מערת התאומים ונחל המערה

איך מטיילים

נחל המערה מציע מספר חלופות לטיול:

• מסלול שאורכו כ-7 ק"מ ומשכו 4-6 שעות: מסלול לא קשה להליכה, המתאים למשפחות. המסלול המלא אינו מעגלי ויש להשאיר רכב בסוף המסלול, כמתואר מטה.

• מסלול קצר יותר - אורכו כ-3 ק"מ: מסלול מעגלי שמתאים למשפחות, וכולל ביקור בחרבת בית עיטאב ועין חוד. הביקור במערת התאומים נעשה בנפרד.

המסלולים מרהיבים ביופיים כל השנה, אך בחודשי החורף (נובמבר-מרץ) מערת התאומים סגורה כדי להגן על העטלפים המתגוררים בה וישנים את שנת החורף.

שימו לב: יש להצטייד לפחות ב-3 ליטר מים לאדם, כובע, קרם שיזוף ופנס חובה.

איך מגיעים

מכביש 38 פונים בכניסה הצפונית לבית שמש מזרחה לכביש 3855 בעקבות השילוט לעבר אזור התעשייה. עוברים את בית שמש וממשיכים עד לפניה שמאלה לעבר נס הרים ובר גיורא [1] (שימו לב לשילוט). אם אתם מגיעים בשני רכבים, בנקודה זו כדאי לעבור להנחיות להשארת הרכב השני טרם שפונים).

מצומת זה פונים ומתחילים לטפס עם הכביש (3866). לאחר כ-9 ק"מ רואים מצד ימין שלט המפנה לעבר חרבת בית עיטאב עם סימון שבילים כחול עליו. אם פספסתם, תגיעו לאחר 300 מטר, בצד שמאל של הדרך תחנת מידע של רשות הטבע והגנים [3]. ניתן לחנות את הרכב או בתחנת המידע או בסמוך לבית הקברות (300 מטרים הבדל).

שימו לב כי גם ללא רכב שני ניתן לעשות את המסלול במלא אורכו ולהסתייע במונית מבית שמש או בטרמפ כדרך חזרה למכונית בתחילת המסלול.

השארת רכב שני
את הרכב השני משאירים בסוף דרך העפר [10] , שהכניסה אליה חצי קילומטר דרומית למושב זנוח על כביש 3855. חצי קילומטר לאחר הפניה לדרך העפר [2] ישנה רחבת עפר גדולה בה נחנה את הרכב.

לעבר חרבת בית עיטאב – נקודה שווה לקפה בשטח

אם חנינו בחניון של מרכז המידע [3] , נצעד כ-300 מטר בחזרה (מערבה) עם הכביש עד שנגיע לתחילת המסלול המסומן בסימון שבילים אדום, המתחיל במקום בו ישנה פניה לבית העלמין האזורי (בצד הדרומי של הכביש) עם שלט המפנה לחרבת בית עיטאב המסומן דווקא בסימון שבילים כחול.

מצידו הימני של בית הקברות, מתחילה דרך עפר בסימון שבילים אדום. נצעד עמה בינות למטעים, חורש נטוע המורכב בעיקר מאורנים, וחורש טבעי ים תיכוני המורכב מעצי אלון, אלה וחרוב. מולנו נפרש נוף האופייני להרי יהודה. בדרך נגיע לפיצול שבילים עם שביל בסימון שחור.

לא משנה באיזו אפשרות נבחר, לאחר כק"מ וחצי נגיע לעין בית עתאב [2] הנקרא בערבית עין חוד (מעין השוקת). זהו מעיין הנובע בתוך מבנה אבן קטן, אותו עוטפים עצי בוסתן המורכבים בעיקר משקדים וזיתים. בצד המבנה ישורת קטנה אליה ניתן לרדת בחמש מדרגות.

אם נתקדם מבית האבן, במעלה המדרגות נגיע לפיר נוסף אשר קרקעיתו היא חלק מנביעת המעיין. מאזור הפיר יוצא מהשביל הראשי שביל עפר קצר ולא מסומן ימינה (מערבה) בעליה מתונה לעבר מדרגות שסביבן טראסות עם עצי זית ותאנה. בראש המדרגות ישנה מערת קולומבריום עם כשלושים כוכים אשר שימשו לגידול יונים. מהמערה מסתעפת מחילה ארוכה בת 85 מטר שניתן להתקדם בה בהליכה שפופה.

