מעיינות ברמת הגולן: לאורך דרך הפטרולים

בשולייה המערביים של רמת הגולן, לאורך דרך הפטרולים הישנה של הסורים, מסתתרים מעיינות שופעי מים וצל, גם בימות הקיץ. לפניכם כמה קטעי הליכה קצרים למעיינות ובריכות נסתרות, שביניהם עוברים בכמה נסיעות קצרות ברכב, וביחד הם מרכיבים מסלול חווייתי ומקסים, המתאים גם למשפחות

איך מגיעים

תחילת הטיול בשרידי המושבה משמר הירדן. נוסעים בכביש 91 מצומת מחניים לכיוון קיבוץ גדות, ושרידי המושבה נמצאים בסמוך לצומת גדות. 

תחילת המסלול: משמר הירדן

נתחיל את הטיול ליד שרידי המושבה משמר הירדן [1] – מהמקום שבו שכנה המושבה נותרו אנדרטה, כמה מבנים המשמשים כמחנה צבאי מעברו השני של הכביש, והדרך לגולן, שהייתה הרחוב הראשי במושבה. סיפורה של המושבה החל בשנת 1884 כשיהודי אמריקני בשם מרדכי לובובוסקי רכש במקום אדמות כדי להקים עליהן חווה כנהוג בארצות הברית. אחר כך נמכרו האדמות לדוד שוב, הבתים הראשונים נבנו ולאחר תלאות קמה משמר הירדן. התושבים נעזרו בחובבי ציון ובחברת יק"א, ואחרי מלחמת העולם הראשונה הגיעו מתיישבים נוספים למקום, בהם חיילים משוחררי הגדודים העבריים.

במלחמת העצמאות, החל מיוני 1948, תקפו הסורים את המושבה, ונהדפו באמצעים הדלים שעמדו לרשות התושבים. במתקפה השנייה הרעישו הסורים את המקום, חצו את הירדן, ולאחר קרבות קשים שהתחוללו מבית לבית, נפלה המושבה. רבים נפלו בקרב והנותרים נפלו בשבי. הסורים שהתבססו בראש הגשר שבצדו המערבי של הירדן לא הצליחו לבצע את תוכניתם ולהגיע לכביש של ראש-פינה, וגם צה"ל, חרף מאמציו, לא הצליח להדוף את הסורים מזרחה. רק עם חתימת הסכמי שביתת הנשק פינו הסורים את הנקודה, והאזור הפך לשטח מפורז עד למלחמת ששת הימים. שמה של המושבה ניתן אחר כך ליישוב חדש שקם באמצע הדרך ממחניים למושבה הישנה. היום, בתוך החורשה לצד הכביש, ניצב גלעד לזכרם של אנשי משמר הירדן.

ממשיכים צפונה, עד לגשר הפקק [2]. בזמן ייבוש החולה היה במקום סכר שחסם את מי הביצות במוצא הדרומי של עמק החולה. ב-30 באוקטובר 1957 פוצצו את הפקק, ואגם והביצות התרוקנו דרך התעלות דרומה. במקום הגשר שפוצץ הוקם גשר ביילי ושמו הוסב לגשר השן - ראשי תיבות של שביתת נשק, שהושגה באזור בסוף מלחמת העצמאות, אז גם נקבעו הגבולות הזמניים ואלו החזיקו עד למלחמת ששת הימים.

ממש לאחר מעבר הגשר מזרחה מתפצלת דרך עפר המסומנת בסימון אדום, שהופכת בהמשך לשביל להולכי רגל העולה אל עין ג'ילבון ואל בריכת הקצינים [3]. מי המעיין הניעו בעבר את טחנת הקמח ששרידיה נמצאים מתחת לרחבת הבריכה. היום יורדים ממנה המים בצינור אל השדות שבבקעה.

