כל המידע על סיור ברמלה: מסלול שיראה לכם את העיר ההיסטורית

סיור בשוק רמלה על שלל ריחותיו וצבעיו כמו מעביר אותנו לתקופה אחרת, קסומה ומיוחדת. הסיור בעיר מעגלי, נמשך כ-3-4 שעות ומתאים לכל המשפחה או כטיול רומנטי לזוגות. השתדלו לתכנן את מועד הטיול בהתאם לשעות הפתיחה המופיעות בתיאור של כל אתר. ביום רביעי יחכה לכם גם שוק רמלה הנייד.

איך מגיעים

נוסעים בכביש תל אביב-ירושלים הישן (כביש 44), שמוביל אותנו לרחובה הראשי של רמלה – שדרות הרצל. משם נמשיך לפינת רחוב דני מס עם שדרות חיים וייצמן, שם נחנה את הרכב ונמצא את הנקודה הראשונה בסיור: המסגד והמגדל הלבן. מומלץ לעשות את כל המסלול ברגל כדי לספוג מאופייה של רמלה, אך המתקשים בהליכה יוכלו לעבור ברכב בבין הנקודות השונות.

מעט היסטוריה

רַמְלָה (בערבית الرملة) נוסדה בראשית המאה השמינית בידי מושל ג'נד פלסטין, סלימאן אבן עבד אל מלכ מבית אומיה, שנעשה לאחר מכן לח'ליף. היא שימשה כעיר הבירה של ג'נד פלסטין (מרכז ודרום ארץ ישראל) בתקופה הערבית. מקור שם העיר מדינת אל רמלה, שתרגומו עיר החולות (مدينة ألرملة), משום שנבנתה על דיונות חול.

מרחב לוד-רמלה היה צומת דרכים מרכזי בארץ ישראל כבר בעת העתיקה. לצומת היה תפקיד חשוב ברשת הדרכים הבינלאומית במזרח התיכון וכן בזו של ארץ ישראל. במרחב לוד-רמלה עברו הסעיפים השונים של הדרך שהוליכה ממצרים לאנטוליה, סוריה ומסופוטמיה. סעיף מרכזי של דרך זו עבר בלוד, ומאוחר יותר ברמלה, ושם הצטלב עם ציר הרוחב החשוב ביותר בארץ ישראל – הציר ממישור החוף לירושלים והרי יהודה ומשם מזרחה לעבר הירדן.

מרחב לוד-רמלה מצטיין בנגישות גבוהה מכל הכיוונים. המרחקים מלוד, ומאוחר יותר מרמלה, לערים מרכזיות אחרות בארץ קצרים יחסית. נתונים אלה הקנו למרחב חשיבות הן כאזור מעבר והן כאזור מפגש, ששינוע סחורות ממנו, אליו ובתוכו הפכו אותו למוקד מסחרי רב ערך. לרמלה אכן היה תפקיד רב ערך הן כמרכז סחר בינלאומי והן במסחר האזורי והמקומי. העורף הכפרי על מוצריו המגוונים, הנגישות הגבוהה, הקרבה למרכזים אחרים בארץ ומערך הדרכים הבינלאומיות והארציות שחצו את המרחב, והפוטנציאל המסחרי שלו היו, קרוב לוודאי, הסיבות לייסוד בירת ג'נד פלסטין דווקא ברמלה.

בספרות המקצועית מצויינת לרוב 716 כשנת ייסודה של רמלה. מאחר שסלימאן נתמנה לח'ליף ועבר לדמשק בשנת 715, ברור שהעיר נוסדה קודם לכן, אך אין כל ידיעה על שנת הייסוד המדוייקת. מייסד רמלה בנה אותה בפאר רב: היא עלתה בגודלה על ערים אחרות שנוסדו בידי בני משפחתו והייתה מהגדולות בערי סוריה רבתי כולה. היא נבנתה, ככל הנראה, על סמך תכנון מדויק שהסתמך על הדגם הרומי הקלאסי: רחובות ישרים ורחבים, החוצים זה את זה בזווית ישרה. במרכזה עמדו מבני הציבור המרכזיים. שני רחובות ראשיים, ניצבים זה לזה, חילקו אותה לארבעה חלקים עיקריים, וברחובות אלה פעלו שווקים מגוונים ועשירים בסחורה. בין חומותיה פעל מרכז כלכלי, שהתאפיין בפעילות נמרצת בתחומי החקלאות, התעשייה, המלאכה, הסחר הבינלאומי והקנייה והמכירה בשווקיה ההומים. כאן טחנו את החיטה מהסביבה לקמח ששימעו יצא למרחוק. שמן זית יוצר ברמלה ויוצא ממנה כבר במאה השמינית. הסבון הרמלאי נחשב בין מוצרי הייצוא המעולים של ארץ ישראל, לצד תאני רמלה המיובשות שנודעו בטיבן, והחרוב, הן בצורתו הטבעית והן כדבש. ברמלה ייבשו ויצאו צימוקים, וגם יין יוצר בעיר.

