כל המידע על טיול בשפלה: מסלול לחנוכה בעקבות המכבים

חג חנוכה הוא זכר למרד החשמונאים, הלא הם המכבים, במלך אנטיוכוס אפיפנס הרביעי סביב שנת 167 לפנה"ס. את המרד הוביל יהודה המכבי, שלחם והנהיג את העם כנגד הצבא הסלווקי (היווני). אזור יהודה ושפלתו, שבו נערכו הקרבות השונים, הוא זה שעומד במוקד הטיול שלנו.

🎧 יש גם פודקאסט שווה על מודיעין לחנוכה! האזינו >>

הטיול מתאים לכל גיל ואורך יום שלם. הוא מורכב מקטעי נסיעה שמתאימים לכל רכב ומקטעי הליכה קצרים – מי שרוצה יכול לוותר על חלק מהתחנות, אם כי מומלץ לבקר בכולן. לפני שיוצאים מהבית מומלץ להצטייד בכמה לביבות וסופגניות כדי להיכנס לאווירת החג, ואם יש זמן, גם לבקר בספריה הקרובה ולהצטייד בספר מכבים א'.

איך מגיעים

ניסע בכביש 443 מזרחה לכיוון העיר מודיעין. נראה משמאלנו שלט המפנה אל שמורת נאות קדומים (שבה ניתן לבקר בכל ימות השבוע פרט לשבת),  ולאחר כ-900 מטר נוספים בכביש נראה ירידה ימינה (דרומה) לדרך סלולה ומסומנת, שהופכת בהמשך לדרך עפר, המסומנת בסימון שבילים שחור. 

עמק הנזירים

נמשיך דרומה בדרך השחורה כ-1.78 ק”מ נוספים, עד שנגיע למפגש עם דרך עפר המסומנת בסימון שבילים כחול. נפנה שמאלה בדרך זו ונמשיך בנסיעה נעימה בעמק הנזירים.

עמק הנזירים נקרא על שם ביר א-שמי – אתר עתיקות ששוכן מימין לדרך לאחר כחצי ק"מ בדרך הכחולה. במקום נמצאות בריכת מים עתיקה ומערות ששימשו למגורי נזירים בתקופה הביזנטית. על קירות המערות חקוקים צלבים, מעשה ידי הנזירים ששכנו בהן.

מהמערות ניתן לחזור לכביש 443 בדרך שבה הגענו (הדרך הפשוטה והקצרה יותר), או להמשיך ולנסוע בכיוון כללי מזרחה בדרך שרובה סלולה וברורה, עד שמגיעים לצומת מכבים - פונים שמאלה ומיד ימינה לקברי המכבים. 

בצומת ה-T שמיד לאחר הפנייה נפנה שוב ימינה לכיוון הכפר החשמונאי, ולאחר כמה מאות מטרים נפנה שמאלה ל"מוקד ספורט יערני של יער בן שמן". נעבור בין שולחנות הפיקניק ולאחר כ-70 מטר נגיע לצומת מזלג. כאן נבחר בדרך השמאלית ונטפס עוד כ-100 מטר עד לאתר ההנצחה לספורטאי מינכן, שבו גם נוכל ליהנות מתצפית אל מעלה בית חורון.

תצפית מעלה בית חורון

בין בית חורון תחתון (בית ע'ור א-תחתא) לבית-חורון עליון (בית ע'ור אל-פוקא) עובר מעלה בית חורון – מעלה של 225 מטר על פני 3 ק"מ. במעלה, שנמצא כיום מעבר לגבולות הקו הירוק, התרחש אחד הניצחונות הגדולים ביותר של יהודה המכבי במרד שלו נגד השלטון היווני.

בתקופת החשמונאים מעלה זה היה הכרחי במעבר הדרך בין השפלה לירושלים, והוא היה כה תלול שנאמר עליו: "שני גמלים שהיו עולים במעלות בית-חורון ופגעו זה בזה – שניהם נופלים. בזה אחר זה – שניהם עולים" (סנהדרין, ל"ב, ע"ב).