לא ידוע למה שימשה המחילה. הפתח נראה קטן בתחילה, אך המערה רחבה ועל פי רוב אפשר ללכת בה ללא צורך להתכופף. רגע לפני שאתם ממשיכים לצעוד בשביל, תוכלו לעצור להפסקת קפה בצל עצי הבוסתן.

נחזור לשביל האדום ונטפס בינות לעצי הבוסתן לעבר חורבות הכפר הערבי בית עיתאב שבראשו חרבת בית עיתאב [6], מבצר עתיק ששרידיו עוד בתקופה הצלבנית (המאה ה-12 לספירה). המבצר שוכן בנקודה אסטרטגית הצופה על כל האזור, וממוקמת בקו פרשת המים בין נחל דולב מצפון לנחל המערה מדרום. בתקופות מאוחרות יותר שכן באזור כפר ערבי בשם בית עיתאב.

תושבי הכפר שיקמו במאה ה- 19 את המבצר, והשרידים שאנו רואים היום בחורבה, רובם מתקופה זו. כפי שניתן לראות בדרך העולה אל המבצר, הכפר התבסס על חקלאות מסורתית המבוססת על טראסות בהר בהם בוסתנים מושקים במי גשמים (חקלאות בעל) ובמי מעיינות (חקלאות שלחין), וכן על רעיית צאן ועיזים. בשנת 1948 בימים 20-21 באוקטובר, ערך צהל את מבצע ההר בו הורחב הפרוזדור הצר והבלתי בטוח לירושלים לצד דרום מערב. במהלך המבצע כבש צהל את הכפר דיר אלהווא (נס הרים של היום) ואת הכפר המדובר, בית עיתאב.

מראש המבצר ישנו נוף מרשים לעבר הרי ירושלים והרי חברון במזרח ובדרום, ולעבר מישור החוף והשפלה במערב. בימים עם ראות טובה ניתן לראות את קו החוף ואת בית שמש בתווך. השביל עובר בתוך המבצר העתיק ומומלץ לשוטט בינות לחורבות הנותנות לנו תחושה על גודלו של מבצר זה. יש לנקוט בהירות רבה לאור הבורות הפעורים בשטח.

מסלול מעגלי או עד למערת התאומים

מכאן ניתן לבחור לשוב במסלול מעגלי.

חלופה אחת הינה לרדת בחזרה בשביל האדום לעבר עין בית עיתאב ובדרך נפגוש את הסימון השחור. בוחרים את המסלול בו לא בחרנו בדרכנו הלוך (אדום או שחור).

אפשרות נוספת למסלול מעגלי - מהתצפית של חבת בית עיטאב, להמשיך עם השביל האדום עוד קצת . כ-100 מטר לאחר הירידה מהמבצר נראה חיבור של השביל האדום עם שביל כחול. השביל הכחול חוזר לנקודה בה חונה הרכב.

שימו לב שבסוף המסלול ישנו תאור למסלול מעגלי למערת התאומים.

לאלו הממשיכים במורד הנחל עד למערת התאומים: 
לאחר הביקור במבצר ואולי אף ארוחת בוקר טובה באוויר ההרים המרענן, נמשיך ללכת עם השביל האדום. שימו לב למערות הרבות הפעורות בצידו המערבי של המבצר בצד ימין של השביל, רובן המכריע מערות קבורה מסוגים שונים, מערות בנויות ומערות חצובות, כאלו עם עיטורים וכאלו ללא.

אנו נמשיך עם השביל האדום במורד השלוחה. במהלך ההליכה הנינוחה נראה מסביבנו צומח מגוון בשלל צבעי פריחה, בהתאם לחודש בשנה. בסוף החורף ובתחילת האביב נראה כלניות נוריות ורקפות רבות ואילו לקראת סוף האביב נראה את עמוד הפריחה של החוטמית הזיפנית, את הלוטם המרווני והלוטם השעיר, את הסירה הקוצנית, את דם המכבים, את הגזר הקיפח, עכנאי יהודה, בוצין מפורץ, חרחבינה מכחילה, אזוב מצוי, קיפודן מצוי ועוד ועוד...