בעיר פעל מרכז חשוב לייצור אריגים, לצביעתם ולסחר בהם. הכותנה, שהייתה חומר הגלם העיקרי בתעשיית הטקסטיל ברמלה, שימשה, קרוב לודאי, גם בייצורו של נייר בעיר. רמלה הייתה מרכז לייצור כלי חרס, מתכת וזכוכית, וברבים מאזורי התעשייה שנחפרו ברמלה נמצאו עדויות לפעילות חרשי מתכת. 

על חשיבות רמלה בעיני מייסדיה והשליטים שבאו אחריהם ניתן להקיש מהמאמץ הרב שהושקע כדי לספק מים לכל צרכי העיר. מערכת האספקה כללה בניית אמה שהביאה מים מאיזור תל גזר, בניית מאגרים תת קרקעיים לאצירת מי האמה וחלוקתם, חפירת בארות, חציבת בורות והתקנת מאגרים לקליטת מי הגשמים. מורכבות מערכת זו חייבה תכנון קפדני. בימי השלטון העבאסי, כאשר מרבית הארץ סבלה מהזנחה מצד השושלת החדשה, נהנתה רמלה מטיפוח והשקעה נכבדת. שדות שננטשו עובדו מחדש בסיוע הממשל. למפעלי המים נוסף המאגר הידוע כבריכת הקשתות, ונערך שיפוץ מקיף באמה.

רמלה הייתה מוקד מוסלמי פעיל ותוסס. ברמלה ישבו מושלי ג'נד פלסטין ולעיתים מושלי סוריה רבתי. מרבית מושליה נמנו על משפחות שושלות השלטון השונות או על מקורביהן. מלומדים מכל רחבי האסלאם באו אליה ללמוד וללמד בה. יוצאי רמלה היו מבוקשים כמורים בערים רחוקות.

ברמלה חיה גם קהילה נוצרית גדולה ופעילה. העדה הבולטת בין הנוצרים היתה המלכיתית (לימים היוונית-אורתודוכסית), שהחזיקה בשתי כנסיות לפחות. בעיר היתה גם קהילה סורית-יעקוביטית, וכנראה גם קהילה ארמנית. גם הקהילה השומרונית היתה נכבדה למדי.

יהודים ישבו כנראה ברמלה כבר מהקמתה, אולם עיקר הידיעות הקיימות אודותיהם הוא מהמחצית הראשונה של המאה ה-11. ניתן להעריך שהיו אז בעיר כ-4000 יהודים. הקהילה מילאה תפקיד מרכזי בחיי כלל היהודים בארץ. ראשיה קיימו קשרים עם רבי השלטון ועם קהילות אחרות בארץ ומחוצה לה, ובמיוחד עם זו בפסטאט. יהודי רמלה התפרנסו ממגוון גדול של עיסוקים, ומהכנסותיהם החזיקו בעיר ישיבה, בתי דין וכמה בתי כנסת ואף תמכו בקהילת ירושלים.

בשנת 749 ושוב בשנת 1033 נהרסו חלקים גדולים מהעיר בשל רעידות אדמה, אך בשנת 1068 הכה רעש עז כל כך ברמלה, עד שחרבה כליל, ורבים נספו באסון (המקורות מדווחים על 15-25 אלף הרוגים). העיר הוקמה מחדש ארבע שנים מאוחר יותר באתר סמוך, אולם לא שבה עוד להיות בירת הארץ. מייסדיה החדשים, הסלג'וקים, העבירו את בירת הג'נד לירושלים, שטחה של רמלה הצטמצם מאד והיא אבדה את מרכזיותה.

הצלבנים לא התקשו לכבוש את העיר, שכן רגע לפני הגיעם נטש אותה המשמר המוסלמי, ובעקבותיו ברחו כל התושבים. הצלבנים זיהו את רמלה, כנראה בעקבות זיהוי קדום יותר, כעיר הרמתים צופים (ביוונית: ארימתיאה), עיר הולדתו של שמואל הנביא. בה בעת זיהו אותה גם בתור הרמה העיר בה מת ונקבר שאול. כנוצרים, הייתה לזיהוי זה חשיבות רבה עבורם, שכן הרמתים צופים הייתה לפי המסורת גם עיר הולדתו של יוסף הרמתי, האיש שדאג להורדת גופת ישו מן הצלב ולקבורתה.

תחת שלטון הצלבנים היתה רמלה כפופה לתקופה מסויימת לרוזן של יפו, וגם כשנעשתה נחלה עצמאית, לא נמנתה על הבולטות בסניוריות. בשנים 1101-1106 הייתה העיר לזירת קרב רמלה, סדרה של מאבקים בין הצלבנים לשושלת הפאטמית. בשנת 1177 כבש אותה צלאח א-דין, מייסד השושלת האיובית, אך נאלץ לסגת ממנה כשספג תבוסה קשה בקרב ליד תל גזר. הוא שב והשתלט עליה ב-1187 ללא קרב, לאחר נצחונו בקרב קרני חיטין. נפילת העיר לידי האיובים ב-1187 שיפרה אך מעט את מעמדה. אמנם המסגד החרב שלה שב ונבנה, אך האיובים לא התעקשו על הגנתה: ב-1191 ויתרו על שלטונם בה ומסרו אותה לידי הצלבנים, ופעם נוספת ב-1204.

בימי ממלכת ירושלים השנייה הייתה רמלה עיר שולית למדי. הסולטאן הממלוכי ביברס כבש אותה בשנת 1266, אולם גם אצל הממלוכים לא הייתה אלא מרכז למחוז קטן בנציבות (ממלכה) של עזה. נבנו בה מספר מבנים מפוארים, שהבולט בהם היה המגדל המרובע (הידוע גם בשם מגדל הארבעים או המגדל הלבן), שבנייתו הושלמה ב-1318 וכן כמה מסגדי קבורה נאים. הממלוכים גם נטלו את הכנסייה המפוארת שהקימו הצלבנים במאה ה-12 והסבו אותה למסגד. במאות ה-14-15 ידעה העיר התאוששות זמנית, כשסוחרים אירופים קבעו בה את מושבם וחידשו את מעמדה כמרכז סחר בינלאומי. כאשר שקע המסחר, חזרה רמלה להיות חסרת חשיבות. מגיפות ופשיטות נוודים הפילו חללים בין יושביה ודלדלו את הנותרים. בסוף המאה ה-14 השתכנו בעיר נזירים פרנציסקנים שהקימו בה במהלך המאה ה-15 אכסנייה מפוארת עבור עולי רגל קתולים שעשו את דרכם לירושלים. מאוחר יותר זיהו הנזירים את המקום כביתו של יוסף הרמתי והאכסניה התקדשה ונוסף לה המנזר הקיים עד היום.

גם כאשר כבשו העות'מאנים את רמלה בסוף 1516, לא השתנה גורלה. ב-1546 פגע בה פעם נוספת רעש אדמה עז, שהותיר בה לא מעט חללים והרס. היא המשיכה להיות עיירה מנומנמת עוד מאות שנים. רק במאה ה-19, עם גבור תנועת התיירים ועולי הרגל, ובמיוחד עם פתיחת תחנת הרכבת בעיר ב-1892, התעוררה רמלה מעט ונבנו בה מספר מלונות ואכסניות. אחד מהמלונות הוקם בידי משפחה ברסלבסקי היהודית. במלון זה התכנסה בחודש אוקטובר 1906 ועידת היסוד של מפלגת פועלי ציון, שמנהיגיה הבולטים היו יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון.

רמלה נפלה לידי כוחו של הגנרל אלנבי ב-17 בנובמבר 1917. תחת שלטון הבריטים התעוררה העיר ושטחה גדל. ב-1922 הוקמה לה עירייה, רחובותיה נסללו ובתים נאים נבנו בידי עשיריה. ב-1927 סבלה מפגיעה של רעידת אדמה נוספת, חלק מבנייניה התמוטטו, ובין התושבים היו מספר הרוגים.

לאחר החלטת האו"ם על חלוקת הארץ, הייתה רמלה למרכז הכוחות הערבים בגזרה שבין לטרון ליפו. מפקד כוחות הערבים בגזרה, חסן סלאמה, קבע את מושבו בגבול העיר, במקום ששימש עד יציאת הבריטים כבית ספר לשוטרים. ב-13 בדצמבר 1947, ביצע הפלמ"ח פשיטה על תחנת האוטובוסים של רמלה, בתגובה לפגיעה בתחבורה הציבורית היהודית בדרך לירושלים. אור ל-3 באפריל 1948 פוצצה מפקדתו של חסן סלאמה בידי כוח מחטיבת גבעתי. הוא עצמו לא שהה במקום וכך ניצל, אולם שלושים מאנשי המטה נהרגו. במהלך חודש מאי וראשית חודש יוני הותקפה העיר מספר פעמים בידי האצ"ל. כל ההתקפות נהדפו ו-51 מאנשי האצ"ל נפלו בקרבות. אור ל-10 ביולי 1948 תקפה חטיבת קרייתי את רמלה במסגרת מבצע דני ונהדפה, אולם יומיים מאוחר יותר, לאחר פשיטת גדוד הקומנדו 89 על לוד הסמוכה, נכנעה רמלה ללא קרב.

על אף שבהסכם הכניעה הובטח לתושבי העיר שיוכלו להשאר בה, גורשו מרביתם מהעיר, ורק שש משפחות ערביות נותרו בה. האוכלוסייה הפלסטינית שגורשה או עזבה את הערים רמלה ולוד מוערכת בחמישים עד שבעים אלף איש, דהיינו כעשרה אחוזים מהיקף בעיית הפליטים בתקופת מלחמת העצמאות. לימים אפשרה מדינת ישראל לכ-500 נוצרים מבני העיר לשוב אליה. עוד במהלך המלחמה החלה רמלה מתמלאת עולים חדשים. אלה יהפכו לרוב אוכלוסייתה ומאז תהיה מסורת קליטת העלייה ליסוד העיקרי לגידול הדמוגרפי בעיר. במקביל לקליטת תושבים יהודים נכנסו לגור בעיר גם תושבים ערבים ממקורות שונים. מאז סוף שנות החמישים הייתה רמלה למרכז היהודים הקראים בישראל.

המסגד הלבן, הצריח וסביבתו

המסגד הלבן הוא מבנה אסלאמי קדום, ששורשיו נעוצים בראשית המאה השמינית, בתקופת שלטונם של ח'ליפי בית אומיה. המסגד עבר מספר שינויים במהלך השנים, והבולט שבהם הוא הקמת המינרט הידוע בשם המגדל הלבן, שנוסף לו בתקופה הממלוכית. שמו המדוייק של המסגד הוא ג'אמע ארבעין אל מוע'זי, כלומר מסגד ארבעים הלוחמים (של מוחמד), שעל פי מסורת מימי הביניים המאוחרים נקברו בתחומיו. המסורת הנוצרית ייחסה למסגד את מקום קבורתם של ארבעים המרטירים מסיווס שבטורקיה.

הקמת המסגד החלה בימי סלימאן אבן עבד אל מלכ, בונה רמלה, אך הסתיימה לאחר מותו, על ידי אחיו הישאם. שמו של המסגד ניתן לו על ידי מוקדסי, בשל העובדה שהיה מכוסה בשיש לבן, ומוקדסי תיארו כמסגד מפואר במיוחד. המסגד חרב כמעט לחלוטין ברעידות האדמה של 1033 ו-1068, ושוב במהלך התקופה הצלבנית. המסגד והצריח שוקמו מחדש בתקופה הממלוכית, ואז גם נבנה המגדל הלבן. עם ירידת קרנה של העיר רמלה נעזב המסגד וחרב, ורק המגדל המכונה הלבן ומספר חורבות נותרו במקום.

המגדל הלבן, שהוקם במקום בשנת 1318 על ידי הסולטן אל מלכ אל נאצר מוחמד בן קלאון, הוא מהאלמנטים הבולטים ביותר בנופה של רמלה. מאז ימי הביניים נודע המגדל גם בשם מגדל הארבעים, ומאז הקמתו ועד ימינו אלה הוא עורר התפעלות. בין היתר פיאר אותו ההסטוריון והשופט מוג'יר א-דין, והמגדל הרשים את הבריטים עד כדי כך ששלטונות המנדט הבריטי בחרו בתמונתו לעיטור שטרות כסף בערכים שונים. כמו כן לא נבנו במשטרת רמלה הסמוכה מגדלים, כדי שלא יאפילו עליו.