סירון, המפקד הסורי של הכוח היווני שהצטווה להגיע לירושלים ולדכא בה את מרד היהודים, עלה כאן עם צבאו מערי החוף היווניות כדי לתקוף את יהודה והמורדים היהודים שחיו בהרים. אמנם הם לא הכירו היטב את האזור, אבל הם בטחו מאוד בכוחם, מספרם ונשקם. לעומתם, יהודה ואנשיו היו מעטים ולא מצוידים. בשיטת הלחימה של היוונים היו החיילים מסודרים שורות-שורות במבנה שנקרא "פלנגס", ולכל חייל היו חנית ומגן – מבנה שהיה יעיל מאוד בקרב של צבא כנגד צבא. אך במעלה בית חורון לא יכלו החיילים היוונים להמשיך ולשמור על מבנה זה ונאלצו, ככל הנראה, ללכת בטור עורפי.

יהודה ניצל את היכרותו עם השטח ופרס את אנשיו על המדרונות, שהיו מיוערים באותה תקופה. סמוך לחלקו התחתון של המעלה היה עיקול חד שלא ניתן היה לראות מצידו האחד את צידו השני. כשחצי מחייליו של סירון הגיעו בדיוק לנקודה זו, הפתיעו אותם לוחמיו של יהודה והניסו אותם לכל עבר. מסופר ש-800 מלוחמיו של סירון נהרגו, והשאר נסו עד לעמק איילון. יהודה ואנשיו זכו בניצחון חשוב ובשלל רב (לחצו על מפת הקרב להגדלה).

למעלה בית חורון היסטוריה צבאית ארוכה שנמשכה גם אחרי מרד החשמונאים. בשנת 66 לספירה, בתחילת המרד הגדול, נערך כאן עוד קרב חשוב בין הרומאים למורדים היהודים, וגם יחידות בריטיות עלו מכאן בשעה שכבשו את הארץ בשנת 1917 .

מהתצפית נחזור לכביש שממנו פנינו למוקד הספורט (כביש 4466) ונמשיך מזרחה. נחלוף על פני שער הישוב שילת משמאל וניסע כ-100 מטר נוספים עד לרחבת החנייה של הכפר החשמונאי.

מה קורה כשתרבות יהודית פוגשת תרבות יוונית?

 

הכפר החשמונאי

הכפר החשמונאי הוא שחזור של כפר מתקופת החשמונאים. תוכלו למצוא כאן את כל בעלי המלאכה של העולם העתיק: טובעי מטבעות, חקלאים, חרשי ברזל וחרשי עץ, רועי צאן, אורגי שטיחים, פרוונים, קדרים ועוד, ותוכלו להתנסות בשיטות הקדומות של עבודות חקלאיות כמו פריכת זיתים, שאיבת מים מבאר, קדרות, חליטת תה צמחים, טביעת מטבעות, הפעלת בית בד, כתיבה בקולמוס, דיש במורג ועוד. בימי שבת מתקיימים במקום סיורים מודרכים.

  • הכניסה בתשלום | לפרטים נוספים: 054-448-0463 

לאחר הביקור בכפר החשמונאי נמשיך לביקור בקברות המכבים. נחזור עם הרכב לכיוון הצומת שאליו פנינו מכביש 443, ונמשיך ישר לכיוון קברות המכבים.

קברות המכבים

הגיע הזמן ליהנות גם מהליכה קצרה ברגל. נחנה ברחבת החנייה המסודרת שבצד שמאל, ונתחיל ללכת בשביל הכורכר. לאחר כ-10 מטרים צפונית-מזרחית לחניה נפנה לאזור המסולע, שם נוכל לראות קברים חצובים בסלע – קברי פיר. ליד אחדים מהם מונחות אבני גולל בשיטת הקבורה הרומית. קברים אלו נקראים קברות המכבים.

מקור השם מכבים (או מקבים) אינו ברור. נראה שתחילה היו רושמים את השם באות ק', אולי מהמילה "מקבת" – כינויו של יהודה המכבי, ובהמשך שינו את השם למכבי ב-כ' כראשי תיבות של "מי כמוך באלים יהווה".