לאחר כ-800 מטר השביל האדום עוזב את דרך העפר ומתחיל לרדת שמאלה, לעבר נחל המערה. באמצע הירידה נעזוב את השביל ונצעד מזרחה על קו הגובה כדי לחפש את עין סופלה [8].

עין סופלה

לאחר הליכה של כ-50 מטר, במקום בו עובר מעל לשביל המאולתר בו אנו הולכים קו המתח עליון, נראה עץ אלון ענק הצומח מעל לנקיק קטן בין שני סלעים גדולים, מעליהם סלע נוסף. בינות לסלעים ושורשי העץ נובע עין סופלה. שימו לב כי במהלך החיפוש אחר המעיין נראה סימנים רבים וישנים של השביל האדום, שבעבר עבר בנתיב זה.

עין סופלה, שבעבר השקה כפר ערבי קטן בשם אל סופלה (הנמוך), אשר שכן באוכף נמוך בין שתי גבעות ונעזב גם הוא בשנת 1948. לאמיצים ולרזים במיוחד שיעזרו בפנס, ניתן להיכנס מבעד לפתח הקטן, ותוך התלכלכות בבוץ להיכנס למערה תת קרקעית שבה נובע המעיין.

מציאת המעיין אינה פשוטה ואם לאחר 10 דקות חיפושים לא מצאתם את המעיין, ותרו והמשיכו בירידה עם השביל האדום לעבר נחל המערה. בנחל מתחבר השביל האדום עם השביל הירוק שזה מכבר מתפתל לו בתוך הנחל.

לאחר כ-300 מטר, מתפצל השביל האדום שוב שמאלה לעבר אפיק הנחל בעוד השביל הירוק מטפס על הגדה הימנית. שימו לב כי פיצול זה לא מסומן טוב, ואם אתם מתחילים לטפס לגדה הימנית עליכם לחזור כדי למצוא היכן מתפצל השביל האדום בו נמשיך את הטיול.

מכאן ולאורך 3 הקילומטר הבאים, עובר השביל האדום בתוך סבך מרשים ונעים במיוחד של עצי אלון מצוי, קטלב ובר זית הצומחים פרא באפיק הנחל. לא פעם נשמע בעלי חיים שונים בורחים בינות לשיחים מבלי שתהייה לנו ההזדמנות לחזות בהם. על העצים מטפסים אספרג החורש, קיסוסית קוצנית וזלזלת הקנוקנות. מפעם לפעם, בעת ההליכה, מגיעים למשטחי סלע גדולים שהמים שחקו, נראה כי אלו מגלשות לא רעות בכלל ולפעמים הדרך הטובה ביותר לעבור אותם היא בהחלקה על הישבן כלפי מטה.

במהלך ההליכה, מומלץ לעצור עצירות ביניים ולהרגיש את הטבע סביבנו נושם. אם נהייה בשקט נוכל לשמוע את ציוץ הציפורים מפלח את האוויר כמנגינה נעימה.

לאחר שלושת הקילומטרים תתגלה בצד ימין של הנחל מערת התאומים [9].

מערת התאומים

מערוץ הנחל מוביל שביל קצר אל מערת התאומים. המערה היא מערת נטיפים מרשימה שנוצרה בעקבות המסת המים את הגיר. הדבר קורה בתהליך כימי פשוט שנקראת קארסט, ומכאן השם מערה קארסטית. במערה כזו ישנן תופעות יפיפיות הנקראות בעברית נטיפים וזקיפים.

מדובר בסלע הנוצר עם טפטוף המים מתקרת המערה כלפי מטה. כל טיפה משאירה אחריה קמצוץ זעיר של סידן אשר במהלך אלפי שנים יוצר נטיף. באותו הזמן על הרצפה גדל והולך לו זקיף. ללא הפרעה, לאחר אלפי שנים יכולים הנטיפים והזקיפים להתחבר לעמוד מרשים. מספר עמודים כאלו ניתן לראות במערה עצמה. יש לציין כי נגיעת יד אדם, שהיא שמנונית מטבעה הורסת את התהליך הממושך. 