בדרך כלל נטען שהמגדל נועד להיות מינרט, אך דעה זו מעוררת קשיים בשל כך שהוא מתנשא לגובה של שלושים מטר, גובה העולה על זה של צריחי מסגדים המוכרים לנו. למגדל קירות עבים במיוחד, חלונותיו עוצבו כחרכי ירי ולכל אחת מקומותיו נקבעו עיטורים שונים. לפני דלתו נבנתה קשת מקדימה האופיינית לשערים מבוצרים, ותפקידה היה ליצור פתח עילי כדי לירות במנסה לפרוץ את השער או לשפוך על ראשו נוזלים רותחים. מאפיינים אלה והתצפית הטובה מראש המגדל מתאימים לביצור צבאי יותר מאשר לתפקוד דתי. על כן סביר שסיבת הקמת המגדל היתה קודם כל צבאית, גם אם שימש לתכלית דתית בחיי היומיום.

  •  שעות הפתיחה: ראשון-חמישי, שבת וחג: 16:00-8:00 | שישי וערב חג 14:00-8:00.

אגדה על המגדל הלבן

מדי שנה נהרו המוני מוסלמים לחגוג במגדל הלבן את חגו של נבי צאלח, ו'זיארה' המונית הביאה לרמלאים כבוד רב וגם הכנסה יפה מנדבת עולי הרגל ומקניותיהם בשווקים. התחילו תושבי העיר לוד הסמוכה לקנא קנאה עזה בהצלחת שכניהם, ויום אחד, לאחר ששבו לביתם זועמים מהחגיגה, כינסו אסיפה כדי להשיב לעירם העתיקה את כבודה. לאחר דיונים סוערים התקבלה החלטה לגנוב את המגדל הלבן והקבר הקדוש מרמלה ולהעבירם ללוד.

צהלו הלודאים ושמחו בגבורתם, אך לא ידעו איך להעביר את המגדל... הוחלט לפנות לשייח' זקן וקדוש, ששמו יצא לתהילה בכל הארץ כמחולל ניסים. הקשיב השייח' לבקשה המוזרה, ואמר: יש לי פיתרון בשבילכם! הוציא השיח ממחסנו כמה שקים ובהם חבלים, ואמר: אלו הם חבלי קסם. קחו את האנשים החזקים בעירכם, התגנבו בלילה למגדל, קישרו אותו בחבלי הקסם וגררו אותו אל עירכם. אולם ראו הוזהרתם - אם תסבו ראשכם לאחור קודם שיגיע המגדל ללוד, יקפוץ המגדל מיד וישוב למקומו הראשון!

שמחו מאוד הלודאים, כי לא ידעו שהחבלים הם בעצם חבלי גומי. בלילה התגנבו אל המגדל, קשרו אותו בחבלים והחלו למשוך אותו אל עירם. חבלי הגומי נמתחו והמושכים הלכו וקרבו ללוד. בראותם כי קרובה העיר וכי עוד מעט יסתיים המאמץ הרב, פרצו בזעקות שמחה: ג'אמע רמלה ביקרב! ג'אמע רמלה ביקרב! (כלומר: מגדלה של רמלה מתקרב). לשמע הצעקות יצאו אנשי לוד מבתיהם. ככל שהביטו, לא הצליחו להבחין בדמותו של המגדל. פנו אל הסוחבים ושאלום: פין אל ג'אמע (איה המגדל)? סובבו המושכים ראשיהם לאחור והצביעו בגאווה לכיוון רמלה ואמרו: הנה! וברגע שפנו לאחור, זינק המגדל מיד ושב למקומו הראשון! וראייה שאמת הסיפור היא, שעד היום עומד המגדל על מכונו. ויש המספרים כי גם בימינו, עת יראה ערבי מרלה את שכנו מלוד יקרא אליו בלעג: שיד אל חבל, שיד! קרבת רמלה ליד (משוך בחבל, משוך! רמלה מתקרבת ללוד).

