כל המידע על מסעד לבארי: פריחה בצפון הנגב

🎧 יש לנו פודקאסט מיוחד על הנגב המערבי! האזינו >>

הדרך אל המסלול

נוסעים דרומה בכביש החוף (כביש 4). עוברים את אשדוד ואשקלון וממשיכים עד צומת יד מרדכי, שליד קיבוץ יד מרדכי. בצומת פונים שמאלה וממשיכים עם כביש 34 עד צומת גבים. בצומת פונים מערבה (ימינה) לכביש 232 וממשיכים איתו. סמוך לקיבוץ מפלסים נראה פנייה ימינה לבית שביתת הנשק ולתצפית על שם אל"מ נביה מרעי. נמשיך בעקבות השילוט לעבר התצפית.

  • הידעתם? קיבוץ יד מרדכי נקרא על שם מרדכי אנילביץ', מפקד מרד גטו ורשה. במלחמת העצמאות התקיים במקום קרב קשה מאוד מול הצבא המצרי.

תצפית על שם אל"מ נביה מרעי
אל"מ נביה מרעי נהרג באירועי המנהרה ב-1996, והוא הקצין הדרוזי הבכיר ביותר שנהרג עד היום בצה"ל. התצפית יפה ומומלצת מאוד, ובסביבותיה ישנם מספר אתרים נוספים שבהם כדאי לבקר:

  • אתר להנצחת פעילות גדוד הצנחנים 890: שם תוכלו למצוא תצפית מודרכת לאזור פעולת התגמול חץ שחור משנות החמישים, כמו גם פעולות נוספות.

  • חניון קק"ל: נמצא בסמוך, והוא מקום טוב לארוחת הבוקר. בבית שליד שולחנות הפיקניק יושבו סיכסוכים עם המצרים בפיקוח האו"ם בשנות החמישים והשישים.

  • מאגר המים של חברת מקורות: לפני שאתם חוזרים לכביש לבארי, המשיכו עוד קצת מערבה בדרך העפר בעקבות השילוט, עד למאגר המים. מאגר זה משמש לאכסון מי קולחין מטוהרים, המגיעים ממפעלי הטיהור באזור המרכז (מפעל השפדן) ונאגרים לקראת תקופת הקיץ, אז משתמשים בהם להשקייה.

לאחר הביקור בתצפית ובבית שביתת הנשק, נפנה ימינה בחזרה לכביש 232. ניסע עימו דרומה כ-5 ק"מ נוספים עד לצומת סעד [1]. בצומת זה נפנה שמאלה. בין סוף ינואר ועד תחילת מרץ, בחורשה קטנה שמדרום לצומת פורחים מרבדי כלניות מדהימים. מומלץ מאוד לעצור בצד הכביש (בזהירות), וליהנות מטיול קצר בין הכלניות האדומות.

לאחר ההתרשמות הראשונה מהפריחה העזה, נמשיך עם הכביש, ולאחר כ-500 מטר נפנה ימינה לעבר קיבוץ בארי. לאחר 5 ק"מ נגיע לכניסה לקיבוץ בארי [2] (על שם ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה לפני קום המדינה, שכינויו העברי היה בארי). בכניסה לקיבוץ ישנו שלט המפנה לשמורת הטבע מכתש בארי (שביל רכב בסימון שבילים ירוק), פונים וממשיכים בשביל העפר כ-1 ק"מ עד למגרש החנייה [3], שם משאירים את הרכב.

בתרונות בארי

נתחיל מצפון בארי בתצפית על האזור ממצפור יונתן ורמולן. זהו חניון קסום ליד צומת סעד עם שבילים מונגשים ושולחנות פיקניק להתחיל בו את הבוקר. כמובן שתמצאו כאן בעונה פריחת כלניות מהממת ובתקופת פסטיבל דרום אדום יוצא סיור מודרך חינם ע"י קק"ל מחניון ורמולן- יער בארי ודרך השישה. סיור רכוב שמעבר לנופים השונים שתעברו, תשמעו בו גם סקירה על ההתיישבות, החקלאות והבטחון באזור.

בחלקו הדרומי של יער בארי תוכלו לחנות בחניון חרבת מדור- בו תמצאו מרבדי פריחה, שביל דרך מתקני המים, באר, גבים ואת נחל גרר. בתקופת הפסטיבל, יוצא מחניון רעים טיול רגלי בהדרכת קק"ל חינם ביער בארי- חניון רעים "דרך מתקני המים". מסלול ייחודי בו תלמדו על שיטות איסוף, אגירה ושינוע של מים, תסיירו בחורשה ותצפו בנוף עוצר הנשימה על מצוקי נחל גרר.

בכניסה לקיבוץ תמצאו את חנות האופניים לה מדווש בה תוכלו לשכור אופניים בתקופת הפסטיבל (או להביא אתכם מהבית). לצאת למסלולי רכיבה משפחתיים ברמות שונות וסינגל אחד כיפי לרוכבים מקצועיים. תוכלו בחנות לה מדווש לעלות על מסלול חדש ואטרקטיבי לקארטינג פדלים לילדים ולצאת לניווט עצמאי ברגל, באופניים או ברכב עם ערכות ניווט בנקודות הכי מעניינות בשטח באזור בארי.

האזינו לפודקאסט “על הדרך” המספר על יישובי הנגב המערבי:

 

מכתש בארי

ממגרש החנייה הקטן נרד בשביל שחור עד למרכז המכתש בו עובר שביל בסימון שבילים כחול [4] המכתש נקרא בגלל צורת הקדרה שיצר נחל סחף (ואדי נח'אביר) בגבעות מסביב. הוא אינו מכתש במלוא מובן המילה, משום שצורת היווצרותו שונה מזו של המכתשים בנגב, אבל הצורה בהחלט מזכירה אותם. באיזור המכתש שוכנים בעלי חיים רבים ובייחוד צבאים, כוחים (הלטאה הגדולה בארץ) וצבים מצויים (זהו המקום הדרומי ביותר בעולם שבו ניתן לראות את המין הזה!). אבל יותר מבעלי החיים אפשר לראות כאן פריחה נהדרת, בייחוד של כלניות, אירוס מצוי ועירית גדולה. באביב תהנו מפריחתם של סחלב קדוש ודבורנית.

מכאן ניתן לחזור לרכב או להמשיך רגלית למסלול הליכה של 3 ק"מ עד לנח'אביר [7] או למפעל הגופרית [1] (המסלול אינו מעגלי, ולכן יש לשלוח רכב נוסף לאיסוף לאחד משני המקומות הללו).

  • לאלו שבוחרים לחזור לרכב ולהמשיך בנסיעה: ממגרש החנייה יש לחזור בנסיעה לכניסה לישוב בארי, ובעזרת דרך טובה המסומנת בסימון שבילים אדום לעקוף את הקיבוץ מצפון. לאחר כ-2 ק"מ תגיעו לפניה ימינה [6] לדרך המסומנת בסימון שבילים שחור. לאחר נסיעה של כ-1.5 ק"מ תגיעו למבני נח'אביר (בארי הישנה).
  • לאלו שבוחרים להמשיך ברגל: יורדים עם השביל הכחול לתוך המכתש, ממשיכים איתו עד שפוגשים את השביל הכחול שחוצה את המכתש ממזרח למערב. עולים על השביל הכחול והולכים לכיוון מערב, עם השביל שצמוד לנחל סחף. לאחר שיוצאים מן המכתש, ממשיכים עם השביל הכחול עוד כ-2 ק"מ עד שמגיעים לנח'אביר [7].

נח'אביר

כשעלה קיבוץ בארי לראשונה לקרקע במוצאי יום כיפור תש"ז, אוקטובר 1946, ביחד עם עשר נקודות ישוב נוספות בנגב, הוא הוקם כאן בנח'אביר, 2 ק"מ מערבית למיקומו הנוכחי. בזמן מלחמת העצמאות הופצץ המקום קשות עי המצרים ותושביו הסתתרו בבונקרים חודשים. אחרי המלחמה עבר הקיבוץ למקומו הנוכחי ובנח'אביר נותרו בית הבטחון, ברכת המים ואנדרטה לזכר ההתישבות ב-1946.

גם לאלו שבאו ברכב, מומלץ להשאירו כאן, ולהנות ממסלול רגלי שאורכו 7 ק"מ שיחזיר אתכן למכונית.

לאחר הביקור בנאחביר, נמשיך עם השביל השחור כ-800 מטר לכיוון מערב עד שמגיעים לפיצול דרכים [8] צפונה (ימינה) דרך המסומנת בסימון שבילים ירוק, ודרומה (שמאלה) דרך בסימון שבילים שחור. להולכים רגלית מומלץ להמשיך עם השביל הירוק (מסלול ארוך יותר) הנוסעים ברכב, יפנו שמאלה לעבר המסלול השחור שהינו מסלול קצר יותר ומוביל ישירות לבית החרושת לגופרית [11].

אם אתם הולכים ברגל ובחרתם להמשיך עם השביל הירוק צפונה מגיעים אחרי 500 מטר לפניה שמאלה לשביל עם סימון שבילים אדום [9]. פונים עם שביל זה שממשיך בתוך נחל סחף (שבו הלכנו קודם) עד שהוא מגיע כעבור כ-1 ק"מ לבוסתן [10].

באזור הבוסתן נוכל להבחין בעצי שקמה עצומי מימדים עם שלט הסבר מענין (אפשר לאכול את הפרות אם מוצאים אותם על העץ), סברס (צבר), עצי תאנה, דקל וחורשת אקליפטוסים עם צל נהדר. כנראה שבעבר היה המקום חלקת אדמה של איכר ערבי.

מהבוסתן נפנה שמאלה (דרומה) בשביל עם סימון שבילים כחול דרך חורשה עד לבית החרושת לגופרית [11].

בית החרושת לגופרית

בית החרושת הנטוש הזה הוקם בשנת 1933 עי הגיאולוג הבריטי ויליאמס שגילה כאן מרבצי גופרית בזמן מלחמת העולם הראשונה. הגופרית נוצרת באגמים רדודים של מים מתוקים באקלים חם. נראה שבעבר היה באיזור זה אגם מסוג זה. הבריטים העסיקו במקום (ובמכרות הגופרית שממזרח לו) ערבים מעזה והם כרו כאן 10,000 טונות של גופרית עד שבשנת 1946 המרבץ התמצה, אז ננטש המפעל. אפשר להסתובב בין שרידי בית החרושת. מומלץ לשים לב לבאר המאוד עמוקה שנמצאת מאחוריו ושסיפקה למפעל מים בעת פעולתו.

לאלו שהשאירו את הרכב בנאחביר, נחזור לרכב עם השביל הכחול הממשיך מזרחה דרך המחצבות הנטושות, במרבצי הגופרית ועד לדרך העפר המסומנת בסימון שבילים שחור [12]. נפנה שמאלה בדרך העפר ונלך בה כ-1 ק"מ עד שנגיע לרכב שחונה בנאחביר [7]. במהלך ההליכה ניתן להבחין במחפורות שהקימו הבריטים כשחששו הגרמנים יכבשו את ארץ ישראל במלחמת העולם השניה, מכיוון דרום (לפני הקרב באל-עלמיין).

עוד באזור

בין בארי לסעד, התיישב בשנת 1943 קיבוץ בארות יצחק. הקיבוץ שהוקם על ידי גרעין של חלוצים דתיים ממרכז אירופה, היה הראשון שהוקם בנגב הצפוני. הקיבוץ נקרא על שם הרב יצחק ניסנבוים שנספה בגטו ורשה. הקיבוץ הותקף פעמים רבות על ידי הצבא המצרי בזמן מלחמת העצמאות, ואף על פי שעמד בהתקפות, נהרס כמעט עד היסוד. במתקפה האחרונה פגעו המצרים במגדל המים, וכל המים הציפו את שוחות המגננה והרטיבו את הנשק והתחמושת. למרות המצב הקשה הוכרע הקרב תודות ליחידת הג'יפים של חטיבת הנגב אשר הגיעה בתגובה לקריאות העזרה בקשר של אנשי הקיבוץ.

כיום נשאר מגדל המים עומד על תילו.

הגעה למגדל [14] היא בדרך עפר היוצאת מערבה מהקילומטר ה-44 בכביש 232 [12]. מדרך העפר בה נסענו ישנו שביל בסימון שבילים ירוק המתחיל מעט צפונה למגדל המים. בדרך עפר זאת נוסעים עד שמגיעים לצומת טי [13], שבה פונים ימינה, וממשיכים כ-2 ק"מ, עד שרואים את מגדל המים [14].

והנה עוד כמה דברים שתאהבו באזור: