מקטע 2 מהכינרת עד לכוכב הירדן

מידע כללי על המסלול

מה עושים במסלול?

נקודת התחלת המסלול שלנו היא תחנת הדלק "דלק" הסמוכה לגינוסר, על כביש 90 לכיוון דרום. מהתחנה נתחיל את נסיעתנו דרומה על כביש 90, ולאחר כ- 400 מטר נפנה ימינה, שם יחכה לנו אחרי כ-20 מטרים מעיין 'עין נון'. המעיין רחב ידיים, צלול ורדוד - לכן מתאים מאוד לרחצת ילדים. המקום יכול להיות נקודה נהדרת לקפה ראשון/ארוחת בוקר בבוקר הטיול, לפני הצלילה לעומק המסלול.

צלם: איתן מתאו קג׳יה

תחנה 1: שביל הסנהדרין

מכאן נחזור לכביש 90 דרך קטע קצר של שביל ישראל ונמשיך עם הכביש דרומה. כביש 90 יוביל אותנו ממש לאורך שפת הכנרת, ויפתח לנו נוף נהדר מזרחה. לאחר כ- 4 ק"מ נפנה ימינה לדרך מסומנת ירוק  לשביל שהוא חלק משביל הסנהדרין – הירידה מהכביש נמצאת קצת לפני נחל רקת, וממנה צריך לחזור קצת צפונה. שנת 70 לסה"נ, כנראה מיד תהדהד בראשו של כל יהודי ככזו בה התרחש אחד מהאסונות הקשים ביותר לעמנו - חורבן בית המקדש השני ע"י הרומאים, שהיה שיאו של דיכוי המרד של היהודים נגד האימפריה הרומית, ואיתו גם חורבן גדול בירושלים ובערים בכל רחבי ישראל, הגליית יהודים רבים לנכר ומותם של רבים אחרים בקרבות. אחד מהביטויים לשינוי העמוק שהחורבן הביא איתו, היה בהפסקת פעילות הסנהדרין בירושלים, והתחלת נדידתה למקומות שונים בארץ.

צלם: איתן מתאו קג׳יה

הסנהדרין הייתה בית דין של שבעים ואחד דיינים, ואם תרצו, הייתה בית המשפט העליון היהודי של העת העתיקה. זו הייתה הסמכות העליונה ביותר לפסיקות משפטיות והלכתיות של היהודים דאז. לאחר החורבן, הסנהדרין נדדה ממקום למקום, כיוון שלא היה מקום קבוע בו יכולה הייתה להתכנס. הסנהדרין המשיכה לפעול בנדודיה אלה עד שנת 425 לסה"נ. בשנת 2018, פרויקט שביל הסנהדרין הוכשר לכבוד 70 שנות עצמאות ישראל, ומטרתו הייתה להתחקות אחר מסלולה ולעורר מודעות והיכרות בקרב הציבור לחלק חשוב זה בהיסטוריה היהודית.

השביל בן 72 הקילומטרים מסומן בצבעים ירוק, כחול וארגמן: הצבע הירוק מסמל את ארץ הגליל בה השביל עובר, הכחול מסמל את מי הכנרת והארגמן את “ארגמן המלכות”, צבע בו נצבעו בדים מלכותיים בעת העתיקה, ולפיכך מסמל את מנהיגי העם היהודי. חץ בצבע ירוק פונה לכיוון הישוב בית שערים בו מתחיל המסלול (חשוב לציין כי זהו לא היישוב הראשון אליו הסנהדרין נדדה) וחץ כחול פונה לכיוון טבריה, מקום סיום המסלול ומקום מושבה האחרון של הסנהדרין. השביל מחולק לחמישה מקטעים שהציבור מוזמן לטייל בהם בנפרד או ברצף.צלם: איתן מתאו קג׳יה

תחנה 2: דרך כפר חיטים

עם השביל הירוק, נתחיל לטפס לכיוון המושב השיתופי הראשון בארץ - כפר חיטים. הנוף הנשקף לכנרת ולבקעת ארבל הצפונית לנו, מרהיב. בהגיענו לצומת T נעזוב את השביל הירוק, נפנה ימינה בשביל לא מסומן, ולאחר כ-200 מטר נפנה שמאלה לשביל ישראל. לאחר עוד כ-500 מטרים, שביל ישראל יפנה שמאלה (דרומה), אולם אנחנו עוזבים אותו כאן וממשיכים ישר.

