל שנה. החפירות באזור זה נתקלו בקושי מיוחד, בגלל שהן נעשות מתחת לרחובות ולבתים בהם עדיין חיים אנשים. לכן כל החפירה לוותה במהנדסים שבנו תמיכות וחיזוקים. בנימוקי הזכייה התייחסה ועדת הפרס לעובדה שמדובר בפרויקט ייחודי, שעושה שימוש ביצירתיות ובאמצעים פורצי דרך בתחום ההנדסה והארכיאולוגיה.

דרך עולי הרגל | צילום: קובי הראתי, עיר דוד

• למידע נוסף על ביקור בגן הלאומי “עיר דוד” » 
• למסלול סיור בעיר דוד »