דרדרה

ממשיכים בכביש צפונה ובין סימני קילומטר 20-21 מפנה שלט יפה אל הישוב דרדרה [4] ששכן במקום. דרך הגישה מסודרת אך עדיין אינה מופיעה במפת סימון השבילים. הדרך עוברת מדרום לערוץ קטן, וליד האתר נבנה גשרון להולכי רגל המוביל אליו. מאז מלחמת העצאות נעלמו כל שרידי האתר. הצמחייה כיסתה את הדרך אליו ובחורף מנע הבוץ את הגישה למקום. סיפור המקום: מעברו המזרחי של אגם החולה נרכשו אדמות דרדרה בידי הקרן הקיימת. כשאגם החולה היה עדיין במיטבו, כיסה במימיו חלק גדול מבקעת החולה והרחיב את גבולותיו בחורף, נאחזו כאן לראשונה, סמוך לגבול עם סוריה, פלוגה מאנשי קיבוץ חולתה. הקשר למקום נוהל בעזרת סירות ששטו מיסוד המעלה לגדה המזריחת של האגם. במשך הזמן נבנתה דוברה רחבה ועליה העבירו ציוד ואף טרקטור ליושבים בדרדרה. ביולי 1947 הגיעיו למקום אנשי קיבוץ אייל.

עם פרוץ מלחמת העצמאות היה מצב הישוב הקטן והמנותק קשה. לאחר נפילת משמר הירדן לידי הסורים פשטו ממנו כוחות צהל על משלטי הסורים בסביבה. ב-16 ביולי הפגיזו הסורים את היישוב מכל הכיוונים. ביבשה נורתה אש מתותחים, ממרגמות ומכלי נשק אחרים, ומהאוויר הטילו שני מטוסי קרב פצצות. במקביל ניסו הסורים להסתער גם עם כוחול רגליים, על הישוב הקטן שמנה כשלושים איש, אך הסורים נהדפו. בתום הקרבות, נקבע האזור כשטח מפורז ואנשי הקיבוץ עזבו למקום חדש בשרון. את המקום תפס בשנת 1952 גרעין נח''ל, והוא נקרא אשמורה. משיובש האגם אפשר היה להגיע למקום גם בדרך היבשה, אבל אז הצלקחו תקריות עם הסורים. מאוחר יותר נעזב היישוב, והיום ניתן להבחין בשרידי המגדל והבניינים שנהרסו. במקום אנדרטה ושלט המספר על הקרב.

עין תינה – עין נוטרה

ממשיכים בכביש צפונה וחולפים על פני שמורת נחל שוח ועין נוטרה. על פי השילוט נפנה ימינה לדרך עפר המוליכה לבריכת מים של עין א-תינה [5]. הדרך מובילה כ-200 מטר עד לחורשת אקליפטוסים יפה שם נמצא בריכה עם מי המעיין. מהחורשה נלך בתוך המים במעלה הנחל. אפשר אפילו להגיע עד לראש המפל. שימו לב כי ישנו גם שביל בין השיחים ולא חייבים לעלות בתוך המים. בדרך לראש המפל נתקל בתחנת קמח ישנה שהשתמשה במי המעיין להפעלת טחנת קמח.

עין דיבשה דרבשיה

נמשיך צפונה, ובין קילומטר 24-25, מגיעים לדרך עפר, הפונה מהכביש מזרחה ומביאה אותנו לאחר כ-300 מטר לטחנת הקמח דרבשיה [6] עין דבשה. לפני שנים שוקמה הטחנה בידי בן קיבוץ גונן, פעלה שוב אך הוזנחה. אפשר לחצות את פלג המים ולהיכנס למבנה, להציץ אל אמת המים ואל הפינה היפה המכוסה בגפן ופטל קדוש. נעבור מעבר לאמת המים ובתוך המעבר בשיחים ונגיע לזרימת המים עצמה. אפשר לעלות במעלה המדרון עד למקור המעיין.

עין מימון

נמשיך עוד צפונה עד לצומת של קיבוץ גונן. נפנה עם הכביש מזרחה, ולאחר טיפוס קצר של כ-50 מטר נפנה ב"ברך" של הכביש דרומה אל דרך עפר בסימון שבילים כחול (מתאימה לכל רכב). נמשיך בדרך בזהירות עד לפיצול הדרכים, נעקוב אחר הסימון הכחול במעלה הגולן ולאחר כ-1 ק"מ נגיע לאפיק ואדי אל-קצב. נעלה עם הדרך מעט דרומה, ונפנה מערבה בשביל מעט רטוב היורד אל בריכה [7] המרכזת מים מקבוצת מעיינות שבאזור. מכאן נמשיך במעלה הדרך המסומנת בכחול אל קבוצת מעיינות נוספת שנמצאת בתוך חורשת עצים - עינות מימון.
 

חוות דעת על מעיינות ברמת הגולן: לאורך דרך הפטרולים

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...