מהמסגד הלבן נלך מזרחה ברחוב דני מס 300 מטר עד לפנייה ימינה, שבה נעבור לדרך עפר. לאחר 80 מטר נפנה שמאלה לרחוב עדס שפיק ונמשיך בו עד רחוב ביאליק. נחצה את הרחוב ונגיע למבנה גדול ומרשים שבראשו מגדל שעון מחודד (רחוב יפו 92).

הכנסייה הפרנציסקנית

  • כתובת: רחוב ביאליק פינת עדס שפיק, הכניסה מכיוון רחוב ביאליק.

מנזר יוסף ונקדימון (מנזר טרה סנטה) הוא מנזר שראשיתו בשטח שנקנה בידי משמורת ארץ הקודש הפרנציסקנית (הקוסטודיה דלה טרה סנטה) ב-1396. במהלך המאה ה-15 הוקמה על שטח זה אכסניה מפוארת, ומאוחר יותר הוא זוהה עם ביתו של יוסף הרמתי ונתקדש. בסמוך לבית יוסף זיהו הנזירים את ביתו של נקדימון הקדוש, שעליו נאמר שהיה איש הסנהדרין ושהביא מור ואהלות לרחצת גופו של הצלוב לאחר מותו. באכסניה זו לן נפוליאון כאשר היה ברמלה ב-1 במרץ 1799. מסופר, כי עת ישן באכסניה, התעורר נפוליאון בשעת בוקר מוקדמת בבהלה לקול קריאת המואזין מהמסגד הסמוך. נפוליאון, שלא העריך את ההפרעה לשנתו, יצא אל המסגד, שלף את אקדחו וירה במואזין שנפל ממרפסת המסגד ומת. במאה ה-19 נבנה המנזר מחדש ורוב חלקי האכסניה הישנה נעלמו. במקום נחנכה כנסייה חדשה בשנת 1902, וליד המנזר נבנה בית ספר השייך לרשת החינוך הפרנציסקאנית, הטרה סנטה. הכנסייה ידועה בזכות ציור מקורי של טיציאן, המתאר את ההורדה מהצלב, ואשר נתרם בידי העיר מדריד, שלקחה את המנזר תחת חסותה במאה ה-19.

  • שעות הפתיחה: שני-שישי: 9:00-11:00 | שבת וראשון: סגור.

מהכנסיה הפנציסקנית נלך מזרחה ברחוב עדס שפיק, נפנה ימינה ברחוב קהילת דטרויט ושמאלה ברחוב לואי פסטר. לאחר מספר עשרות מטרים נגיע לרחוב שמעון אגסי, שם נמצאת הכנסיה היוונית. 

הכנסייה היוונית-אורתודוכסית

  • כתובת: הכנסייה היוונית-אורתודוכסית על שם גיאורגיוס הקדוש, רחוב קהילת דטרויט.

הכניסה לתחום הכנסייה, דרך שער מתכת קטן, שעליו סמל הנקרא 'טאפוס', ביוונית - קבר, והוא סמלה של אחוות נזירים יוונית-אורתודוכסית הממונה על קהילות האורתודוכסים ועל המקומות הקדושים בארץ הקודש. זהו גם סמלה של הפטריארכיה האורתודוכסית של ירושלים. ראשית המנזר במאה ה-12, אולם מרבית החלקים הנראים כיום לעין מאוחרים יותר. ממזרח לשטח המנזר הקימו היוונים כנסיה חדשה בסוף המאה ה-19 והיא חיננית ומשמשת את האורתודוכסים, שהם הקהילה הנוצרית הגדולה בעיר. הכנסייה נקראת אל שם גיאורגיוס הקדוש, איש לוד אשר המסורת מספרת שהוצא להורג בשל אמונתו בימי הקיסר הרומי דיוקלטינוס, בשנת 304 לספירה. מאוחר יותר התערבבה דמות הקדוש המעונה מלוד עם דמותו המיתולוגית של אביר בשם זה, שגאל עיר מאימתו של דרקון נורא, ואכן, מעל למשקוף הכניסה ישנו תבליט המתאר את את גיאורגיוס הקדוש רכוב על סוס והורג את הדרקון, המסמל את אויבי הנצרות. לביקור יש לתאם מראש בטלפון: 09-9221174, או עם הנזירה במקום, טלפון: 054-5781246.

מהכניסה היוונית נפנה דרומה ברחוב קהילת דטרויט לאתרנו הבא, חמאם רדואן.