מעתה נתחיל למעשה להקיף את כפר חיטים מצידו הצפוני על שביל שאינו מסומן בצבע (חלקו סלול), עד לצומת T בו נפנה שמאלה לכביש 7717 שמלווה את תוואי 'נחל רקת'. נרד עם הכביש מזרחה עד לחיבור עם כביש 77, שם נפנה ימינה. נתחבר חזרה לשביל ישראל כאשר נפנה שמאלה לשדרות ספיר בטבריה.

תחנה 3: יער שוויץ ומצפה אורון שאול

כ-600 מטרים לאחר הירידה מכביש 77, נעזוב את שביל ישראל ונפנה במזלג שמאלה לרחוב חרצית, כביש פנימי בתוך טבריה. לאחר כ-750 מטרים נוספים הכביש יתעקל שמאלה ואנחנו נפנה נעזוב אותו ונפנה ימינה לדרך עפר, לאחר כ-400 מטרים שמאלה נתחבר לשביל המסומן שחור. שימו לב - לאחר כ-900 מטרים מהעיקול הנ"ל בו מתחיל הסימון השחור, ישנו פיצול היורד שמאלה ומזרחה לכיוון הכנרת. אנחנו לא פונים כאן וממשיכים ישר לדרך נוף יפיפייה ביער שוויץ בכיוון כללי דרום מזרח, לאורכה נעבור ליד תצפיות נוף משגעות.

ביציאה מהיער, וסמוך לאכסניית הנוער פוריה, נעבור ליד מצפה אורון ע"ש סמ"ר אורון שאול, לוחם גולני שנפל במבצע צוק איתן בסג'עייה שבעזה, וגופתו נחטפה ע"י מחבלי חמאס. הוא הושב לקבורה בבית העלמין בפוריה עילית בשנת 2025 לאחר שחולץ במבצע צבאי במהלך מלחמת חרבות ברזל.

המצפה הוא מקום מתאים לעצירת התרגעות וחילוץ עצמות או לקפה שחור עם הל מול הנוף הנהדר הנשקף מכאן. כעת במזלג הדרכים שלפנינו, נבחר בזרוע הימנית ונמשיך עם כביש 7677 עד למפגש עם שביל ישראל, אתו נפנה שמאלה. לאחר כק"מ וחצי של נסיעה במגמת ירידה נפגוש את עין פוריה, מעיין שמימיו יודעים ימים יפים יותר ויפים פחות, וכך גם סביבתו. גם אם המים לא מזמינים טבילה, המקום מומלץ לעצירה, גם בזכות הצל המתקבל תחת עצי התמר וכן בזכות הנוף הנפלא מזרחה.צלם: איתן מתאו קג׳יה

תחנה 4: חצר כנרת

שביל ישראל ייקח אותנו מכאן עד למושבה כנרת, אולם מעט לפניה נפנה שמאלה (צפונה) לשביל לא מסומן שיוביל אותנו עד לכביש 7677, בו נפנה ימינה עד לכביש 90. בצומת נפנה ימינה ושוב נלווה את הכנרת שלשמאלנו. לאחר כ-4 ק"מ נגיע לכיכר של המושבה כנרת. אפשר לפנות ימינה בכביש 767 כדי לבקר בחצר כנרת, אתר מורשת מרתק, הכניסה בתשלום.

חצר כנרת - כל כך הרבה התחיל כאן - השנה היא 1908. הימים הם ימי העלייה השנייה לארץ ישראל. קשים היו חייהם של העולים לא"י בעת ההיא. קשים מאוד. עם מה לא נאלצו להתמודד - עבודות פרך בבניה וסלילת כבישים, מחלות מדבקות, תנאי מחייה בלתי נסבלים. אין מה לומר, קשה יהיה להתקנא בהם. אולם יש בכל זאת דבר אחד בו תמיד קינאתי בהם - האפשרות, או בעצם ההכרח, לברוא את חייהם מבראשית, לפי תפיסתם, ערכיהם ומאוויהם. לשרטט גבולות גזרה, רוחניים ופיזיים, להקים חברת מופת. וכמה נהדר לעשות את כל זה כקבוצה מגובשת אך מגוונת, בדיוק כמו זו שעשתה חיל כאן בחוות חצר כנרת.

הרעיון היה של מנהל המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, ארתור רופין. להקים חוות לימוד של מקצועות החקלאות, לצורך הכשרת פועלים לעבודה חקלאית שתחזק את התיישבות הקבע היהודית בארץ. אז כמה התחלות של נכסי צאן ברזל היו כאן? קשה לספור: הידע שנצבר כאן אפשר לחלוצים להתחיל את צעדיהם בדגניה, קבוצת כנרת, נהלל (ראשון מושבי העובדים), עין חרוד (הקיבוץ הראשון בישראל) ועוד. הפועלים שיצאו מכאן לסלילת כביש טבריה-צמח, היוו את היסודות להקמת חברת “סולל בונה”..

כאן התחיל פיתוח רשת הקמעונאות לפועלים הידועה לנו היום בשם “המשביר”, כשתבואה שנאספה בצריף בחווה, חולקה לצרכנים ועודפיה נמכרו ברווח קטן מאוד להסתדרות פועלי יהודה. גם היסודות להקמת "תנובה" ולבנק "הפועלים" ניטעו כאן. אפילו ההחלטה על הקמת ארגון "ההגנה" התקבלה בכנס שנערך כאן. ובכלל - קצרה היריעה מלספר כאן על כל תולדות המקום. ועם זאת, התארגנות אמיצה אחת שנוסדה כאן, שובה את ליבי בכל פעם שהשם 'חצר כנרת' מתנגן באוזניי, וזו לא אחרת מאשר 'חוות העלמות'.

צלם: איתן מתאו קג׳יה

אם ישאלו אתכם מה הקונוטציות העולות לראשכם למשמע המושג "פמיניזם", כנראה שמייסדת חוות העלמות מ-1911 חנה מייזל-שוחט, והוגה רעיון החווה מנחם שמואלי (ממש"י), לא יהיו מהראשונים שבהן, אם בכלל. אולם למען האמת, מי שמכיר את סיפור החווה יודע שזה בדיוק מה שהחבר'ה האלה היו, ובגדול. מנחם היה מורה, איש אדמה, הוגה דעות ועיתונאי, וחנה הייתה אישה מלומדת מאוד בתחומה, תחום החקלאות. היא בוגרת לימודים גבוהים בגננות ובטבע, ואף בעלת דוקטורט במדעים (חנה תינשא בהמשך לאליעזר שוחט)

אליעזר הוא אחיו של ישראל שוחט, בעלה של מניה שוחט, שהיו ממקימי ארגוני השמירה העבריים "בר גיורא" ו"השומר". לאחר עלייתה לארץ, מחליטה מייזל לנצל את מומחיותה במקצועות החקלאות לטובת הקמת חווה להכשרות בענפי החקלאות לנשים בלבד. בנחישותה הרבה, מייזל נוסעת לאירופה כדי להשיג מימון מהתנועה הציונית להקמת החווה, וכן מ"ארגון הנשים היהודיות לעבודה תרבותית בפלשתינה".

צעדים אלה, יחד עם קביעת עובדות בשטח, הביאו להצלחתה. תחילה באה עם ארבע צעירות בלבד, שהפכו לשש, ולאחר שנה הן כבר היו חמש עשרה. מדוע אנחנו הנשים לא יכולות לצאת לעבוד את האדמה בדיוק כמו הגברים? חשבה לעצמה. ביטוי לתפיסה זו, ניתן למצוא במילים אלה של שרה מלכין, פועלת בחווה, שמביעות ביקורת נוקבת על הלך הרוח הפטריאכלי של התקופה:

"נוסף על התנאים הקשים שבהם היו נתונים כל החברים, נפלו בגורלי קשייה המיוחדים של בת ישראל. בפתח תקווה עוד אפשר היה למצוא "אפיקורסים" אחדים שנתנו עבודה לפועל עברי, אולם לתת עבודה לפועלת - זה היה למעלה מן ההשגה. ההורים היו אוסרים בנותיהם את הדיבור עם "אותה בחורה", שעזבה את בית אביה ורוצה לעבוד "כערביה"... מדכא היה גם יחסם של החברים. הם לא האמינו ביכולתנו הגופנית והרוחנית, ואף ברצוננו לא נתנו אמון. שאלת עלייתה של הצעירה העברית לארץ והשתתפותה בחיים - או שלא הייתה קיימת כלל, או שטיפלו בה מתוך קלות ראש"

חנה מייזל האמינה בשילוב בין תפקידיה של האישה החלוצית - זה של בעלת משפחה וזה החדש של פועלת השדה, לכן הכשירה את נערות החווה לשניהם. הבנות העדיפו להתרכז בשני מביניהם, מה שהביא לא אחת לחיכוכים בין הצדדים. בחווה עסקו הבנות בגידול סוגי ירקות שונים, הקימו משתלה מוצלחת שמכרה את מרכולתה לאנשי הסביבה וגם הרפת של כנרת נהנתה מעבודתן עם הפרות. פועלת החווה המוכרת לכם ודאי יותר מכולן, הייתה רחל בלובשטיין, הלא היא רחל המשוררת, שהרבה משיריה היפים ביותר נכתבו אודות תקופת חייה בחווה, לצד הכנרת שכל כך אהבה.

ב-1917, באמצע מלחמת העולם הראשונה שהביאה קשיים רבים לישוב, נסגרה חוות העלמות לתמיד. לא ניתן להפריז בחשיבותו של המוסד אותו הקימה מייזל, והוא נחשב לפורץ דרך משמעותי מאוד בתולדות היישוב העברי. הן מבחינת השיפור באופן בו נתפש מקומן של הנשים הפועלות כנושאות תפקיד משמעותי בהגשמת החזון הציוני, והן בהשפעה ממשית על מעמד האישה בישראל, בשנים שתבואנה בהמשך.

מוזמנים לבקר בעגלת הקפה ארתור קפה, הממוקמת בחצר כנרת:

מסעדות ארתור קפה: עגלת קפה בחצר כנרת

055-431-9302 התקשרו לכל המידע

תחנה 5: סכר דגניה

מהמושבה כנרת נחזור לכביש 90 ונמשיך דרומה עד לפנייה ימינה לכיוון קבוצת כנרת, סמוך לסכר דגניה – מעבר המים הידוע בין הכנרת לירדן הדרומי שנפתח רק לעיתים נדירות בהן מי הכנרת גבוהים ומאיימים להציף את יישובי הסביבה. אחרי הפנייה נראה מימיננו את "חורשת האקליפטוס" המפורסמת משירה של נעמי שמר, ובתוכה את "בית המוטור" המוכר ודאי לרבים, ובו מתקן שאיבה שסיפק בתחילת המאה שעברה מים למושבה כנרת ולשדות עמק הירדן. במקום קיים היום מוזיאון, הכניסה אליו בתיאום מראש מול קבוצת כנרת.

משמאלנו נראה את "הירדנית" – אתר טבילה במי הירדן, אליו מגיעים נוצרים מכל העולם. קצת אחריו נפנה שמאלה עם שביל ישראל. סמוך לאתר הקיאקים 'רוב רוי' נגיע לחסימה של המשך השביל שלנו, ונפנה ימינה לדרך ללא סימון, שתהייה למעשה מעקף ותתמזג חזרה עם שביל ישראל לאחר כ-700 מטר.

תחנה 6: נחל יבנאל ותל עובדיה

לאחר עוד כחצי ק"מ, נחצה את נחל יבנאל, קרוב למקום בו הוא נשפך אל הירדן. קצת אחריו נפנה שמאלה (מזרחה) ונתעקל עם הדרך דרומה. נמשיך בנסיעה כשמשמאלנו זורם הירדן ההררי. בדרך נחלוף ליד תל עובדיה שיהיה מימיננו. עד 1948 היה על התל ובסביבתו כפר פלסטיני בשם עובדיה שתושביו ברחו במהלך מלחמת העצמאות. עד היום ניתן למצוא על התל שרידים של בתי הבוץ של הכפר.

אין אמנם שביל עלייה לרכב לתל, אולם למי שיעפיל אליו ברגל מובטחת תצפית יפה לשתי נקודות עניין - כ-300 מטר דרומית מזרחית לתל, תמצאו את אי עובדיה - אי חביב למראה שנוצר על הירדן. כ-500 מטרים מערבית לתל ניתן לראות את אתר עובדיה הפרה-היסטורי. באתר נמצאו ממצאים בני כ-2 מיליון שנה (!), לרבות עצמות אדם ובעלי חיים מהקדומים בעולם!

צלם: איתן מתאו קג׳יה

תחנה 7: תחנת הכוח בנהריים וכוכב הירדן

לאחר כ-2.5 ק"מ של נסיעה על ציר זה, נראה לימיננו את בתי המושבה מנחמיה, ולאחר עוד 2 ק"מ לערך נעזוב את שביל ישראל ונפנה שמאלה לכביש 7188, וממנו שמאלה על כביש 90, אתו נמשיך עוד כ-4 ק"מ עד שנגיע לגשר. כאן יש אפשרות לבקר בנקודת ההתיישבות הראשונה של קבוצת גשר, לשמוע את סיפור הקמת המקום ואת קורותיו במהלך מלחמת העצמאות. באותו המקום אפשר גם לבקר בחוויית נהריים בגשר, שמספרת את סיפורה של תחנת הכוח שהוקמה על ידי פנחס רוטנברג בשנת 1932, וייצרה חשמל עד 1948. הביקור בתשלום.

נמשיך בנסיעה דרומה על כביש 90 עוד כ-3 ק"מ. בצומת כוכב הירדן נפנה שמאלה ונעלה עם כביש הגישה המתפתל עד למצודה הצלבנית כוכב הירדן. כאן אפשר לעצור לקפה באחת מנקודות התצפית היפות בישראל, הצופה מזרחה אל בקעת הירדן, הרי גלעד ומדינת ירדן.

צלם: איתן מתאו קג׳יה

אם הגעתם בשעה שהגן הלאומי עדיין פתוח כדאי להיכנס אליו ולהתרשם מאחד המבצרים הצלבניים המרשימים והמעניינים בישראל, עשוי אבן בזלת מקומית ובעל מבנה אדריכלי ייחודי של "מבצר בתוך מבצר", מאפיין שהפך אותו, יחד עם החפיר האימתני ופתחי הסתרים ללוחמים, למבצר שעמד יותר מכל המעוזים האחרים של הצלבנים במצור שהטיל עליו המצביא הגדול צלאח א-דין אל איובי, לפני 850 שנה (הכניסה בתשלום ויש להתעדכן מבעוד מועד בשעת הסגירה).

זאת תהיה נקודת ההתחלה של המקטע הבא שלנו, אם הגעתם מאוחר ואתם כבר עייפים אפשר לפרוס מחצלת ממש כאן, סמוך לגן הפסלים, להקים עליה אוהל וליהנות מלילה מיוחד ושקט, לקום בבוקר לנוף 'פסיכי' ולצאת לדרככם הביתה או לטיול נוסף כשאתם ערניים ורעננים.צלם: איתן מתאו קג׳יה

תחנה 8: רמת יששכר

מכוכב הירדן ניסע מערבה עם שביל עמק המעיינות המסומן בכתום. אחרי כ1.5 ק"מ ניפרד מהשביל המסומן ונמשיך בנסיעה ישר (מערבה). לאחר כ-650 מטרים נוספים נחלוף ליד מצבה לזכרו של רב"ט יוסף שהיינו, שנהרג במקום הזה כשעלה עם רכבו על מוקש כשהיה בשירות מילואים. המוקש נועד ככל הנראה לפגוע במאיר הר ציון, שהיה לוחם ביחידת ה-101 והתגורר באחוזת שושנה הסמוכה. האנדרטה המחודשת הוקמה על ידי מתנדבים מקיבוץ גזית לקראת יום הזיכרון בשנת 2021.

נמשיך לנסוע על הדרך, אנחנו עוברים בדרך נוף שצופה לעבר נחל תבור ועוברת בשטחים חקלאיים ושדות של מושבות הראשונים. לאחר כקילומטר נגיע לפנייה ימינה (צפונה) לדרך עליה ניסע עוד כקילומטר נוסף. כשנגיע לצומת T נפנה ימינה, ונמשיך כ-4 ק"מ עד למפגש עם דרך בעלת סימון שביל שחור, בה נפנה ימינה ויחד איתה נגיע אל החיבור לכביש והפנייה לקיבוץ גזית. זאת נקודת הסיום של המקטע.

נקודות עצירה לפק”ל קפה

עין נון

יער שוויץ

הירדנית - גן עדן בירדן

עין רכש

עין פוריה

תצפית כוכב הירדן

תצפית חוות הטורבינות

מסעדות בסביבת המסלול

ארתור קפה: עגלת קפה בחצר כנרת

רוטנברג בגשר - מסעדת בשרים

תחנות דלק לאורך המסלול

• דלק “מנטה”- גינוסר
• “פז”- צומת צמח

נקודת לינה בסוף המסלול

חניוני לילה ואתרי קמפינג חניון לילה - גן לאומי כוכב הירדן

לכל המידע

• אסור להדליק מדורות או מנגלים בנקודה זו.
• שימו לב: לא מומלץ לצאת למסלול זה לאחר ימים גשומים. האדמה הבוצית עלולה לגרום לחלקים מסוימים במקטע להיות בלתי עבירים.

נוסעים בשביל סהר

המסלול מוקדש לזכרה של סהר סעודיין ז"ל

סרן סהר סעודיין, בת 21 מראש העין, שנפלה בשבעה באוקטובר. סהר הייתה קצינה לוחמת בסוללת כיפת ברזל בעוטף ויירטה עשרות טילים שנורו לשטח ישראל, עד שנתקלה במארב של מחבלים. סהר לא שבה מהקרב, אך שמחת החיים, הנתינה והאהבה שהעניקה לסובבים אותה, יישארו לעד.