הכניסה למערת התאומים סגורה בחודשים נובמבר עד מרץ מאחר ובמערה מתגוררים ארבעה סוגי עטלפים. העטלפים הם יונקים שבמהלך השנים סיגלו לעצמם קרום בין הגפיים הקדמיות המאפשר להם לעוף. בארץ ישנם 31 מיני עטלפים, 30 מינים של עטלפי חרקים (שם שניתן להם בעקבות המזון העיקרי שלהם), ומין נוסף של עטלף פירות.

לעטלפים חוש שמיעה מפותח והם מנווטים את דרכן בחשכת המערה בעזרת גלי קול שהם מייצרים, כאשר גלי הקול הללו, שאנו כבני אדם לא יכולים לשמוע, פוגעים בחפצים שונים, נוצר הד שהעטלפים מסוגלים לשמוע ולנווט בעזרתו. במערת התאומים חיים כאמור, ארבעה מיני עטלפים: עטלף הפרי המצוי וכן נשפון דק אוזן, אפלול מצוי ופרסף גמדי, שלושת האחרונים עטלפי חרקים.

בחודשי החורף, ממעטים העטלפים בפעילות והם מתבססים על מעט מאוד אנרגיה כמקור חיים. הכניסה למערה בחודשי החורף מעירה אותם ומסכנת את חייהם שכן, כשהם מתעוררים עולה מייד טמפרטורת גופם וכך הם שורפים את האנרגיה שצברו כדי לעבור את החורף בשלום.

כדי להיכנס למערה ולגלות את תוכנה, יש להצטייד בפנסים. רשות הטבע והגנים הסדירה בתוך המערה מעקה שניתן להיעזר בו ואין לעבור אותו. בהליכה יקיפו אותנו הלחות, קולות טפטוף המים והנטיפים והזקיפים שכולם משרים אווירה קסומה. לאחר הירידה נגיע לחלל המערה הגדול בו נוכל להתרשם מנטיפים והזקיפים.

אגדה מספרת ש...
תושבי הכפרים הערביים ששכנו באזור פחדו להיכנס למערה בגלל השד הנורא ששכן בה. יום אחד החליט צעיר בשם סעיד להראות לכולם את אומץ ליבו. הוא נכנס למערה עד סופה, לא מצא שום שד וצחק על פחדם של חבריו. כדי להוכיח שהיה במערה החליט לתקוע יתד בקצה שלהם, שאותו יוכלו למצוא המפקפקים באומץ ליבו.

תקע אחמד את היתד באדמה, ומבלי לשים לב העביר אותה גם דרך גלימתו. כשהחל לצאת החוצה הרגיש סעיד כי הנה השד האיום תפס אותו. הוא ניסה לרוץ אך לא יכול היה להתקדם. רגליו הכשילו אותו ומרוב פחד הוא התאבן בו במקום. מאז ניתן לראות את הסלע בדמותו אי שם בסוף המערה.

מהחלל הגדול מטפס גרם מדרגות נוסף שלצידו מעקה אל מעין המערה שנשפך לתוך בריכת מים חצובה. האגדה מספרת על אישה עקרה שהגיע הנה ושתתה ממי המעיין הנובע בתחתית המערה ומאוחר יותר ילדה לפתע תאומים. מכאן שמה של המערה מערת התאומים. עד היום אנשים רבים שותים כמה טיפות ממי המעיין בתקווה. ומה איתכם?

המערה עצמה בנויה מחללים נוספים, אך שימו לב הם עמוקים מאוד ומסוכנים ואין לטייל בהם.

לאחר הביקור במערה נחזור אל השביל האדום ונרד עוד כ-500 מטרים במורד הנחל עד שנגיע למגרש העפר שבו השארנו את המכונית השנייה [10].

לאלו שלא עשו את המסלול כולו, ורוצים לראות רק את המערה, ניתן לחנות את הרכב בחניון העפר [10] ולעשות מסלול מעגלי קצר (הלוך ושוב) למערה התאומים.