במקום, שנקרא בערבית קבור אל-יהוד – קברי היהודים, ישנן שתי שורות של קברים בגודל אדם ומערת קבורה קטנה (קבר סולטן אל יהוד – קבר מלך היהודים). יוסף בן-מתתיהו תיאר את קברי המכבים: "…שמעון בנה על קבר אביו ואחיו וירימהו למראה באבן גזית מאחור ומפנים, ויקם עליו שבע פירמידות זו לעומת זו לאביו ולאמו ולארבעת אחיו, ולהן עשה חשבונות, הציב מסביב עמודים גדולים ועשה על העמודים מערכת כלי זין לשם עולם וליד המערכת אניות חקוקות לראווה לכל הבאים בים. זה הקבר אשר עשה במודיעין עד היום הזה..."  (ספר מכבים א', פרק י"ג, 27-30)

ואכן זה אזור מודיעין, ומצדה הצפוני של הגבעה מצוי הכפר אל-מידיה, שמשמר את שמה העתיק של מודיעין, העיר בה פרץ המרד. ליד הכפר נמצא תל-א-ראס שבו השתמרו שרידי העיר מהתקופה החשמונאית.

האם אלו אכן קברות המכבים?
כמה נימוקים ארכיאולגיים מציעים שזהו אכן מקום קבורתם:

  • תיאור הקבר על ידי יוסף בן -מתתיהו בספר מכבים א' כפי שתואר לעיל, קרבת הקברים לכפר אל-מידיה והכינוי הערבי "קבור אל יהוד".

  • הקברים מסודרים בשורה ישרה כקברי משפחה וכיוונם ממערב למזרח (אולי לכיוון ירושלים).

במבט ראשון הסברים אלו משכנעים, אך הם מעוררים גם כמה קשיים:

  • בספרות עולי הרגל היהודים מן הדורות הקודמים לא מוזכרים הקברים הללו. בימי הביניים זיהו את מודיעין ואת קברי המכבים במקומות אחרים.

  • שיטת הקבורה: כל קבר מורכב משלושה תאים באורך אדם, המקבילים אחד לשני. בשני התאים הצדדיים נקברו המתים. ייתכן כי בכל קבר כזה נטמנו גבר ואשתו. תאי הקבורה מופרדים במחיצות נמוכות מהתא המרכזי, שהיה מכוסה באבן כבדה. שיטת הקבורה הזאת אופיינית לתקופה הרומית. שיטת הקבורה בתקופה החשמונאית היתה שונה לחלוטין. הקבורה נעשתה בשני שלבים: בשלב הראשון הונח המת על רצפת מערת הקבורה, ובשלב השני, לאחר שנרקב הבשר, הועברו העצמות לגלוסקמה. אורך הגלוסקמה היה בדרך כלל כגודל העצם הארוכה בגוף האדם – עצם הירך. הגלוסקמה הונחה בתוך אחד הכוכים, שנחצבו בקירות מערת הקבורה. מוצאה של השיטה הזאת הוא בפיניקיה, והיא והוכנסה לשימוש בארץ בראשית התקופה ההלניסטית. במקום הזה כאמור אין זכר לקבורה בשני שלבים.

  • יוסף בן מתתיהו כותב: "להראות לכל יורדי הים". דהיינו כי ניתן לראות את קברות המכבים מהים. ברור לעיל כי מהים לא ניתן לראות את הקברים.

איך מתגלגל מיתוס
בחג החנוכה בשנת 1909 (תרס"ט) הגיעו למקום תלמידי הגימנסיה הרצליה מתל-אביב (על-סמך השמות אל-מדיה וקבור אל-יהוד) הדליקו במקום לפידים לרגל החג וכינו את המקום "קיברות המכבים". בהמשך, משנת 1945 מתחיל כאן "מרוץ הלפיד" של תנועת הנוער מכב"י ושל מספר ארגונים נוספים. השם קיברות המכבים השתרש והוצמד למקום והפך סמל למקום גבורה יהודית תקומה ועמידה על מול הצורר. במתחם קברות המכבים תוכלו גם לראות את האנדרטה לזכרם של הנופלים במלחמות ישראל, שנפלו בעת הגנתם על אזור זה. שמות הנופלים ושמות הקרבות שהתחוללו כאן ותאריכיהם חקוקים על הקירות שמסביב.

אחרי הסיור הקצר בקברות המכבים ובאנדרטה, נחזור לרחבת הכורכר שבה השארנו את הרכב, ונלך כ-200 מטר מערבה (לכיוון תל אביב) במקום בו אין שביל ברור, בצמוד לכביש 443. אחרי ההליכה הקצרה נמצא ממש לצד הכביש מערת קבורה מימי בית שני שהתגלתה במהלך הרחבת הכביש. את המערה אפשר לראות גם בנסיעה בכביש (בצידו השמאלי של הכביש כשבאים מכיוון מערב למזרח, מתל-אביב לירושלים). במערה יש שלושה חדרי קבורה עם גומחות חצובות, שבהן הונחו הגלוסקמאות (ארונות קבורה קטנים). הגלוסקמאות עצמן הוצאו מהמערה, אך על חלקן היו חרוטים שמות באותיות עבריות ויווניות: שמעון, שרה, מרים ומנלאוס. שמה הלא רשמי בהחלט של המערה הוא: "מערת החשמונאים".

מסלול רגלי

3 ק"מ של הליכה קלילה: מן הקברים נמשיך צפון מערבה על שביל העפר הרחב שמסומן בסימון שבילים אדום. נמשיך עם השביל עוד כ-600 מטר עד שנגיע לחרבת הגרדי. זהו שם חדש לחורבה ביזנטית, שבמרכזה מצוי "קבר שייח' ע'רבאווי". מעט צפונה מכאן עמד משלט 219 בזמן מלחמת השחרור, וסיפור הקרב שהתנהל בו מונצח בשלט המוצב במקום. "קבר השייח'" הוא מבנה מוסלמי שהוקם על שרידי מבנה גדול מן התקופה הביזנטית (מאות 4-7 לספירה). יש הסבורים כי כאן, ולא באל-מידיה, היה אתר הקבורה הגדול של החשמונאים – אותה "מצבה" שמציין אוסביוס, שזכרה מופיע בדמות מבנה גדול המצויר במפת הפסיפס של מידבא. מטבעות מן התקופה החשמונאית שנמצאו כאן, מחזקים זיהוי זה.

מנקודה זו "נחתוך" מזרחה (ימינה) לתוך היער ללא שביל מוגדר. פשוט מתחילים ללכת בניצב לשביל כ-500 מטר עד שמגיעים לדרך עפר רחבה המתמשכת בחלקה המזרחי של השלוחה. זוהי דרך הפטרולים – סיורי הגבול של צה"ל, שנערכו מתש"ח עד תשכ"ז, שעה שהגבול עבר בנחל מודיעים שמתחתינו.

היער שהלכנו בו הוא חלק מיער בן-שמן, אחד מגושי היערות הגדולים במדינה, שבצדק קוראים לו "הריאה הירוקה של תושבי גוש דן". במשך השנים נטעה כאן קרן קיימת לישראל עץ ועוד עץ עד שנוצר יער של כ-34 אלף דונם. היער העצום משמש את תושבי המרכז לצאת בעיקר בשבתות ללגום קצת מהטבע קרוב לבית. ראוי לציין כי את אדמות בן שמן רכשו אליהו ספיר ויהושע חנקין עוד בשנת 1905, ומקור שמו של היער הוא בהקצאת מאה דונם מהשטח שנרכש לטובת בית החרושת ליצור שמן.

כאשר נפגשים עם דרך העפר ומתחילים ללכת עליה ימינה. בעברו השני של נחל מודיעים, שנמצא משמאל לדרך העפר, רואים את בתי הכפר הערבי אל-מידיה. בצד ימין של הכפר נמצא תל א-ראס שבו מזהים החוקרים את מודיעים הקדומה, מולדתם של מתתיהו ובניו, וטוענים כי שמו של המקום נשתמר בפי תושביו הנוכחיים אל-מידיה.

כאן, טוענים החוקרים, התרחש אותו סיפור מופלא אודות פקידו של המלך הסלווקי, שהורה ליהודים תושבי מודיעים להשתחוות לפסל ולהקריב לו חזיר, וכאן קרב מתתיהו הזקן בריצה, הרג את הזובח ואת נציג המלך, הרס את הבמה והניף את נס המרד. אמנם כיום, בעקבות ניתוח מקורות שונים – מספר חשמונאים, מן המשנה ומן התלמוד, עולה כי מודיעים של מתתיהו לא היתה כאן אלא מזרחה מכאן, אך כפי שראינו כבר קודם, המסורת עדיין חזקה מן האמת ההיסטורית.

אנו נפנה עם דרך הפטרולים ימינה. בפיצול הדרך הראשון נבחר בהסתעפות השמאלית ובשני נבחר בהסתעפות הימנית. כשנגיע לצומת הבאה, נתחיל לטפס בטיפוס קליל למעלה, בדרך עפר המסומנת בסימון שבילים שחור עד למקום חניית המכונית.

המשך הטיול

לאחר הביקור בקברות המכבים נחזור על עקבותינו לכיוון כביש ירושלים–תל אביב, ומעט לפני מחלף לטרון נפנה שמאלה לתוך פארק איילון-קנדה.

אמאוס

בחלק מפארק איילון-קנדה נמצאים שרידיה של העיר הקדומה אמאוס. באמאוס התרחש הניצחון השלישי מתוך שמונה המתוארים בספרים, והמפורסם ביותר של יהודה המכבי בקרבותיו נגד היוונים (הראשון נגד אפולוניוס מושל שומרון, כנראה במעלה לבונה, והשני נגד סירון בבית-חורון שראינו בתחילת המסלול). השליטים היוונים שלחו לארץ יהודה ארבעים אלף חיילים רגליים ו-7000 פרשים כדי לבער את נגע המרד ולנקום את מפלתו של סירון בבית-חורון. כדי להימנע מעוד התקפת פתע חנו החיילים ליד אמאוס (שהיתה עיר יוונית).

יהודה ואנשיו התאספו במצפה (עיירה יהודית שנזכרת גם בקשר לשמואל, כנראה תל נצבה, שלושה ק"מ דרומית לרמאללה), התארגנו והתפללו. יהודה ידע שאם יישאר במצפה היוונים יגיעו ויקיפו אותו במהרה. לכן הפיץ את השמועה על מקום הימצאו במצפה ודאג שתגיע גם למחנה היווני. אחר-כך עזב עם אנשיו את המצפה והלך בלילה דרומה ומערבה עד שהגיע למקום שנקרא היום עין-חילה, ליד שער הגיא ושם חיכה עד השחר. בינתיים נודע לגורגיאש, המפקד היווני, שיהודה במצפה, והוא אסף 5,000 חיילים ואלף פרשים ועלה דרך מעלה בית-חורון למצפה שם חיפש לשווא את יהודה ואנשיו.

עם אור הבוקר התקיפו יהודה המכבי ואנשיו את אמאוס והמחנה היווני, שלא היה שמור כלל, והניסו את היוונים עד לגזר (ליד כרמי יוסף של היום), שהייתה עיר המחוז היוונית. הם חזרו, לקחו את הציוד הדרוש ושרפו את המחנה. גורגיאש וחייליו כבר החלו חוזרים במורד מעלה בית-חורון, אך כשהבחינו בעשן המיתמר מהמחנה שלהם ואחרי שהתקרבו וראו את חיילי יהודה המכבי, הם נסו על נפשם. ניצחונו של יהודה היה שלם (ראו מפה מצורפת - לחצו להגדלה).

כדאי לנסוע בשבילי הפארק ולראות את האתרים השונים והנוף היפה. עוד על האזור אפשר ללמוד מהמסלול בעמק איילון.

רוצים להכיר מסלולים נוספים בהם צעדו החשמונאים?