חמאם רדואן

החמאם הוא בית מרחץ מהתקופה העות'מאנית ואולי אף מלפני כן. הוא נקרא על שם רדואן, המלאך השומר על שערי גן עדן, לפי המסורת המוסלמית. מלבד חדר המבוא, חדרי החמאם קבורים מתחת למגרשי החנייה של אולמי קליפסו.

מהחמאם נפנה שמאלה לרחוב המעפילים, שיוביל אותנו אל שוק רמלה.

שוק רמלה

רחוב ז'בוטינסקי, רחוב השוק של רמלה. קחו את זמנכם שאתם הולכים בשוק ותיהנו ממגוון המוצרים שמציעים הרוכלים בעודם מכריזים על הסחורה הטובה ביותר במחירים הזולים ביותר. מצחיק לראות שכיום חלקם לא קוראים יותר בקול אלא משמעים את הקריאות מתוך טייפ אליו הקליטו את הקריאות המסורתיות. זוהי ההזדמנות לקנות תבלינים שלא נמצאים בסופרמרקט הקרוב או מיני עתיקות בסגנון ערבי. אל תשכחו להרוות את צימאונכם בלימונדה קרה כקרח. השוק של רמלה פועל בכל ימות השבוע למעט שבת.

בצידו השני של השוק נגיד לרחוב הרצל, רחובה הראשי של רמלה,  בו נפנה ימינה. לאחר כמה מטרים נראה מימין את גן הנשיא ואת אנדרטת ההנצחה לחללי רמלה. הגן נבנה בתקופה המנדטורית בצמוד למבנה העירייה בו שוכן היום המוזיאון. בצורתו המקורית נחתך על ידי שתי שדרות דקלים ובנקודת המפגש בינן הייתה מזרקה. לאחר קום המדינה נחנך מחדש ונקרא על שם נשיאה הראשון של מדינת ישראל, חיים וייצמן. בשנת 2001, לאחר שנים רבות של הזנחה, שופץ הגן להנאת תושבי העיר.

מהגן נמשיך ברחוב הרצל כמה מטרים מזרחה, ונגיע למוזיאון רמלה בצומת הרחובות הרצל ושדרות שלמה המלך.

מוזיאון רמלה ובית יד לבנים

מוזיאון רמלה נחנך ב-2001, בבניין ששימש כבית העיריה של רמלה בתקופת המנדט הבריטי וכבית הדואר שלה. בקומה התחתונה של המוזיאון תצוגת קבע וכן חדר הנצחה לנופלי העיר במלחמות ישראל. הקומה העליונה מוקדשת לתערוכות מתחלפות. תצוגת הקבע כוללת ממצאים הקשורים לרמלה בימי הבינים, דגמים של המסגד הלבן ובריכת הקשתות אוסף מטבעות הכולל שלושה מטמונים שנמצאו בעיר וכן מטבעות שנטבעו בה במאות ה-8 עד ה-11. במקום חדר המוקדש לעת החדשה כולל מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל, אוהל מעברה משוחזר וחדר המציג את תוכניות פיתוח רמלה בעתיד.

  • שעות הפתיחה: ראשון-חמישי: 9:00-16:00 | שישי וערב חג: 9:00-13:00 | שבת וחג: סגור.

  • מחירים: 12 ₪ לאדם מבוגר | 10 ₪ לילד, חייל סטודנט, נכה או גימלאי.

  • כתובת המוזיאון: רחוב הרצל 112, רמלה.

  • טלפון: 08-9292650 | לאתר האינטרנט של המוזיאון »

בתום הסיור במוזיאון יוצאים לרחוב הרצל, פונים ימינה ומיד שוב ימינה לשדרות שלמה המלך. מעברו השני של מגרש החנייה עומד המסגד הגדול.

המסגד הגדול

המסגד הגדול (אל-ג'אמע אל-כביר או מסג'ד אל עומרי) שוכן במבנה ששימש כקתדרלה צלבנית שהוקמה באמצע המאה ה-12. מקובל כיום לזהות את הכנסייה ככנסיית יוחנן הקדוש, אולם שום כנסייה בשם זה אינה נזכרת בתעודות צלבניות. לעומת זאת נזכרת בהן כנסיית יוסף, המוקדשת ליוסף הרמתי. סביר מאד שהכנסייה המרכזית של רמלה הייתה מוקדשת לדמות זו שיוחסה לעיר. לאחר הכיבוש הממלוכי של העיר בשנת 1260, הוחרמה הכנסייה מידי הנוצרים והוסבה למסגד, ולצידה נבנה מינרט, חצרה רוצפה, והותקנן בה מחראב ומינבר. עם זאת המבנה נשמר היטב בתוכניתו המקורית ומהווה היום את הכנסייה הצלבנית הגדולה ביותר בישראל שנותרה בדמותה הראשונית.

ברחבת העפר מן העבר השני של שדרות שלמה המלך, רוחש וגועש בימי רביעי שוק רמלה הנייד, המתמחה במיני סדקית וביגוד, המתווסף לשוק הירקות העירוני בו עברנו קודם לכן.

מהשוק הנייד, נרצה להגיע לבריכת הקשתות. לאלו שרגליהם עייפו, מומלץ לשוב למכונית ולהגיע איתה,  לאלו שרוצים להינות עוד קצת מרמלה העכשווית מהשוק הנייד כדאי לחזור חזרה לרחוב הרצל (מקום המוזיאון), שם נפנה שמאלה ונלך ברחוב הרצל הליכה לא קצרה עד לרחוב ההגנה. נפנה ימינה לרחוב ההגנה עד שנגיע מצד שמאל לבריכת הקשתות.

בריכת הקשתות

  • כתובת: פינת ההגנה - טרומפלדור.

אם צפיתם בסרט "חסמב"ה", אתם בטח זוכרים את החלק שבו ברחו ילדי החבורה בסירות אל תוך מערה נסתרת החבוייה בתוך האדמה. הסצינה הזו צולמה כאן בבריכת הקשתות, אבל גם מי שלא מכיר את הסרט, יחוש בירידה לבריכה באווירת המסתורין שאופפת את המקום. בריכת הקשתות היא בריכה תת קרקעית לאגירת מים בצפון העיר, שנחפרה בתקופת הח'ליף החמישי מבית עבאס, הארון א-רשיד (‎763-809). מבנה הבריכה הושלם בשנת 789, לפי כתובת בערבית שנמצאת בכניסה אליה: "בשם אללה הרחמן והרחום...זה מה שנעשה בפקודתו של דינאר, סוכן אמיר המאמינים יאריך אללה את שלטונו. המלאכה נעשתה בידי עבד א... בד'ו אל חג'ה 172".

הבריכה היא המבנה היחיד בארץ ישראל שניתן לשייכו באופן וודאי לתקופה העבאסית. שטח הבריכה הוא כחצי דונם, גובה תקרתה כתשעה מטרים, עומקה מגיע למטר בודד ונפחה הוא כ-5700 ממ"ק. הבריכה מקורה בתקרה שנתמכת בשלושה טורי עמודים – בכל טור חמישה עמודים, ובין כל זוג עמודים ישנה קשת תומכת (מכאן שם הבריכה). מבנה הבריכה מהווה תקדים ראשון לשימוש בקשת המחודדת, שאומץ לימים בידי הצלבנים, נדד עימם לאירופה והתפתח לקראת סוף המאה ה-12 לקשת הגותית. המים נשאבו מן הבריכה בדליים דרך אשנבים מרובעים הקרועים בתקרת הבריכה.

הבריכה נקראת גם ברכת הלנה הקדושה על שם אמו של הקיסר קונסטנטינוס הגדול, שביקרה בארץ בשנת 326 לספירה. בבריכה ניתן לצאת לשיט מקסים ורומנטי בסירות משוטים.

  • שעות הפתיחה: ראשון-חמישי, שבת וחג: 8:00-16:00 | שישי וערב חג: 8:00-14:00.

  • שעות הפתיחה ביולי-אוגוסט: ראשון-שלישי ושבת: 8:00-16:00 | רביעי וחמישי: 8:00-18:00 (16:00-18:00 בתיאום מראש בלבד) | שישי: 8:00-14:00.

  • מחירים: 14 ₪ לאדם מבוגר | 12 ₪ לילד, חייל סטודנט, נכה או גימלאי.

  • טלפון: 08-9216873.

בתום הסיור מומלץ להשקיט את הרעב באחת מהמסעדות הטובות שוודאי נתקלתם בהן בטיול. הנה שתי מסעדות שעיתונאית האוכל הילה אלפרט המליצה עליהן ברשימת המסעדות המומלצות של אתר טיולי: